בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקדים את זמנו

אבידניום 21:30 ,2005, ערוץ 1

תגובות

באמצע שנות ה-70 קיבל דוד אבידן תוכנית רדיו אישית שקרא לה "נסו לעניין אותי". זאת היתה תוכנית שיחות עם מאזינים, מהסוג הנפוץ בכל תחנת רדיו, אבל עם טוויסט אבידני אופייני: המתקשרים היו צריכים לעמוד בסטנדרטים הרטוריים של המגיש. מי שלא הצליח לעניין אותו - נותק מהשידור באופן חד צדדי, ללא אזהרה מוקדמת. המאזינים הנעלבים מחו על היהירות החצופה, אבל המשיכו לנסות לעניין אותו שוב ושוב, רק כדי לחטוף בפרצוף את צליל הניתוק המשפיל.

בתור פריק צעיר של רדיו חשבתי אז שאבידן הוא הדבר הכי פרובוקטיווי ומרענן על גלי האתר השמרניים. היום, 30 שנה לאחר מכן, אני עדיין חושב שהוא הדבר הכי פרובוקטיווי ומרענן שקרה ברדיו הישראלי, בייחוד כשאני שומע את הפטפטת הטרחנית והירודה של מתקשרי תוכניות השיח, שאף אחד לא מעז לנתק אותם. ההערכה לאבידן רק גוברת כשנזכרים שהרדיו לא היה תחום עיסוקו הטבעי. בגיחה קצרה אחת הוא הוכיח שאפילו במדיום זר לו הוא מצליח להקדים את זמנו.

הפרק השולי הזה במפעלותיו של אבידן לא מופיע בסרט התיעודי המרתק של יהודה קווה, אבל כל שאר הפרקים בחיי המשורר נפרשים בו במלוא מורכבותם. הדבר הראשון שמכה בך כבר בהתחלה הוא שאבידן היה הרבה יותר ממשורר - הוא היה מולטי-מדיונר שהקדים את זמנו לא רק ברדיו, אלא בכל מדיום שנגע בו. הקטעים מסרטיו שמשובצים ב"אבידניום" יכולים להיות מוקרנים היום בכל חלל אמנותי תחת הכותרת "וידיאו ארט" ואף אחד לא יידע שהם נולדו לפני כמה עשורים.

אבל כוחו האמיתי של הסרט הוא דווקא בתיעוד הדקדקני של חייו האישיים הסוערים, כולל יחסיו המסובכים עם שלל נשותיו, אמו, אחיו ובעיקר עם עצמו. עושה רושם שקווה הצליח לשים יד על כל פיסת עדות מצולמת שבנמצא ולהביא למסך את כל הדמויות המרכזיות בחייו של אבידן, פרי עבודת תחקיר מרשימה. כל הדוברים הם אנשי מלים, מה שמייצר פסקול איכותי שמזכיר ימים נשכחים בתרבות העברית.

אף אחד מהמרואיינים לא עושה הנחות לאבידן. זה לא עוד סרט מחווה מתחנף שסוגד לגיבורו המת. קווה לא מהסס להציג את האיש המבריק על כל חולשותיו ותסביכיו - מגלומן, שוביניסט, נרקיסיסט, רדוף חרדת מוות, רודף נשים כפייתי, אנטיפט ותלותי עד ייאוש. קחו למשל את עדותו של אחיו, נדיב אבידן: "לא אהבתי אותו. היה קשה לאהוב אותו. כל פעם שאני פוגש מישהו שחיבב אותו אני בהלם". או עדותו של אבידן עצמו (בסרט "מין"): "הדבר הראשון שייקרא לי אבא, אני יורה בו". או עדותו של מנחם בן: "המטרה שלו היתה לצאת מ'כסית' עם זיון". או עדותו של נתן זך: "כאשר בחורה סירבה לו הוא היה כמו משוגע".

לצד התיעוד הביוגרפי המקיף נאלץ קווה להתמודד עם אתגר טלוויזיוני קשה הרבה יותר - להציג את יצירתו המילולית הענפה של אבידן. מדובר בגאון של מלים, אדם שלש את השפה כרצונו, עשה בה מעשים שלא ייעשו והמציא אותה כל פעם מחדש. קווה פתר את הבעיה בשילוב של אמצעים גרפיים מתוחכמים (אלעד דן) שהצליחו לצקת חיים ויזואליים תוססים בשורותיו של אבידן. גם זה אחד הישגים הבולטים של הסרט.

"אבידניום 2005" עבר דרך יסורים עד שיצא לאור (באיחור של שנים). גם כך הוא ממחיש מה צריך ערוץ ציבורי לעשות תמורת האגרה. קווה, במאי התעודה האחרון ששרד בעידן בראל, פורש עתה לגימלאות. על זה נאמר - לפרוש בשיא.



דוד אבידן. תיעוד דקדקני של חייו האישיים הסוערים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו