בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נקמת היורם

הילד המחונן והחולני העסיק את עצמו שעות בתרגול להטוטי קסמים. היום יובל שחר הוא פרופסור למחשבים המנצל את השכלתו הרפואית לפיתוח תוכנת מחשב שתסייע לכל רופא משפחה לאבחן מחלות ולהציע טיפול. בכינוסים מקצועיים הוא עדיין שולף לפעמים מכיסו את חפיסת הקלפים וממלא את משבצת התוכנית האמנותית

תגובות

פרופסור יובל שחר הוציא מהמגירה חבילת קלפים והתלבט קלות. אחר כך שלף ממנה שלושה קלפים: שני ג'וקרים ומלכה לב. הטריק הקלאסי (Three cards monty): כל מה שהצופה צריך הוא לנחש איפה מסתתרת המלכה. הוא הניח בכף ידו את שלושת הקלפים, שני הג'וקרים למעלה והמלכה למטה ושאל, "איפה מלכה לב?" למטה כמובן, זה ברור לגמרי. שחר פתח את הקלף התחתון ביותר והוא היה ג'וקר, כמובן. ושוב החליק את שלושת הקלפים לכף ידו: ג'וקר למטה, ג'וקר למעלה, מלכה לב באמצע. ברור כאור השמש. אבל שחר שלף את הקלף האמצעי והוא היה ג'וקר. הוא המשיך ללהטט בקלפים בווירטואוזיות. העלים את המלכה לב ופרש בזה אחר זה שלושה ג'וקרים, ואחרי שנייה העלים את שלושת הג'וקרים וחשף, השד יודע איך, שלוש מלכות טריות. ידיו היו גלויות על השולחן, הקלפים מונחים בכף ידו, במרחק חצי מטר מעיני הבולשות, השרוולים בחולצתו היו מופשלים. אין ספק, שחר הוא קוסם מקצועי מיומן.

איך אתה עושה את זה?

"אני יכול לספר לך אבל אז אני אצטרך להרוג אותך", הוא אמר ואפילו לא חייך.

מופע הקסמים שרבים כמוהו מתרחשים במרכזי ערים גדולות על ארגזים מאולתרים ומושכים קהל מהמרים וצופים מוקסמים, התקיים בחדר אפור של פרופסור למחשבים מן המניין, שהוא גם חבר באגודת הקוסמים הישראלית, רופא, בעל תואר שני במתמטיקה, דוקטור במדעי המחשב, מומחה לבינה מלאכותית, שחקן ברידג' מקצועי, פרופסור יועץ באוניברסיטת סטנפורד, סגן הדיקן של הפקולטה להנדסה וראש המרכז למחקר מערכות מידע רפואיות באוניברסיטת בן גוריון. אדם שלא יוצא מהבית בלי חבילת קלפים בכיס.

אישיותו הססגונית של שחר תיחשף לראשונה לציבור הרחב בשבוע הבא, בכנס מקצועי, "מידע 2005", שיזמה חברת "טלדן מערכות מידע", ושאליו הוזמנו אנשי מקצוע מתחום תעשיית המידע כדי לשמוע מפיו, בין היתר, שתי הרצאות על תחומי עיסוקו. שחר, בן 46, חזר לישראל לפני חמש שנים אחרי היעדרות של 12 שנים שבהן שהה בארצות הברית: שנתיים בייל ועשר בסטנפורד, כפרופסור בקבוצה ייחודית למחקר רפואי (Stanford medical informatics).

את שחר החזיר לישראל נשיא אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' אבישי ברוורמן. "הופעתי בהרצאה בעמק הסיליקון, והוא היה בקהל ואמרו לי שהוא רוצה להיפגש איתי", אומר ברוורמן. "שמעתי מה הוא עושה בסטנפורד ואמרתי לו, 'בוא אלינו'. והוא בא. אדם כזה יכול היה לשבת בסטנפורד ולקבל משכורת ענקית".

הוא אכן קיבל משכורת ענקית ועד היום לא סיפר לקולגות שלו בסטנפורד מהי משכורתו הישראלית האמיתית. בנוסף לציונות הביא שחר איתו לבן גוריון מיליון דולר בצורת מענק מחקר שהוא קיבל לקידום מחקרו, ממכוני הבריאות הלאומיים האמריקאיים. "לזכותו של פרופסור ברוורמן ייאמר שהוא לא ידע שאני בא עם הכסף שלי", אומר שחר. "בנוסף קיבלתי ביחד עם חברת 'נס' מענק מחקר של 800 אלף דולר מהמדען הראשי, לפיתוח משולב של תוכנות המחשב שלי, אז יצא שהאוניברסיטה לא רק שלא השקיעה בי גרוש אחד, אני עוד קניתי את כל הציוד בכספי".

ספינת הדג"ל

שחר הוא מומחה עולמי בתחום חדש יחסית - מערכות מחשב תומכות החלטה ברפואה. הוא וצוות החוקרים שלו באוניברסיטת בן גוריון ובסטנפורד פיתחו תוכנות מחשב מורכבות, תוך שימוש בטכנולוגיה של בינה מלאכותית. האלגוריתמים שלו יודעים לנטר נתונים רבים לאורך זמן, לעבד אותם במחשבי-על ולהסיק מסקנות, אנושיות כמעט, על סמך הידע האנושי שהוזן לתוכם. אחד היישומים של הטכנולוגיה הזאת הוא מעקב אחרי חולים כרוניים, שזה בעיקר מה ששחר וצוותו - הדור החדש של מהנדסי ידע רפואי - עושים במרכז בבן גוריון.

איך הם עושים את זה? אוספים בכל העולם ידע רפואי, מעבדים אותו לצורך שליפה כקווים מנחים לטיפול במחלות שונות ומאחסנים בספרייה דיגיטלית הקרויה דג"ל (digital guideline library). היום קיימים בדג"ל כ-300 קווים מנחים, המבוססים על שיטות האבחון והמלצות הטיפול של אגודות רפואיות בארצות שונות. שחר מדבר על רשת עולמית של 4,000-3,000 רופאים, כל אחד מומחה בתחומו, שיקחו על עצמם להזין את התוכנה במלה האחרונה של הידע הרפואי ולעדכן אותה על פי ממצאי המחקרים החדשים.

החזון של שחר הוא להביא אל מסך המחשב של כל רופא משפחה המלצות המתבססות על בסיס ידע רחב, שיכולות לסייע באבחון המחלה, בהחלטה על סוג הטיפול המומלץ לחולה הספציפי, תוך כדי שקלול ההעדפות האישיות של כל חולה - על פי תורת קבלת ההחלטות של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, חתן פרס נובל. בחזונו, די שרופא המשפחה יעביר במחשב את כרטיסו המגנטי של חבר הקופה, יזין את פרטי תלונתו הנוכחית (למשל, שיעול לח, כאב ראש ותשישות), וכבר תבחן התוכנה את הנתונים הרפואיים שנצברו בתיקו הרפואי הממוחשב ותציג תמונה של מצבו עם המלצות לטיפול או לבדיקה.

אתה רוצה שהמחשב יחליף את שיקול דעתו של הרופא שכבר ראה אלפי חולים בחייו המקצועיים?

"אני רואה את המחשב כסטודנט לרפואה, שנה רביעית או חמישית, עם מוח ענק, לא יותר מדי אינטליגנטי - התלמיד השקדן והחרוץ, זה שתמיד יושב בשורה הראשונה ומרים את היד עוד לפני שהמורה שאל שאלה. הוא קצת נודניק, כי כל הזמן יש לו מה להגיד לרופא המשפחה: 'אתה יודע שאת האשה הזאת הייתי ממליץ לך לשלוח גם לבדיקת המסת סוכר? אני לא רואה ששלחת אותה', או 'את החולה הזאת, שסובלת מאי ספיקת כליות, אולי כדאי לשלוח לעוד בדיקה?' אני חושב שהרופאים יקבלו את זה בשמחה. זה לא אמור לפגוע בהם. זה כמו סוג חדש של סטטוסקופ".

בתוכנות המחשב של שחר מתעניינות גם קהילות המודיעין וחברות טלקומוניקציה. לא מזמן הוא היה מעורב בפרויקט של בקרת תנועה בכביש המהיר המקיף את מדריד. "מישהו שקרא את המאמרים שלי על ניטור חולי סוכרת בא לסטנפורד, וכמה חודשים עבדנו ביחד על פיתוח התוכנה שלי לצרכים שלו", אומר שחר. "במקום הוראות לרופא תיכנתנו הוראות לבקר תנועה. השתמשנו במתודולוגיה שלי גם כדי לסכם נתונים מטאורולוגיים בסקוטלנד".

איך בדיוק זה עובד?

"התברר שאת הטכנולוגיה של ניטור חולים כרוניים לאורך זמן, אפשר להסב לאיסוף מידע מודיעיני ממקורות שונים לאורך זמן ובאמצעות עיבודי מחשב לגלות דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם. אם מישהו, למשל, כל הזמן פותח חשבונות בבנקים בשוויץ, אחר כך מעביר את הכסף למקום אחר וכעבור כמה חודשים יש אירוע טרור במקום שאליו נשלח הכסף, התוכנה שלי תדע לעלות עליו. כך גם אפשר לעלות על האקרים שמנסים לפרוץ למערכות מחשבים. אני לא יכול לגלות איך בדיוק זה נעשה, אבל יש בהתנהגות של ההאקרים מאפיינים שהתוכנות שלי מסוגלות לזהות באותו אופן שהן מזהות תבניות התנהגות של וירוסים לאורך זמן".

אתה לא חושש שהאינטליגנציה של המחשב שלך תביס אותך?

"הרבה פעמים קורה שהכללים המוכנסים למחשב הם ברורים, אבל התוצאות בלתי צפויות ויכולות להיות מפתיעות ממש, כמו תוכנית השח שמנצחת את מי שחיבר אותה. היא משתמשת בנתונים שהמהנדס הכניס בה, אבל עושה את זה הרבה יותר מהר ומדויק".

זה קצת דומה לקוסמות?

"במובן מסוים כן. אני מכניס למחשב אלמנטים של ידע, שכל אחד מהם לחוד ידוע ומוכר אבל כשהם מתערבבים בטכנולוגיות של בינה מלאכותית, יכול להתקבל משהו חדש שלא חשבנו עליו בכלל - זה קצת כמו קסם. לפעמים אני כמעט מתפתה להגיד 'מאיפה הוא חשב על זה? הרי אני יודע איזה ידע הכנסתי לו, אז איך הוא הגיע למסקנה הזאת?' זה בדיוק כמו אותו מחשב שניצח את קספרוב. הרי המחשב לא יודע משהו שקספרוב לא יודע בשח, אבל הוא חושב יותר מהר ממנו ועושה פחות טעויות. בדיוק כמו אותו סטודנט שקדן".

דמיון מפותח

שחר נולד בירושלים. הורי אמו באו בתחילת המאה מרוסיה, מצד אביו הוא דור חמישי בירושלים. מגיל צעיר היה שחר ילד פלא קטן, קצת בודד ולא חברותי במיוחד. בסוף כיתה א' החליטו להקפיץ אותו לכיתה ג'. "בגלל כישרון בחשבון", הוא אומר, "לקרוא ולכתוב כבר ידעתי. מאמצע כיתה א' התחלתי לקרוא ספרים מתחת לשולחן וחשבתי שהמורה לא רואה אותי, אבל כעבור שנים התברר שהיא ראתה הכל אבל לא אמרה כלום".

בכיתה ג' התברר לו ולהוריו ששום דבר בעצם לא השתנה, שבחשבון הוא עדיין עלה על חבריו לכיתה. כעבור שנה שוב הציעו להוריו להקפיץ אותו כיתה, אבל הוא לא הסכים. "זאת היתה אחת הטראומות שזכורות לי מהילדות", הוא אומר. "היום אם שואלים אותי, אני מאוד לא ממליץ להקפיץ ילדים כיתה. זה גרם בעיות חברתיות. מזל שהייתי גבוה, שזה הדבר היחיד שעמד לטובתי, כל השאר היה לרעתי. את הנקודה האינטלקטואלית אפשר היום לפתור בחוגי העשרה. בזמני עוד לא היו חוגים".

בתיכון הוא למד בגימנסיה רחביה ובחופש הגדול בין שביעית לשמינית שלחו אותו למחנה קיץ במכון ויצמן של נוער שוחר מדע. שם פגש שחר בפעם הראשונה את בני מינו, הילדים הגאונים, והבין שלא כל חובב מתמטיקה ופיסיקה הוא בהכרח "יורם". "שמתי לב לראשונה שיש עוד ילדים כמוני, בני 16-15, שוחרי מתמטיקה ופיסיקה, שנהנים גם ממשחק ספורט בטלוויזיה", הוא אומר, "שעובדת היותם יורמים או חנונים אינה מחויבת המציאות".

זה חיזק אותך?

"זה עזר לי מאוד, ולכן אני מאוד בעד חוגי העשרה לנוער שוחר מדע".

שחר, גבר גבוה בהרבה מהממוצע, גר בעומר עם אשתו ושני ילדיהם, בת 21 ובן 13. הוא מדבר ביום חול עברית של שבת: רהוטה, תקנית ונטולת קלילות. "בסוף כיתה ח' דווקא חשבתי שאני הולך להיות סופר ולא מתמטיקאי", הוא אומר. "הייתי ילד בעל דמיון מפותח. אני זוכר שהמורה שלי אמרה שלא נשמע לה סביר שבחיבור על דף אחד כתבתי הרפתקאות של שודדים בירושלים שהתגלגלו לקוטב והספיקו לחזור משם. היא טענה שזה דמיוני מדי. אבל בתיכון התברר שאני מתעניין במיוחד בכימיה, פיזיקה ומתמטיקה".

שחר סיים את התיכון בגיל 17 והתחיל ללמוד, כעתודאי, רפואה באוניברסיטה העברית, למרות שבעצם נרשם למתמטיקה ומחשבים. "הלכתי ללמוד רפואה בעיקר בגלל המשפחה. באותם ימים זה היה יוקרתי מאוד ואבי המעשי, שהיה בילדותו ילד פלא בירושלים העתיקה במתמטיקה ובשח, אמר לי, 'נרשמת למתמטיקה ולמחשבים, מילא מתמטיקה, אבל מה אפשר לעשות עם מחשבים?' מבחינתו, באמצע שנות השבעים, הוא צדק, עוד לא היה באוניברסיטה העברית, שאליה נרשמתי, חוג למחשבים אלא כחלק מהמחלקה למתמטיקה, ולא היתה לי תשובה טובה לשאלה של אבי, מה עושים עם מחשב, למעט העובדה שנורא עניין אותי הרעיון שהוא יכול לבצע כל מיני דברים שאני אומר לו לעשות, בצורה יותר מהירה, ולא יכולתי לתת לאבי אף דוגמה אחת של מישהו שמרוויח כסף ממחשבים.

"הייתי במצבו של יו"ר יב"מ האגדי, ווטסון, שבתחילת שנות החמישים ניסו לשכנע אותו שיב"מ צריכה לעבור למחשבים - עד אז הם התעסקו בעיקר במכונות חישוב - והוא אמר, 'לדעתי, לא יהיו בעולם אי-פעם יותר משישה מחשבים'".

שחר נכנע ללחצי המשפחה ונרשם לרפואה, אבל בו-בזמן למד גם מתמטיקה ומחשבים, צרפתית ואיטלקית בקורסים שונים באוניברסיטה. לפני תחילת ההתמחות החליט סופית שהוא לא יהיה רופא קליני. "את זה הבנתי כבר בשנה הראשונה", הוא אומר.

אז למה לא הפסקת כבר אז?

"כי לימודי הרפואה עניינו אותי וענו לי על המון שאלות, והצימאון שלי לידע בא על סיפוקו. בשנה השלישית חל בי מהפך ושקלתי לעזוב, אבל אז עוד לא קיבלו על שלוש שנות לימוד, כמו היום, אפילו תואר ראשון, אז המשכתי, אבל בעיקר המשכתי בגלל הלחץ שהופעל עלי מבני משפחתי. היום, כשאני מלמד את תורת קבלת ההחלטות ושיפוט אנושי, על פי טברסקי וכהנמן (טברסקי היה מרצה שלי בסטנפורד), אני יודע שטיעונים שנקטו בני משפחתי וחברים כדי להשאיר אותי ברפואה, הם בדיוק הטיעונים שאותם אני מלמד כדי להסביר את ההיפך. הורי אמרו, 'כבר השקעת שלוש שנים, למה שלא תמשיך?' אחר כך אמרו לי, בצדק מסוים, 'רק בשנה רביעית נכנסים לבית חולים ובאים במגע עם חולים ואולי אז תגלה שזה כן מעניין אותך', אז אמרתי שאני מוכן לחכות.

"בסוף השנה הרביעית הבנתי שבית חולים זה סוג של צבא ותפקיד הרופאים הוא מלא אחריות אבל המרחק גדול בין זה לבין החשיבה הנעלה וההתעמקות בכל חולה בנפרד - ולא באשמת הרופאים. אחר כך אמרו לי, 'אם כבר השקעת חמש או שש שנים, למה שלא תעשה סטאז'?' הטיעון הזה היום נראה לי מופרך. להיפך, מי שהשקיע כמה שנים, יש לו פחות זמן לבזבז מאשר לאחרים והוא צריך מיד לעשות את השינוי. בשנה החמישית שקלתי לעזוב והגעתי אל חוקר המוח פרופסור משה אבלס, ואמרתי לו שאני רוצה לעסוק במחקר בתחום המחשבים והמוח. הוא נתן לי עצה מצוינת, ואמר שאם אסיים את הלימודים אהיה חוקר עם תואר רופא ויהיה לי יותר קל לקבל מענקי מחקר ולדבר עם רופאים בשפתם, ובזה הוא צדק".

אליפות ברידג'

שחר סיים את הלימודים, כולל התמחות, וקיבל רישיון רופא, התגייס לצבא ושירת כרופא גדודי בגולני. אחר כך הצליח לשכנע את קצין רפואה ראשי אז, פרופ' יהודה דנון, שהדבר הטוב ביותר בשבילו ובשביל הצבא יהיה למנות אותו לראש מדור מחשוב ורישום של חיל הרפואה. קצת קשה לעקוב אחרי כל התארים ששחר צבר והמסלולים שעשה בו-בזמן. קורס ניתוח ועיצוב מערכות מידע במסגרת הצבא בממר"ם; לימודים לתואר שני במתמטיקה ובמחשבים, במסלול שעוצב במיוחד בשבילו באוניברסיטת בר אילן; נסיעות לתחרויות בחו"ל עם נבחרת הצעירים של ישראל בברידג'.

את המשחק הוא למד בעצמו, מספרים. "בגיל 19 שאל אותי מישהו אם אני רוצה להשתתף באליפות לצעירים עד גיל 25. אמרתי, למה לא? הפגישו אותי עם השותף שלי, מהנדס מחשבים, עתודאי מהטכניון, ומצאנו שפה משותפת, ובתחרות ראשונה של אליפות ישראל לצעירים זכינו במקום ראשון. זאת היתה התחרות הראשונה שלי ואנשים לא האמינו לי כשאמרתי שאני לא יודע איך רושמים את התוצאות. כל מה שידעתי אז היה לשחק. כך קרה שבזמן לימודי הרפואה שיחקתי ברידג' בסופי שבוע, או השתתפתי במופעי קוסמים - היו לי גם תלמידים פרטיים במתמטיקה ובקוסמות, ובקיץ נסעתי עם נבחרת הברידג' לתחרויות בעולם.

"בתקופת הסטאז', ב-1982, השתתפתי עם השותף שלי באליפות אירופה וזכינו שם בשניים משלושה פרסי ההצטיינות. אחרי התחרות הציעו לנו להיות מקצוענים בברידג' ולהשתתף בתחרות על הרבה מאוד כסף, שהיתה אמורה להתקיים כעבור חודש באיטליה, ואני כבר שקלתי לבקש חופשה נוספת, אבל השותף שלי נשפט בצבא אחרי שהוא חזר מהתחרות באירופה, והלך לכלא, כי הוא שכח ליידע את המפקד שלו על כך שהוא נוסע, ואולי טוב שזה מה שקרה, כי אם היינו נוסעים לתחרות ההיא ומרוויחים הרבה כסף, אולי בכלל לא היינו חוזרים. יש לי הרבה קולגות, שחקני ברידג' בארצות הברית, שהם ברוקרים. אז אולי היום היינו שחקני ברידג' מקצוענים, או מהמרים בבורסה".

במשך שנים רבות, כששאלו את שחר מה הוא עושה, הוא היה עונה שהוא קוסם ושחקן ברידג' שכתחביב עוסק ברפואה ובמחשבים. "הדבר הראשון שתמיד רציתי לעשות, בערך מגיל שש, היו קסמים", הוא אומר. "נראה לי תמיד נפלא לשלוט במציאות באופן שרק הקוסם מסוגל".

הקוסמות נתנה לך יתרונות חברתיים, עזרה לך להיות מקובל?

"הייתי יכול להגיד כן, אבל רוב הזמן לא הופעתי. זה תחביב שהשקעתי בו הרבה שעות לבד, ויש דברים שלא הראיתי לאף אחד. בשלב מסוים, כשהתחלתי להופיע בירידי סוף שנה בתיכון, שאלו אותי אם זה בשביל לעשות רושם על הבנות. אז לא הייתי מודע לזה. היום אני לא מוציא את זה מכלל אפשרות. גם עכשיו אני מופיע הרבה פעמים בכנסים מקצועיים במקום תוכנית אמנותית".

בארמון מלך שוודיה

הוא היה ילד חולני שסבל מקצרת ונאלץ לשהות תקופות ארוכות בבית, מתאמן בקסמים ומרגיש בטוח. "הקוסמות היתה לי סוג של מפלט באותה תקופה", הוא אומר. "סבי, שהיה מעין גאון בשפות - הוא ידע עשר שפות - ניצל את זה שהייתי הרבה ימים בבית ולימד אותי אנגלית. בגיל שמונה בערך הוא רצה לשכנע אותי לקרוא באנגלית, ושאל איזה ספרים היו מעניינים אותי, ואני, שמגיל צעיר הוקסמתי מהספר 'יותם הקסם' של ינוש קורצ'ק, שאותו קראתי שוב ושוב, ביקשתי ממנו ספרים על קוסמות. הוא הביא לי ספרים באנגלית על קוסמות, שאין לי מושג איפה הוא מצא אותם, חלקם ספרים נדירים ביותר, ואני התאהבתי מיד בקוסמות, גם אחרי שהבנתי שהקוסמים לא ממש עושים קסמים אלא משתמשים בכל מיני דרכים פסיכולוגיות כדי לשנות מציאות".

מומחיותו של שחר היא בקלפים ומטבעות. קסמים בקלוז-אפ, הוא אומר, נחשבים לטופ, השיא של כל הזמנים. אלה הקסמים המסובכים ביותר לביצוע. הם נעדרי אבזרים ותפאורות. "זה הקסם הטהור ביותר", הוא אומר. "קסמים מטווח קצר נחשבים העלית של הקוסמות העולמית. אלה שבידיים חשופות יכולים להוציא מהאוויר קופסה וממנה יונים ואחר כך להעלים את היונים ולהוציא משם כדורגל. אלה אנשים שצריכים לעשות הכל לבד, גם להסיח את תשומת הלב וגם להתאמן שעות רבות כל יום. במקום האחרון נמצאים הקוסמים של לאס וגאס, ששם מה שקובע הם האביזרים והפירוטכניקה. קוסמות זה כמו ללמוד לנגן בפסנתר, אם רוצים לשמור על הכושר. כשהייתי בתיכון התאמנתי שלוש-ארבע שעות ביום, בזמן לימודי הרפואה התאמנתי שעתיים-שלוש ליום. בשנים האחרונות אין לי יותר מדי זמן".

כששחר מדבר על עולם הקסמים פניו קורנות מאושר ובזווית פיו מצטייר חיוך ממזרי קטן. הוא פורח וזורח כמי שחי חיים כפולים ומספר לידידו הקרוב על המאהבת. מלהיבה אותו הפילוסופיה שמאחורי הקוסמות והוויכוח הנצחי בשאלה אם קוסמים הם בעלי מקצוע מכובדים או שרלטנים. "זה תמיד מפליא אותי שאנשים אומרים לי, אחרי ההופעות שלי, שמה שקוסמים אחרים עושים זה רמאות. האם קוסם שיודע להעלים את בת זוגו בקופסה שחורה ומוציא משם נמר, הוא רמאי? האם באמת חשבתם שקוסמים הופכים שמן למים או נמר לאשה? מה שיפה בקסמים שזה מקצוע הגיוני מאוד".

אז איך הופכים אשה לנמר?

"יש סדרה של עקרונות, נכסי צאן ברזל של הקסם המודרני: או שהטריק התחיל לפני שמישהו חשב שהוא התחיל, או שהוא נגמר הרבה לפני שמישהו חשב שהוא נגמר. הרבה פעמים השפן תמיד היה שם, רק שאף אחד לא הסתכל לכיוון שלו. אחד הקסמים היפים של הודיני היה שהוא הצעיד פיל באיצטדיון ומבלי, לעיני מאה אלף צופים, ואחר כך פועלי הבמה פירקו את צריף העץ שאליו נכנס הפיל, העמיסו אותו על עגלה ונסעו משם ועד היום מחפשים את הפיל על הדשא. העיקרון שהוא השתמש בו דומה למה שאני בדרך כלל עושה כשאני מעלים קלפים, רק שהוא עשה את זה בסדר גודל של פי שלושה יותר, אבל זה אותו עיקרון. גם שם הקסם התחיל אחרי שהקהל חשב שהוא נגמר: הקהל חשב שהפיל נעלם ואז ירד המתח שלו, אבל רק אז הפיל באמת התחיל להיעלם".

בשנה הרביעית ללימודי הרפואה נסע שחר, במסגרת חילופי סטודנטים, לאוניברסיטת שטוקהולם בשוודיה והופיע במופע קסמים בארמונו של המלך קרל גוסטב. "אביה של אחת הסטודנטיות שלמדה איתנו היה מנהל הארמון", הוא מספר. "בביקור שאלו אותנו אם יש משהו מיוחד שאנחנו רוצים להציג, אז אמרתי שאני יכול לעשות קסמים. שאלו אותי, 'איך תעשה קסמים, הרי לא התכוננת ואין לך פה כלום?' אז אמרתי, 'לגמרי במקרה יש איתי חבילת קלפים'. אדם שמתאמן ארבע שעות ביום לא יוצא בלי חבילת קלפים מהבית, ועל-המקום אירגנתי הופעה עם מטפחות, חבלים וקלפים. היו שם סטודנטים מכל העולם והמלך הצעיר, שבדיוק התחתן עם דוגמנית צעירה וביקש באופן מיוחד לפגוש את הסטודנטים הזרים, נכנס לחדר ולחץ את הידיים לכל אחד. אני לא יודע אם הוא נכח ממש בכל ההופעה, אולי הוא התגנב רק בסופה והסתכל".

שיא שלא נשבר

ב-1988 השתחרר שחר מהצבא ונסע לעשות דוקטורט במדעי המחשב ולהתמחות בבינה מלאכותית ורובוטיקה באוניברסיטת ייל. אחרי שנתיים הקבוצה שלו התפרקה והסטודנטים עם ראש המחלקה עברו לאוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. שחר העדיף לעבור לסטנפורד. הוא התקשר אל פרופ' אדוארד שורטלייף, ראש התוכנית המשולבת של בית הספר לרפואה והפקולטה להנדסה שם, ושאל אותו אם יש מקום בשבילו. "למזלי סיימתי בייל את כל הקורסים בהצטיינות, ועוד קודם לכן דיברתי עם סטנפורד שכשאסיים את הדוקטורט בייל, אבוא אליהם לפוסט דוקטורט. אבל אז התקשרתי ואמרתי לשורטלייף שיש שינוי בתוכנית, ואם אני יכול לבוא. אז הוא שאל: 'אתה מתכוון בשנה הבאה?' אבל אני אמרתי: 'לא, בעוד שבוע'. זה היה מאוד לא מקובל, כי שם הכל נסגר שנתיים מראש, אבל לזכותו של פרופסור שורטלייף ייאמר שהוא התעשת מיד ואמר 'בוא'".

בעבודת הדוקטורט חקר שחר ידע ונתונים רפואיים שנצברים לאורך זמן, תוך שימוש בטכנולוגיה של בינה מלאכותית המחקה את המוח האנושי ומנסה לתת פתרונות "אנושיים" ככל האפשר לכל בעיה. תוכניות המחשב של שחר יודעות להבדיל בין מצבים אנושיים שונים ולהסיק מסקנות בהתאם. למשל? להסתכל על שתי תקופות של אנמיה אצל אדם אחד, אם הן מופיעות בהפרש של ימים או שבועות, ולהתריע על תחילתה של תופעה מדאיגה; לעומת זאת, לא להתייחס לשתי תקופות אנמיה אם הן מופיעות בהפרש של שנה או יותר זו מזו.

בסוף לימודי הדוקטורט הציעו לו להישאר כפרופסור מן המניין בקבוצת המחקר של שורטלייף בסטנפורד. "לכולם יש שם דוקטורט כפול והיא נחשבת, מאז שנות השישים, לקבוצה המובילה בעולם בתחומה". פריצת הדרך של שחר במחקר שלו זכתה להוקרה גם מצד מכוני הבריאות הלאומיים. ב-1996 הוא קיבל את פרס המחקר לאותה שנה בסך 570 אלף דולר, זה היה לפני המיליון שאיתו הוא חזר לישראל.

"סטנפורד הגישה אותי לפרס", הוא אומר. "ציון הפרס המשוקלל נע בדרך כלל בין 100 ל-500. ככל שהוא קרוב יותר ל-100, הוא נחשב גבוה יותר. השיא של הפרס עד אז היה ציון 115 - קיבל את זה שורטלייף עצמו. הציון שלי היה 103. זה שיא שמאז לא נשבר. אחרי שקיבלנו מברק שבו הודיעו לנו על כך, צילצלנו אליהם פעמיים לוודא שלא נפלה טעות. באותה שנה קיבלתי עוד פרס, 300 אלף דולר מקרן של האקדמיה למדעים של ארצות הברית. ככה יצא שמדוקטורנט צעיר במחלקה, הפכתי לעשיר מופלג וזה איפשר לי להישאר בסטנפורד ולהמשיך שם במחקר שלי".

יש סיכוי שתקבל פרס נובל?

"לצערי התחום שלי לא היה קיים כשאלפרד נובל הקים את הקרן. אין גם פרס נובל במתמטיקה. האגדות מספרות שנובל שנא מתמטיקאים, בגלל שלאשתו היה מאהב מתמטיקאי. אני בדקתי והתברר שלא היתה לו בכלל אשה. אבל השבוע התבשרתי שאני מועמד לאקדמיה האמריקאית למערכות מידע רפואיות. גם זה נחמד". *



פרופ' יובל שחר. עבר מסטנפורד לבאר שבע עם קלף חזק ביד - מענק מחקר של מיליון דולר


פרופ' יובל שחר. מדוקטורנט צעיר במחלקה הפכתי לעשיר מופלג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו