בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היה לו צליל ייחודי, לא עגול

חנוך תל-אורן, חלילן ראשי בתזמורת רשות השידור, 1923-2005

2תגובות

חנוך נולד כצ'רלס ארנברג בעיירה בארקנסו ששמה פיין בלאף, תל אורן בעברית, השם שנטל לעצמו מאוחר יותר כשעלה לארץ. בנעוריו למד חליל, אך מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו: הוא שירת תחילה בצי הסוחר ואחר כך בצבא ארה"ב. אחרי השחרור למד בבית הספר למוסיקה של מנהטן ובבית הספר ג'וליארד היוקרתי, במגמת חליל צד, שם נחשב לאחד התלמידים המבטיחים ביותר. באותה עת נמנה עם מקימי חמישיית כלי הנשיפה מעץ של ניו יורק, הפעילה עד היום. הוא הכיר את שרונה רגלסון, אף היא חלילנית, בתו של הסופר אברהם רגלסון (מחבר "מסע הבובות לארץ ישראל", 1935) שהיתה לאשתו ואם שבעת ילדיו: ענוה, נדב, ניר, עדיאל, אמרי, רביבה (ויוי) וקורנת (קורי).

בהשפעת שרונה התקרב חנוך לשומר הצעיר וב-1950 עלה לארץ. שרונה, שעלתה אחריו, מצאה אותו בקיבוץ מסילות, שם עבד להנאתו במספוא במסגרת ההכשרה לקראת העלייה לקיבוץ ברקאי. היא התחלחלה למראה התמורה שחלה באצבעותיו בשל עבודת הכפיים ופסקה כי הם אכן יחיו בקיבוץ, אך רק כמוסיקאים. אחרי סיור בקיבוצי הארץ השתקעו השניים במעלה החמישה, לאחר שאסיפת הקיבוץ הסכימה שהם ינגנו בתזמורת קול ישראל (היום התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור) ויעבירו את שכרם לקיבוץ. חנוך היה החלילן הראשי (ובתחילה - היחיד) של התזמורת, במשך 27 שנים. מבקר המוסיקה של "הארץ", אורי אפשטיין, כתב עליו כי "ניחן בחוש טבעי מפותח ליפי הצליל". גם שרונה ניגנה בתזמורת, אך נאבקה ארוכות עד שקיבלה תקן: לדבריה, נשים בקושי התקבלו אז לתזמורות, ובמיוחד אשה כמוה, שכל הזמן היתה בהריון. בני הזוג הקימו עם הצ'לן יצחק בלסברגר והפסנתרנית נלי בן אור את רביעיית "דל"ת כלי שיר", ועל נגינתם של השניים נכתב ב"הארץ" כי היא "משכנעת, וניכר כי היא נובעת מההנאה הגלויה בה הם מנגנים, והנאה זו מדבקת את המאזין".

ב-11 במארס 1978 היתה משפחת תל-אורן בדרכה בחזרה מאמירים שבצפון כשהאוטובוס שלפניהם עצר, אדם ירד ממנו ופתח באש לעבר מכוניתם. זה היה אוטובוס הדמים שנחטף בידי מחבלים בכביש החוף. מן הירי נהרג הבן אמרי, בן ארבע עשרה וחצי, נגן קלרנית בתזמורת הנוער הירושלמית. חנוך נפצע בידו הימנית, אבל בעקבות טיפול מאומץ אצל יוחנן ריברנט, המורה הבכיר בשיטת פלדנקרייז, הצליח לחזור ולנגן אחרי שנה. בני הזוג עברו לעומר, וחנוך נתן רסיטלים, ובאקדמיה למוסיקה בירושלים ובקונסרווטוריון בכרמיאל העמיד דורות של תלמידים המדברים עליו בהערצה.

אחת מהם, חיה אופק, אומרת כי הפגישה עמו היתה אירוע מכריע בחיי תלמידיו, וכי כמה מהם נסעו בעקבותיו כל פעם שיצא לארה"ב (הוא לימד באוניברסיטת ויסקונסין במילווקי, באיתקה קולג' בניו יורק ובאוניברסיטת טקסס באל פאסו, שם התגורר לאחרונה ושם נישא בשנית, לטרי, אשר ילדה לו את אמירי). תלמיד אחר, רענן אילון, מספר כי "נגינתו היתה מהפנטת" ובעלת "מעוף בלתי רגיל". לדבריו, לא היה לו צליל "עגול, חלילי, טיפוסי" אלא צליל ייחודי משלו, וייחוד זה הקנה גם לתלמידיו.

במוצאי שבת תשודר בקול המוסיקה תוכנית מיוחדת של יצירות בביצועו של חנוך. אחת מהן היא קונצ'רטינו לחליל ולתזמורת מאת נורמן דלג'ויו, חברו לספסל הלימודים בג'וליארד. אלכסנדרה מלמד, עורכת התוכנית, אומרת כי בתחילה נקראה תוכנית זו "אורח באולפן", בתקווה שחנוך יוכל להשתתף בה, אך עתה היא נהפכה לתוכנית לזכרו.



חנוך תל-אורן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו