בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי נתן לו לפקד על עמדה בציר פילדלפי?

תייסיר אל-הייב, החייל הבדווי שהורשע בהריגת מתנדב בריטי ברפיח ונידון לשמונה שנות מאסר, פיקד על עמדה רגישה על אף שצה"ל ידע שהוא גדל בבית הרוס, גויס עם קב"א ודפ"ר מינימליים ונכלא בגלל נפקדויות, דריכת נשק בניגוד להוראות ושימוש בסמים בעת פעילות מבצעית

תגובות

שתי ניידות משטרה נכנסו לפני כמה שבועות בדהרה לוואדי חמאם, כפר בדווי בן 1,300 תושבים השוכן למרגלות הר הארבל, כמה קילומטרים מצפון לטבריה. דקות אחדות קודם לכן נשמעו שם כמה צרורות של ירי ומטלפן אנונימי הודיע למשטרת טבריה שהיורים היו האחים תייסיר וואליד אל-הייב, תושבי הכפר המשרתים בצה"ל. "שתי ניידות עצרו מתחת למרפסת וחמישה שוטרים פרצו לתוך הבית בצעקות 'איפה תייסיר?' 'איפה ואליד?'" מספרת נעמאת אל-הייב, אמם של השניים. "אמרתי להם שוואליד בצבא ושאלתי אותם אם במשטרה לא יודעים שתייסיר כבר כמעט שנתיים בבית סוהר".

זו רק אחת משיטות ההצקה, שרבים מתושבי ואדי חמאם משתמשים בהן לאחרונה נגד משפחת אל-הייב. לא התגייסותם של שני האחים היא שהפכה אותה יעד להצקות; כ-40% מצעירי ואדי חמאם, כפר מוכה אבטלה, הזנחה ועוני, נוהגים כמותם ומתגייסים לצה"ל או למשמר הגבול. מה שהוליד את היחס המתנכר כלפי המשפחה זה בעיקר העובדה שגם אמירה אל-הייב, אחותם בת ה-20 של תייסיר (22) וואליד (21), התגייסה למשמר הגבול והיתה לצעירה הבדווית הראשונה שמשרתת בתפקידי לחימה בכוחות הביטחון (השירות של ארבע צעירות אחרות כפקידות במשטרה התקבל באדישות).

אמירה אל-הייב, שמוצבת היום ביחידת מג"ב בגדה, שברה בכך טאבו מגדרי המושרש עמוק בתודעה הבדווית השמרנית, וגזרה על משפחתה התנכרות ונידוי מצד סביבתה הקרובה. העובדה שגם היא וגם אחיה תייסיר נימקו את התגייסותם בנימוקים פטריוטיים-ישראליים ולא, כפי שנוהגים רוב המתגייסים בכפר, בכורח הכלכלי, תרמה אף היא את תרומתה. "כאן נולדתי וזאת המדינה שלי", אמרה אמירה לכתבת של "מעריב" שריאיינה אותה לפני כשנתיים, מיד אחרי שהתגייסה; "מי שלא רוצה לחיות כאן שילך לערפאת". תייסיר אחיה נהג להתבטא ברוח דומה.

למה לנו להתגייס?

אל הנידוי של משפחת אל הייב בשל התגייסותה של אמירה נוספה עתה גם שמחה לאידה מהדרך שבה סיים אחיה את שירותו הצבאי: סמל תייסיר אל-הייב (שהורד בינתיים לדרגת טוראי וסולק מהצבא) הוא החייל שנשלח לאחרונה לשמונה שנות מאסר, אחרי שהורשע בהריגתו של טום הרנדאל, צעיר בריטי שהיה פעיל בארגון המתנדבים הבינלאומי ISM ונורה בראשו ברפיח, כשניסה להרחיק ילדים פלשתינאים מעמדת צה"ל בציר פילדלפי שעליה פיקד אל-הייב. "לפני שהתגייסתי לצה"ל הרבה אנשים בכפר אמרו לי לא להתגייס כי הצבא יהרוס לי את החיים", אמר אל-הייב לשופטיו, רגע לפני שגזרו את עונשו. "אני לא מצטער על כך שהתגייסתי, אבל היום אותם אנשים אומרים שאם זה מה שהצבא עשה לי, אז באמת אין סיבה להתגייס".

קשה למצוא היום מישהו בוואדי חמאם שלא יטען ש"תפרו לתייסיר תיק" או, לפי הגרסה הרווחת יותר, ש"הצבא החליט להשתמש דווקא בו כדי להראות לעולם כמה שהוא מתחשב בחיי אדם". "אם היה מדובר בחייל יהודי", אומר מחמוד והיב, דודו של תייסיר, "הוא לא היה מקבל אפילו שנת מאסר אחת".

"אם ההרוג היה פלשתינאי ולא בריטי", מוסיף יאסין אל-הייב, שכן של תייסיר וקרוב משפחה רחוק שלו, "אף אחד לא היה מתעניין בפרשה וספק אם בכלל היו חוקרים את העניין. הקצין הדרוזי שירה מחסנית שלמה בילדה ברפיח יצא נקי לגמרי. למה? כי הילדה היתה פלשתינאית ולא בריטית. אבל במקרה הזה המשפחה של ההרוג עשתה בלגן בתקשורת, הממשלה הבריטית הגישה מחאות וישראל החליטה להוכיח לעולם, על חשבונו של תייסיר המסכן, כמה שהצבא שלה דואג לחיי אדם". מסקנתו פשוטה: "אם ככה הצבא התנהג כלפי בחור כמו תייסיר, שלא היה לו שום דבר בראש חוץ מחלומות על קריירה צבאית ושהסתובב בכפר ושיכנע אנשים להתגייס, אז ברור לגמרי שאף ערבי לא צריך יותר להתגייס לצבא".

הכרעת הדין שחיבר אלוף משנה ניר אבירם, ראש ההרכב של בית הדין הצבאי בפיקוד דרום שדן בעניינו של אל-הייב, מתארת את מעשיו החמורים במלים קשות. "בשרתו כמפקד מגדל שמירה על ציר פילדלפי ברפיח, עת נותר לבד במשמרת, בצהרי יום שישי ה-11 באפריל 2003", כתב אל"מ אבירם, "ירה סמל תייסיר למרחוק, ירייה בודדה, לא נחוצה, ירייה פושעת לעבר אדם תמים". בהודאה שמסר לחוקריו במשטרה הצבאית, ממשיכה ומפרטת הכרעת הדין, הוא אמר שהחליט לירות בצעיר שלבש את האפוד הכתום של ארגון המתנדבים הבינלאומי כי חברי הארגון הזה "עצבנו את הצבא" והפריעו לפעולותיו. הוא לא התכוון להרוג אותו, הוסיף לפי ההודאה, אלא רק לירות לעברו ירייה "שתשרוק לו ליד האוזן" ותגרום לו להסתלק מהמקום.

את ההודאה הזאת הוא מסר רק חודשים אחרי האירוע. באותו יום שישי, מיד אחרי שהתברר לו שהכדור שירה לא חלף ליד אוזנו של הצעיר אלא פגע בראשו, "בדה הנאשם מערכת כוזבת של אירועים על מנת להעלים מעשיו ולהרחיק עצמו מאחריות לירי ולתוצאותיו". הכרעת הדין מפרטת את מעשיו אחד לאחד: הוא התקשר למפקדו ודיווח שאדם חמוש באקדח מתקרב אל עמדתו, טען שהאדם החמוש מסרב להישמע להוראותיו לעצור וקיבל ממפקדו אישור לירות עליו; כמה דקות לאחר מכן הוא שב והתקשר למפקד, הפעם כדי לדווח לו כי פגע באיש בראשו. מפקדיו קיבלו את גרסתו, נמנעו מלחקור אותה לעומק והזדרזו לקבוע שפעל כהלכה. רק חודשים רבים לאחר מכן, בעקבות לחצים בינלאומיים, הוחלט בפרקליטות הצבאית לחקור את הפרשה מחדש.

סיפורו של הצעיר הבדווי, שחלם להתגייס לצה"ל כדי להתקבל לקולקטיב הישראלי ושמסיים עכשיו את שירותו הצבאי עם גזר דין ששולח אותו לשמונה שנות מאסר, הוא טרגדיה ישראלית שהיה אפשר, אולי, למנוע אותה. בדיקת השתלשלות הפרשה, קריאת מסמכים שהצטברו בתיק המשפטי שלה, והתבוננות בעברו, באישיותו וברקעו החברתי-המשפחתי של אל-הייב, חושפות שורה ארוכה של נורות אדומות שנדלקו לכל אורך הדרך אל העמדה בציר פילדלפי שממנה נורתה הירייה הקטלנית. אף לא אחת מהנורות הללו לא גרמה למפקדיו של אל-הייב לשאול את השאלות שהיו חייבים לשאול את עצמם.

עורך הדין אילן בומבך, מראשי לשכת עורכי הדין ומי שמונה במסגרת שירות המילואים שלו להיות סניגורו של אל-הייב, סבור שצה"ל יכול היה, וצריך היה, למנוע את הטרגדיה הזאת. הטעות העיקרית של הצבא בפרשה הזאת, אמר בומבך ל"הארץ", היתה שהוא הציב "חייל כזה, עם נתונים כאלה, עם יכולות מוגבלות כאלה ועם רקע כזה" במקום שבו חיילים נדרשים "להפעיל הרבה מאוד שיקול דעת במצבי לחץ קיצוניים". לפי נתוניו האישיים, שהיו ידועים היטב לצבא, אל-הייב "לא היה מסוגל להפעיל את שיקול הדעת הזה והיה האדם האחרון שהתאים לתפקיד הזה". "הוא הגיע לצבא עם הרבה מאוד מוטיווציה", מסביר בומבך, "אבל עם יכולות נמוכות מאוד ועם משאבים נפשיים דלים. להפוך אותו למפקד עמדה בציר פילדלפי, זה כמו לזרוק אותו לכלבים. הצבא חייב היה להבין את זה הרבה לפני התקרית".

בית ללא רהיטים

תייסיר אל-הייב, הבכור בששת ילדיה של משפחה מוכת גורל, נולד ביולי 1983 וחי רוב חייו בצריף קטן, רעוע ובלא חדר שירותים, שמינהל מקרקעי ישראל הרס באחרונה בטענה שנבנה בלא רישיון. אביו עבד בעבודות חקלאיות מזדמנות עד שחלה, תחילה פיסית ולאחר מכן גם נפשית, וחדל לפרנס את משפחתו. אמו עבדה בניקוי בתים במושבה מגדל, שבתיה המפוארים מרוחקים רק כמה מאות מטרים מהצריפים המטים לנפול של ואדי חמאם. לפני שנים אחדות חלתה גם היא ונאלצה, כמו בעלה, להפסיק לעבוד. גם הבת אמירה עבדה עד לגיוסה בניקוי בתים במגדל. מאז שהתגייסה, הקצבה החודשית שהוריה מקבלים מהביטוח הלאומי, בסך 2,500 שקלים, היא הכנסתה היחידה של המשפחה.

לפני כמה שנים, עוד לפני שאמירה, ואליד ותייסיר התגייסו ולפני שהמינהל הרס את הצריף שבו גרו, החלה המשפחה לבנות בית בן שתי קומות. תוך כדי בנייתו ההורים חלו, חדלו לעבוד ונאלצו להפסיק את הבנייה. בקומת הקרקע נותרו קירות בטון חשופים. בקומה השנייה, שם הם מתגוררים היום, הקירות מכוסים טיח שמזמן הספיק להתקלף, החלונות מנופצים וחוטי החשמל המאולתרים חש ופים ומסוכנים. רוב החדרים אינם מרוצפים. פרט לכמה כיסאות פלסטיק ולמקרר ישן (וריק), אין בבית שום ריהוט - לא מיטות, לא שולחנות ולא ארונות. בני המשפחה ישנים על מזרנים על הרצפה ובגדיהם המעטים נערמים בארגזי קרטון. האב, שמחלתו ניתקה אותו מהמציאות ולכן הוא אינו יודע שבנו נשלח למאסר ממושך, מסתובב כל שעות היום בין החדרים הללו, בוהה בקירות ובחלונות.

שלושת האחים הקטנים במשפחה - בני 14, 16 ו-18 - מעולם לא ביקרו בבית הספר. "אף פעם לא היה לי כסף לקנות להם ספרים או מחברות", מסבירה אמם, וגם אומרת שרשויות הרווחה של מדינת ישראל מעולם לא שאלו אותה למה ילדיה אינם לומדים. תייסיר כן הלך לבית ספר. "הוא הלך עד כיתה ז' לבית הספר בכפר", אומר מחמוד והיב, דודו, "אבל אי אפשר להגיד שהוא למד שם משהו. אף פעם לא היו לו ספרים ואף פעם לא היה לו ציוד. היום הוא בקושי יודע לקרוא ולכתוב בערבית והוא בכלל לא יודע לקרוא ולכתוב בעברית". מגיל 13 ועד שהגשים את חלומו להתגייס הוא עבד במסגרייה בטבריה.

הגיוס לא היה מובן מאליו. המבחנים הפסיכולוגיים בלשכת הגיוס קבעו שיכולותיו קרובות מאוד לרף התחתון, זה שכל מי שנמצא מתחתיו אינו מתאים לשירות צבאי: אל"מ אבירם טרח לציין בהכרעת הדין את העובדה שאל-הייב "דורג כבעל דפ"ר (דירוג פסיכוטכני ראשוני) 10 (בסולם של 10 עד 90), והוצב בקבוצת האיכות (קב"א) 43 (בסולם של 42 עד 56)". למרות הנתונים הללו, צה"ל גם הסכים לגייס אותו וגם החליט לשלוח אותו לשרת כלוחם בגדוד הסיור המדברי ("הגדוד הבדווי").

בשנת שירותו הראשונה שבה שהה בעיקר במחנות הדרכה, הספיק אל-הייב להיות נפקד מהשירות פעמיים - פעם ל-22 יום ופעם ל-34 - ולרצות ארבע תקופות מחבוש קצרות - אחת מהן משום ש"הכניס מחסנית לרובהו, דרך אותו ופתח את הנצרה שלו בניגוד להוראות". בהמשך השנה הוא שב והשתמש בנשקו בניגוד להוראות, הפעם בהיותו בחופשה בוואדי חמאם, ונידון על כך ל-21 ימי מאסר בפועל ולשלושה חודשים על תנאי. ביולי 2002, כאשר שירת כבר במוצב טרמית שבציר פילדלפי, הוא נידון לשבעה חודשי מאסר בגין "שימוש בסם מסוכן, בנסיבות מבצעיות חמורות". אחר כך, למרות כל הדברים הללו, החליט הצבא להעלות אותו לדרגת סמל, למנות אותו למפקד עמדה ולהציב אותו לבדו, חמוש בנשק, בעמדה שבפאתי רפיח, מול אוכלוסייה אזרחית גדולה.

"כל הפרשה הזאת, כולל הכרעת הדין, היא כתב אישום חמור נגד צה"ל", טוען עו"ד בומבך. "הצבא שטרח לגייס את אל-הייב לשורותיו ושלא טרח לדאוג לצרכיו ולסייע לו לפתור את בעיותיו, הפך אותו בסופו של דבר לשעיר לעזאזל, כדי שהמערכת הצבאית כולה תוכל לצאת נקייה בעיני העולם. התובעת במשפט אמרה לבית הדין ש'העולם כולו' נושא את עיניו למשפט הזה. אני אמרתי בתגובה שיש לקוות שהמלחמה התדמיתית הזאת שמדינת ישראל מנהלת על גבו של תייסיר אל-הייב לא תהפוך את משפטו למשפט ראווה".

בטיעוניו ערב מתן גזר הדין הדגיש עו"ד בומבך את העובדה שאל-הייב הוא החייל הראשון שהועמד לדין באשמת הריגה מאז פרוץ האינתיפאדה הנוכחית, והראשון מאז שנות השמונים שנשלח למאסר ממושך בגין אירוע ירי על רקע האינתיפאדה. לפני שבועיים הוא הודיע לצה"ל כי בכוונתו להגיש ערעור, כדי לפתוח את הפרשה כולה לדיון מחודש.

דובר צה"ל ביקש שלא להתייחס לשאלת הצבתו של אל-הייב בציר פילדלפי, בנימוק שמדובר בשאלה כבדת משקל הדורשת בירור מעמיק. הוא הפנה את "הארץ" לפסקה בגזר הדין העוסקת בשיקולי בית הדין שלא להטיל על אל-הייב את העונש המקסימלי שביקשה התביעה. אבל פסקה זו, שעוסקת בין השאר בנסיבות חייו הקשות של אל הייב, רק מחזקת את התמיהה ביחס למינויו למפקדה של עמדה כה רגישה.



דודו של תייסיר. "תייסיר הלך לבית הספר עד כיתה ז'. הוא בקושי יודע לקרוא ולכתוב בערבית, ובכלל לא יודע לקרוא ולכתוב בעברית"


תייסיר אל-הייב בבית הדין הצבאי, 27.6. פרקליטו מתכוון להגיש ערעור וטוען שצה"ל יכול היה, וצריך היה, למנוע את הטרגדיה הזאת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו