בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירושלים של מטה

בניהולה של עמותת "עטרת כוהנים" חופרים אנשי רשות העתיקות מתחת למבנה ברובע המוסלמי בירושלים, במרחק 80 מטר בלבד מחומות הר הבית. החפירה הגיעה כבר לעומק 12 מטר. באותה הזדמנות חפרו עובדי העמותה גם לרוחב, והתקדמו כבר 20 מטר מזרחה, לכיוון הר הבית, מתחת לבתים של פלשתינאים. לטענתם נועדה החפירה רק "לבדוק את יסודות המבנה", והיא הופסקה. המפקח מטעם רשות העתיקות אומר שאינו יכול לערוב לכך שהחפירה לרוחב לא תחודש

תגובות

בעיר העתיקה בירושלים, כמו בהירושימה, מודדים הכל לפי המרחק ממרכז הרעש. בהירושימה זה המרחק ממקום נפילתה של פצצת האטום, בעיר העתיקה מדברים על המרחק מהר הבית. לפעמים מודדים את המרחק הזה במטרים, לפעמים אפילו בסנטימטרים. קירות הר הבית הם קו אדום שלא נוגעים בו, אומר הארכיאולוג מאיר בן דב, דליקה שם תהיה תעודת פטירה למדינה הזאת. בן דב נחשב ארכיאולוג שנוי במחלוקת, אבל על התחזית הזאת שלו כולם מסכימים - רבנים וארכיאולוגים, שוטרים ואנשי דת מוסלמים. אדם שהיה מעורב באכיפת החוק בעיר העתיקה אומר שנהג לבקר מפעם לפעם בחפירות הארכיאולוגיות סביב הר הבית כדי לראות עד כמה הן מתקרבות לחומות ההר. "זה היה החשש הכי גדול שלי, שמישהו ינסה להתקרב להר הבית", הוא אומר. כולם חוששים, כל אחד מהטעם שלו, ומשתדלים לשמור על מרחק מהקירות האלה. ובאותה עת נמשכים אליהם כמו אל מגנט.

אל המגנט הזה מתקרבים עכשיו אנשי "עטרת כהנים", העמותה המוכרת ביותר מבין עמותות היהודים המתיישבים בעיר העתיקה. באמצעות רשות העתיקות עורכים עתה אנשי "עטרת כהנים" חפירה בעומק 12 מטר מתחת למבנה השייך לקרן אוורסט בבעלות המיליונר היהודי אמריקאי ארווין מוסקוביץ, ומרוחק 80 מטר מחומות הר הבית. אבל אנשי העמותה לא הסתפקו בחפירה לעומק, באחד האזורים הכי רגישים בעולם. הם חפרו גם לרוחב, לכיוון מזרח, לכיוון הר הבית, מתחת לבתים של תושבים פלשתינאים, והתקדמו כבר 20 מטר מזרחה כשהם "מפנים עפר" מחללים תת-קרקעיים. רק 60 מטרים מפרידים בינם לבין חומות הר הבית, אומר ג'ון זליגמן, מנהל מרחב ירושלים ברשות העתיקות, המפקח מטעמה על החפירה.

זליגמן, איש זהיר, אולי בגלל מוצאו הבריטי, אומר שיש "סיכוי קטן" שהם ימשיכו את החפירה לרוחב, אל מתחת למתחם הר הבית, אל מתחת לחראם א-שריף. אבל הוא לא יכול לערוב לכך שלא יעשו זאת. זליגמן אומר גם שאנשי "עטרת כהנים" אינם יכולים להגיע אל הר הבית במפלס הנוכחי של החפירה, משום שהדבר יחייב אותם לעבור דרך בתים של הווקף המוסלמי הצמודים להר הבית, ואיש כמובן לא יאפשר להם את המעבר הזה. הוא גם לא שמע על כוונה כזאת מפי אנשי העמותה, אבל אדם שנכח בחפירה מספר כי דווקא שמע מפי אנשי "עטרת כהנים" על רצונם להתקרב ככל האפשר אל מנהרת הכותל, אולי אף להתחבר אליה. "הם מדברים על הקמת מוזיאון, הם מדברים על מנהרת הכותל", הוא אומר.

"ככה בדיוק זה התחיל עם מנהרת הכותל", אומרת פטמה עסלה, שחדר השינה שלה נמצא מעל לחפירות והיא שומעת את הקולות, אבל אינה יכולה לרדת לראות מה קורה מתחת לביתה. "זה מה שאני חוששת, שהם יגיעו אל הכותל".

עו"ד איתן גבע, המייצג את בעלי המבנה, אומר כי ל"עטרת כהנים" יש "היכרות טובה" עם אנשי קרן אוורסט, ולכן הם מנהלים חלק גדול מהמגעים מול אנשי רשות העתיקות. עו"ד גבע מאשר כי הכוונה להקים במבנה מוזיאון, שיתבסס על הממצאים שתחשוף רשות העתיקות במקום. אשר להרחבת החפירה לכיוון מזרח אומר עו"ד גבע כי זוהי תעלה שנמצאה במקום, מלאה בעפר ובאשפה. התעלה פונתה כדי לברר אם היא מסכנת את היסודות של המבנה, ולאחר מכן נסגרה בדלת ואין כוונה לעשות בה שימוש. גבע טוען שאין כל תוכנית לחפור מזרחה לכיוון הר הבית, ו"זו הפעם הראשונה שאני שומע על זה".

שסתום נגד פיצוץ

המבנה שמתחתיו מתבצעת החפירה הוא בניין עותמאני מהמאה ה-19. הוא עומד ברחוב הגיא, ברובע המוסלמי. מולו שתי מסעדות הצמודות זו לזו: מסעדת "הקשתות" שמפעילה "עטרת כהנים", ומסעדת "אל-בוראק" שמפעיל הווקף המוסלמי. המבקר הישראלי הממוצע מכיר יותר את חומוס אבו-שוקרי, הנמצא במרחק מאה מטר צפונית משם. רחבת הכותל נמצאת במרחק עשרות מטרים דרומית-מזרחית משם, חומות הר הבית - 80 מטר בקו ישר מזרחה. עד מסגד עומר, כיפת הסלע, המרחק הוא 150 מטר בסך הכל. קשה למצוא מקום יותר רגיש ממנו.

בעבר הרחוק יותר עמד במקום בית מרחץ ממלוכי, אחר כך נבנה עליו מבנה אחר, ואת המבנה הזה קנו יהודים והקימו בו את בית הכנסת "אוהל יצחק". ב-1936, בזמן המרד הערבי, נעזב בית הכנסת הזה כמבנים אחרים של יהודים ברובע המוסלמי, ובמשך שנים התגוררה בו משפחה מוסלמית, משפחת יאסיני. השכנים זוכרים עדיין את אבו-ראג'ב, מוסיקאי, ששר וניגן על רבאבה.

זמן מה אחרי 67' נעלמו אבו-ראג'ב ובני משפחתו מהבית. לפי גרסה אחת, השלטונות הישראליים הפקיעו את הבית לאחר שלידו נזרק רימון; לפי גרסה אחרת, הבית היה שייך להקדש יהודי, וממנו הגיע לידי קרן אוורסט ו"עטרת כהנים". זמן מה פעלה בבניין חנות לספרי קודש יהודיים, אבל העסקים לא שיגשגו. הבית נמצא מחוץ לרובע היהודי, מתחילת האינתיפאדה הראשונה פחות ופחות יהודים העזו להסתובב שם, והחנות נסגרה.

"עטרת כהנים" היא הגוף היהודי הבולט והפעיל ביותר בעיר העתיקה. ראש העמותה, מתי דן, הוא איש בעל קשרים: דלתותיהם של ראשי העיר ירושלים, של שרים ואף של הנשיא פתוחות לפניו. דן צבר גם הרבה מאוד שעות עם ראש הממשלה אריאל שרון. ביתו של שרון בעיר העתיקה, אותו בית שהוא למעשה לא התגורר בו מעולם אבל השמירה עליו נמשכת עד עצם היום הזה, שייך ל"עטרת כהנים". ועדת קלוגמן, שהוקמה ב-1992 לבדוק את הדרך שבה השתלטו עמותות יהודיות על מבנים בעיר העתיקה ובסילואן, חשפה את הקשר הישיר בין מתי דן לשר השיכון אז, הלוא הוא אריאל שרון. לפחות עד להתנתקות, מתי דן - המתואר גם על ידי יריביו כמפא"יניק חביב למדי - נחשב למקורב ביותר לשרון מבין המתיישבים היהודים בירושלים.

"מתי דן רואה את העיר העתיקה כעיר יהודית עם מיעוט מוסלמי קטן וכנוע", אומר עו"ד דני זיידמן מעמותת "עיר עמים", שמכיר את דן מהצד השני של המתרס, אחרי יותר מעשרים שנה של מאבק נגדו. "אבל הוא לא פועל בשיטות של הרב כהנא, הוא לא דומה לאנשי חברון. הוא מפא"יניק והוא פועל בשיטות מפא"יניקיות. במערכת הביטחון אפילו אימצו את התיאוריה ש'עטרת כהנים' היא מעין שסתום נגד פיצוץ בהר הבית. התיאוריה, שמתי דן בעצמו מקדם אותה, אומרת שאם לא יתנו להם להתיישב בעיר העתיקה, אם לא יתנו ליהודים לעלות על הר הבית, הגורמים הקיצוניים נוסח 'נאמני הר הבית' יביאו לפיצוץ. 'עטרת כהנים', לפי התיאוריה הזאת, היא שסתום ביטחון".

"הם חרתו על דגלם לגאול בתים ברובע המוסלמי, לפנות משם את המוסלמים וליישב שם יהודים", אומר מקור שלטוני הבקי מאוד בחיי העיר העתיקה. הוא דווקא מעיד על שיתוף פעולה קורקטי עם העמותה (וגם עצם השימוש שלו בביטוי "גאולת בתים" מלמד שאינו עוין את מטרותיה). רק לאחרונה אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים ל"עטרת כהנים" להקים שכונה קטנה עם 30 יחידות דיור ליד שער הפרחים, בתוך העיר העתיקה. "זו פעולת הבינוי הכי גדולה בעיר העתיקה מאז שיקום הרובע היהודי אחרי מלחמת ששת הימים", אומר זליגמן.

אותו מקור שלטוני זוכר רק מקרים ספורים של עימותים בין אנשי "עטרת כהנים" לבין התושבים הפלשתינאים בחצרות משותפות שבהן גרים יהודים ומוסלמים זה לצד זה, וגם במקרים האלה - הוא מספר - התערב ראש ישיבת "עטרת כהנים", הרב שלמה אבינר, והזהיר את תלמידיו שמי שיציק לערבים, יגורש מהעיר העתיקה. הפלשתינאים זוכרים דברים אחרים. ד"ר יוסף נתשה, הארכיאולוג של הווקף, אומר שההצקות של אנשי "עטרת כהנים" הן כמעט יומיומיות, ופטמה עסלה זוכרת איך אחד מתלמידי הישיבה חשף לפניה את אבר מינו ברחוב ואיך תלמידי הישיבה "הפכו את הלילה שלנו ליום" במוסיקה רועשת.

בכל מקרה, אותו מקור שלטוני אומר שהמאמץ של "עטרת כהנים" לא ממש הצליח. אחרי כמעט שלושים שנה של פעילות, יש לעמותה 31 מבנים בעיר העתיקה, טיפה בתוך כ-50 אלף התושבים הפלשתינאים. "הסיכוי שהם יצליחו 'לשחרר' את העיר העתיקה ממוסלמים הוא אפסי", הוא אומר.

בדרך אל הסלע

עבודתה של "עטרת כוהנים" מתבססת על תרומות, בין השאר מארווין מוסקוביץ, שדחף להקמת שכונה יהודית בנכסים שרכש בראס אל-עמוד ובסילואן שבמזרח ירושלים. על יד הפתח ל"מנהרת הכותל" קבוע שלט ובו הבעת תודה לתרומתם של מיני וארווין מוסקוביץ. "יש להם פיקסציה על מנהרות ליד הכותל", אומר עו"ד זיידמן.

לפני שנה וחצי ביקשו אנשי "עטרת כהנים" מרשות העתיקות אישור לשפץ את המבנה ברחוב הגיא. כל עבודת בינוי בעיר העתיקה זקוקה לאישור כזה, וזליגמן מסביר שקיימות בעצם שלוש אפשרויות. במקרה אחד יכולה הרשות לקבוע שהאתר חשוב מבחינה ארכיאולוגית עד כדי כך שאסור לעשות בו כל פעולה; במקרה שני הרשות תעשה חפירה לבדוק אם יש במקום ממצאים מיוחדים, ואז תיתן אישור בנייה או תדרוש לשנות את תוכנית הבנייה בהתאם לממצאים. ובמקרה השלישי, של שיפוץ בלבד, הרשות יכולה להסתפק במתן כללים לשיפוץ ולא לחפור כלל.

במקרה של המבנה ברחוב הגיא יכלה הרשות להסתפק במתן אישור לשיפוץ. החפירות במקום, מעיד זליגמן, נעשו אך ורק לבקשת "עטרת כהנים" ובמימונה. "הם היזמים. הם הלקוחות. הם קובעים את המסגרת הכספית. הם מעורבים באופן יומיומי בתור מי שנמצא בשטח", אומר זליגמן. "במקום הזה אנחנו משמשים כקבלן שלהם" (ואכן, גם לאחר שרשות העתיקות אישרה ביקור עיתונאי במקום, הודיעו היזמים כי הם בעלי הבית ואסרו על הביקור).

המטרה של "עטרת כהנים", מסביר זליגמן, לאו דווקא זהה למטרה של רשות העתיקות. "הם רצו לפנות את הבניין מלמטה, את הפנים של המבנה, כדי ליצור חלל גדול", אומר זליגמן. "אנחנו לא הסכמנו לכך, רצינו שישתמשו במבנה הישן, העתיק, העותמאני". המטרה המוצהרת שלהם, אומר זליגמן, היא ברורה: להגיע אל "הסלע האם", הסלע שעליו התחילו להקים את ירושלים לפני 3,000 שנה. "סלע קיומנו", כפי שקרא לו בנימין נתניהו עם פריצת מנהרת הכותל ב-1996.

בדרך אל "סלע קיומנו" מצאו אנשי רשות העתיקות ממצאים חשובים מאוד, אומר זליגמן. קודם כל הם גילו כי המבנה ברחוב הגיא יושב בעצם על בית מרחץ גדול מימי הממלוכים, תקופת הפאר של ירושלים המוסלמית בימי הביניים. במפלס נמוך יותר התגלה הקרדו, הרחוב הראשי של ירושלים בימי הביזנטים. במפלס נמוך יותר התגלו קירות של "בניין מונומנטלי" מימי הורדוס. "מהו בדיוק, אנחנו לא יודעים, כי אנחנו חופרים בשטח מצומצם מאוד", אומר זליגמן.

לזליגמן ברור מה מעניין את אנשי "עטרת כהנים". "יש להם חדווה לבית שני או ראשון", הוא אומר. "יש להם אג'נדה. אבל אני לא חייב לרקוד לפי האג'נדה שלהם, דווקא בעניין הזה יש לי מלה. אני לא אתן להם להרוס עתיקות - את הקרדו או את בית המרחץ - בגלל החדווה שלהם לתקופה זו או אחרת".

אבל בכל זאת, לפי הבקשה שלהם ירדת לעומק 12 מטר. זה לא עומק יוצא דופן?

"אין הרבה חפירות לעומק 12 מטר בעיר העתיקה, יש מעטות כאלה. זה בניין שיש לו כסף. חפירה כזאת עולה הרבה כסף".

אז בעצם החפירה תרד כמה עמוק שהם ירצו. זה רק תלוי בכסף.

"במידה רבה זו החלטה שלהם עד איפה אנחנו יורדים. אבל זה לא חד, בכל זאת יש דיון".

חשש מהתמוטטות

אנשים ברשות העתיקות אומרים שזליגמן מתנהג כאן כדיפלומט. "עטרת כהנים" (הפועלת בשם קרן אוורסט) היא לקוח גדול, ונוח. כ-40% מתקציב הרשות, המסתכם בקצת יותר מ-100 מיליון שקל, באים ממקורות פרטיים: קבלני בניין, אבל גם מוסדות נוסח ו"עטרת כהנים". באזור ירושלים, מאשר זליגמן, "עטרת כהנים" ו"אלעד" (העמותה היהודית הפועלת ב"עיר דוד", היא סילואן, ואף היא נתמכת בכספי מוסקוביץ) הן הלקוחות הפרטיים הגדולים ביותר. רק עכשיו סיימה רשות העתיקות חפירה גדולה מאוד בשער הפרחים, שאמנם הוזמנה על ידי משרד השיכון, אבל נועדה לשכונה של "עטרת כהנים".

גם ב"עטרת כהנים" אוהבים את רשות העתיקות. "אחד מהאנשים ב'עטרת' אמר לי שהוא מעדיף לעבוד עם הרשות - 'הם יקרים, אבל נוחים לנו'", מספר אדם שהיה מעורב בחפירות במקום. "לא מדויק לדבר על דיאלוג בין 'עטרת כהנים' לרשות העתיקות", הוא מוסיף. "נכון יותר לדבר על מונולוג: 'עטרת כהנים' אומרת ורשות העתיקות עושה". "עטרת כהנים" התנגדה, לדוגמה, לכך שארכיאולוג ערבי אזרח ישראל יעבוד לצדו של מנהל החפירה, חיים ברבה, עולה מצרפת המתגורר בהתנחלות בית חורון. רק אחרי שאנשיה השתכנעו שאותו ארכיאולוג ערבי "לא יעשה להם צרות", הם הסכימו לקבלו.

זליגמן מעריך שכדי להגיע אל "הסלע האם" הוא יצטרך לחפור לעומק של שלושה עד שישה מטרים נוספים, כך שבסופו של הדבר החפירה הזאת תגיע לעומק של כ-18 מטר. הרבה מאוד לפי כל קנה מידה. מאיר בן דב, המוכר כאויב בנפש של רשות העתיקות, אומר שעצם החפירה לעומק 15 מטר בתוך אזור מאוכלס בצפיפות כלב העיר העתיקה - היא מסוכנת מאוד. פרופ' רוני רייך, ראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה ומי שניהל והשתתף בחפירות רבות בעיר העתיקה, אומר ש"חפירות ההצלה" שביצעה רשות העתיקות ברובע היהודי "הקפיצו בעשרות מונים" את הידע על תולדות ירושלים, אבל גם הוא אינו מבין למה צריך לרדת לעומק כל כך גדול באזור הזה. "כל הזמן יש חשש. אני לא אגיד שאני לא חושב על התמוטטות במקום רגיש כזה", אומר זליגמן. "אבל בשביל זה אתה לוקח אנשים שזה המקצוע שלהם. אנחנו מקווים שלא כולם בונים בפל-קל".

זליגמן עצמו אינו יודע מה בדיוק "עטרת כהנים" מתכננת לעשות בבור העצום הזה. "הם מגששים, הם לא כל כך יודעים מה הם רוצים", הוא אומר. "הם רוצים שנחפור עד איפה שאנחנו יכולים לחפור, ורק כשהם יידעו מה יש להם, הם יבנו פרוגרמה על בסיס זה". זליגמן שמע על כוונה להקים שם מוזיאון, עניין קצת בעייתי מבחינה חוקית, משום שהבעלות על כל הממצאים הארכיאולוגיים נמצאת בידי המדינה, ולכן "עטרת כהנים" לא תוכל לטעון לבעלות על הממצאים שיתגלו מתחת לבניין. "אבל מדובר כאן במצב ביניים, בלי הגדרה מפורשת, כי הגישה למקום היא דרך בניין פרטי ולכן הם כנראה יוכלו לגבות כסף", הוא מסביר.

אנשים אחרים שביקרו במקום מדברים על תוכניות הרבה יותר נועזות מאשר סתם מוזיאון. "שמעתי מאנשי 'עטרת כהנים' שהם רוצים להגיע אל מנהרת הכותל", אומר אדם שהיה שותף לעבודות במקום. בינתיים, הוא מספר, התחילו לפנות חללים מזרחית מבור החפירה. עד עכשיו, הוא אומר, פונו בסך הכל כ-15 עד 20 מטרים. עדות זו מתיישבת יפה עם עדות של ישראלי אחר שביקר במקום במקרה, ושמע את אחד ממנהלי החפירה מתפאר שהם התחברו לחללים ממזרח לחפירה, לכיוון הר הבית, וגם לחלל מצפון לחפירה.

קמרונות יפהפיים

זליגמן מאשר כי נעשתה חפירה, או בעצם "פינוי" של חללים לכיוון מזרח, לעבר הר הבית. "באזור יש הרבה חללים תת-קרקעיים מלאים בעפר המסתעפים לכל הכיוונים, ואם אתה מוציא מהם את העפר, אתה מקבל חלל", הוא מסביר. את העבודה הזאת, הוא אומר, לא עשו אנשי רשות העתיקות, אלא הצוות של "עטרת כהנים" (המורכב בעיקרו, כמובן, מפועלים פלשתינאים). אבל אנשי רשות העתיקות "השגיחו" על החפירה. אנשי "עטרת כהנים", הוא אומר, התקדמו כעשרים מטר, ואז הפסיקו את החפירה. "היתה שם בעיה של נזילות ביוב מהבתים מלמעלה".

מה יש שם למעלה?

"למעלה יש קמרונות יפהפיים, ומעליהם יש בתים פרטיים, נדמה לי של משפחת זורבה".

זה חוקי לחפור מתחת לבתים של אנשים פרטיים בלי לקבל את רשותם?

"אין שום חוק. זו אחת הבעיות כשאנחנו עושים את תוכנית המתאר לעיר העתיקה. לא ברור למי שייך תת הקרקע. לחללים האלה אין שום רישום. גם המוסלמים חופרים מתחת לאדמה באופן לא חוקי כדי ליצור חללי מגורים. אתה רואה אנשים שחופרים מתחת לאדמה לתוך כל מיני בורות מלאים באשפה וביוב וגועל נפש, וחיים שם".

עו"ד זיידמן טוען שדווקא ברור מאוד למי שייך תת-הקרקע: למי שגר מעליה. "בנייה מתחת לבית פרטי של מישהו אחר זו הסגת גבול", הוא אומר. "גם במנהרת הכותל היה צורך לקבל את אישור הפלשתינאים שגרו מעליה". חוק העתיקות (פרק ז', סעיפים 82 א' וב') קובע כי המנהל מטעם רשות העתיקות "רשאי להכריז כי מקום פלוני הוא אתר עתיקות; ההכרזה תפורסם ברשומות. הכריז המנהל כאמור, תירשם על כך הערה בפנקס המקרקעין ותימסר על כך הודעה לבעל המקום ולמחזיק בו, אם זהותו או מענו ידועים, ולוועדה המחוזית לתכנון ובנייה". מיותר לומר שלבני משפחת עסלה או לבני משפחת זורבה לא נמסרה כל הודעה. זה לא מנהג חדש. מאיר בן דב, שהיה ארכיאולוג מלווה מטעם משרד הדתות בעת השלב הראשון של חפירת מנהרת הכותל, אומר שאיש לא טרח לבקש רשות מבעלי הבתים הפלשתינאים.

זליגמן מאשר שנעשתה חפירה לכיוון הר הבית, אבל "המרחקים בלתי אפשריים". הוא אומר שגם אם יחדשו את החפירה מתחת לבית משפחת זורבה, החופרים לא יוכלו להגיע אל הר הבית, משום שמפלס החפירה גבוה מדי והם ייאלצו בעצם לעבור דרך מבנים קיימים. "אתה שואל אותי אם הם יוכלו להשתמש בעתיד בפיר שחפרנו להם כדי לעשות משם חפירה להר הבית? זה אפשרי, אבל הסיכוי הוא קטן. הם גם לא יכולים להתקדם בלי שנדע מכך, כי היכולת לפנות כמות כזאת של אדמה בעיר העתיקה בלי שנדע מכך היא אפס".

הישראלים שביקרו במקום לא כל כך משתכנעים מההסבר הזה. הם טוענים שהעבודה הופסקה בגלל הקושי להוציא כמויות גדולות כל כך של עפר מהמקום בלי לעורר תשומת לב. אבל בשיחות עם העובדים במקום הם שמעו על אפשרות שהעפר יפונה לתוך חללים תת-קרקעיים אחרים.

גם זליגמן, כעו"ד זיידמן, מדבר על המפא"ניקיות של "עטרת כהנים". גם המקור הממשלתי הבקי בענייני העיר העתיקה מסביר שהעמותה אינה נחשבת גורם קיצוני. הרב אבינר, רבה של ישיבת "עטרת כהנים", מתנגד בתוקף לעלייה על הר הבית. אבינר נחשב רב מתון, אם כי ההגדרות הללו יחסיות. באגרת שהוא פירסם בסוף אוגוסט באתר האינטרנט של "עטרת כהנים" כתב הרב אבינר, בתשובה על שאלה של תלמיד שאינו רוצה להתגייס לצה"ל בגלל ההתנתקות, כי חייבים להתגייס לצה"ל למרות הכל "שהרי יש לדעת שיש לנו מסביב שלוש-מאות מיליון אויבים ועוד כשלושה מיליון בפנים... ונגדם צריך צבא חזק ומסור", והבעיה, לפי אבינר, אינה בצבא אלא ב"ראש הממשלה המטורף והרשע".

גם המחויבות של "עטרת כהנים" לא להתקרב אל הר הבית מוטלת בספק. נדב שרגאי מספר בספרו "הר המריבה" על אירוע שקרה ביולי 1981. בזמן החפירות במנהרת הכותל, הורה הרב יהודה מאיר גץ, אז רב הכותל, לפתוח פתח של מנהרה שהוליכה לתוך הר הבית - מנהרה עצומה באורך 30 מטר וברוחב שישה מטרים, שהגיעה קרוב מאוד אל מתחת למסגד כיפת הסלע. גץ היה משוכנע שהמנהרה מוליכה אל קודש הקודשים, וכך אפשר יהיה לדעת בדיוק היכן הוא היה, ולפתור את הבעיה ההלכתית המונעת מיהודים דתיים לעלות על ההר מחשש לחילול הקודש.

בן דב ואחרים התנגדו לפתיחת המנהרה מחשש שהדבר יעורר מהומות; הרב שלמה גורן, אז הרב הראשי, תמך בפתיחה בכל לבו. חפירת המנהרה התגלתה לאנשי הווקף, במקום החלה מהומה ואנשי "עטרת כהנים" - מספר שרגאי - רצו לתוך המנהרה להיאבק באנשי הווקף. ראש הממשלה אז, מנחם בגין, נענה להמלצה לסגור את המנהרה ולהשאיר את קירות הר הבית בשלום. "מתי דן עושה את הכל מתוך זיקה להר הבית", אומר זיידמן.

השכנים פוחדים

משפחת עסלה לא קיבלה שום הודעה על תוכנית לחפור מתחת לבית שלה. כמוה גם שאר השכנים הפלשתינאים, החיים בחדרים הצפופים והמחניקים, בלי חלונות וכמעט בלי אוויר, הנושקים לאתר החפירות של "עטרת כהנים". "החדר שלי הכי קרוב לחפירה", מספרת פטמה עסלה, "ואני מרגישה איך האדמה רועדת מתחתי. כל פעם אנחנו חושבים שזה נגמר, וזה מתחיל מחדש. אנחנו רוצים לישון ולא יכולים".

אלו לא רק בעיות של רעש. בחדר שלה התגלו סדקים בקיר שהצריכו שיפוץ. בבית של השכן, איוב, נפלה חתיכה גדולה של טיח מהתקרה, לדבריו בגלל הרעידות שיוצרות החפירות. אצל השכנים ממשפחת זורבה היו טענות על נזקים דומים. "יש חור מתחת לחלונות בבית של אחי", מספר עבד ואהב זורבה (עו"ד גבע, נציגם של הבעלים, אומר שלא ידוע לו על שום נזק אצל השכנים הפלשתינאים והם מעולם לא התלוננו אצלו). אבל יותר מכל מפריע להם שאיש אינו מדווח להם מה קורה מתחת לביתם. אביה של פטמה עסלה הוא שוטר במשטרת ישראל ומשרת במשטרת הכותל, אבל הוא לא מספר להם כלום, "כאילו הוא חירש". והם פוחדים. פוחדים שיקרה להם מה שקרה לאשה בסמטה השכנה, שנפלה באמצע המקלחת, עירומה כביום היוולדה, לתוך אחד החללים של מנהרת הכותל. פוחדים שחופרים להם מנהרת כותל חדשה שתגיע עד הר הבית.

ד"ר יוסף נתשה יושב במשרד צמוד לשער הברזל, אחד השערים של הר הבית. הוא משמש כארכיאולוג של הווקף, וגם העמיתים הישראלים שלו מחשיבים אותו לאיש מקצוע. על החפירה מתחת למבנה ברחוב הגיא הוא שמע, אבל אינו יודע עליה הרבה. על מנהרת הכותל הוא שמע גם שמע. את הנזקים שלה הוא יכול להראות בנקל. הבניין שהוא יושב בו, בניין מפואר מהתקופה הממלוכית מהמאה ה-12, נמצא בדיוק מעל למנהרת הכותל. בבניין נפערו סדקים כל כך גדולים, עד שדייריו הקודמים נאלצו לעזוב אותו והווקף, בסיוע עיריית ירושלים, חיזקו את הבניין בחגורות בטון העוטפות את כל הקירות.

בסיור בסביבה עוצר ד"ר נתשה בכותל הקטן, ליד שער הברזל, ומצביע על תמוכות המחזיקות את גג הסמטה. אחר כך, בבניין הווקף בשער המג'לס, הוא מספר שהמדרגות הראשיות קרסו לפני כמה שנים, הכל - לדבריו - בגלל חפירת מנהרת הכותל. בן דב יכול להעיד גם הוא על הסכנות. הוא זוכר איך בהתחלה הציבו במנהרת הכותל תמוכות עץ כדי למנוע את התמוטטות המנהרה והבתים הפלשתינאים שמתחתיהם נחפרה. אחר כך הרקיבו תמוכות העץ והחליפו אותן בתמוכות ברזל, ואז גם הברזל החליד והביאו תמוכות מיוחדות מברזל מגולוון. בינתיים הן מחזיקות.

ד"ר נתשה אינו אוהב נבואות אפוקליפטיות. הוא לא רוצה להתנבא על בתים שיקרסו אם אכן יחפרו את 85 המטרים המפרידים בין בית "עטרת כהנים" לחומות חראם א-שריף (אם כי זו בהחלט אפשרות). הוא לא מנסה להזהיר מפני מרחץ דמים, אם כי כולם זוכרים את המהומות וההרוגים אחרי פתיחת מנהרת הכותל ב-1996. "מעל לכל יש פה עניין של תחושה", אומר ד"ר נתשה, "הרגשה שמישהו חופר מתחת למסורת שלך, מתחת לתרבות שלך. החשש הפסיכולוגי שמישהו חופר לך מתחת לבית".

וכפי שמלמדת המציאות המזרח תיכונית, תחושה לא טובה בחראם א-שריף יכולה לגרום לרעידת אדמה. *



החלל שנחפר מתחת למבנה ברחוב הגיא. המטרה המוצהרת של החפירה היא להגיע אל "הסלע האם", שעליו נבנו בתיה המקוריים של ירושלים


הכניסה אל המבנה, ששימש זמן מה חנות לספרי קודש יהודיים.עד 1936 פעל כאן בית הכנסת "אוהל יצחק", היזמים רוצים לפתוח בו מוזיאון. למטה: פטמה עסלה. לא קיבלה הודעה על התוכנית לחפור מתחת לביתה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו