בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוב שהגברים לא מבינים

במשך מאות שנים שימש כתב ה"נושו" נשים סיניות שחלקו זו עם זו בסתר את מכאובי הנישואים המוסדרים. כעת מעורר כתב הסתרים עניין בקרב משקיעים ותיירים ומציב את הנשים במרכז החיים הכלכליים

תגובות

הונאן

בשנה שעברה הוכרז כי כתב הנשים הסודי של בנות מיעוט יאו בסין עבר מהעולם לאחר שהאשה המפורסמת ביותר ששלטה בו, המטריארכית המקומית יאנג הואנגיי, מתה בגיל 92. הכתב איפשר בעבר לנשים לבטא בצורה חשאית ואינטימית תחושות אסורות של תסכול, עצב ובדידות, שהיו מנת חלקן של רעיות שאולצו להינשא בנישואים מוסדרים וחיו כאסירות למחצה בקהילה הררית נידחת בדרום-מערב הונאן.

אך מתברר שההספדים לשפה, שהוגדרה כשפה המגדרית היחידה בעולם, היו ככל הנראה מוקדמים מדי. לא זו בלבד שיש נשים שמשתמשות כיום בכתב הנושו, הן משתמשות בו ככלי להעצמתן: הנושו "הומצא מחדש" כמקור משיכה לתיירים, ודור חדש של נערות לומד את הכתב לא משום שהוא מאפשר להן לתקשר בחשאי, אלא מכיוון שהוא מעניק להן אפשרות להשתכר יותר מאחיהן או מאבותיהן.

לא תמיד זה היה כך. במשך חלק גדול מההיסטוריה שלו, שעדיין אינה ידועה במלואה, היה הנושו, שפירושו "כתב נשים", קשור לרדיפה ולאומללות. מקורותיו אינם ידועים. בלשנים בעלי נטייה רומנטית סבורים כי הראשונה שהשתמשה בו היתה פילגש של אחד הקיסרים משושלת סונג (960-1279), שעל פי האגדה הסתייעה בכתב הסודי כדי לכתוב לאחיותיה ולחברותיה מחוץ לחצר המלכות.

על פי הסבר פרוזאי יותר, הנושו הוא שריד של שפה בת 4,000 שנה, שדוכאה על ידי הקיסר הראשון של סין, צ'ין שיהואנג, שציווה להשליט כתב מנדריני כחלק ממאמציו לאחד את הארץ. כל גבר שנתפס משתמש בכתב האלטרנטיווי הוצא להורג. אולם החוק לא נאכף על נשים, שהוחזקו בבית כחלק מרכוש המשפחה ולא נתפשו כמאיימות על הסדר החברתי. נשים העבירו לבנותיהן את הצופן הסודי, על הקווים האלכסוניים והנקודות שאיפיינו אותו. מומחים מעריכים כי בכתב יש 1,800-2,500 סימנים, שכל אחד מהם מייצג הברה בדיאלקט המקומי, שנקרא טוהואה. לעומת זאת, במנדרינית יש 30,000 סימנים, שלכל אחד מהם מובן שונה.

עד המאה ה-19 שימש הנושו "אחיות בשבועה" - קבוצות של נשים שהתכנסו בסודיות. "האחיות" כתבו שירים ומכתבים בכתב הסודי והשתמשו בו ליצירת רקמה. יש הסבורים כי הכתב שימש אמצעי חשאי לביטוי אהבה לסבית, אך סביר יותר שהיה זה לרוב אמצעי לביטויי חיבה בין אחיות לצרה, שהושאו בניגוד לרצונן. "בספרות הנושו אין שום אזכור למין. נשים סיניות הן שמרניות למדי בהיבט הזה", אומרת הו מייואה, מורה תושבת ג'ינגיונג.

אך היו גם ביטויים אסורים של שאיפה לעצמאות ותסכול מגברים. אחד הסיפורים שנכתבו בנושו מתאר כיצד אשה שהושאה בנישואים מוסדרים נמלטת בליל הכלולות שלה לאחר שהיא מגלה עד כמה בעלה מכוער. סיפור אחר מספר על אשה שצועדת אל בית ארוסה ותובעת לדעת מדוע הוא מעכב במשך זמן כה רב את הנישואים המיועדים.

אך ברוב הסיפורים הנושא הדומיננטי הוא כניעה לגורל, לא התקוממות. השירים השמחים ביותר בנושו הם אלה שהחליפו ביניהן נערות כאשר נהפכו להיות "אחיות בשבועה". היצירות העצובות ביותר - והמפורסמות ביותר - שנכתבו בנושו הן היצירות המכונות "ספר היום השלישי". זוהי קינה של אשה ש"איבדה" את אחותה לאחר נישואי האחות. ביצירות אלה, שהוגשו לכלות שלושה ימים לאחר נישואיהן, היה על הכריכה מקום שנועד לשמש לכתיבת יומן. נשים החשיבו כל כך את הספרים האלה, עד שהיו נשים שביקשו לקבור אותם או לשרוף אותם לצדן לאחר מותן, כדי שיוכלו לקחת את הנושו לעולם הבא.

רק יצירות מעטות כאלה שרדו. אחת מהן היתה שייכת לסבתא-רבא של הו מייואה. כשהיא מעלעלת בספר הסגול הרקום, הכרוך בבד שעשוי מכותנה, יש חשש שהדפים בני מאה השנים יתפוררו. אך למלים יש עדיין עוצמה רבה: "אנו יושבות כעת יחד משום שנפשותינו מוטרדות בשל נישואיה הקרובים של אחת מאחיותינו לשבועה, ואנחנו חייבות לכתוב את ספר היום השלישי. אנו מוקירות את הימים שבהם אנו נמצאות יחדיו ושונאות את הימים שבהם אנו מאבדות אחת מאחיותינו. לאחר נישואיה יהיה קשה לפגוש אותה, ואנו חוששות שהיא תהיה בודדה. כשאשה נישאת היא מאבדת הכל, לרבות משפחתה ואחיותיה לשבועה".

בתחילת המאה העשרים נשלטה עדיין האשה הסינית על ידי שלושה אדונים: אביה לפני הנישואים, בעלה לאחר הנישואים, ולאחר מות הבעל - הבן. לפיכך, העצות האחרונות שקיבלה אשה מאחיותיה לשבועה היו: "היי אשה טובה, רקמי הרבה ועשי כמיטב יכולתך לסבול את משפחת בעלך".

במרוצת המאה העשרים חייהן של בנות יאו השתנו לבלי הכר. "כעת אנחנו משכילות ויכולות לבחור עם מי להתחתן", אומרת הו, שהחלה ללמד את הכתב לפני ארבע שנים וכיום רואה כיצד הוא זוכה לפרסום בינלאומי ומשמש לקידום הכלכלה המקומית.

מילון נושו הוכן על ידי אנשי אקדמיה, בית ספר נפתח כדי ללמד את השפה, וקרן פורד תרמה 209 אלף דולר לבניית מוזיאון לשימור ספרי היום השלישי ורקמות. חברה מהונג קונג השקיעה כמה מיליוני יואן בסלילת כבישים, בניית בתי מלון והקמת פארקים - כל זאת במטרה לנצל את הפרסום הגובר של הנושו. "זה אחד הדברים העיקריים שאנחנו מוכרים", אומר ז'נג שיג'יו, מנהל האגף למיעוטים אתניים בממשל המקומי בהונאן. "נושו הוא כתב הנשים היחיד בעולם שעדיין לא נכחד".

הניצול המסחרי של השפה משנה את היחסים בין המינים בדרך שהיתה עלולה לזעזע את כותבות ספרי היום השלישי הישנים. כעת, כשנשים מביאות כסף באמצעות הנושו (שרבות מהן התחילו ללמוד רק בשנים האחרונות), הן עברו למרכז החיים התרבותיים והכלכליים של הקהילה. תיירים ואנשי אקדמיה אינם מעוניינים בגברים אלא באים לשמוע את הנשים שרות, תופרות וכותבות, והדבר מעניק להן כוח.

המהפך ניכר בהונג יואן, בת 29. "המצב שונה כיום. יש לנו שוויון אמיתי בין המינים", היא אומרת. הואנג עדיין אינה מאורסת, מצב שלפני עשר שנים בלבד היה עלול לעורר דאגה אצל נשים. אך היא אומרת: "אני עוד צעירה. אני לא צריכה למהר להתחתן".

ההבדל בינה לבין נשים מהדור הישן, שכמה מהן לומדות כיום בבית הספר "גן נושו", הוא עצום. ני יוג'ו, בת 80, התארסה כשהיתה עדיין תינוקת. "אני לא יכולה לומר אם היו לי נישואים מאושרים או עצובים. החיים היו מאבק קשה, ולא היה לי פנאי לחשוב על דברים כאלה. אבל הייתי מאושרת ביום הנישואים שלי משום שזכיתי במישהו שיכול היה להשגיח עלי. אנחנו עדיין ביחד. הוא לא שותה, לא מעשן ולא מהמר יותר מדי, כך שאני מניחה שאין לי סיבה להתלונן".

אמה של ני לימדה אותה נושו כשהיתה בת 12, אך מעולם לא היו לה אחיות לשבועה משום שמשפחתה היתה ענייה מדי. "היתה קבוצה שנפגשה ליד הבית שלי ונהגתי ללכת ולשמוע אותן שרות", היא אומרת. כעת, בכיתות, היא הזמרת הנלהבת ביותר.

למרות ההשקעות החדשות, יש עדיין מי שחוששים שהשפה תגווע. לדברי ז'ו הואיג'ואן, שכתבה ביוגרפיה בנושו במשך עשר שנים, "בעבר ילדות לא זכו בשום השכלה ולכן היתה נחוצה להן שפה משלהן. אך כעת, כשהן לומדות מנדרינית בבית הספר, למה להן לטרוח וללמוד נושו, כתב שרק אנשים מעטים יכולים להבין?"

אך אחיה, ז'ו שואויי, הממלא תפקיד חשוב בהבאת השפה לתשומת לב העולם, חולק על דעתה. "הנושו מבוסס על דיאלקט מקומי שאנשים עדיין מדברים בו. כצורת התבטאות וכחלק ממורשתנו התרבותית, הוא ממשיך להתקיים", הוא אומר.

אחת המורות החדשות היא הא ג'ינהואה, שכותבת ומוכרת לתיירים "ספרי היום השלישי", בצירוף תרגום למנדרינית. "אני חושבת שעדיין חיוני שנשים יבטאו את רגשותיהן בנושו", אומרת המורה בת ה-67, שהחלה לכתוב בנושו ב-1996. "יש כמה מצבי רוח, בעיקר עצבות ובדידות, שלא ניתנים לתיאור באותה מידה במנדרינית. נושו היא שפה אינטימית יותר".

יש דברים שלא השתנו. ג'ינגהואה מלמדת נושו את נכדתה פו לין בת ה-13. בעלה יושב בפינה ומנפנף על עצמו במניפה. הוא אינו מבין את השפה. גם נכדו אינו מבין אותה. שאלתי את הא אם עכשיו, כשהנושו נהפך לנחלת הכלל, היא תלמד גם את הנער. "לא", אמרה. "נושו נועד לנשים בלבד".



יצירה בנושו. משמאל: נושו ותרגומו לסינית. "מצבי רוח כמו עצבות ובדידות לא ניתנים לתיאור זהה במנדרינית. נושו היא שפה אינטימית יותר", אמרה אחת הנשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו