בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדלתות נפתחות לי מעצמן

איך הגיעה עלמה זק לשתיים מתוכניות הטלוויזיה המדוברות ביותר בארץ - "ארץ נהדרת" ו"בטיפול"? עם שובן של השתיים למסך, ראיון על בחירות נכונות, עבודה במקביל בקומדיה ובדרמה, והקפיצה מאלמוניות לפריים-טיים של ערוץ 2

תגובות

קשה לבלוט בין שלל החקיינים המבריקים ב"ארץ נהדרת", ובכל זאת עלמה זק הצליחה לעשות את זה עם בת דמותה הכפייתית של ציפי שביט. מי שחושב שהיא עברה שנים של אימונים במסיבות כיתה, טועה: כישרון החיקוי שלה התגלה כמעט במקרה, בעבודה על תוכנית הבידור המצליחה של ערוץ 2. מולי שגב, עורך התוכנית, הציע לה בדחילו ורחימו יומיים לפני השידור להופיע בתור כוכבת הילדים מן העבר. היא ניסתה, אבל היתה לה הרגשה לא טובה. "בכיתי בהיסטריה. הייתי בלחץ. אמרתי להם ש'אין לי אותה'". אבל בתוכנית עצמה היא נרגעה, הצליחה ליהנות ויצא מה שיצא. אפילו אחיה התאום לא ידע שהכישרון הזה חבוי בה. אחרי התוכנית הוא צילצל אליה ואמר: "אז מה, אחותי, את חקיינית?"

איך היית מחקה את עצמך?

"קשה לי לענות על זה, אבל כשאלי פיניש (עמיתה ל"ארץ נהדרת", שתשוב בשבוע הבא לעונה חדשה) מחקה אותי, הוא עושה משהו עם הפה - חיוך כזה פתוח שהלשון תלויה בחלל הפה. כשראיתי את זה בפעם הראשונה, אמרתי לו שזה לא אני, אבל כולם מסביב הסכימו שזה חיקוי מאוד טוב שלי".

את החיוך הזה, האופייני בהחלט, לא רואים הרבה בסדרה השנייה שהיא מככבת בה כעת - "בטיפול", ששבה ביום ראשון השבוע לשידור בכבלים אחרי חופשה של חודש. שם היא מגלמת את אורנה, זוגתו של מיכאל (רמי הויברגר), שיחסיהם הקשים זוכים לניתוח של ראובן (אסי דיין). הדמות שלה לא רק ישבה ובכתה על ספת הטיפולים הבדיונית, אלא גם דיממה את הריונה הלא-לגמרי רצוי. "בהתחלה לא רציתי לעשות את זה. הייתי אמורה ללבוש חצאית ושהדם ייזל לי על הרגליים, ונראה לי לא הגיוני שלא ארגיש בזה. ובכל אופן, חשבתי שזה על גבול הלא-נעים לצפייה".

אבל היא מודה שטעתה והסצינה עבדה טוב. מאחר שהיתה בחו"ל כאשר הדרמה היומית עלתה, צפתה בה באיחור ואף הצליחה להתרגש ממנה. "נהניתי מזה מאוד. למדתי לרכך את הביקורת העצמית שלי, ואני כבר לא מתקפלת כשאני רואה את עצמי על המסך. ועדיין הייתי רוצה לצאת יותר חזק ברגעים הקיצוניים. שהסטירה תהיה יותר חזקה, שהעצבים יהיו יותר בחוץ. הרגשתי לפעמים שזה קטן מדי".

בעיקר מזל

עלמה זק, בחודש הבא בת 35, נקייה מגינונים של מצחיקנית ומאניירות של כוכבת. בקול שקט, בעברית יפה ובחיתוך דיבור שנשמע קצת בוגר מכפי גילה, מלווה בניחוח זר ("לא אשתמש בביטויי סלנג כמו 'חבל על הזמן'"), היא מדברת על הדרך שעשתה מאנונימיות מוחלטת לפריים-טיים של ערוץ 2; כיצד קרה שבעת ובעונה אחת היא משתתפת בשתיים מהתוכניות המוערכות ביותר על המסך, ואיך משלבים עבודה בקומדיה ובדרמה גם יחד. בקושי רב היא מסכימה להתייחס לשילוב לא נפוץ אחר - קומיקאית שהיא גם יפה.

היא באה ממשפחה אמנותית. אחיה הבכור דודי, המתגורר בארצות הברית, הוא היחיד שפנה לכיוון אחר ועובד כעורך דין. אמה היא עדי עציון זק, שחקנית וזמרת, אביה הוא הפסנתרן יונתן זק, ואחיה התאום יורם גם הוא בעסקי הטלוויזיה, במאי ומנהל התעודה בקשת, שאף הצטרף אליה ל"ארץ נהדרת" בעונה השנייה, כעורך.

היא נולדה וגדלה בתל אביב ולמדה בגימנסיה הרצליה ("התלבטתי אם ללכת לתלמה ילין, אבל כל החבר'ה הלכו לגימנסיה"). אחרי שירות צבאי כמאבחנת פסיכוטכנית, החליטה לפנות ללימודים גבוהים והתנדנדה בין שני תחומים - משחק ומוסיקה. לבסוף בחרה במשחק. "אבא שלי מלמד באוניברסיטה, ולא הייתי צריכה לשלם שכר לימוד, אז החלטתי ללכת ללמוד שם". מיד אחרי הלימודים התקבלה לתיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער.

היום, כשהיא מגשימה בקריירה אחת משאת נפש של שתי שחקניות לפחות, היא אומרת: "גם אז הרגשתי בת מזל. עשיתי אודישן והתקבלתי. עבדתי בתחום, התפרנסתי ממשחק. הייתי מופיעה בהצגה במשך חצי יום ואחרי זה היה לי כל הזמן לעצמי". גם את המשך התפתחות הקריירה שלה היא מייחסת בעיקר למזל. "אני לא מתאמצת, לא מתדפקת על דלתות כדי להגיע לאודישנים. נקודת המבט הפילוסופית שלי היא פטאליסטית. אני מרפה, אף פעם לא לוחצת".

שונאת מדים

בזמן הרב שקדם לעבודה ב"ארץ נהדרת" השתתפה פה ושם בפרסומות והיו לה תפקידי אורח קטנים בתוכניות כמו "החרצופים", "שמש" ו"רק בישראל". באותה תקופה התעוררו אצלה שאלות על הכיוון שבחרה בו. היא חשבה שאולי כדאי שתדאג לעצמה למקצוע קצת יותר בטוח, שקלה לימודי פסיכולוגיה, להיות מטפלת בדרמה או משהו כזה.

היא החליטה לעשות הפסקה. עבדה כדיילת באל על במשך שנה, הסתובבה בעולם. "זה היה פסק זמן מהנה", היא אומרת. "רציתי לראות אם אני מתגעגעת למשחק". היא גילתה שהיא שונאת את המדים. "את מתעוררת בשלוש לפנות בוקר, עולה על ג'מבו מלא נוסעים וקולטת עד כמה הבגדים שלך הם מקור לביטוי אישי". הבגדים שלבשה לפגישות בבית הקפה השכונתי שלה, לקראת הכתבה, מעידים שהיא בוחרת את הבגדים לפי טעמה האישי ולאו דווקא לפי צו האופנה. פעם באה בשמלה אדומה קיצית וסנדלים שטוחים, מאופרת קלות, ופעם במראה זרוק יותר, שתי גופיות זו על זו, מכנסי שלושה-רבעים צבעוניים ומטפחת ראש חומה.

על העבודה באל על ויתרה לטובת השתתפות בסדרה של אברהם הפנר, "ארץ קטנה איש גדול", ואחר כך החליפה את דורית לב ארי בהצגה של תיאטרון גשר, "כפר". "זרמתי לי בחיים עם איזו תחושה שאני מרוצה בסך הכל, ואז שוב התחלתי להתלבט. קיבלתי מכונת תפירה, ופתאום חשבתי שאולי אהיה מעצבת אופנה". בכלל, היא אומרת, אם היתה צריכה לחשוב על מקצוע אחר היתה בוחרת בתחום העיצוב. "אופנה או רהיטים, עיצוב דברים יפים. קראתי בעיתון שיש קורס לעיצוב נעליים בעוד תשעה חודשים, ואני מפנטזת ללכת אליו".

נקודת המפנה היתה התוכנית "8 דקות ביום" של עוזי וייל בערוץ 1. וייל עשה לה אודישן, ואף שלא היתה מוכרת בחר בה להשתתף בתוכנית. "שמורה לו פינה חמה אצלי בגלל זה", היא אומרת. מולי שגב, העורך של "ארץ נהדרת", ראה אותה שם. אחר כך פגש בה במקרה במסדרונות של ערוץ ביפ ("ערוץ הצחוק" של הכבלים, ששגב היה אז מנהלו), כשבאה להתארח בתוכנית של גיל קופטש, "פיני הגדול". "מולי אמר לי בדרכו המסתורית 'אל תעשי תוכניות לקיץ, יש לי משהו בשבילך'". בפעם הבאה כבר פירט יותר על "ארץ נהדרת".

אובססיה לסדר

"כל השמות הגדולים והמפחידים" שתוכנן כי ישתתפו בתוכנית - טל פרידמן, אורנה בנאי, אלי פיניש, מריאנו אידלמן - קצת הבהילו אותה, היא אומרת. היא היתה אמורה להשתלב בתוך חבורה של קומיקאים משופשפים שהיה להם "ארסנל של דמויות וקילומטראז' של הופעות". היא הזדהתה יותר עם דב נבון. "אנחנו יותר שחקנים, פחות עושים דמויות, היה לנו קשה יותר עם הצילומים בחי, רצינו יותר צילומים מחוץ לאולפן".

בתחילה שימשה בעיקר קישוט. "מולי אמר שאתחיל בתפקידים קטנים, ולא רציתי שזה יהיה אחרת. נכון וטבעי היה להתבשל על אש קטנה". בערוץ 2 חשבו אחרת, וכמנהגם זרקו את ניצן ההצלחה הזה להנחיה של תוכנית פריים-טיים. זק נבחרה להנחות את "האקדמיה לצחוק", תוכנית מציאות של קשת (ששודרה בתחילה בערוץ ביפ). למרות כישלונה של התוכנית, שניסתה לגלות את הסטנד-אפיסט הישראלי הגדול הבא ובקושי גירדה בדיחה מוצלחת, זק לא מצטערת על הניסיון הזה. "התוכנית לא היתה טובה, אבל זאת היתה הזדמנות לגעת בהנחיה. ואיכשהו נהניתי מזה", היא אומרת, כמו על הרבה דברים אחרים.

כדי לאזן את התמונה האידילית היא מגלה שיש לה אובססיה לסדר. היא זורקת עיתונים בכפייתיות, אפילו כאלה שבן זוגה (השחקן אלון נוימן, "מילואים") עוד לא הספיק לקרוא. "אם אני רואה שתי נעליים מונחות זו ליד זו לא לפי הסדר הנכון, אני חייבת להחליף את הסדר ביניהן", היא מספרת. היא רכלנית, היא אומרת, וזו התכונה השלילית שהיא הכי אוהבת בעצמה.

עוד פרט לאיזון: "אני נטרפת מהרעש של האוטו זבל בבוקר. מזל שאין לי כלי נשק. אני ישנה עם אטמים, כי אי אפשר לתאר מה זה עושה לי", היא אומרת, ובהרהור נוסף היא מציינת שהצליל החביב עליה הוא רעש פכפוך הגלים שהיא שומעת כשהיא ישנה בחושה בסיני, למשל. "הצלילים האהובים והשנואים עלי קשורים למה שמעיר אותי בבוקר", היא מגלה למי שהעירה אותה בצלצול טלפון ביום שישי בבוקר במה שנדמה היה לה כשעה הגיונית להתקשרות.

בכיתי כל הסדרה

קצת קשה ליישב בין הרכלנית, הקלילה, שמנסה לצייר את עצמה כשטחית כמעט, לבין המרואיינת הרצינית, המשכילה, שקוראת נבוקוב ומנגנת בזמנה החופשי מיצירות שופן, מנדלסון, מוצרט ובאחרונה גם באך, בפסנתר שאביה קנה לה כשעזבה את הבית. זק היא אולי כוכבת ערוץ 2 היחידה שאפשר להאמין לה כשהיא טוענת שהיא צופה בערוץ 8.

הבחירה בה לתפקיד אורנה בסדרה "בטיפול", מזכירה קצת את הליהוק של אסי כהן ל"אהבה זה כואב" של דנה מודן, ששודרה בערוץ 10. המעבר מתפקיד קומי לדרמטי משנה ממש את אישיותה על המסך, מגלה בה משהו חדש. "אני מרגישה שאני מפעילה שרירים אחרים", היא אומרת.

היא הגיעה לתפקיד בזכות הסוכנת שלה, זוהר יעקובסון, שפנתה ליוצר הסדרה, חגי לוי. "תמיד ידעתי שיש בי יכולת דרמטית", אומרת זק, "אף על פי שבחיים לא עשיתי משהו כל כך אינטנסיווי. ברגע שקיבלתי את הטקסט של דפנה לוין הבנתי שזה טוב. זו היתה הפעם הראשונה שבאמת היה לי חשוב לעבור את האודישן. בדרך כלל שום דבר לא נראה לי מספיק חשוב אם לא אתקבל". היא לא מגלה אם אורנה ומיכאל ייפרדו בסוף הסדרה או יישארו יחד.

"באודישן נתנו לי מין 'מקל דמעות' המגרה את בלוטת הדמעות", היא מספרת, "היה לי קצת קשה לבכות לפי דרישה. אבל אחרי שבכיתי באודישן, כמו שניר (ברגמן, הבמאי) אמר, הסכר נפתח. בכיתי כל הסדרה". המועקה ליוותה אותה גם בבית. "בכי זה דבר מתיש", היא אומרת. על הקשיים האלה, אגב, לא דיברה באופן מיוחד בטיפול הפסיכולוגי שאליו היא הולכת באמת בחיים.

לימודי המשחק, לדבריה, לא הכינו אותה לעבודה בתחום. "הלימודים היו שלוש שנים של הזדמנות להכיר חברים, אבל אני לא חושבת שהם נתנו לי משהו. נדמה לי שאי אפשר ללמוד משחק. בשבילי משחק זה עבודה שעושים דרך הרגליים". בבית ספר למשחק לא מלמדים גם לאילו תפקידים לסרב ואילו לקחת. "אני ידועה בכושר ההדיפה שלי", היא אומרת. "גם בימים שלא היתה לי עבודה, ידעתי להגיד לא לדברים שאני לא מתחברת אליהם. כסף לא היה שיקול. חשיפה לשם החשיפה לא היתה שיקול".

כמי שחשיפה לשם חשיפה לא היתה שיקול בשבילה ו"כל הכוכבנות דוחה" אותה, בוודאי היה לה קשה להתמודד עם הפרסום הרב שנפל בחלקה בבת אחת. "בהתחלה זה הכניס אותי לחרדה. אני הולכת ברחוב ואני קולטת שמזהים אותי. פתאום נעשיתי מאוד מודעת לעצמי, זה עירער משהו. אבל", היא מוסיפה בחיוך, "אין היסטריה. זה לא שאני צריכה לנסוע במכונית עם חלונות כהים".



עלמה זק: "היה לי קצת קשה לבכות לפי דרישה, אבל אחרי שבכיתי באודישן של 'בטיפול', הסכר נפתח"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו