טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג"ץ הכיר בזכות ל"קיום בכבוד", אך דחה העתירות נגד קיצוץ הקצבאות

תגובות

ברוב של שישה שופטים נגד דעתו החולקת של השופט אדמונד לוי, דחה אתמול בג"ץ את עתירות הארגונים החברתיים נגד הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה, במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003. עם זאת, חשיבותו של פסק הדין היא בהכרה המלאה שהעניק בית המשפט לזכות החוקתית ל"קיום אנושי בכבוד", לחובתה של המדינה לספק לתושביה זכות זו, ולסמכות בית המשפט לאכוף על המדינה חובה זו.

"בפסיקתנו זו אין כדי לסתום את הגולל על עתירות שעניינן זכות האדם לקיום בכבוד", כתב נשיא העליון אהרן ברק בשם דעת הרוב, "זוהי זכות חוקתית שיש לקיימה בכל שדרות המשפט הציבורי. בתי המשפט מוסמכים לאכוף אותה. בהינתן עתירה נקודתית ומבוססת דיה, חובתם תהיה לעשות כן. טענתם החמורה של העותרים כי במדינתנו חיים אנשים שכבודם נפגע, רק מפני שידם איננה משגת לקיים רמת חיים נסבלת, לא נתבררה לאשורה ועל המדינה לבחון טענה זו לעומקה. ככל שיש בה ממש, עליה לפעול בהקדם למיגור התופעה בדרך חוקית כלשהי".

העתירה הוגשה בינואר 2003 על ידי האגודה לזכויות האזרח, התנועה למלחמה בעוני ועמותת "מחויבות לשלום ולצדק חברתי", וכן על ידי בלהה רובינובה ויוסף פדלון, שני אזרחים שנפגעו מהקיצוץ בקצבאות. "כולנו נחוש לגב' רובינובה, למר פדלון ועוד לאחרים כמותם, ואין אלה מלים מהשפה ולחוץ", כתב המשנה לנשיא, מישאל חשין, "במקרה זה עומד השופט אל מול אדם כואב המבקש עזרה. רק לב של אבן לא ירגש, ובחזהו של שופט פועם לב בשר ודם. מבקשים היינו להיות לעזר להם, ואולם חזקה עלינו מצוות המשטר שאנו חיים בו, וחובה עלינו לכבוש את רגשותינו ולעתים את כעסנו, שלא לחרוג מהגבולות שהושמו סביבנו".

במהלך שלוש שנות הדיון בעתירה היא עברה תהפוכות רבות. תחילה, בהרכב שלושה שופטים שבראשו עמדה השופטת דליה דורנר, הוציא בינואר 2004 בג"ץ צו המחייב את המדינה להגדיר סטנדרט ל"קיום אנושי בכבוד". לאחר פרישתה של דורנר עבר הדיון להרכב אחר, שהתמקד בדרישה המקורית של העותרים - לחייב את המדינה להסביר מדוע הקיצוץ בהבטחת ההכנסה איננו פוגע בזכותם החוקתית של העותרים.

אף שבג"ץ כבר דן בעבר בזכות החוקתית ל"קיום בכבוד", פסק הדין מרחיב ומאשש את הכרת בית המשפט העליון בהיותה של הזכות אכיפה. "זכותו של אדם לכבוד היא הזכות לנהוג את חייו הרגילים כבן אנוש בלא שתכריע אותו המצוקה ותביא אותו למחסור בלתי נסבל", כתב ברק, "זוהי התפישה שלפיה הזכות לקיום בכבוד היא הזכות שיובטח לאדם אותו מינימום של אמצעים חומריים שיאפשרו לו להתקיים בחברה שבה הוא חי".

מחובת המדינה לקיים מערכת שתבטיח 'רשת מגן' למעוטי-האמצעים בחברה, כך שמצבם החומרי לא יביאם לכלל מחסור קיומי".

לדברי ברק - בהסכמת השופטים חשין, דורית ביניש, אילה פרוקצ'יה, אליעזר ריבלין ואשר גרוניס - לבתי-המשפט זכות לאכוף את הזכות הזו על המדינה. "אם תימצא המדינה מפירה, למרות מכלול אמצעי התמיכה שהיא מפעילה, את חובתה זו - זכאי האדם אף לציווי מבית-המשפט שיורה למדינה לעמוד בחובתה ולספק לו את האמצעים הדרושים לצורך קיומו בכבוד". אלא שבעתירה זו, קבעו השופטים, לא הונחה "תשתית עובדתית" שתאפשר לקבוע שהקיצוץ בקצבאות אכן פגע בזכות.

השופט לוי, בדעת מיעוט, ביקש לקבל את העתירות ולבטל חלק מהקיצוץ בחקיקה. "הזכות לקיום אנושי בכבוד היא חלק בלתי נפרד מהזכות לכבוד האדם", כתב, "קשה להפריז בחשיבותה של זכות בסיסית זו". לוי העניק לזכות הגדרה מרחיבה מאוד - וקבע כי היא כוללת "את הזכות לתנאי מחיה נאותים, ומטרתה איננה רק להבטיח את האדם ממחסור קיומי בלתי נסבל". לוי ביקר את עמדת המדינה, שסירבה לפרט את הערך הכספי של "רשת המגן האחרונה". "גישת המדינה קשתה עלי", כתב, "היא שוללת כל יכולת לקיים ביקורת שיפוטית על פגיעות נטענות בזכות לקיום אנושי בכבוד".

בקרב חלק מהמשפטנים התקבל אתמול פסק הדין כמעין "בנק המזרחי של הזכויות החברתיות" (מדובר בפסק הדין מ-1995 שקבע את זכותו של בית המשפט לבטל חוקים, וכונן את "המהפכה החוקתית"), שבו אמנם נדחתה העתירה אולם נפתח פתח לקבלת עתירות עתידיות באותו עניין. "מים רבים זרמו בנהר החוקתי מאז ניתן פסק דין בנק המזרחי", כתב לוי, "והשינוי הנורמטיווי נשא עמו בשורה לנושים ולמנהלי תיקי השקעות, לשוחרת קורס טיס ולמבקשת להימנות על דירקטוריונים ממשלתיים. ברוח זו, נכון להוסיף ולקבוע כי השינוי נושא עמו בשורה גם לעותרים, באשר עניינם שאוב מלב לבו של הצורך בהכרה חוקתית בזכות לכבוד".

"על המדינה האחריות הלאומית לפעול לשינוי המציאות החברתית הקשה והמורכבת", סיים לוי, "חובתה החוקתית דורשת זאת ממנה. היא תיטיב לפעול לו תיתן לבה למכלול הנסיבות היוצרות את מציאות חייהם של מי שמנסים למלט עצמם ללא הצלחה ממלכודת העוני, ואף לחזונם של מקימי המדינה, שהרהיבו עוז לשוות בנפשם מקום שבו מתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני".

"אנחנו בתחושות מעורבות", אמרו עורכי הדין שרון אברהם-ויס ואבישי בניש, נציגי העותרים, "אנחנו מברכים על כך שבית המשפט העליון קבע שלכל תושב יש זכות לקיום בכבוד ושעל המדינה מוטלת חובה להבטיח רשת מגן לתושביה, אך מצד שני אנו מצרים על כך שבית המשפט לא ניצל את ההזדמנות כדי לבחון לעומק את האופן שבו התקבלה ההחלטה על הקיצוץ החד בגמלאות הקיום של הבטחת ההכנסה וללא נתונים לגבי הסכום הדרוש לקיום בכבוד בישראל של ימינו".

אף שהעתירה נדחתה במידה רבה בשל היעדרו של חוק יסוד המעגן את הזכויות החברתיות, שהכנסת נמנעה מלחוקק, מיהרו כמה חברי כנסת להאשים את בג"ץ בעקבות דחיית העתירות. "בג"ץ מפקיר את הזכות לקיום בכבוד של אלה שאין להם אבל מגן על זכות הקניין של העשירים", אמרה ח"כ זהבה גלאון (מרצ-יח"ד); "מסתבר שלהגנת העניים בישראל אין לא בג"ץ ולא בצלם", אמר ח"כ רן כהן (מרצ-יח"ד); "בג"ץ החמיץ הזדמנות להפגין אנושיות כלפי מאות אלפי נזקקים. מצער שמי שטוען שהכל שפיט עומד מנגד ונותן למשפחות לקרוס", אמר ח"כ אלי ישי (ש"ס).

יובל יועז



שופטי העליון ג'ובראן (מימין), ברק ולוי, בהקראת פסק הדין, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true