בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2 גדות לירדן: זו מזוהמת, זו גם כן

שם הרי גולן, וכאן מכונות כביסה ישנות ופסולת בניין

תגובות

מפגעים בנהר הירדן דרומית לכנרת

מתחת לעץ בודד, סמוך למטע תמרים, מבצבצים שרידי מדורה. אחד החקלאים מספר כי המקום - קטע הירדן בין סכר דגניה למושבה מנחמיה - משמש כאתר פופולרי בקרב רומנטיקנים חסרי תקנה. קל להבין אותם. התצפית נמצאת על קצהו של מצוק תלול שחפרו מי הירדן. עשרות מטרים מתחת שוב יצר הנהר מעין פרסה, אחת מתוך כמה, וכירסם באדמה.

המבט מלמעלה מרהיב: ברקע, על קו הרכס, קיבוץ אלומות ופוריה עילית; בסמוך - שדות מוריקים ומטעי תמרים; ומתחת - נהר הירדן, הנהר היחיד בישראל. עשרות עופות הם היחידים שנשמעים במקום, שנדמה כי יד אדם עוד לא הספיקה לפגוע בו. תושבי האזור נשבעים שמדובר "במקום היפה בארץ", אבל מרחקה של נקודת התצפית מערוץ הנחל הוא כמרחק היופי המרהיב מהמציאות העגומה.

הנוף יפה, הפוטנציאל אדיר, אבל המציאות בשטח מראה כי ערוץ הירדן בקטע זה הוא בעצם תעלת ביוב גולמי.

תחנה מספר 1 - מוצא הירדן מהכנרת: "המים צלולים בגוון ירקרק - מי כנרת" (מתוך דו"ח ניטור הירדן הדרומי של המשרד לאיכות הסביבה, שהציג את ריכוז המזהמים לשנת 2004)

כשמגיעים לסכר דגניה, נראה המקום כעוד אחת מאותן "מלכודות תיירים" שנפרשו סביב הכנרת. חומה לאורך גדת הירדן מסתירה את אתר הצליינות של קבוצת כנרת, "הירדנית". ערב חג המולד פורקים האוטובוסים את התיירים שנטבלים במי הירדן, קונים מזכרות וממשיכים הלאה. האתר מגודר, אך בניגוד לחופי הכנרת, ניתן להיכנס אליו ללא תשלום. בערב מגיעים לביסטרו-בר של עמק הירדן - "היפים והיפות". קוקטייל או כוס ויסקי כשברקע מוארים עצי אקליפטוס ענקיים, המסוככים על ערוץ הנחל, הם מחזה שלא כל בליין ישראלי זוכה להם.

תחנה 3 - מעלה סכר אלומות. "המים צלולים, אין קצף ואין ריח" (מתוך הדו"ח)

בקטע זה המים עדיין נקיים. למעשה אלו מי הכנרת, שיוצאים בקילוח דק מתחת לסכר דגניה. הסכר פתוח מעט לאורך כל השנה כדי לאפשר אספקת מים לחקלאות ולאתר הנופש "הירדנית". מהערוץ הנקי ניהנה בהמשך גם אתר תיירות נוסף שגידר עצמו ומציע שיט בסירות קאנו.

קצת אחר כך, בהמשך הצעידה, מופיע לפתע לצד הגדה המערבית של הירדן ערוץ מים נוסף. מדובר ב"מוביל המלוח", שבו זורמים מי המעיינות המלוחים שנשאבים בצפון הכנרת. מהערוץ עולה ריח עז של סירחון, לאחר שבמהלך השנים הפכה תעלת המוביל לשמש גם להולכת מי ביוב של כמה רשויות.

מאות שחפים ועשרות צבי ביצה דווקא לא נרתעים מהסירחון ומוצאים במים את מזונם. רעש העופות וזינוק הצבים מהסלעים אל המים מעוררים רצון לעמוד ולהביט בהם. הסירחון לא מאפשר זאת. על הגדה המזרחית מספר "זולות" נטושות, המזכירות כי בקיץ מזנקים למי הירדן גם ההולכים על שתיים.

במרחק של כ-400 מטרים מאתר הקאנו ממוקם בית משאבות לצד הירדן, ולרוחב הערוץ סוללת עפר הבולמת את המים. האתר נקרא סכר אלומות, וממנו נשאבים המים לשדות. עד אליו מי הכנרת נקיים, למרות שבהגיעם לסוללת העפר הם מביאים איתם מצבור בקבוקי פלסטיק, שקיות ניילון ושאר מזכרות שהותירו אחריהם מטיילים. מ"הסכר" והלאה הופך ערוץ הירדן לתעלת ביוב. מי המוביל המלוח מצטרפים כאן בשצף קצף לתוך הערוץ. צינור נוסף - בקילוח דק וקבוע - מוסיף מי ביוב ביתי של הקיבוצים הסמוכים, שמקורם במאגר השופכין "ביתניה".

הזרמת מי ביוב, מלבד היותה חסרת הגיון, אף סותרת את הסכם השלום עם ירדן. "על פי אותו הסכם צריך להזרים מים שראויים להשקיה חקלאית בלתי מוגבלת", אמר לפני שנה ל"הארץ" מהנדס רשות הניקוז כנרת, אלעזר במברגר.

תחנה 3א' - מורד סכר אלומות. "העלייה החדה בריכוזי הנוטריינטים (מלחים) מעידה כי איכות הקולחין אינה עומדת בתקנים הנדרשים. לכך מצטרפת ספירת חידקים גבוהה" (מתוך הדו"ח)

כאן מתחיל הזיהום. ממשיכים ללכת ועדיין מתקשים לעכל את שני צינורות הביוב שראינו רק לפני רגע מזרימים את השפכים לתוך הירדן. הנוף הבראשיתי לאורך הגדות מסייע להדחיק את החוויה המצערת. קני סוף, עצי אשל ואקליפטוס ועשרות עופות מפעילים את הדמיון והטיול נדמה כבתוך שמורת טבע, שרק ההולך בה יודע על קיומה.

מתקרבים להצטלבות של נחל יבנאל, הנשפך ממערב, עם הירדן. נחל יבנאל, המוכר גם כוואדי פיג'אס, זורם ועם מימיו הנקיים הוא מדלל במקצת את מי הביוב שזורמים בירדן. גשרון עתיק מכוסה עשבים עובר מעליו. דרך שפרצה רשות הניקוז כנרת בסמוך לערוץ הירדן מקלה על ההליכה.

מעבר לסבך, מאחורי אחד העיקולים, נשמעת לפתע שירת בני אדם. על כרכרה רתומה לסוס חמישה מבוגרים. במושכות אוחז גבר חבוש מגבעת, שמדריך את שני הזוגות היושבים איתו. זהו אורי שרת, נכדו של המלחין יהודה שרת. כאן על גדות הירדן הוא מוביל טיולי כרכרה, המלווים בסיפורי ראשית ההתיישבות. "עכשיו להמנון העגלונים", מדריך שרת את משפחות מזעקי וג'ירפי מכפר סבא שבאו לנפוש בצפון. "נשיר את ליפא העגלון", מבקש שרת, "שירה של התנועה שתעצור את הזמן". החבורה פוצחת בזמרה ונעצרת תחת אקליפטוס רחב מותניים. מתחתיו מצבה לזכר "שמעון הצדיק". "מסירותו בעבודה הובילה אותנו בדרך", כתב שרת על האבן מעל הקבר של סוסו שקרס ומת במקום.

"אתם יודעים שבעצם טיילתם עכשיו לאורך נחל שמוביל מי ביוב?" שאלנו את החבורה. "נהר, לא נחל", הזדעק שרת לתקן, לפני שאיפשר למטיילים לענות. יואל ג'ירפי ענה כי הוא מופתע. בעבר היה ראש אגף ההנדסה בעיריית כפר סבא והוא פותח בנאום אודות מינהל הביוב והצורך המיידי בהקמת מכון לטיהור שפכים. "פאר ההתיישבות מזרימה את הביוב לירדן", סיכם שרת בצער וסימן לסוס להמשיך במסע.

החבורה התרחקה, בעוד אנחנו ממשיכים לצעוד. בגדה המזרחית - הגבעה של אום ג'וני, המקום בו הוקמה דגניה א', אם הקבוצות והקיבוצים. לא רחוק משם, ממערב לירדן, נמצא עובדיה, האתר הפרה-היסטורי בו נמצאו שרידי האדם הקדמון הראשון מחוץ ליבשת אפריקה (ייתכן ובשנים האחרונות נמצאו שרידי אדם קדומים יותר בגרוזיה). לשני אתרים אלה הוכנו תוכניות שיקום (ראו תיבה בעמוד זה).

תחנה 5 - גשר בית זרע. "המים בגוון חום עכור, קצף על המים וריח ביוב. ריכוז נוטריינטים גבוה, חמצן מומס נמוך וכן ספירת חיידקים גבוהה מעידים על הכניסות הנוספות של הביוב" (מתוך הדו"ח)

על הגשר החדש שנבנה מתחת לבית זרע אנחנו עוברים לגדה המזרחית. על הגדה השנייה שרידי תחנת קמח ושרידי הכפר עבודיה. עולים בעלייה תלולה לעבר תצפית האוהבים, גולשים חזרה לגדת הנהר שמעליו בית הקברות של אפיקים. מתחתיו שוב מתפצל הערוץ לשני נתיבים. באחד מהם חותרים המים ומכרסמים באדמה, מאיימים להפיל את הקברים. התחברות שני הערוצים חזרה מביאה איתה זרם ביוב נוסף. כמויות הבוצה שבמים יוצרות מעין איים קטנים בלב הערוץ. הסירחון גדל ומספר החיות קטן.

כשממשיכים דרומה רואים כבר מצד מערב של הירדן את המושבה מנחמיה. המים ממשיכים להיות שחורים ומזוהמים. על הגדה המערבית ערימות אשפה קטנות, של פסולת בניין, מכונות כביסה ישנות ואשפה ביתית. מעל הגדה המזרחית בריכות חמצון קטנות. אל הבריכות מוזרמים שפכים של מפעל הפורמייקה "ספן" ושל אשדות יעקב. הבריכות נראות מיושנות ולא אטומות, אין הוכחות לכך שחלק מהנוזלים מחלחל לאדמה, אולם בעבר אירעו כמה מקרים של גלישת הנוזלים מהבריכות.

תחנה 7 - גשר דלהמיה. "צבע המים עכור חום. איכות מי הקולחין תורמת לעליית הנוטריינטים ולמצב תברואי ירוד בנהר" (מתוך הדו"ח)

הלכנו רק כשמונה קילומטר מתוך 217 הקילומטרים של פיתולי הירדן - ממוצאו מהכנרת ועד לים המלח (בקו אווירי מדובר ב-105 קילומטר). בנקודה שבה נפרדנו מהערוץ, מתחברים מי הירמוך ומטהרים במקצת את מי הביוב שהגיעו בערוץ הירדן. אולם, משם ועד לים המלח לא מצפות לערוץ זה חוויות מרעננות נוספות. מרבית מי היובלים הנשפכים אל הנהר מנוצלים והוא סובל מהתייבשות.

אלי אשכנזי



הירדן ליד מנחמיה, בשבוע שעבר. צבעם של המים משתנה בהדרגה מירוק לשחור


גדת הירדן בקטע בין כנרת למושבה מנחמיה, בשבוע שעבר. לערוץ זה מוזרמים שפכים של מפעל פורמייקה ושל אשדות יעקב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו