בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם הם ישברו יד היום? האם יידרסו?

דרך חתחתים ארוכה ומסוכנת עוברים ילדי אבו מגרה בדרכם ללימודים. הסיבות: צה"ל סגר את הכביש היחיד לשכונה, עיריית ירושלים אינה מספקת די כלי רכב להסעות, ובית הספר צמוד לכביש ראשי. כתבה שנייה בסדרה

תגובות

השעה 5:40, בחוץ עדיין לא עלה אור, אבל ילדי משפחת סורחי בשכונת אבו מגרה שבמזרח ירושלים חייבים להתעורר אם ברצונם להגיע בזמן להסעה לבית הספר. חנין בת ה-12, לבושה בתלבושת אחידה, נכנסת לסלון הקטן שבו ישן אחיה, מוחמד בן ה-10. גם הוא כבר קם, שוטף את פניו, מסיר את קורי השינה האחרונים. שניהם מתיישבים לאכול את ארוחת הבוקר, שאמם הכינה מבעוד מועד. הם מסדרים את תיקי הגב הגדולים ומתכוננים לצאת. כחמישים מטריהם מהבית עומדת חומת ההפרדה הירושלמית, רק כביש אספלט חדש ורחב מפריד ביניהם. אף שהשכונה נשארה בצד הישראלי וכל תושביה נושאים תעודות זהות כחולות, היא מנותקת לחלוטין. הכביש הוכרז כדרך ביטחון, על כלי רכב מקומיים נאסר לנוע עליו.

אלא שהוא גם הכביש היחיד שמוביל לשכונה המבודדת. כעת, כשישים ילדים נאלצים לצעוד כל יום לנקודת האיסוף במורד הגבעה. חנין ומוחמד יוצאים מהבית ומצטרפים לשאר הילדים. הם צועדים במהירות, כמעט בריצה, נזהרים שלא להחליק בשביל העפר הצר שמתפתל על המדרון התלול. השעה כבר שש והשמש מתחילה לעלות. בחורף שעבר מעדו כמה מהילדים, ארבעה ממקרי ההחלקה אף הסתיימו בשברים. ועדיין ממהרים, יודעים שהמיניבוס לא יחכה למי שיאחר.

חמישה בתי ספר יש בתל סוואחרה - אוסף שכונות בדרום-מזרח ירושלים, הכולל את ג'אבל מוכאבר, שייח סעיד, סוואחרה א-שרקייה, סוואחרה אל-גרבייה ואבו מגרה. הם משרתים את ילדי תל סוואחרה וכן את ילדי השכונות אום לייסון, עבדייה וואדי חומוס. בתי הספר ממוקמים כולם יחד, בשני בניינים צמודים, על הכביש הראשי היחיד בג'אבל מוכאבר. לומדים בהם כ-2,500 ילדים, מתוך כ-4,500 הילדים בשכונות הללו. כיתות לימוד נוספות נמצאות בבתים פרטיים, שנשכרו על ידי העירייה. גם אתן אין מספיק מקום לכל הילדים. עקב כך מנהיגה מינהלת חינוך ירושלים (מנח"י) משמרת שנייה בבית הספר לבנים. זוהי המצאה מיוחדת למזרח העיר, שמתקיימת כבר שנים. בבית הספר הזה לומדים 640 תלמידי יסודי מהשעה 7:30 ועד 12:30. כשהם יסיימו, יגיעו 400 תלמידי חטיבת הביניים (כיתות ז'-ט') וילמדו עד ארבע.

השעה עדיין לא שבע ומאות ילדים וילדות כבר ממלאים את החצרות וגולשים אל הכביש, חוסמים אותו כמעט לחלוטין. מכוניות עוברות במהירות, מנסות לתמרן בין הילדים, צופרות. בכביש יש לא מעט בורות ומהמורות. פסי האטה מחוספסים וגבוהים מעטרים אותו לכל אורכו.

שנים התריעו תושבי ג'בל מוכאבר על הסכנה שבכביש. לאחר שדבר לא נעשה החליטו לא להמתין עוד לעירייה ובנו שורה של פסי האטה באופן בלתי חוקי ובצורה חובבנית. הפסים הגבוהים מסכנים את כלי הרכב, אבל הם מחייבים את הנהגים להאט כשהם מתקרבים לבתי הספר. לא מעט פסולת זרוקה סביב בתי הספר, מכולות אשפה אין. לפני שנתיים וחצי פנה ועד ההורים לעירייה בבקשה להציב מכולת אשפה ולתקצב עובד ניקיון לאזור בתי הספר. מנהל אגף התברואה בעירייה, ציון שטרית, סירב בטענה שאין הדבר מעשי בגלל המחסור בכוח אדם ובמכולות. בתשובה לבקשה ל-500 שקיות אשפה שישמשו את התלמידים הפנה שטרית את ההורים למנח"י.

מוחמד סורחי מצטרף לחבריו בחצר. הם משחקים בכדור, רצים וקופצים. איש מהמורים לא נראה בסביבה והם ממתינים בחוץ. יש להם שעה להעביר עד שייפתח בית הספר. הם נאספים שעה-שעה וחצי לפני הלימודים, אף שהנסיעה אורכת כעשר דקות, מכיוון שהעירייה לא מקצה מספיק כלי רכב וכל מיניבוס נאלץ לעשות כמה הסעות. חנין סורחי יושבת עם חברותיה בכניסה לחטיבת הביניים לבנות, מחברות הלימוד פתוחות על ברכיהן, עוברות על שיעורי הבית. אפילו סככה שתגן על התלמידים מפני הגשם בזמן שהם ממתינים מחוץ לבתי הספר אין.

היוצא מן הכלל

אל הכניסה לחטיבת הביניים לבנות בג'אבל מוכאבר מגיעה פטמה סאלח אל-רול, המנהלת, וממהרת להכניס את הבנות לבניין. בקומות התחתונות לומדות בנות היסודי, בקומה העליונה בנות התיכון ובאמצע החטיבה. לכולן חצר משותפת. יש 12 כיתות בחטיבת הביניים. בין 37 ל-42 תלמידות בכיתה. כבר עשרים שנה מנהלת סאלח אל-רול את בית הספר ביד רמה והוא משמש דוגמה ומופת לחינוך במזרח העיר. את האורחים מחו"ל שולחים לכאן, לראות את ההצלחה. תמונות של אהוד אולמרט עם תלמידות, מימיו כראש העיר, תלויות על הקיר. גם יוסי שריד, כשהיה שר החינוך, ביקר והתרשם לטובה.

מעטים בתי הספר במזרח העיר שנראים ומתפקדים כך. המסדרונות מטופחים, לוחות קיר תלויים בהם, מלאים בציורים והצהרות. התלמידות שקטות ומרוכזות. יש כיתת כלכלת בית, מעבדה קטנה, במקלט יושב חדר המחשבים ואפילו מעבדת שפות בנו המורות בעצמן בקומה התחתונה. שם יכולות הבנות להקשיב לשיעורים מוקלטים בעברית, באנגלית ובערבית. ועדיין, דווקא משום שזה חוד החנית של בתי הספר הערביים בירושלים, התמונה עגומה. הצפיפות בולטת, כיתת תלמידות לומדת במסדרון וגם חדרי הכיתות לא גדולים מספיק, הציוד ישן, השולחנות והכיסאות נמוכים, מתאימים לתלמידות צעירות יותר.

ברור לעין שהטיפוח נעשה ביוזמתן של המנהלת והמורות, מתוך השקעה אישית ולמרות המחסור במשאבים. וילונות שנתפרו על ידי המנהלת, לוחות ניידים מאולתרים שנבנו על ידי צוות בית הספר, ציוד שנאסף לפני שנים רבות. הספרייה, שעליה גאוותה של המנהלת, נמצאת באחת הכיתות, שנחצתה לצורך כך. הספרים ישנים ומתפרקים, שורת מילוני אבן שושן מתפוררים עומדים על אחד המדפים, המנהלת קנתה אותם עוד בימיה כמורה. היא מדברת מהר, אבל זהירה בדבריה. מעדיפה להתמקד בהצלחת בית הספר, מחויבת לתלמידות ולמערך הלימודים. התלמידות והמורות יודעות שהיא הראשונה שמגיעה והאחרונה לעזוב. אף ילדה לא תסתובב במסדרון בלי שתדע על כך, שום בעיה לא תיעלם מעיניה.

ככל שחומת "עוטף ירושלים" הולכת ונשלמת מוצאים את עצמם עשרות אלפי תושבים בעלי תעודות זהות כחולות מחוץ לחומה, ומעדיפים לעבור להתגורר בחלק ה"ישראלי" של השכונות כדי לא לאבד את תושבותם. לכן, מספרת סאלח אל-רול, היתוספו הורים רבים שניסו לרשום את בנותיהן ללימודים בתחילת השנה, אבל היא נאלצה לדחות אותם מכיוון שאין עוד מקום. כמה ילדים כאלה ישנם, שאינם מוצאים מקום בבית הספר? היא אינה יודעת. חשוב לה לשמור על התלמידות שלה, שיקבלו את ההשכלה הטובה ביותר שהיא יכולה לתת, כי היא יודעת מה קורה מחוץ לשערי הבניין שלה. הבנים בחטיבת הביניים, למשל, נמצאים בסיכון גדול: מה יעשו ילדים בגיל ההתבגרות שנאלצים להמתין עד הצהריים כדי ללמוד, בזמן שהוריהם יוצאים לעבודה ולא יכולים להשגיח עליהם? ומה יוכלו ללמוד בארבע השעות שמוקצות להם?

המנהלת אינה מפנה אצבע מאשימה אל איש. הרבה שאלות קשות ישנן, אבל היא מתרכזת בניהול חטיבת הביניים. אף שמדובר רק ב-450 בנות, בקושי עשירית מכלל הילדים בתל סוואחרה בלבד, הרי זו טיפה חשובה בים. בניגוד לשיעורי הנשירה הגבוהים המאפיינים את מזרח ירושלים, שלפי מנח"י מגיעים ל-50%, כמעט כל התלמידות בבית הספר ימשיכו לתיכון ואף ייגשו לתאוג'יהי (בחינת הבגרות). אפילו הבנות שיתחתנו.

החומה אכן מפרידה

חנין סורחי מסיימת את יום הלימודים. היא יושבת בחצר, ממתינה להסעה שתחזיר אותה אל החסימה שהקים הצבא במורד הגבעה המובילה לאבו מגרה, שממנה תטפס הביתה. היא מרוצה מבית הספר, אוהבת ללמוד ולבלות עם חברותיה. ישנם דברים אחרים שמטרידים אותה, כמו החומה שמפרידה בינה לבין חלק מבני משפחתה. פעם היו פוסעים אל בית הדודה שבסוואחרה א-שרקייה, מרחק מטרים ספורים. היום אפילו חברים בצד הישראלי מתקשים לבוא לבקר מכיוון שהכביש הוא רק של הצבא.

בחוץ שוב מתאספים מאות ילדים, ממתינים להסעה. לדברי אחד מסדרני הנסיעות, שמנתב את הילדים אל המכוניות, יהיו ילדים שימתינו יותר מחצי שעה עד שתגיע ההסעה שלהם. האם האחראים על ההסעות מטעם מנח"י מסתובבים בשטח? מודעים למצב הבלתי נסבל? הוא אינו יודע. גם הורים לא יודעים לענות, לא חשבו על זה. זה המצב ואלה העובדות, אז למה לשאול. האם ניסתה מנח"י לארגן אישור מיוחד כדי שמיניבוס ההסעה יגיע גם אל בתי שכונת אבו מגרה? גם על זה לאיש אין תשובה.

במכתב אחד מני רבים ששלחו נציגי השכונות למנכ"ל העירייה בינואר 2005 בנוגע למצוקת החינוך של ילדיהם הם כתבו: "אנו פועלים במשך שנים בדרך של פניות ופגישות עם הממונים על העניין במנח"י ובמחלקת נכסי העירייה וכל מה שקיבלנו עד היום זה רק הבטחות על גבי הבטחות. בהבטחות לא מחנכים ילדים, ודור אחרי דור נהרס ואינו רוכש השכלה".

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "לצערנו לא קיימת גישה לשכונת אבו מגרה המאפשרת הסעות לתלמידים. למנח"י לא ידוע על מצב בו ההסעות אוספות את התלמידים כשעתיים לפני תחילת הלימודים. במקרה ויש מקרים כאלה תשמח מנח"י לטפל בהם מיידית".

הכתבה הוכנה בהשתתפות העיתונאיות רימא עיסא ואיילת בכר

80,000 - ילדים בגיל חינוך חובה במזרח

ירושלים

36,272 - ילדים בחינוך הרשמי

9,574 - בחינוך מוכר שאינו רשמי

6,408 - בבתי ספר של הוואקף

13,955 - בבתי ספר פרטיים

14,000 - נוכחים-נפקדים

1,354 - כיתות תקניות חסרות

62 - מבני בית ספר לא תקניים (מתוך 108)



פטמה סאלח אל-רול, מנהלת החטיבה לבנות בג'אבל מוכאבר, בספרייה שהקימה. הספרים ישנים ומתפרקים, המנהלת קנתה אותם בעצמה


ילדי אבו מגרה בצעדת הבוקר להסעה לבית הספר (ברקע: תל סוואחרה). בחורף שעבר, ארבעה ממקרי ההחלקה הסתיימו בשברים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו