בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות האוצר האבוד (הגרסה של שייקה פייקוב)

המלחין הפזמונאי, שאחראי לכמה מלהיטי שנות ה-70 כמו "אן-ד-דינו", עשה הסבה מקצועית. קודם הוא חיפש אוצר עתיק בדרום אמריקה, ומשלא מצא, עבר לחיפוש זהב. הוא כמעט הצליח, אבל אז הסתכסך עם השותף, הכסף נגמר והעבודות נעצרו. המיליונים יצטרכו לחכות

תגובות

אולי יום אחד שייקה פייקוב יכתוב על זה שיר. המלחין והפזמונאי עזב הכל לפני 22 שנים, ונסע לחפש אוצר בצ'ילה. שנים הוא חיפש ולא מצא, אבל אז התברר שבכל זאת יש שם משהו מתחת לאדמה - זהב ונחושת. כעת פייקוב מנוע מלהגיע לזהב. אחד משותפיו הסתכסך עמו, הפסיק את המימון ועבודות הכרייה נעצרו. "אם הייתי יודע, לא הייתי מתחיל", אומר פייקוב.

בדמותו של שייקה פייקוב, 68, בן קיבוץ אשדות יעקב איחוד, אין דבר שיכול לרמוז על הרפתקנות נוסח אידיאנה ג'ונס. בשיער מתולתל, דיבור רהוט, והרבה נוסטלגיה לארץ-ישראל של פעם, הוא נראה קיבוצניק קלאסי. "אני איש חזון", הוא מעיד על עצמו, "ואני ציוני למרות שהיום להיות ציוני זה משהו שהולך ונגמר".

הוא החל להלחין בנערותו ובשנות ה-70 כבר היה פזמונאי ומלחין מהבולטים בישראל. "אחד השירים הראשונים שהלחנתי בשנות ה-60 היה כאשר חבר שלי, מפקד קורס נווטים, נהרג", הוא אומר. בין שיריו המוכרים: "ארץ שנאהב", "ארץ ישראל יפה" ו"חלפה שנה". שיריו זכו במקומות ראשונים בפסטיבלים, כולל הפסטיבל לשירי ילדים ("אן-דן-דינו"), פסטיבל הזמר החסידי ("שישו ושמחו") ופסטיבל שירי המזרח ("בואו ונשיר אחים"), וייצגו את ישראל בעשרות פסטיבלים בינלאומיים. "הפכתי למקצוען שעושה את מה שמבקשים ממנו", הוא אומר. "ייצגתי את ישראל בפסטיבלים, הדרכתי את להקת הנח"ל, את אריק איינשטיין, יורם גאון, אורי זהר וטופול. גם שרה'לה שרון היתה תלמידה שלי".

בחפשו אחר אתגרים הוא הגיע עד להוליווד. שם, הוא מספר, נבחר לכתוב את המוסיקה לסדרה הטלוויזיונית המצליחה "המלאכיות של צ'ארלי". אף על פי שבסופו של דבר לא כתב את המוסיקה לסדרה, הוא מתרפק על החוויה: "חברים בארץ אמרו לי: 'אל תסע, מי מכיר אותך שם, יש כמוך אלפים'. אבל אני ידעתי מי אני ונסעתי". שבועיים, כך הוא מספר, רק צפה בטלוויזיה. אחר כך ניגש למבחנים, ולדבריו התקבל: "הם אמרו לי: 'תתחיל מחר', ואני אמרתי להם: 'אני לא יכול, יש לי בארץ אשה ובנות'. בסוף הם נתנו לי חודש. חזרתי לארץ ונשארתי כאן כי אשתי השנייה, שהיתה קיבוצניקית, לא רצתה לנסוע לארה"ב. היא פחדה לעזוב את הארץ, ועד היום היא מצטערת על זה". פייקוב היה נשוי שלוש פעמים, ויש לו שתי בנות, אחת מהאשה הראשונה ואחת מהשנייה. אשתו השלישית נסעה עמו לצ'ילה, אבל שם הם התגרשו והיא חזרה לישראל.

לפי האינטואיציה

ההחלטה לצאת להרפתקה בצ'ילה, הוא אומר, באה אחרי שוויתר על העבודה בהוליווד: "הייתי אמן ויוצר בהפסקות, אבל רוב הזמן הייתי משועמם. יום שישי אחד בשנת 1983, קראתי בעיתון על מטמון עתיק מתקופת הכיבוש הספרדי בצ'ילה שמחפשים אותו מאה שנה ולא מצליחים למצוא, והחלטתי ללכת על זה. אני כזה. עוד כשהייתי ילד, כשהחלטתי משהו והאינטואיציה שלי אמרה לי ללכת על זה, הייתי בטוח בעצמי והלכתי עד הסוף. הרמתי טלפון לחבר שהיכרתי באחד הפסטיבלים בצ'ילה, ושאלתי: 'אתה מכיר את הסיפור?' והוא ענה: 'בטח, כל צ'ילה מכירה'.

"החבר, שהוא איש עסקים, הזמין אותי לבוא לשם, על חשבונו. זה היה בתקופת השלטון הצבאי של פינושה, אבל לא פחדתי. הוא פינק אותי. נסעתי במרצדס, נפגשתי עם היועץ המשפטי לממשלה, הקמתי שתי חברות צ'יליאניות עם דירקטוריון ומניות, וקניתי זיכיון כרייה על שטח של 1,000 במחוז קוקינבו בצפון, והתחלתי לחפש את האוצר".

בשנים שעברו מאז, חילק פייקוב את זמנו בין ישראל לצ'ילה והקדיש את רוב זמנו לחיפוש האוצר האבוד בעזרתם של גיאולוגים ומומחים. המבצע כולו התנהל בחשאיות רבה, מחשש שגורמים פליליים ישתלטו על השטח וינשלו אותו מהחלום. האוצר האגדי לא נמצא, המומחים בישרו לו כי בקרקע שרכש יש זהב, כסף ונחושת. פייקוב החליט לעשות הסבה מצייד אוצרות לכורה זהב.

הואיל וכספו אזל, הוא מצא משקיע להקמת המכרה, וכשהתברר שחסר עוד כסף, חיפש משקיע נוסף. אלי מואתי מהנדס במקצועו, קיבוצניק ממעגן מיכאל, ערך היכרות בינו לבין גיורא הגיתי, אף הוא קיבוצניק, אך בעל אמצעים, ממעגן מיכאל. תוך זמן קצר נחתם ביניהם הסכם שבו פייקוב התחייב להעביר 30% מזכויותיו בשטח לידי חברה שבה היו אמורים להיות שותפים מואתי, שהביא לעסקה ידע מקצועי, והגיתי, שהיה אמור להשקיע 350 אלף דולר.

הזהב נשאר באדמה

באמצע חודש ספטמבר 2005 החלו עבודות הכרייה, אולם בתוך זמן קצר פרצה מחלוקת בין פייקוב והגיתי. המחלוקת היא על משמעותן של המלים "זכויות בשטח" שבהסכם. הגיתי, על פי פרשנותו, תבע מפייקוב להעביר לבעלותו 30% משטח המכרה. פייקוב סירב וטען מנגד כי מעולם לא התחייב להעביר להגיתי את הבעלות על השטח בו נמצא המכרה, אלא רק לתת לו 30% מזכויות הכרייה.

הגיתי הפסיק את הזרמת הכספים ותבע את פייקוב ומואתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בראשית נובמבר נגמר הכסף והעבודות במכרה הופסקו. פייקוב חש מרומה: "הגיתי הבטיח הרים וגבעות ואני נתתי בו אמון", הוא אומר. חתמנו על הסכם בכתב יד, ללא עורכי דין. הוא שם כסף כדי שנתחיל את העבודה, אבל באמצע העבודות הפסיק את הזרמת הכסף כדי לייבש אותנו ולהכריח אותנו להיכנע לדרישותיו. לא נשארה לנו ברירה אלא לחזור לארץ ולמצוא דרך להתנתק ממנו".

כואב לו במיוחד שעבודות הכרייה הופסקו ממש על סף גילוי הזהב: "השותף שלי בצ'ילה סיפר לי בדמעות שהוא נאלץ להפסיק את העבודות, אחרי שהם הגיעו לשכבה שכבר אפשר לראות משהו. נאלצנו לכסות את כל מה שחפרנו כדי שלא יבזזו את המכרה. בכל הפרויקט הזה הפסדתי הרבה מיליונים. הפסדתי את הקריירה שלי כי הפסקתי ליצור מוסיקה. איבדתי גם את האמון בבני אדם. כולם חשודים בעיני. כל אנשי העסקים האלה נחמדים בהתחלה ורק אחר כך הם מראים את פרצופם האמיתי. השותף שלי, אלי מואתי, היה חבר של גיורא 30 שנה והוא הולך אתי. גם הוא לא מאמין שגיורא עשה לו את זה".

עורך דינו של גיורא הגיתי, מיכאל שחור, מסר בתגובה כי ההסכם בין הצדדים היה ברור. "הנתבע (פייקוב, א"פ) התחייב לבצע דברים, להעביר אחוזים ומניות בחברות, ואף להעביר זכויות עבור הקרקע תמורת תשלום. בפועל הוא לא העביר מה שהתחייב ולכן הופסקה זרימת הכסף. שייקה פייקוב מנסה להוציא את גיורא הגיתי מהעסקה מכיוון שמצא משקיעים המוכנים לשלם לו עבור אותם 30% כסף רב יותר".

עורך הדין רן אורן המייצג את שייקה פייקוב, אמר מנגד כי "המקרקעין מעולם לא נמכרו. הם לא היו חלק מההסכם ולא חלק מההתקשרות, ופייקוב הבהיר זאת פעם אחר פעם. ניסיונו של גיורא הגיתי לייחס לעצמו זכויות במקרקעין עצמם, להבדיל מזכויות הכרייה במכרה, מלמד על חוסר תום לבו ועל דרך התנהגותו והנו חלק מרכזי ובלתי נפרד מהניסיון שלו להשתלט על הפרויקט של פייקוב. לנוכח הפרותיו של הגיתי וניסיונו להשתלט על הפרויקט, לא היתה לפייקוב כל חובה שבדין להעביר את הזכויות בחברות. ובאשר למשא ומתן שמנהל פייקוב עם צד שלישי, מדובר במו"מ שהחל עוד לפני שפייקוב פגש את הגיתי. המו"מ נעצר בעקבות ההסכם וחודש רק לאחר שהגיתי הפר את ההסכם והיה ברור לכל שהצדדים לא ימשיכו את ההתקשרות ביניהם. את מה שהגיתי השקיע, הוא יקבל בחזרה בכפוף לנזקים שהוא גרם לפייקוב ולמואתי".



פייקוב במכרה. "הפסדתי מיליונים בפרויקט, הפסדתי את הקריירה ואיבדתי את האמון בבני אדם"


פייקוב, 1989. שיריו זכו במקומות ראשונים בפסטיבלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו