בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביתר כהן לא יחלק את ירושלים

במזרח ירושלים מתקשים להאמין: פתאום, בדיוק כשתושבי א-טור ועיסאוויה מכינים בתיאום עם העירייה תוכנית מתאר לבנייה חדשה על אדמה פרטית של פלשתינאים, נזכרת רשות הטבע והגנים שהיא רוצה להקים גן לאומי דווקא בשטח המתוכנן. הרוח החיה ברשות הוא מנהל מחוז ירושלים שלה, אביתר כהן, סמח"ט במילואים, מתנחל מעפרה ובעבר רוכש נכסים בשירות עמותת המתנחלים אלע"ד, הפעילה במזרח ירושלים

תגובות

עצי הזית בעמק צורים נראים קצת זרים לנוף. קודם כל בגלל מיקומם, בין הכביש המהיר שחודר לבטן הר הצופים בדרך למעלה אדומים מצד אחד, בין שלדים של בתים בבנייה וערימות עפר מצד שני ובין המוסכים של ואדי ג'וז מצד שלישי. לפני חמש שנים חתם נתן שרנסקי, אז שר הפנים, על צו המכריז על השטח הזה כגן לאומי, אבל נחוץ הרבה דמיון כדי לחוש את תחושת הגן בתוך הנוף העירוני המזרח ירושלמי המוזנח הזה, לחוש את "נוף הקדומים" שעליו מדברים מתכנני הגן. וחוץ מזה, העצים אינם נראים כאילו גדלו בטבע.

"הבאנו לכאן לפחות 1,000 עצים", מאשר אביתר כהן, מנהל מרחב ירושלים ברשות הטבע והגנים. "מרבית העצים שהבאנו הם עצי משתלה, והיתה לנו גם כמות לא גדולה שקיבלנו דרך משרד הביטחון או קק"ל. הודיעו לי שיש זיתים ו(שאלו) אם אנחנו מוכנים לקבל ולשקם אותם. יחסית הם היו עצים במצב לא טוב, חלק גדול מהם התייבש, כבר היה קשה להושיע אותם אחרי שקיבלנו אותם".

משרד הביטחון מסר בתגובה, כי עצי הזית שנמסרו לקרן הקיימת נעקרו בעת הקמת גדר הביטחון באזור ירושלים: "במרבית המקרים העצים נשתלים מחדש במקום שהפלשתינאים מצביעים עליו, אולם במקרה דנן סירבו בעלי העצים לשתף פעולה, ועורך דין מטעמם אף חתם על ויתור, ולכן העצים נמסרו ללא תמורה לקק"ל. ראוי לציין כי משרד הביטחון מציע פיצוי כספי בגין הקרקע והיבול; במרבית המקרים הפלשתינאים דוחים את הפיצוי, אולם זכות הפיצוי נשמרת".

כהן אינו יודע איך בדיוק הגיעו העצים הללו אל הגן שהקים במזרח ירושלים, כדי לתת לו אופי של "נוף קדומים", אבל מתגובת משרד הביטחון ברור שלא הגיעו לכאן מרצון בעליהם. זו לא רק שאלה של יופי, או של מוסר. "נוף הקדומים" בירושלים הפך למוקד של ויכוח פוליטי. בשם "נוף הקדומים" רוצות עכשיו רשות הטבע והגנים ועיריית ירושלים למנוע מתושבי עיסאוויה וא-טור, שתי שכונות מזרח ירושלמיות, להרחיב את השטח הבנוי שלהן.

אזור בלתי מקולקל

ברשות אומרים שזוהי החלטה מקצועית גרידא, רצון להציל את פיסת הנוף הפתוח האחרונה המקשרת בין ירושלים למדבר יהודה. "בבדיקת הרצף ההיסטורי של תיאורי העיר ירושלים והמדבר... אנו מוצאים קשר רציף בין העיר והמדבר", כותב כהן בדברי ההסבר לבקשה שהוגשה בשבוע שעבר לוועדה המקומית בירושלים, להכריז על גן לאומי בשטח 750 דונם במורדות המזרחיים של הר הצופים, בין עיסאוויה מצפון לבין א-טור מדרום, רובם על קרקע פרטית של תושבי שני הכפרים-שכונות האלה. "מהמדבר באו נביאים ומורדים ומוכיחים, ואל המדבר ברחו נמלטים ומלכים".

לא מדבר, לא נביאים ולא נעליים, אומרים בעיסאוויה ובא-טור, מה שמעניין את אנשי הרשות ועיריית ירושלים זה למנוע מאתנו לבנות ולהתפתח. הגנים הלאומים הם עוד שיטה להעמיק את השליטה היהודית במזרח ירושלים. בעיסאוויה רצו דווקא להתנהג כילדים טובים. 12 אלף תושבים גרים בכפר הזה, ואפשרויות הפיתוח שלהם מוגבלות מאוד. מצפון סוגרת עליהם שכונת הגבעה הצרפתית, ממערב האוניברסיטה העברית וממזרח - הכביש למעלה אדומים וליריחו. לפני כשנתיים יצרו אנשי עיסאוויה קשר עם עמותת "במקום", כדי שאנשיה יסייעו להם להכין תוכנית מתאר חדשה לחלק הדרומי של הכפר, על אדמות פרטיות של תושביו.

ב"במקום" הרימו את הכפפה והכינו תוכנית התרחבות על 660 דונם, מתוכם כ-400 דונם שטחי ציבור ושטחים פתוחים, ו-220 דונם לבנייה למגורים בצפיפות גדולה יותר מהמותר היום בכפר: ארבע קומות במקום שתיים שמרשה להם העירייה כיום. הוואדי שמתחת למצפור של האוניברסיטה העברית, זה המשקיף אל "רכסי צפון מדבר יהודה ומשם עד לרכס הגלעד" - כפי שכתב כהן בדברי ההסבר לוועדה המקומית - היה אמור להישאר שטח פתוח, נקי מבנייה.

אנשי עיסאוויה ו"במקום" עבדו בתיאום עם העירייה, ולעיסאוויה היה סיכוי להפוך לאחד המקומות הראשונים במזרח ירושלים שבהם תאושר תוכנית מתאר מוסכמת גם על התושבים וגם על העירייה. אלא שאז צץ לפתע רעיון הגן הלאומי. "כל הגורמים אמרו לנו שכיוון ההתפתחות הנכון לנו הוא לכיוון דרום", מספר האני עיסאווי, אחד מהמארגנים בכפר. אפרת כהן-בר, אדריכלית מ"במקום" שליוותה את הפרויקט, מספרת גם היא כי בתחילת התכנון הוצעו לעירייה שתי חלופות, צפונית ודרומית, וממשרד מהנדס העיר נאמר שהחלופה הצפונית אינה אפשרית.

לדברי כהן-בר, בסיור שנערך במקום עם אסנת פוסט, סגנית מהנדס העיר, הצביעה פוסט על "ערכים נופיים" הקיימים במקום, בלי להזכיר אפשרות של גן לאומי. בעזרת אדריכלית נוף התאימו ב"במקום" את התוכנית להערות של פוסט. "פתאום העירייה הודיעה שיש תוכנית של רשות הטבע והגנים להקים גן לאומי על האדמות שלנו", אומר עיסאווי.

רשות הטבע מקבלת בעניין זה גיבוי מלא מהעירייה. "מהנדס העיר תומך בהכרזה על גן לאומי במדרונות המזרחיים של הר הצופים", נמסר בתגובת העירייה. "באזור זה, הפתוח ברובו ובלתי מקולקל, נמצאת התצפית הייחודית של הר הצופים, בה נפרש המדבר לכיוון מזרח והנוף הים תיכוני לכיוון מערב".

מהעירייה נמסר עוד, כי "הצדדים ביקשו ממהנדס העיר לקבוע את גבול הגן, והכרעתו תהיה מוסכמת על הצדדים. זאת עשה מהנדס העיר". עיסאווי ו"במקום" אומרים שאמנם הסכימו להיפגש בעניין עם מהנדס העיר, אבל לא ביקשו ממנו לקבוע קו ולא השלימו עם הקו שקבע. "זה קו מלאכותי, בלי שום היגיון", אומר עיסאווי.

כהן טוען שהנימוק היחיד לבקשה להקים באתר הזה גן לאומי הוא היסטורי ונופי בלבד. "כל מי שבא אל העיר, או ברח מהעיר, עמד על הרכס הזה, רכס צופים-זיתים. זה מה שעשה שם ירמיהו, זה מה שעשה שם דוד, זה מה שעשה שם ישו", אומר כהן. משם אפשר להסתכל אל העיר העתיקה ולראות "נוף חקלאי קדום כמו שראו אותם אנשים שקבעו את המורשת, ולא רק כבישים ובתים", הוא מסביר. משם, אם חוצים את הכביש לכיוון מזרח, "ומתעלמים לרגע מהצומת", אפשר לראות את המדבר.

זו הנקודה היחידה שנותרה פתוחה, אומר כהן, ולכן באו אנשי רשות הטבע עם "ההגדרות המדעיות שלהם" אל העירייה וביקשו להקים שם גן. שום סיבה פוליטית לא היתה כאן, הוא אומר, שום ניסיון לבלום בנייה ערבית. אבל סמנכ"ל רשות הטבע והגנים, יובל פלד, מסביר את הדברים קצת אחרת. "הרצון להפוך את המקום הזה לגן לאומי היה קיים מזמן", הוא מאשר, "אבל אז שמענו רינונים שיש כוונה להפוך את השטח הזה לשטח בנוי, והשמועות האלה נתנו לזה תמריץ".

ממי שמעתם את השמועות האלה?

"השמועות האלה הגיעו מאביתר, אבל לא רק ממנו. שמענו על זה גם מגורמי תכנון".

בקיצור, התוכניות של אנשי עיסאוויה ו"במקום" להגיש תוכניות בנייה מסודרות ומאושרות באזור דחפו את רשות הטבע והגנים לזרז הגשת תוכנית משלה שתבלום את הבנייה הערבית הזאת.

שומר טבע קנאי

קצת רקע על כהן. "אביתר הוא שומר טבע אמיתי, קנאי מאוד, מחויב מאוד לנושאי שמירת הטבע", אומר אדם שעובד אתו. כולם מסכימים שהוא איש מקצועי מאוד. אבל גם פוליטי מאוד. לפני שנכנס לעבוד ברשות הטבע והגנים, עבד כהן בעמותת אלע"ד (ראשי תיבות של שמה "אל עיר דוד"), שאחת ממטרותיה היא לרכוש בתים ונכסים מידי פלשתינאים בסילואן וליישב שם יהודים. כהן היה באלע"ד מנהל מרכז המבקרים וגם רוכש נכסים. קודם לכן ניהל את בית ספר שדה בהתנחלות עפרה, מקום מגוריו.

אפילו בעפרה הוא נחשב לאיש קיצוני. "תמיד הסתובב עם כדור בקנה", מספרת תושבת לשעבר. ההתבטאויות הפומביות שלו אינן משאירות מקום לספק ביחס לעמדותיו הפוליטיות. בפברואר 2002, אחרי ניסיון פיגוע כושל באפרת, יזם כהן, שהיה ראש ועדת הביטחון של עפרה, החלטה לאסור על פלשתינאים להיכנס להתנחלות. "החלטנו למתוח קו", הוא אמר אז לנדב שרגאי ב"הארץ". "ערבים ישראלים נכנסים רק אחרי בדיקה. ערבים מהגדה וממזרח ירושלים לא ייכנסו עד להודעה חדשה".

קודם לכן, ב-2001, היה כהן שותף בכיר להקמתם של לפחות שני מאחזים לא חוקיים ליד עפרה - טל בנימין ומבוא עפרה. המאחזים הוקמו לאחר רצח בני הזוג בנימין וטליה כהנא לא רחוק מעפרה, ליד הכפר עין יברוד. "אנשים יכולים לבכות או אפילו לשרוף בית או שדה בעין יברוד", הסביר אז כהן ל"הארץ" את הסיבות להקמת מאחז טל בנימין. "אפשרות נוספת שקיימת, ובה בחרנו, היא להקים מאחז בנקודה שולטת".

נימוקים דומים הוא נתן להקמת מאחז מבוא עפרה. "יש קציני צבא שמצפים מאתנו, ואף אמרו לנו זאת, שניכנס לכפרים הסמוכים ונתפרע", אמר אז כהן. "אני מבין אותם. קשה להם לפעול עם ידיים ורגליים קשורות, ובמקרים רבים הדרג המדיני אכן כובל אותם, אבל הרחבת עפרה היא התשובה".

"אביתר, שהוא סמח"ט במילואים, היה אחת הנשמות הפעילות בהתנגדות לפינוי כמה מאחזים", מספר איש צבא ששירת באזור. "הוא השמיע שם התבטאויות קיצוניות מאוד נגד הצבא". אותו איש צבא זוכר אישית את כהן כאחד מראשי ההתנגדות לפינוי מאחז טל בנימין: "הוא איש קיצוני, ביטחוניסט נוקשה. בעיניו, כל רועה צאן שמתקרב לגדר של עפרה הוא אוסף מודיעין בפוטנציה".

כהן אינו מוכן לדבר על עברו באלע"ד. הוא טוען שלפעילות שלו היום אין שום מניע פוליטי או ביטחוני. "רשות הטבע והגנים לא מתעסקת בפוליטיקה", הוא אומר. "המנדט שלי הוא שמירה על ערכי טבע, נוף ומורשת". בהנהלת רשות הטבע לא יודעים על המעורבות של כהן בהקמת מאחזים לא חוקיים. "אני לא מכיר את הדעות הפוליטיות של אביתר", אומר הסמנכ"ל פלד. "לא ידוע לי שהוא עבר על החוק". גם בעיסאוויה ובא-טור לא מכירים את העבר של כהן. מספיק להם ההווה שלו.

אופנה חדשה

מוחמד קאימרי מא-טור, המתכנן השכונתי, נתקל בכהן במסגרת הפעילות שלו להכנת תוכנית מתאר מוסכמת לשכונה שלו. המלה עיירה אולי תגדיר יותר טוב את א-טור. כמעט 30 אלף תושבים גרים כאן, והם יושבים על 2,300 דונמים, חלקם הגדול אדמות מנזרים. 6,000 דונם הופקעו אחרי מלחמת ששת הימים לבניית מעלה אדומים, 200 דונם הופקעו לסלילת כביש המנהרה מתחת להר הצופים.

גם לא-טור אין ברירה אלא להתרחב לכיוון אחד, צפונה, לכיוון עיסאוויה, אבל מאחר שיש שם מדרונות תלולים, הכוונה של קאימרי היא להקים שם מוסדות ציבור, לא בנייה למגורים. בהתחלה עודדו בעירייה את התכנון, הוא אומר. עכשיו אומרים לו בעירייה שהם רוצים להקים שם גן לאומי. "זו אופנה חדשה, גנים לאומיים במזרח העיר", אומר קאימרי בציניות. כמה מתושבי השכונה נפגשו עם כהן. כהן היה נחמד, הציע פשרה, אבל בא-טור לא היו מוכנים לשמוע עליה. זו אדמה שלנו, אמרו, מה פתאום שנוותר עליה.

בכלל, במזרח ירושלים חשדניים למדי כלפי הלהט הישראלי להקים גנים לאומיים אצלם בחצר. עיסאווי מזכיר, לדוגמה, את גן השעשועים היפה, עם נדנדות ונוף מרהיב, שעמד על פסגת גבעה ליד בית חנינא. עד שלפני כמה שנים באו דחפורים ויישרו אותו והקימו עליו את השכונה החרדית רמת שלמה (רכס שועפאט), ליהודים בלבד כמובן. עכשיו הגישה החברה העירונית מוריה תוכנית להרחבת השכונה ב-650 יחידות דיור על חשבון "נוף פתוח". הוא גם מציין שעל גבעות המדבר שמול המצפור על הר הצופים עומדת ישראל לבנות שורה של בתי מלון במסגרת תוכנית E1, שנועדה לחבר את מעלה אדומים לירושלים בדיוק בנקודה שבה מבקשות עכשיו רשות הטבע ועיריית ירושלים להקים את הגן.

"אמרתי לאביתר, שאם האופק היפה של המדבר כל כך חשוב לו, למה הוא לא מתנגד לבנייה ב-E1. הוא אמר שזה לא העניין שלו", מספר עיסאווי. הסמנכ"ל פלד אומר שבעניין E1 לרשות הטבע והגנים אין כרגע עמדה. פלד גם מאשר שהרשות לא התערבה בתוכנית לסלילת כביש המנהרה למעלה אדומים, שהושלם רק לפני שנים ספורות. הכביש חוצה לשניים את הגן הלאומי העתידי, וגם לפי פלד "גורע מחוויית המתבונן".

פלד מודה שהרשות גם לא ממש ניסתה להתנגד לבנייתה של מפקדת מג"ב החדשה, שגילחה גבעה מדברית ממש מול המצפור הזה. מתברר שפלד מייחס לגן העתידי תפקיד מוגבל מאוד. בעוד כהן מספר לוועדה המקומית על "סקר אקולוגי" שנעשה במקום וגילה ממצאים זואולוגיים ובוטניים מרתקים, פלד אומר שנכון שהרשות מצאה שם "איזה פרח נדיר", אבל לא למענו מקימים שם גן. "זה לא מקום שיטיילו בו", אומר פלד. "הייעוד היחיד הוא לשמור על נוף פתוח". ובתרגום למזרח ירושלמית: למנוע בנייה.

ב"במקום" משערים שיש עוד סיבה, הרבה יותר פרוזאית, לשימוש בשיטה של הכרזת גן לאומי. אם העירייה רוצה להפקיע שטח לצורכי ציבור, עליה לשלם פיצוי גדול לבעלים. הכרזה של גן לאומי אינה מפקיעה את זכויותיו של בעל הקרקע על השטח; היא רק אוסרת עליו לבנות עליה. השטח נשאר "נקי" מבנייה, והרשות אינה משלמת דבר ואינה נגררת לדיונים מפרכים בבתי משפט.

ישנו עוד עניין. רשות הטבע והגנים היא גוף יעיל הרבה יותר מהעירייה בשמירה על שטחים פתוחים. המחויבות האמיתית של אנשיה לנוף, יחד עם הניסיון הנצבר של גופי אכיפה אגרסיוויים למדי כמו "הסיירת הירוקה", הפועלת במסגרת הרשות, מעמידים אותה במצב עדיף על הפקחים של העירייה במלאכה הזאת. די ללכת לגיא בן הינום ולנחל קדרון, הנמצאים שניהם בתחום גן לאומי "סובב חומות", כדי לראות את התוצאות של פעילות הרשות. המקומות האלה, שהיו מלאים בפסולת (שאותה זרקו, דרך אגב, גם קבלנים יהודים רבים ואפילו כאלה שעבדו מטעם העירייה או מוסדות ממשלתיים), נקיים עכשיו, כמעט מצוחצחים. "עיריית ירושלים לא עשתה כלום", אומר אחד מעובדי הרשות בירושלים, "אפילו מהנדס העיר בא אלינו והודה שרק לנו יש יכולת לשמור על שטחים, לנקות אותם".

מטרה לאומית

גם פלד וגם כהן אומרים שהגן החדש, "גן לאומי מורדות הר הצופים", הוא בעצם המשכו הגיאוגרפי הישיר של הגן שהוקם לפני חמש שנים, "גן לאומי עמק צורים" - אותו גן שעצי גדר ההפרדה מלבלבים בו עכשיו. זוהי למעשה חלקת אדמה צרה למדי, מוקפת משלושה צדדים בבתי מגורים פלשתיניים, ומצד הרביעי בכביש המהיר למעלה אדומים. כהן מספר שהרשות השקיעה עבודה עצומה כדי לנקות את השטח והוציאה ממנו "כמויות דמיוניות" של פסולת. ברשות מתעקשים שזוהי הצלחה של ממש ושהגן הומה אדם, אבל בחמישה-שישה ביקורים בעמק צורים בחודשיים האחרונים לא נראתה שם נפש חיה.

קשה להבין מי בדיוק ייצא לשוח ברצועת קרקע צרה, מוקפת במוסכים, בלב מזרח ירושלים. הפעילות המרכזית המתנהלת כאן היא מיון של העפר שהוואקף פינה מהר הבית עם בניית המסגד באורוות שלמה, לא ממש פעילות של שמירת טבע. משאיות העבירו את העפר אל עמק צורים, וכאן ממיין אותו הצוות בראשות ד"ר אלי ברקאי מאוניברסיטת בר-אילן. את העבודות מממנת, בין השאר, עמותת אלע"ד. העמותה גם הקימה כאן סוכה בחג הסוכות האחרון, כדי שהמבקרים יוכלו לחוות כיצד חשו העולים לרגל לבית המקדש. כן, זו אותה עמותת מתנחלים שכהן כיהן בה בתפקיד בכיר.

הקמת הגן הלאומי בעמק צורים לוותה בעימותים עם פלשתינאים, וגם בהם כיכב כהן. עו"ד ניהאד ארשיד מספר, שרשות הטבע והגנים ניסתה לצרף לתחום הגן את מגרש הכדורגל של בית הספר "איברהימיה", אחד מבתי הספר הגדולים במזרח ירושלים. בית הספר התנגד, אנשי הרשות פירקו את הגדר המקיפה את המגרש, בית הספר בנה אותה מחדש, ואנשי הרשות שבו באישון לילה ופירקו אותה שוב. באחד הבקרים נעמד כהן בראש אנשיו, עם נשק ביד, ומנע מהורי התלמידים לצאת במכוניותיהם מהכניסה המערבית של בית הספר. את השטח הזה ייעדו ברשות לחניון של הגן הלאומי. רק אחרי שבג"ץ קיבל את עמדת בית הספר בעניין הגדר, נרגעו הרוחות. כיום מגרש החניה שומם, וההורים יוצאים דרכו באין מפריע.

כהן אומר שעמק צורים הוא בעצם חלק מ"שביל ירושלים", שיוצא ממרגלות הר הצופים, מתחבר דרך עמק צורים לגיא בן הינום ולחומות העיר העתיקה, וממשיך משם עד לטיילת ארמון הנציב. הגן הלאומי החדש במורדות הר הצופים מיועד להתחבר לאותו שביל. בחג הסוכות האחרון, מספר כהן בגאווה, טיילו במרחב הזה "מאות אלפי מבקרים".

מבט על המפה מראה ש"שביל ירושלים" הזה יוצר מעין מסדרון שמפריד בין השכונות המזרחיות של מזרח ירושלים, כמו א-טור וראס אל-עמוד, לבין העיר העתיקה. המסדרון יהיה אסור בבנייה, נתון לאכיפה מוגברת, ומיועד לטיולים של מאות אלפי ישראלים. עניין פוליטי? כהן מכחיש, אבל אחד העובדים ברשות מבין את המטרה. "יש משמעות היסטורית לטיפול במרחב הקדום של ירושלים, למקום שממנו עלה ירמיהו", אומר העובד. "זו מטרה לאומית שיהודים יסתובבו בכל מקום בירושלים, מדינת ישראל עומדת מאחורינו ביעד הזה".

הקרב על ירושלים

זו בדיוק התחושה שקיבל אדם שעבד עד לפני זמן מה ברשות הטבע והגנים באזור ירושלים. עובדי הרשות, הוא מספר, הוזמנו להרצאה של מנהל המרחב, כהן, תחת הכותרת "הקרב על ירושלים". "הייתי בטוח שנקבל סקירה היסטורית של קרבות על ירושלים", מספר העובד לשעבר, "אבל ההרצאה שלו עסקה במאבק נגד הבנייה הערבית הבלתי חוקית בירושלים. למאבק הזה הוא קרא 'הקרב על ירושלים'. לא הבנתי מה הרצאה כזאת עושה בתוך הרשות".

כהן נוהג לחלק צילומים מהמאה ה-19 של ההרים סביב ירושלים, כדי להראות איך האזור הזה היה בלתי מיושב ואיך הערבים "השתלטו" עליו. "אני שומע את הדברים האלה מאביתר יותר מפעם", אומר פעיל טבע אחר, שמכיר ומעריך את כהן. "הוא מדבר על זה שצריך לעצור את הפלשתינאים, 'לתקוע' אותם, לחסום אותם. אני חושב שבאופן ברור זה חלק מהאג'נדה שלו".

פפה אללו, חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ, משוכנע גם הוא שכל הרעיון של הגנים הלאומיים במזרח העיר נועד לחסום את הפלשתינאים. ברשות דוחים את הביקורת הזאת מכל וכל. גם בעיריית ירושלים מכחישים שהתמיכה שלהם בגן הלאומי החדש נועדה למנוע חיבור בין עיסאוויה לא-טור.

פלד אומר שלא מוכרת לו ההרצאה של כהן על "הקרב על ירושלים" בעניין הבנייה הפלשתינית. גם הדיבורים על החשיבות שיהודים יוכלו להסתובב באזורים האלה נראית לו כמו אג'נדה פרטית, לא אג'נדה של הרשות. ובכל זאת, הדברים שלו אינם כל כך שונים ברוחם מרוח ההרצאה שהעביר כהן לעובדי הרשות. "זה לא סוד שבירושלים המזרחית יש לא מעט בנייה לא חוקית, זה בולט", אומר פלד. "אתה רואה את ההיקפים, ואותנו זה מטריד, מעורר דאגה. אחד קורא לזה 'הקרב על ירושלים', שני קורא לזה 'שמירה על ריאות ירוקות'".*

עימות בבית הקברות

יש עוד עניין שמעורבות בו רשות הטבע והגנים ועיריית ירושלים. עניין מטריד, ריב עם הוואקף על כמה עשרות מטרים, שהכוכב הראשי בו הוא אריה קינג, ראש סניף מולדת בירושלים. אביתר כהן מופיע בסיפור הזה ככוכב משנה, אבל מופיע. עניין פעוט, שיכול לפוצץ את המזרח התיכון.

בלב הסכסוך שניים עד ארבעה קברים (יש ויכוח על המספר) בפינה הדרום-מזרחית של בית הקברות המוסלמי שלמרגלות שער הרחמים. בשנות ה-70 הכריזה ישראל על כל השטח שמסביב לחומות העיר העתיקה כגן לאומי, "גן לאומי סובב חומות" בעגה המקצועית של רשות הטבע והגנים. במשך שנים המשיכו המוסלמים לקבור בבית הקברות העתיק הזה, ורשות הטבע לא התערבה.

עד לפני כמעט שנתיים. במארס 2004 טענו פקחים של העירייה, שהוואקף מכשיר שטח החורג מתחום בית הקברות, ומכשיר שני קברים בתוך מה שמוגדר שטח ציבורי פתוח (שצ"פ). פקחי העירייה ואנשי הרשות החליטו למנוע מהוואקף לחרוג מהשטח שנקבע לו בשנות ה-70. "כשאתה רואה שבונים בית קברות על אבנים מחומת הורדוס, לא צריך לעבור על זה לסדר היום, עם כל הרגישות", אומר סמנכ"ל הרשות יובל פלד.

כהן פנה למשטרה בבקשה למנוע קבורה במקום, ראש העיר הוציא צו להריסת המבנים, אבל המשטרה סירבה לסייע לפקחים להדביק את הצווים במקום, או לסייע להם בהריסת קברים מוסלמים במרחק של כמה עשרות מטרים ממסגד אל-אקצה. במשטרה חששו שצעד כזה עלול להדליק את העיר, ואולי גם את האזור. כאן נכנס לתמונה קינג, שעתר לבג"ץ בתביעה למנוע קבורה במקום ולפנות את הקברים שכבר נחפרו שם.

לפי מכתב התשובה של רשות הטבע והגנים לבג"ץ, קינג הוא ש"הסב את תשומת לבו" של כהן לעניין. אפשר להניח שהשניים מכירים. כהן עבד כרוכש נכסים בעמותת אלע"ד, וקינג עובד באיתור ורכישת נכסים במזרח ירושלים למען עמותות יהודיות מטעמו של המיליונר ארווין מוסקוביץ. אזכורו של קינג במכתב התשובה של הרשות לבג"ץ נשכח כנראה מזיכרונו של כהן. עכשיו הוא אומר ל"הארץ" כי להחלטתה של הרשות למנוע קבורה במקום "לא היה שום קשר" לקינג.

לפי המסופר בעתירה, כהן פנה למשטרה שוב ושוב. בשלב מסוים הוא אף ניסה למנוע, בעזרת הפקחים שלו, לוויה מוסלמית שהתקיימה במקום. אבל המשטרה לא התירה לו להתקרב. היועץ המשפטי לממשלה, בתשובתו לבג"ץ, נתן גיבוי לעמדת המשטרה: המדינה מתנגדת לפינוי הקברים, בניגוד לעמדתן של העירייה ורשות הטבע והגנים.

העניין עדיין תלוי בבג"ץ. המועד למתן ההחלטה נדחה לאמצע 2006. עדנאן חוסייני, מנהל הוואקף, מנסה להישמע לא מודאג. "בשנה האחרונה אנחנו מרגישים לחץ מצד אנשי רשות הטבע, אבל אנחנו ממשיכים לקבור כרגיל", הוא אומר. "בית המשפט צריך להתחשב בכך שיותר חשוב לקבור את המתים מאשר לעשות גן לאומי". כהן כמובן אינו מסכים עם הסיפא של דבריו, אבל בהחלט מסכים עם חלקם הראשון. "אני מבקש שנקדם אתר חדש לקבורה למוסלמים בירושלים", אומר כהן. "צריך לפתור את הבעיה מהבסיס, זה צריך להיות נר לרגלינו".



האני עיסאווי על רקע השטח השנוי במחלוקת. אם האופק היפה של המדבר כל כך חשוב לאביתר כהן, למה הוא לא מתנגד לבנייה ב-E1?


אביתר כהן (בטיול במדבר יהודה בשנות ה-80). שום סיבה פוליטית לא היתה כאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו