טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה עם מינוי דיגיטלי בהארץ עכשיו ב-25% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כאילו בלי קו

תזמורת המהפכה מציגה: כיסאות מוסיקליים, קונצרט עם סרטי אנימציה אחדים. הרכב אורח: האנסמבל הקולי "תלמוס". מנצח: רועי אופנהיים. מנהל מוסיקלי: זהר שרון. אולם ענב בתל אביב

תגובות

תזמורת המהפכה, שחבריה הם נגנים צעירים, רובם תלמידי או בוגרי האקדמיה בירושלים, מבצעת רק מוסיקה ישראלי מקורית, שמחוברת במיוחד בשבילה. התזמורת נוסדה ב-2004, ובמוצהר: מטרתה היא להיות "מעבדה מוסיקלית" למלחינים ולמבצעים כאחד.

בדברי הסבר קצרים שנשא המנצח רועי אופנהיים הוא אמר כי הכותרת "כיסאות מוסיקליים", הפעם, באה להצביע על חוסר רצון להעדיף בתוכנית זרם כלשהו הפעיל כיום במוסיקה הישראלית. כאילו לממש עריכה שאין בה קו מנחה, אלא רצון להשמיע הכל. לנגן, לבצע, לעשות.

נניח לשאלה אם אדישות סובלנית כזאת אפשרית באמת. גם אם כך הוא, הפעם היא לא בדיוק התממשה. מתוך 11 היצירות, ארבעה הם עיבודים לשירים של סשה ארגוב. עובדה זו הישרתה על הערב תחושה של הליכה על בטוח, מה גם שהעיבודים לא חשפו פנים חדשות בלחנים הידועים, אלא רק נשמעו מתאמצים לעשות זאת.

הקטע המרשים בתוכנית היה סרט אנימציה ושמו UMB, שהציב רקע למוסיקה של מתי קובלר. גם הבנאליה שמסביב לא הצליחה להעיב על רושמה של המוסיקה הפעם. בשביל יצירה זו, ובשביל "על משכבי בלילות" לרביעייה קולית ותזמורת מאת גלעד כהן, היה שווה לבוא לקונצרט.

"פוגה גיאוגרפית" של ארנסט טוך מתאימה לשמש כהדרן למופע של אנסמבל ווקאלי, אבל לא הבנתי מה למהתלה זו ולמוסיקה ישראלית. "כשאת אומרת לא", בסיום (לפי דף התוכנייה, העיבוד ששמענו הוא מעשה ידיה של ועדה בת שלושה חברים), היה שיא ההתחנפות לקהל. אפשר לוותר על זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true