טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחים יקרים

האם רוב הפלשתינאים הם צאצאים של איכרים יהודים שדבקו באדמתם והתאסלמו? זו התיאוריה של צבי מסיני, איש היי-טק לשעבר, המתבסס בין השאר על ממצאים של מחקרים גנטיים. היסטוריונים, מזרחנים וגנטיקאים טוענים שאין בסיס מדעי לנתונים שלו, ובוודאי שאין להם השלכות פוליטיות. מסיני משוכנע שמצא את המפתח לפתרון הסכסוך

תגובות

בארבע שנים האחרונות היה צבי מסיני, פנסיונר היי-טק מרחובות, מובטל ומשועמם. יותר משועמם ממובטל וזה בעיקר מה שהניע אותו לכתוב את הספר "ייאמן כי יסופר, בעיית ארץ ישראל, שורשיה ופתרונה". ב-2002, אחרי שפרש סופית מכל עיסוקיו, ועם כמה מיליונים בבנק, היה ביכולתו להתמסר לתחביבו העיקרי: מחקר על שורשיהם הדמוגרפיים והגנטיים של הפלשתינאים. התוצאה היא ספר עב כרס בהוצאה פרטית, שיצא באחרונה לאור. בספר מגיש מסיני ניתוח היסטורי-אתני-פוליטי של ההתפתחות הדמוגרפית של ארץ ישראל החל מחורבן בית שני ועד ימינו. ויש לו בשורה: 85 אחוז מן הפלשתינאים החיים בין הים לירדן הם יהודים שהתאסלמו או "הוסתערבו", כדבריו, מי בכפייה, מי מרצונו החופשי. ההתאסלמות החלה במאה השביעית, עם הכיבוש המוסלמי.

שורשיהם של הפלשתינאים עוררו עניין מסוים וחולף ביישוב היהודי המתחדש בארץ כבר בסוף המאה ה-19. ישראל בלקינד, איש גדרה, מראשי הביל"ויים, היה אחד הראשונים שעסקו בכך. ב-1916 התפרסם בניו יורק מאמר שכתב דוד בן גוריון, "לבירור מוצא הפלאחים". המאמר הוא חלק מספר שכתבו בן גוריון ויצחק בן צבי ביידיש, "ארץ ישראל בעבר ובהווה". לבן גוריון לא היה ספק שבעורקיהם של רוב הפלאחים המוסלמים במערב ארץ ישראל זורם "הרבה דם יהודי - דם אותם האיכרים היהודים, עמי הארץ, שבחרו בצוק העתים להתכחש לדתם ובלבד שלא ייעקרו מעל אדמתם".

ב-1928 גיבש בלקינד את רעיונותיו ופירסמם במאמר "הערבים אשר בארץ ישראל". "הערבים האלה, העם היושב בארצנו", קבע בלקינד, נקראים בטעות ערבים, וזאת מכיוון שמקובל לחשוב "לפי סיפור דברי הימים הרגיל", שהם יוצאי ארץ ערב שכבשו את ארץ ישראל. אבל לא כך הדבר. הערבים החיים בארץ, לטענתו, הם צאצאי יהודים שהתנצרו בתקופה הביזנטית ולאחר מכן התאסלמו בתקופה המוסלמית.

"ברור איפוא לנו כי בארץ ישראל אנו פוגשים חלק הגון מבני עמנו, שאמנם חדל לחיות חיים משותפים אתנו זה 1,500 שנה, אבל עצם מעצמנו ובשר מבשרנו הוא", כתב בלקינד. "מובן שבתוך העם הזה נטמעו במשך הדורות הרבים גם יסודות זרים הרבה, אבל הרוב המכריע הוא מן היהודים שלא יצאו מהארץ ובה סבלו את גלותם המדינית והרוחנית". כדי לגשר על פער 1,500 השנים, הציע בלקינד ללמד את הערבים את השפה העברית, את תרבותנו ואת התרבות העולמית, אבל "חלילה לנו לנגוע באמונתם ותישאר בפיהם גם שפתם העשירה והמנוגנת".

שאיפותיהם הציוניות של בני העליות הראשונה והשנייה התמזגו עם דמותם הרומנטית של בני הארץ. קסם המזרח, אופנה פופולרית באותה תקופה בטרקליני אירופה, צבע את המפגש של הנעבעך ממזרח אירופה עם הפרא האציל בחושניות ובתקווה להתמזגות עם המקום ויושביו - אנשי אדמה שזופים וחסונים, לוחמים נועזים בעלי שורשים היסטוריים. בכמיהה להידמות לבני הארץ הערבים אימצו החלוצים את סגנון לבושם ואת מאכליהם, ולמדו לדבר בשפתם.

"לבן צבי היה הובי למצוא קהילות ישראל נידחות בכל העולם ולהחזיר אותן לחיק היהדות", אומר המזרחן, פרופ' שמעון שמיר, ומבקש להחזיר את הדיון אל קרקע המציאות. "אלה תיאוריות ישנות שמחפשות את שרידי עשרות השבטים", אומר פרופ' משה מעוז, מומחה לאיסלאם ולמזרח תיכון. "פעם בן צבי ניסה לייהד את היפאנים".

בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, קם לתחייה ז'אנר חצי מחתרתי של מחפשי הזהות הפלשתינית. גל קטן וחשאי של אנשים שמחליפים בינם לבין עצמם כתבי יד ומגלגלים מחשבות; דנים בפתרון הקסם לסכסוך המתמשך עם הפלשתינאים. "דרכים כה רבות להבנה עם הפלשתינאים כבר ניסינו, אולי גישה זו תעזור לקרב בין אחים-אויבים", אומר האלוף במילואים אורי שמחוני, לשעבר נספח צה"ל בוושינגטון.

שמחוני כתב לפני כמה שנים מאמר שהתפרסם ב"מעריב" ובו העלה מחדש את התזה בדבר מוצאם של הפלשתינאים. "כתבתי שם שכולם כאן יהודים וקיבלתי מאות תגובות", הוא אומר. "מסתבר שהמון אנשים עוסקים בזה. באו אלי אנשים הביתה עם מחקרים מדהימים. באה קבוצה של עיראקים זקנים שישבו אצלי עד שתיים בלילה וסיפרו לי כל מיני סיפורים. תארי לך שיתברר לדחלאן שהוא יהודי? הוא יבקש תעודת עולה, סל קליטה וביטוח לאומי". אבל אם היו לשמחוני אשליות, הוא התפכח מהן מאז. "באופן מעשי אני לא רואה שיש לזה חשיבות של ממש. כל הפתרונות המדיניים לא פתרו שום דבר, אז הנה עוד תזה אחת".

שלושה אבות קדמונים

התפתחות הגנטיקה סיפקה תחמושת חדשה לחובבי התיאוריה הישנה. כמה מחקרים גנטיים נערכו לבדיקת הכרומוזום הזכרי y, והממצאים של כולם הצביעו על דמיון גנטי בין הגברים היהודים והפלשתינאים. פרופ' בת שבע בונה תמיר, מהמחלקה לתורשת האדם באוניברסיטת תל אביב, מומחית לשרטוט דיוקנאות אתניים, ערכה את אחד המחקרים הללו, שתוצאותיו התפרסמו ב-2000. היום מסייגת פרופ' בונה תמיר את הממצאים, חוששת בעיקר משימוש בהם לצרכים פוליטיים.

"בגנטיקה הדברים משתנים מהר", היא אומרת. "כמות הסמנים וכמות האפשרויות להשוואה התרחבו כל כך בשלוש השנים האחרונות, עד שאי אפשר לראות בזה סוף פסוק ולא אמת לאמיתה. נכון שקיים דמיון ראשוני והמסקנות בהחלט מבוססות וסבירות, אבל צריך לקחת הכל בפרופורציה נכונה. גם אם המחקר שלנו מצא דמיון בין יהודים לפלשתינאים, אין בזה הוכחה שהם התאסלמו - זה רק אומר שהיה להם אב קדמון אחד, וכשעשינו מחקרים על אמהות, נמצאו הרבה יותר הבדלים מאשר אצל הגברים".

פרופ' אריאלה אופנהיים, גנטיקאית, חוקרת מחלות דם תורשתיות במחלקה להמטולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, עמדה בראש צוות בינלאומי שערך מחקר גנטי שהתפרסם ב-2000, ומצא שכשני שלישים מהערבים בישראל ובשטחים הם צאצאים של לפחות שלושה אבות קדמונים שחיו במזרח התיכון בתקופת האבן, שזה לפני כ-8,000 שנה. גם מחקרה של אופנהיים התבצע בכרומוזום y הזכרי.

"אנחנו עוסקים במדע ולא בפוליטיקה", מדגישה פרופ' אופנהיים, מודעת להשלכות הפוליטיות של מחקרים מסוג זה. "לכל המזרח התיכון יש דגמים מאוד דומים ומשותפים. אפשר לראות כמה ענפים של התפתחות אנושית באותה תקופה, שמופיעים אצל ישראלים ופלשתינאים. זאת היתה הפתעה גדולה מאוד, כשהשווינו יהודים מכל מיני מקומות בעולם: הם דומים מאוד בינם לבין עצמם, ולפלשתינאים. אנחנו יודעים על הגירה לאזור הלוואנט לפני 40 אלף שנה. כל מיני שבטים עברו הלוך ושוב מספר פעמים ובסופו של דבר, הענף הדמוגרפי שהכי התפתח, הוא זה שתורם הכי הרבה גם ליהודים וגם לפלשתינאים. אבל אם מישהו חלם וחשב שכתוצאה מכך אפשר לעשות בדיקות DNA ולהגיד מי פלשתינאי ומי יהודי, אז הוא התבדה. זה בלתי אפשרי".

גם היא שמעה על התיאוריות שפיתח הנשיא השני של ישראל. "יצחק בן צבי כתב שהסתובב בכפרים בדרום הר חברון ופגש משפחות שהיו להן סממנים של יהדות, וחלק אמרו שהם יודעים על כך שמוצאם הקדום הוא יהודי. אחרי חורבן הבית, האליטה היהודית גורשה מהארץ. מבין אלה שנשארו בארץ, מיעוט שמר על יהדותו, הרוב כנראה התאסלמו או התנצרו, אלה תהליכים מקובלים בהיסטוריה".

אז אולי אפשר להחזיר אותם היום לחיק היהדות?

"למה שהם לא יציעו לנו להתאסלם?"

הצלחה בבורסה

לא בטוח שמסיני, בן 60, בעל דעות ימניות, חשב על אפשרות כזאת כשכתב את הספר. יותר מתקבל על הדעת שראה בעיני רוחו את הפלשתינאים מתגיירים בהמוניהם והופכים לחובבי ציון. לא בבת אחת, הוא אומר, בהדרגה. קודם יש לחנך אותם, כפי שהציע בן צבי.

מסיני נולד בירושלים להורים יוצאי טרנופול שבגליציה, שעלו לארץ באוניית מעפילים ב-1939 ביום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה. הם התיישבו בתל אביב, אבל כשהאיטלקים התחילו להפציץ, עברו לירושלים. אחר כך, כשפרצה מלחמת העצמאות, עברו לפתח תקווה. אביו למד הנדסת מכונות בברנו שבצ'כוסלובקיה והיה בארץ מפקח דודי קיטור במשרד העבודה.

בצבא שירת מסיני בממר"ם (יחידת המחשב), בענף כוח אדם. אחר כך למד פיזיקה בטכניון ועבד במשך 11 שנה ביחידת המחשב של מכון ויצמן, שם פיתח מוצר תוכנה שברבות הימים היה הלהיט של סאפיינס, החברה שהקים ב-1990 עם שני שותפים, רון צוקרמן ("שהביא את רוב הכסף") ושאול שני. המוצר שפיתחו היה מחולל יישומים למחשבים מרכזיים גדולים, שיודע לאפיין תכונות של אובייקטים ולעשות עיבודים מהירים מאוד.

מסיני קיבל את פרס רוטשילד לפיתוח תעשייתי וסאפיינס נחשבה להצלחה פנומנלית ומניותיה נסחרו בבורסה בתל אביב ובנאסד"ק, לאחר שהונפקה בניו יורק ב-1992. חברת יבמ רכשה 2% ממניות החברה וגם את זכויות השיווק הבלעדיות בארצות הברית. ב-1993 הגיע מחיר מניה של סאפיינס לשיא של 28 דולר, מחיר ששיקף שווי שוק של 340 מיליון דולר. מסיני היה אז נשיא החברה.

החברה היתה רשומה באנטילים ההולנדיים והעסיקה 900 עובדים בעולם, ב-33 סניפים. בישראל עבדו אז כ-400 אנשים בבניין משולש מפואר שנבנה בפארק המדע ברחובות. אולם כעבור זמן קצר החלו הצרות. ענף המחשבים הגדולים החל לפנות את מקומו למחשבים שולחניים ולתחנות עבודה, ומחולל היישומים של סאפיינס לא השכיל להתאים את עצמו בזמן לשינויים. בנוסף לכך, אחד המפיצים הגדולים של החברה בארצות הברית פשט את הרגל, ורשויות החוק שם תבעו הקמת ועדה שתבחן את מדיניות הרישום של החברה. הממצאים הראו שהדיווח על חלק מן ההכנסות והרווחים היה מוטעה ולאחר הצגת דו"חות כספיים מעודכנים קוצץ הרווח של 1992 בחצי והרווח של 1993 הפך להפסד.

מניות סאפיינס צנחו. מסיני נאלץ לעזוב את החברה לאחר לחץ מצד שותפיו. "יצאתי משם בניגוד לרצוני", הוא אומר. "לא קנו אותי. סילקו אותי. מפני שלא הסכמנו על הדרך. אני רציתי להמשיך בקו שהתחלנו והם חשבו אחרת, אז הסכמנו שאני אלך ואעזוב אותם במנוחה. יצאתי אמנם עם הרבה מניות - אילו היה לי היום חצי הכסף ממה שהיה לי אז במניות, הייתי היום הרבה יותר עשיר".

ערך מניותיו אז היה 20 מיליון דולר. היום זה הרבה פחות, טוען מסיני, אבל עדיין מאפשר לו ולשלושת ילדיו לחיות בלי לעבוד לפרנסתם. "אבל הילדים שלי דווקא כולם עובדים". בנוסף לכמה מיליונים לקח מסיני מסאפיינס את קוריג'ין, חברה שהיתה בתחילה חלק מסאפיינס (הוקמה עוד ב-1995), ועברה כולה לבעלותו. ב-2002 התנתק מסיני מרוב פעילותו בקוריג'ין והסתפק במעמד של חבר במועצת המנהלים. ב-2005 הפסיקה קוריג'ין את פעילותה.

שני שליטים אשמים

"עוד בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה סיפר לי מישהו על קרבה גנטית בין יהודים לפלשתינאים", הוא אומר. "הדבר הצית בי משהו. שלחתי מאמר שכתבתי על זה אל שרון אבל הוא לא ענה לי, התחמק, אמר שעשה ניתוח בעין. אחר כך בא תהליך אוסלו וירדתי מהנושא, אבל כשפרצה האינתיפאדה השנייה, והתפרסמו המחקרים הגנטיים, והיה לי קצת משעמם, אז אמרתי שזה משהו שאני צריך להיכנס לעובי הקורה שלו ולאט לאט הספר התהווה".

בכל אשמים שני שליטים, אומר מסיני. הקיסר אדריאנוס והחליף הפטימי, אל-חאכם באמר אללה (השליט בצו האל). אדריאנוס משום שטבע את השם פלשתינה. "הוא נחשב לאוהד ההלניסטים וכעס על גירוש היוונים על ידי החשמונאים וגם רצה להתנקם ביהודים על מרד בר כוכבא ועל המרידות האחרות, וחשב שאם יפריד בין העם לארץ, הרוב יעזבו וייעלמו עם השנים. הפלישתים, לעומת זאת, היו חביבי הרומאים ואויב מר של היהודים, אז כדי להרגיז את היהודים הוא קרא לארץ פלשתינה. כך נולד השם פלשתינאים. אם הוא לא היה עושה את זה, כל הפלשתינאים היו נקראים עד היום יהודים".

אל-חאכם ייזכר כמי שהכריח, לפי מסיני, את היהודים להתאסלם. "זה היה סביב שנת האלף. כולם, הנוצרים, היהודים והמוסלמים, חיכו לסוג של גאולה, לבואו של המשיח. כשלא קרה דבר, המוסלמים לעגו לנוצרים וליהודים והחליטו שהגיע הזמן להפוך את היהודים למוסלמים. אל-חאכם הוציא צו שמחייב את כל תושבי הארץ להתאסלם, או לעזוב. רובם של כ-600 אלף בני עם ישראל לא עזבו את הארץ. הם היו אנשים עקשנים, חקלאים שגרו בדרום הר חברון והיו דבוקים חזק לאדמה. חוץ מזה, לא היה להם איך לעזוב כי היו עניים ולא היה להם למי למכור את הרכוש הדל שלהם. אז הפתרון שנמצא היה שכלפי חוץ הם היו מוסלמים ובפנים המשיכו לשמור על יהדותם.

"יותר ממחצית היהודים, כ-300 אלף, קיבלו אז את מנהגי האיסלאם. זה גם השתלם בגלל המסים - מס הקרקע (חמישית מהיבול) ומס הגולגולת, שהמוסלמים היו פטורים מהם. הגזירה עצמה לא ארכה יותר משנתיים-שלוש, התחילה ב-1009 וב-1012 הוא ביטל אותה. אבל רוב המסתערבים נשארו מוסלמים כלפי חוץ, אחרי שטעמו את טעמה של הרווחה. עם כניסת הצלבנים לארץ חלק מהמסתערבים עזבו את האיסלאם וחזרו להיות יהודים. היתר נשארו מוסלמים, כי המוסלמים מחצי האי ערב נתנו להם תרומות כדי לתמוך בהם, כמו שהסעודים נותנים לחמאס".

על מה אתה מסתמך במחקר שלך?

"זה מורכב מאוד. עשיתי מחקר בשיטות חדשניות שכמעט לא השתמשו בהן בעבר. אני לא יכול להיכנס לזה כרגע, אני צריך להשקיע בזה עוד שלוש שנים כדי להוכיח את זה בצורה מתמטית".

ועד שמסיני יסכים לחשוף את מקורותיו המחקריים, אם יש לו כאלה, מעורר הרעיון שהוא מעלה קשת תגובות. אחד התומכים והשותפים הנלהבים למפעל שלו הוא עו"ד אילון ירדן מנתניה. ירדן כתב עד היום שישה ספרים שעניינם ארץ ישראל ועם ישראל. ב-2002 יצא לאור ספרו האחרון, "ציון במשפט תיפדה, חלופה להסכם אוסלו", שבו פיתח את הרעיון על מוצאם היהודי של הפלשתינאים ושל ערביי ישראל. מסיני קרא את הספר בשקיקה והחליט ללכת בעקבותיו.

ישמחו הערבים

מסיני וירדן הם היום ראש חץ של קבוצת אנשים שנפגשת מדי פעם ומעלה רעיונות יצירתיים לפתרון אידיאלי של הסכסוך. הם לא מדברים על שתי מדינות לשני עמים, אלא על מדינה אחת מן הים ועד הירדן לעם אחד - העם היהודי, שחלק ממנו יהיו הפלשתינאים שיחזרו לחיק היהדות. "מרבית הפליטים", אומר מסיני, "הם מקורבי ישראל (מואבים ואדומים שהתגיירו), הם ידעו שזאת לא הקרקע שלהם ולמרות זאת הם נלחמו ביהודים, ומהם יצאו כל הטרוריסטים ולכן אותם גירשנו. גם רוב יושבי ואדי ערה הם מקורבי ישראל. ערביי הגליל, כמעט כולם צאצאי ישראל. רק אחוז אחד מהבדווים הם ערבים אותנטיים, היתר הם צאצאי ישראל ומקורבי ישראל".

נפתרה לנו הבעיה.

"זאת הדרך לפתרון, רק צריך להשקיע בה ויש לי אנשים שמוכנים להירתם ולחשוף את המקרים שלא נחשפו ולעזור להם לחזור לעם ישראל, לפחות ברמה ההשכלתית".

נראה לך שהם יסכימו?

"אנחנו צריכים לפתור את הבעיה עם כל האיסלאם הקיצוני ולא רק עם ערביי ישראל. צריך לעשות משהו שלא ירגיז אף אחד. צריך להחזיר אותם מבחינה לאומית, אין צורך בכפייה דתית. הם יכולים לחיות כמו שחיו בבית ראשון - היו ישראלים והיו עובדי אלילים. הם יכולים להיות מוסלמים, זה הרבה פחות גרוע מלהיות עובדי אלילים".

אז במה ישתנה המצב לעומת היום?

"אנחנו צריכים לתת להם השכלה, שידעו מי הם, ושידעו על התרבות הישראלית, שיוכלו להשתלב בה ולא להיות אזרחים מדרגה שנייה, ולהוציא מהם את ההסתה. כי הם מוסתים כבר תקופה ארוכה. זה תהליך שיקח כמה עשרות שנים עד שנצליח לקלוט את כל האוכלוסייה הזאת".

אז תהיה להם זכות השיבה?

"לא, כי למרבית הפליטים אין זכויות על ארץ ישראל המערבית. רק למיעוט קטן יש זכויות. אם היתה לך בת משפחה שחטפו אותה ושטפו לה את המוח עם האיסלאם, לא תחזירי אותה בחזרה?"

ואם היא כבר ילדה גדולה ולא רוצה לחזור?

"אף אחד לא מכריח, הכל בשכנוע, מי שרוצה שיצטרף, מי שאינו רוצה, שלא יצטרף, אבל הארץ הזאת אינה ארץ ערבית".

אילון ירדן חולם על ארץ זבת חלב ודבש. אור לגויים. לא סיפור מי-יודע-מה מסובך, בסך הכל יש לבצע סיפוח פיסי, משפטי ורוחני. "זה הפתרון", הוא אומר. "זאת טעות שצריך להגיע להסכם עם הצד השני. מעולם לא הסתיים סכסוך קשה בין שני צדדים בהסכם. צריך נחישות. כמו שמדינה ריבונית צריכה להתנהג. לגייר את ערביי ישראל, כנראה לא ילך. מה שכן ילך, זאת ההכרה בכך שארץ ישראל היא חטיבה היסטורית אחת. אין הבדל בין יהודה ושומרון, מבחינה אתנית, היסטורית וגיאוגרפית, לבין הגליל והמשולש".

מי יהיה מוכן להקשיב לכם?

"אני מדבר עם מוסכניקים, עם נהגי מוניות ערבים, ומהם אני לומד שזה מה שהם רוצים. הם מייחלים לרגע שזה יקרה. רובם יסכימו לשנות את שמם הערבי לעברי. כל היוסופים יהיו יוסף או יוסי וסמיר ייקרא זמיר, כאלף איש שינו את שמם בשנה האחרונה. אני חושב שההתלהבות וההתרגשות שלהם לקבל סוף סוף זהות מפוארת, בלי שהם בכלל טרחו על כך, אין עליה עוררין. הם יקפצו משמחה לנכס לעצמם הון לאומי כל כך גדול. בעוד כמה שנים, להיות ישראלי יהיה שווה מיליון דולר. אמריקה? קטן עלינו. ארץ הצבי".

שומרונים שהתאסלמו

המזרחן ד"ר יוסי גינת, סגן נשיא מכללת נתניה, משבית את שמחתם של מסיני וירדן. "הדבר הזה, לא רק שהוא לא מדעי, הוא משולל כל יסוד. גם יצחק בן צבי נכשל בדבר. הוא טעה בנוגע ליהודי דרום הר חברון. התושבים נמצאים שם לא יותר ממאתיים שנה. הם באו מערב הסעודית. אלה בדווים ששרדו במלחמות בין הבדווים הדרומיים והצפוניים, והתיישבו במערות מתקופת בית שני. נכון שיש להם אף קצת נשרי והם שחומים והלך שם איזה מטייל וראה בית כנסת, צורה של מנורה, ושאל אותם, אז הם אימצו את זה ואמרו: 'כן, אנחנו כל הזמן פה'. אני לא אומר שלא היו יהודים שהתאסלמו, אבל לא בכמויות".

"אם הטענה הזאת נכונה, אז צריך לקבל אותם כאן על פי חוק השבות", אומר פרופ' שמעון שמיר. "יש טענה שהיא הרבה יותר רצינית ומעניינת מזאת, והיא שכאשר הגיעו לארץ הכובשים המוסלמים, בתחילת המאה השביעית, היו הרבה יהודים שראו בעליית מוחמד את התגשמות ההבטחה המשיחית. ואז, אומרת הטענה, הרבה יהודים התאסלמו מרצונם. בסוף התקופה הביזנטית היו הרבה בתי כנסת בארץ, ואחרי הכיבוש המוסלמי אנחנו לא שומעים הרבה על יהודים וגם מספר בתי הכנסת פחת, ויכול להיות שהרבה יהודים התאסלמו מרוב התלהבות על עליית האיסלאם. זאת הטענה היחידה שיש לה איזשהו בסיס עובדתי.

"כל מי שאומר ש-85 אחוז מהפלשתינאים הם יהודים, הוא שרלטן. איך הוא יודע שזה לא 60 אחוז? או 70 אחוז? לפי חוקי האיסלאם, ליהודים ולנוצרים יש סטטוס של אנשי ספר ויש להם מעמד מוגן, ואסור לפגוע בהם, בבתי הכנסת שלהם וברכושם, ולא לאסלם אותם בכפייה. תקופתו של אל-חאכם היתה תקופה קשה, אבל זה היה בעיקר במצרים. בארץ ישראל לא היו הרבה יהודים שאפשר היה לאסלם. אני מנחש שגורמי ימין עומדים מאחורי הטענות האלה".

ד"ר דניאלה טלמון הלר, חוקרת איסלאם מאוניברסיטת בן גוריון, חושבת שבעיקרה הטענה סבירה בהחלט. "היו שומרונים שהתאסלמו והיו יהודים שהתאסלמו, אבל אי אפשר לשחזר בכמה מדובר".

יכול להיות ש-85 אחוז מהפלשתינאים היום הם צאצאים של יהודים?

"נראה לי מצוץ מהאצבע לזרוק מספרים. מקובל לטעון שהיתה הגירה לארץ וממנה, והתנחלות של ערבים, ויחד עם זה חלק מהאוכלוסייה התאסלם, אבל באחוזים קטנים. הגזירות של אל-חאכם היו קצרות מועד ואחר כך הוא נתן ליהודים ולנוצרים לחזור לדתם. לכן, זה לא נראה לי ממש הגיוני שיהודים נשארו מוסלמים אחר כך. טענה כזאת לא נשמעת רצינית".

פרופ' משה מעוז אינו שולל לגמרי את האפשרות שבמאה השביעית היה תהליך של הסתערבות. "האוכלוסייה קיבלה על עצמה את צו האיסלאם כי רצתה להסתדר בכלכלה ובפוליטיקה", הוא אומר. "זה קורה בכל מקום. כמו הבוסנים, שהם סרבים שהתאסלמו. אין לזה שום משמעות פוליטית היום. אפילו אם תבואי לערבים ותגידי להם את זה, כמה יתייהדו? אין לזה רגליים. מי שכתב את זה, אני מניח, רוצה לגייר את כולם. שיצליח. זה נשמע מופרך מאוד, אבל יש כל מיני קוריוזים בחיים".

ההיסטוריון פרופ' יהושע פורת אומר שהתודעה קובעת, ולא הגנטיקה. "איש לא עשה על זה מחקרים כי זאת שאלה לא חשובה. מה שקובע זאת התודעה", הוא אומר. "מה זה חשוב שצרפת נקראת פרנקיה על שם הפרנקים? היום אף צרפתי לא יגיד שהוא ממוצא גרמני. בוודאי שהיתה פה רציפות של אוכלוסייה, אבל התודעה השתנתה וזה מה שקובע היום. תבואי לשועפאט ותגידי שזה על שם יהושפט, אז זה משנה משהו? לא רציני. עכשיו צריך לשכנע את אחינו בני ישמעאל שהם אחינו בני ישראל".

בנימים צדקה, שומרוני, דור 125 בארץ, ראש מכון א.ב ללימודי השומרונות, אינו מוצא שום חידוש בתגלית של מסיני. "זה שהפלשתינאים הם ברובם ממוצא יהודי או שומרוני, זה לא סיפור חדש", הוא אומר. "הרעיון הזה מבוסס על עובדות. אני בעצמי מכיר משפחות בערים ערביות שהן ממוצא שומרוני ונושאות שמות עבריים, במיוחד בשכם. יש משפחות רבות בקרב הפלשתינאים שהיו משפחות שומרוניות שהתאסלמו. ושומרונים ויהודים הם בני אותו עם. השומרונים הם צאצאי מלכות ישראל והיהודים הם ממלכות יהודה".

צדקה נפגש עם מסיני בעת שכתב את ספרו, וסייע לו במחקר. הרעיון אפשרי, לדעתו. "אולי נוכל להביא להבנה לאומית בין היהודים לפלשתינאים, וזה יכול להביא את השלום המיוחל. זה יהיה תהליך ארוך אבל צריך להתחיל מאיפשהו. על הבנה דתית אני לא מדבר, כי זו תהיה מלחמה בטחנות רוח".

קשר של שתיקה

ד"ר מילכה לוי רובין, היסטוריונית מהאוניברסיטה העברית, מומחית לתקופה המוסלמית, עסקה במחקרים שלה בהתאסלמות השומרונים מהרגע שהמוסלמים כבשו את הארץ, והיא סבורה שיכול להיות שלסיפור של מסיני יש רגליים. לא מוצקות מאוד, אבל בכל זאת רגליים. "אצל השומרונים", היא אומרת, "היתה תופעה של התאסלמות. מצד שני, זה לא אומר שמה שהיה אצל השומרונים היה גם אצל היהודים. ויחד עם זאת, העדויות הן יחסית בעייתיות, כי זה משהו שיש לגביו קשר של שתיקה. לא מדברים על זה, כי הקהילה לא מעוניינת להראות שעוזבים אותה".

יכול להיות שכתוצאה מההתאסלמות כ-85 אחוז מהפלשתינאים הם יהודים לשעבר?

"זה נשמע מופרך ומאוד מגמתי. אני לא מכירה עדויות כאלה. המוסלמים שכבשו את הארץ היו מעטים והם הבינו די מהר שאם הם רוצים לכבוש ולהישאר, הם צריכים לתת לאנשים להמשיך לעבד את אדמתם ולחיות מפרי עמלם. לכן, כל הדבר הזה לא נשמע סביר".

פרופ' רוני אלנבלום, ראש בית הספר להיסטוריה של האוניברסיטה העברית, מומחה לתקופה הצלבנית, חקר תהליכי איסלאמיזציה של תושבי הארץ מסוף התקופה הביזנטית עד לתקופה הצלבנית. "אנשים שאומרים שמתקופת בית שני ועד היום היה איסלום כפוי, על סמך מה הם אומרים את זה? יש להם תעודות? זה כמו הקשר בין אסטרונומיה לאסטרולוגיה, כששואלים אסטרונום מה הקשר בין מערכת השמש שהוא חוקר לבין מזל סרטן או מזל בתולה. לגבי האזורים בדרום הר חברון, חסרה אינפורמציה של כאלפיים שנה. יש קרע עדות פה וקרע עדות שם.

"במחצית הראשונה של המאה ה-20, זה היה נושא מאוד פופולרי ורומנטי. היתה אסכולה שחקרה את השורשים שלנו תוך כדי הפניית מבט למה שקרה ליהודים בארץ. ברור שהיו יהודים בתקופה הביזנטית, בתקופה המוסלמית הקדומה, ובתקופה הצלבנית, ובאופן טבעי היו שינויים באוכלוסייה, אבל הם לא נעשו על ידי פעולות אקטיוויות אלא דמוגרפיות, כמו הגירה, חתונות בתוך קהילות, תהליכים שאינם כרוכים בהתערבות אלימה. ברור שאחרי הכיבוש המוסלמי האוכלוסייה המוסלמית בארץ התחזקה, וזה בלי שאף נוצרי או יהודי התאסלם".

כלומר לא היתה התאסלמות קבוצתית?

"אני לא יודע מה היה, אבל באים כל מיני שרלטנים ומספרים סיפורים על מה שהיה לפני אלפיים שנה".

המחקרים הגנטיים מחזקים את הטענות הללו.

"גם המחקרים הגנטיים הם הרבה פעמים ניסיון של מדענים למצוא את אבן החכמים ולסמן שרשרות גנטיות בעייתיות. אנשים מנסים למצוא קשר בין קברים מלפני אלפיים שנה לבין אוכלוסיות בהווה. הם לא היו עושים את זה אם היו מכירים את שרשרת ההתפתחות וההגירה. כאן לא היתה אוכלוסייה סגורה, כמו האוכלוסייה בהרי האלפים שהיתה פחות או יותר סגורה".

ומה אתה אומר על הטענה שחקלאים אינם נוטשים את אדמתם, זה לא נשמע הגיוני?

"זאת אמירה מאוד דטרמיניסטית. עשרה מיליון חקלאים עברו מהודו לפקיסטן. היו נדידות עמים, בין יוון וטורקיה, בוהמיה וצ'כיה, רוסיה. אני נזהר מאנשים שיש להם תשובה. המחקרים המדעיים שאני מכיר מתחילים בשאלות, וכל מיני הנחות כאלו, שחקלאים מטבע בריאתם לא זזים, זה הבל. מישהו מנסה לצייר את המטרה סביב החצים. זה חלק מהוויכוח הלאומי מי היה כאן קודם. אנחנו חזרנו אחרי אלפיים שנות גלות והפלשתינאים אומרים 'אנחנו היינו כאן קודם, אנחנו מצאצאי היבוסים'. זאת הנחה מטופשת".

לפרופ' עוזי אורנן, מוותיקי "הכנענים" ופעיל בעמותה "אני ישראלי", הדוגלת בהשגת שוויון אזרחי מלא, אין שום בעיה עם הפלשתינאים. יש לו בעיה עם היהודים. "היהודים מסתגרים", הוא אומר, "לא יכולים לסבול שבקרבם חיים לא-יהודים. לפלשתינאים אין בעיה כזאת. עובדה שיש שם נוצרים ומוסלמים. אפשר לראות גם היום עד כמה הערבים דבקים בישראל, זה אומר שהם יכולים להיות ישראלים. אם היהודים לא היו מסתגרים, לא היו לנו מגזרים ולא היה חינוך יהודי וחינוך ערבי ולא היו מקומות יישוב ליהודים ולערבים. אם זה היה ככה, זה היה חלום. החיים שלנו יכלו להיות נפלאים. כמו בכל ארץ דמוקרטית".*

סודם של שוכני המערות

לפני חודשיים הזמינו נציגי "תעאיוש" את פרופ' גדעון קרסל, אנתרופולוג ומזרחן, לסיור על קו התפר בדרום הר חברון. "החברה שזכתה בחוזה ההקמה של הגדר הזמינה את בעלי העניין לבוא ולראות היכן יעבור התוואי", אומר קרסל. "עמדנו מעבר לקו הירוק, בשטח שקרוב לג'ינבה, ואז האנשים שבונים את החומה פרשו על מכסה מנוע של אחד הרכבים את המפות ואת צילומי האוויר והסבירו איפה יעבור התוואי ואיפה יהיו השערים שדרכם האנשים יוכלו להגיע לחלקות שלהם.

"כל האנשים הצטופפו מסביב למפות וגם אני ביניהם ואז מישהו נגע לי בכתף. הסתובבתי וראיתי את המוחתאר של ג'ינבה. התרחקנו קצת, הלכנו הצדה ואז הוא אמר: 'איחנא חיבר' (אנחנו מחיבר) וחיכה לראות מה תהיה התגובה שלי. כנראה שהפנים שלי הביעו תמיהה גדולה, כי אז ניגשו אלי עוד ארבעה פלשתינאים ואמרו: 'גם אני נולדתי במערה, וגם ההוא נולד במערה', כאילו שיש בזה איזה סוד כמוס של בני כת".

חיבר היתה עד המאה השביעית עיירה יהודית אמידה בחצי האי ערב, כ-150 ק"מ צפונית למדינה. שנים אחדות אחרי שהחל מוחמד לעשות נפשות לדתו החדשה, ב-628, הוא החליט לתקוף את יהודי חיבר. כשהלוחמים המוסלמים נכנסו אל העיירה הם החלו לחפש שלל ובאותו זמן גם אנסו את הנשים. "גבר אחד", מספר קרסל, "גרר יהודייה צעירה ביד, חיפש מקום. ראה אותה מוחמד ואמר 'אני רוצה אותה', ואז הקימו לו אוהל והוא התייחד אתה. גילו היה קרוב לשישים והוא היה נשוי לשמונה נשים. היהודייה, סאפייה, היתה אשתו של מנהיג יהודי חיבר. מוחמד הרג את כל משפחתה ולקח אותה כאשתו התשיעית במספר".

חיבר נהרסה כמעט כליל ותושביה נפוצו לכל עבר. על השאלה איפה הם היום, יש סברות ושברי אגדות. יש חוקרים הסבורים שלפחות כמה מיהודי חיבר באו לכאן עם הכיבוש המוסלמי; אולי התאסלמו בדרך ואולי התאסלמו לאחר שהשתקעו בארץ. חוקרים אחרים מתייחסים לטענה כזאת בזלזול. למזרחן, פרופ' משה שרון, מייחסים את האמירה שאלה סיפורי מדורות.

ב-1985, לאחר ששהה זמן רב בחברת שוכני המערות, כתב האנתרופולוג והמזרחן יעקב חבקוק את ספרו "חיים במערות הר חברון". אין בספרו רמז ליהדותם הקדומה של התושבים. הוא ראה אמנם סמלים יהודיים שונים, כמו למשל במשקופים ובאבנים, אבל היה לו הסבר פשוט לכך: כדי להצר את פתח המערה הם אספו אבנים ממבנים הרוסים בסביבתם הקרובה. גם את מנהג הדלקת הנרות במערות, טקס שמיוחס לשרידי האמונה היהודית, מסביר חבקוק בצורך הבסיסי להאיר את המערה.

פרופ' קרסל, שסקרנותו התעוררה, נסע שוב לדרום הר חברון. הוא רצה לדבר עם האנשים. "שאלתי אותם אם יש להם כתבים, אם יש להם תיעוד והם אמרו לי שיש רק מסורת בעל פה. כמה מהם סיפרו לי שמנהג הדלקת הנרות במערות כבר בטל". הם קוראים לעצמם מחאמרים, בני חיבר (לדעת קרסל ה-ב' התחלפה ב-מ'). "גם המוחתאר של יאטא התוודה לפני שהוא מחאמרי".

המדריך של קרסל בביקורו השני היה עזרא נאווי, איש תעאיוש וחובב הרפתקאות, שמקדיש הרבה מזמנו לסיוע לשוכני המערות. "יש באזור אלפי אנשים שאומרים שהם מחאמרים", אומר נאווי. "ביאטא שתי קבוצות: יאטאווים ומחאמרים, גם ראש עיריית יאטא הוא מחאמרי. המסורת אומרת שהם צאצאים של יהודי חיבר. האנשים האלה שפנו לקרסל, אני מכיר אותם, אני חי אתם הרבה זמן, ויכול להגיד שהנושא הזה מעולם לא עלה. הם פשוט לא מדברים עליו כי הם לא רואים את עצמם יהודים".

אחמד חוסיין, פובליציסט ומשורר "כנעני" מהכפר מוסמוס שליד אום אל-פחם, מופתע מהגילוי. "פעם ראשונה אני שומע דבר כזה", הוא אומר. חוסיין מסביר את הימצאותם של סממנים יהודיים אצל שוכני המערות, בקרבתם הגדולה של היהדות והאיסלאם. "האיסלאם הוא דת תנ"כית. מוחמד מהלל את המשיח, קורא למשה אחי. הסיבה לסכסוך של מוחמד עם היהודים היתה טענתו שהיהודים לא היו מספיק אורתודוקסים; שהם זייפו את התנ"ך וקראו לדוד סתם מלך, בעוד האיסלאם אומר שיהושע בן נון, שלמה, דוד ושאול, כולם היו נביאים".

אומרים שיושבי המערות, למשל, שמרו על מסורות יהודיות.

"אין מספיק הוכחות לזה. אולי הם גרו בין יהודים ולקחו מהם מנהגים שונים. גם באיסלאם, בעיד אל-פיטר נהגו להדליק נרות. אפילו ביום האדמה התחילו להדליק נרות. היו השפעות בין הדתות, והאיסלאם, שהוא כת יהודית של חזרה לשורשים, לקח מהיהדות את האורתודוקסיה".



צבי מסיני (על רקע מסגד ברמלה). אין צורך בכפייה דתית, הם יכולים להיות ישראלים מבחינה לאומית ולהישאר מוסלמים


מתפללים מוסלמים בירושלים. השומרונים מכירים משפחות פלשתיניות רבות שמקורן בשומרונים שהתאסלמו / צילום: רויטרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות