בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנשיאה הבאה: חושבת כמו ברק, כמעט תמיד

בחודש ספטמבר יפרוש מכהונתו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, אחרי 11 שנים כנשיא ו-28 שנות שיפוט בבית המשפט העליון. "הארץ" מפרסם סדרת כתבות כדי לשרטט את הפרופיל המקצועי והערכי של עשרת השופטים שירכיבו את בית המשפט העליון לאחר עידן ברק. בפרק הראשון: הנשיאה הבאה, דורית ביניש

תגובות

עשר שנים וחצי אחרי שמונתה לכהונת שופטת, מפרידים חמישה חודשים בלבד בין השופטת דורית ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. בספטמבר יפרוש הנשיא הנוכחי אהרן ברק, אולי השופט הדומיננטי ביותר שכיהן אי-פעם בערכאה העליונה. פרישתו תסמן את סוף עידן ה"נפילים" - העליון ייוותר ללא חשין, לוין, דורנר, זמיר, אור וללא ברק.

מה תהיה דמותו המקצועית והערכית של בית המשפט העליון ביום שאחרי ברק? "הארץ" ינסה לשרטט בשבועות הקרובים את דמותם של עשרת השופטים המכהנים כיום לצד ברק ושיישארו אחריו, בניסיון ליצור מצע לדיון מושכל בשאלה אילו שופטים צריך למנות לצדם.

ביניש ליוותה את ברק כמעט לאורך כל שנות נשיאותו. היא מומחית לפלילים, ופחות בולטת בתחומי המשפט האחרים. היא מקפידה להתרחק מסוגיות מעוררות מחלוקת, ובמיוחד מנושאי דת ומדינה. כמו כן מקפידה ביניש ליישר קו עם ברק כמעט בכל נושא. הסטטיסטיקה מעוררת השתאות: מתוך עשרות פסקי הדין שכתבו יחד, את מספר המקרים שבהם מצאו עצמם השניים משני צדיו של המתרס, אפשר לספור על אצבעות יד אחת.

היכן בכל זאת נתגלעה ביניהם מחלוקת? למשל, בשאלה האם חוזה העבודה הקיבוצי בין "אל על" לדיילי האוויר שהיא מעסיקה, שבו נקבע שגיל פרישתם יהיה 60, לעומת גיל פרישת יתר עובדי החברה העומד על 65, מהווה אפליה הנוגדת את "תקנת הציבור". ברק חשב שכן - לדעתו ראוי להשתמש במקרה זה כדי להחדיר את ערך השוויון אל השוק הפרטי; ביניש, בדעת מיעוט, חשבה שאפליה מטעמי גיל היא אפליה "חלשה", שאינה "זועקת".

איפה עוד? גם בשאלה האם ראוי היה לאפשר ב-2003 לאיש הימין ברוך מרזל להתמודד בבחירות לכנסת. בניגוד לברק, המחזיק בגישה המרחיבה ככל הניתן את חופש הביטוי, גם הפוליטי, ושהחליט בדעת רוב לאפשר למרזל לרוץ בבחירות, החזיקה ביניש בעמדה שלפיה מול הזכות להיבחר עומד ערך מניעת הגזענות, והגזענות ממש - להבדיל מ"נטייה גזענית" - היא ערך אנטי-דמוקרטי שאין לו מקום בשוק הדעות המתחרות בבחירות.

אבל אלה הם היוצאים מהכלל המעידים על הכלל. בשנותיה בעליון הקפידה ביניש על כמה כללים המנחים את התנהלותה. אחד מהם הוא להעניק את מרב הגיבוי האפשרי לנשיא ברק, שבו היא רואה מורה נערץ עוד מהימים שלימד אותה בפקולטה למשפטים, ומימים מאוחרים יותר שבהם היתה מנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, בעת שהוא כיהן כיועץ המשפטי לממשלה. למרות זאת, בעל בריתה הקרוב ביותר בעליון לא היה ברק אלא דווקא מישאל חשין, שיחד עמו יצאה לכמה מהקרבות המשפטיים המסעירים של השנים האחרונות.

לוחמת בשחיתות

כמה קרבות כאלה נרשמו בעניינו של השר צחי הנגבי. ביניש וחשין ישבו יחד עם השופט אליעזר ריבלין בהרכב שדן ב-2003 בעתירת התנועה לאיכות השלטון נגד כוונת ראש הממשלה אריאל שרון למנות את הנגבי לשר לביטחון-פנים. ביניש וחשין ביקשו לקבל את העתירה, ריבלין ביקש לדחותה - ואז הוחלט על הרחבת ההרכב לשבעה שופטים. שני השופטים, שהיו בדעת רוב בהרכב המצומצם, הפכו למיעוט מול חמשת חבריהם שאישרו את המינוי. שנה וחצי אחר-כך חזר הסיפור על עצמו: בעתירה להרחקת הנגבי מהמשרד לביטחון-פנים בעקבות חקירת המינויים הפוליטיים, שוב היו חשין וביניש - הפעם עם אדמונד לוי - במיעוט.

"פסיקתה מגלה נחישות ועמידה על עקרונות בכל הנוגע לדרישות האתיקה מנבחרי ציבור", אומר הפרופ' זאב סגל מאוניברסיטת תל אביב, הפרשן המשפטי של "הארץ". לדבריו, "בעתירות בעניין הנגבי הדגישה ביניש את החשש לניגוד עניינים ולדעה קדומה של חוקרי הנגבי, דבר שחייב לדעתה שלא יחזור למשרד גם אם לא היה מוגש נגדו כתב אישום. זוהי גישה משפטית-ציבורית ראויה ביותר ששמה דגש על התערבות בקביעת נורמות ציבוריות והפיכתן לנורמות משפטיות".

בתחום המאבק בשחיתות השלטונית, גישתה הלוחמנית מהווה המשך לדרכו של חשין. זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שבתקופתה כפרקליטת המדינה הוגשה שורה של כתבי אישום נגד אנשי ציבור, ובהם השר לשעבר אריה דרעי, יו"ר הסוכנות שמחה דיניץ וראשי עיר רבים.היא היתה בין שופטי הרוב שהחליטו להרשיע בדיון-הנוסף את שמעון שבס בעבירת הפרת האמונים, תוך שהיא מחזקת את ידי המשטרה והפרקליטות לעשות שימוש בעבירה זו נגד עובדי ציבור.

נמנעה מעימותים

דווקא בעתירות נגד החלטת היועץ המשפטי, מני מזוז, לסגור את תיק "האי היווני" נגד שרון, נותר חשין לבדו בדעת המיעוט, כשביקש לקבל את העתירות ולהחזיר את התיק ליועץ. הסיבה היתה אותה "יד נעלמה" שגרמה לכך שביניש לא תשב בתיק זה. וזה קו נוסף המאפיין את התנהלותה בעליון: היכולת להימנע מכניסה למוקדי-חיכוך, אותו כישרון נסתר המאפשר לה לדלג על עימותים מיותרים. כך ניתן להבין את סירובה לבקשת ברק מלפני כשנה להשתתף בהרכב בית הדין המשמעתי לשופטים, שדן בעניינה של השופטת הילה כהן.

לא ניתן כמעט למצוא פסיקה של ביניש בנושאי דת ומדינה. בעשור שבו היא מכהנת בעליון נדונו בו לא מעט פרשות שהסעירו את העולם הדתי. גיור, מכירת בשר חזיר, גיוס תלמידי ישיבות, עבודה בשבת, סגירת כבישים. ביניש הצליחה להימנע מלשבת ברוב התיקים הללו, וכשכבר ישבה בהרכבים, הסתכמה תרומתה לפסקי דין בשתי מילים: "אני מסכימה" (בדרך כלל לעמדותיו של ברק).

בתחום החוקתי, לעומת זאת, ביניש מהוססת פחות. היא מתחה ביקורת חריפה על הליכי חקיקת חוק ההסדרים, קבעה ש"במנגנון חקיקתי זה כרוכה בעייתיות רבה", והציעה לכנסת "לעשות בו שימוש מושכל ומוגבל". ואולם החזירה בסופו של דבר את הכדור לכנסת עצמה, להסדיר בחקיקה את נושא חוק ההסדרים. "פסק הדין הזה הוא 'בנק המזרחי' של הביקורת השיפוטית על חוקים שנפלו פגמים במהלך חקיקתם", אומרת ד"ר סוזי נבות מביה"ס למשפטים של המכללה למינהל, "ביניש מבהירה מהם העקרונות שעליהם יש להקפיד במהלך החקיקה ומספקת תשתית לביטולו בעתיד של חוק כמו חוק ההסדרים".

מאבק על זכויות אדם

אם בתחום החקיקה ביניש נכונה להתפשר, במאבק על זכויות האדם היא מפגינה עמדה קשוחה יותר. גישתה באה לידי ביטוי גם בתחום הביטחוני - היא חייבה את צה"ל לדאוג להבטחת תנאים הומניטריים לאוכלוסייה הפלשתינית תוך כדי מבצע צבאי ברפיח, והיתה שותפה לפסק הדין שאסר על קיום "נוהל שכן" - וגם בתחומים נוספים. כך, תמכה ביניש בהרחבת הכלל האוסר על משרד הפנים לחייב שוהה לא-חוקי שהוא בן-זוג של ישראלי לצאת מישראל לפני הגשת בקשה לקבל אזרחות, מזוגות נשואים בלבד גם לידועים בציבור; במתן אישור לבנות-זוג לסביות לאמץ זו את ילדיה של זו; ובחיוב הממשלה להשוות את השקעותיה בחינוך וברווחה במגזר הערבי להשקעות ביתר המגזרים.

ואולם גולת הכותרת של פעילותה השיפוטית בתחום זכויות האדם נעוצה בזכויות הילדים: לצד קביעתה כי הסכמת הורים בהליכי גירושים לקיים את ההליך בבית דין רבני ולא בבית משפט למשפחה אינה מחייבת את הילד, שהוא בעל-דין עצמאי, פסקה ביניש בפסק דין תקדימי כי הכאת ילדים בידי הוריהם פוגעת בזכותם של הילדים לכבוד ועל המדינה להגן עליהם.

"לדעתי זה פסק הדין הכי בולט שלה", אומר הד"ר יורם רבין מביה"ס למשפטים של המכללה למינהל, "פסק הדין חיסל את הוויכוח בנוגע לענישה גופנית של ילדים. הנושא הזה לא היה לגמרי מוקצה מחמת מיאוס גם במדינות מערביות מתקדמות וליברליות, כי לכאורה ניתן לטעון שרמה מסוימת של הכאה יכולה לעמוד בתנאי חוק היסוד. אבל ביניש קובעת שהכאת ילדים אסורה תמיד, וזה חידוש גם ברמה העולמית".

ועם זאת, תחום המומחיות המרכזי שלה היה ונשאר התחום הפלילי. ביניש מקדישה את מרב כתיבתה השיפוטית לעניינים פליליים, שבהם אף קבעה כמה הלכות מרכזיות בנושאי מעצר, ראיות, הסדרי טיעון וחומרת ענישה. תשומת לב מיוחדת היא מעניקה לענייני אונס, עבירות מין והטרדה מינית, וזאת גם במסגרת טיפולה בערעורים על פסיקות בית הדין של נציבות שירות המדינה, באמצעותם היא מנסה לנכש את תופעת ההטרדות המיניות בשירות הציבורי.

ביניש התבשלה זמן רב על אש קטנה בהמתנה לקבל את העליון. במקביל, היא עסוקה בבניית בסיס כוח לתקופת כהונתה כנשיאה, אם דבר לא ישתבש והיא אכן תמונה: בעוד שמצד אחד היא ניהלה מאבק עיקש לסיכול מינוין של הפרופ' נילי כהן והפרופ' רות גביזון לעליון, מהצד השני מועמד להתמנות לעליון השופט יהונתן עדיאל, שותפו לשעבר של בעלה יחזקאל, שסיים כהונה בפועל מוצלחת בערכאה העליונה. וכמובן, זה כשנתיים מכהנת לצדה בעליון חברתה הטובה עדנה ארבל, שהחליפה אותה כפרקליטת המדינה. ביניש לא מסתירה: "חלקנו", הודתה, "ואנחנו חולקות ערכים בסיסיים".



ביניש. לא מתפשרת על זכויות אדם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו