בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צופן דה וינצ'י:כיצד מכר דן בראון את מה שהעתיק?

תגובות

בימים אלו רץ על מסכי הקולנוע הסרט המדובר צופן דה וינצ'י. הסרט מבוסס על ספרו של דן בראון צופן דה וינצ'י שהתפרסם בשנת 2003 וזכה מיד להצלחה מסחררת. ואולם, מתברר שבניגוד לרושם הראשוני, ספרו של בראון איננו מקורי כפי שאולי סברנו, ומרכיבים רבים הועתקו על ידי המחבר, דן בראון, מכמה ספרים קודמים ובהם הספר הדם הקדוש והגביע הקדוש של מייקל בייג'נט, ריצ'רד ליי והנרי לינקולן.

על רקע זה, הגישו בייג'נט וליי תביעה לבית משפט באנגליה כנגד בראון בטענה כי הספר צופן דה וינצ'י מפר את זכות היוצרים שיש להם בספר שלהם.

בספר של בייג'נט וליי שפורסם ב-1982 הוצגה תיאוריה רדיקלית מנקודת מבט נוצרית והיסטורית כאחת. הספר טען כי ישו היה נשוי למריה מגדלנה שהרתה לו בטרם נצלב. דבר זה נשמר בסוד, ומריה הועברה לדרום צרפת שם ילדה את צאצאו של ישו. קיום השושלת של ישו נשמר בסוד, ועל בטחונה הופקד מסדר מיוחד שהיה מעורב באירועים היסטוריים דוגמת מסעי הצלב.

אין עוררין על כך שתיאוריה זאת הופיעה תחילה בספר הדם הקדוש והגביע הקדוש, ועל כך שבראון שקרא את הספר, שיבץ אותה במקום מרכזי בספרו שלו. ואולם כדי להכריע בשאלת הפרת זכות היוצרים, נדרש בית המשפט באנגליה אליו הגישו בייג'נט וליי תביעה כנגד בראון להכריע בשתי שאלות משנה. השאלה הראשונה היא אם בראון העתיק את המוטיבים האלה מהדם הקדוש והגביע הקדוש, או שמא המוטיבים האלה הגיעו אל צופן דה וינצ'י בדרך אחרת. בשאלה זאת קבע בית המשפט שלא השתכנע שאכן היתה כאן העתקה. קביעה זאת מעוררות שאלות לאור דוקטרינה ידועה בדיני זכויות יוצרים הקובעת שאם יש דימיון בין יצירות שונות, ולמחבר המאוחר היתה גישה ליצירה המוקדמת, קיימת חזקה שהמחבר של היצירה המאוחרת העתיק מהיצירה הקודמת. בהקשר זה חשוב לציין כי לא רק שהיתה לבראון גישה לספר הדם הקדוש והגביע הקדוש, אלא שהוא אף הושפע בצורה ניכרת מהספר. למעשה, הספר הדם הקדוש והגביע הקדוש אפילו מופיע במפורש בכמה מקומות בתוך ספרו של בראון.

בראון אינו דובר אמת

במשפט ניסה בראון להמעיט בחשיבות ההשפעה שהיתה לספר הדם הקדוש והגביע הקדוש עליו במהלך כתיבת צופן דה וינצ'י. ואולם, בית המשפט השתכנע שבראון אינו דובר אמת. זאת ועוד: ברשותו של בראון נמצא עותק של הדם הקדוש והגביע הקדוש שבשוליו כתב בראון מאות הערות. לאור זאת קשה להבין כיצד בית המשפט לא הגיע למסקנה שהסיבה לדמיון בין ספרו של בראון לבין ספרם של התובעים היא כי בראון אכן העתיק לספרו חלקים מהספר הדם הקדוש והגביע הקדוש.

השאלה השניה בה דן בית המשפט היתה כדלקמן: בהינתן שבראון אכן העתיק את המוטיבים מהדם הקדוש והגביע הקדוש, האם יש בכך משום הפרת זכות יוצרים? על שאלה זאת ענה בית המשפט בשלילה. לטענת בית המשפט, אף אם נניח שבראון אכן העתיק את המוטיבים, אין בהעתקה זאת הפרה של זכויות יוצרים.

ההסבר לכך טמון, בין היתר, בהבחנה מהותית בדיני זכויות יוצרים, שקובעת שמותר להעתיק רעיונות, אך אסור להעתיק את הביטוי של הרעיונות. קווי עלילה כלליים הם בגדר "רעיונות". פרטי העלילה, תיאור הדמויות השונות והיחסים ביניהן, הם ה"ביטוי" של אותם רעיונות. לפיכך, גם אם בראון העתיק את המוטיבים שהוזכרו לעיל, הרי שהוא העתיק את הרעיונות, ולא את הביטוי. פעולה כזאת מותרת על פי החוק.

במישור המעשי התוצאה עשויה להראות בלתי צודקת. אלא שההסבר לכך טמון בהבחנה בין מה שמוגן בזכויות יוצרים לבין מה שאיננו מוגן. כדי למנוע בעלות קניינית על תיאוריות היסטוריות נקבע שתיאוריות, באופן כללי, שייכות לרשות הרבים ועל כן מותרות בהעתקה. לעומת זאת, עלילת הספר ופרטיה נחשבים לביטוי האישי של היוצר, ולכן מוגנים בזכויות יוצרים.

על פי הבחנה זאת, מה שהועתק על ידי בראון מהדם הקדוש והגביע הקדוש היא תיאוריה היסטורית, שאמנם פותחה על ידי בייג'נט וליי - אך שייכת לכלל. לעומת זאת, נקבע שמה שמכר בראון לאולפני סוני היא העלילה שלו שבה הוא עצמו פיתח תיאוריה היסטורית לכדי עלילת מתח סוחפת.

ד"ר יואב מאז'ה, מומחה לקניין רוחני, הקרייה אקדמית קרית אונו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו