בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל החיים לפני

שר הפנים החדש, רוני בר און, מסביר מדוע יפעל לאזרוח ילדי עובדים זרים, אבל לא יפתח את הגבול לפליטים סודאנים. הוא מבטיח לטפל בסחבת של ועדות התכנון, אבל מודה שזה ייקח זמן. וחוק האזרחות? בישראל, הוא אומר, לא יהיו חוקים מפלים

תגובות

לפני תשע שנים, בינואר 1997, כשהתפוצצה פרשת "בר-און-חברון" (או בשמה הרשמי, פרשת מינוי היועץ המשפטי לממשלה), איש לא העלה בדעתו שב-2006 ימונה רוני בר-און לשר הפנים. "פרשת בר-און" הדהימה אז את המערכת הפוליטית והמשפטית, לאחר שנטען שמינויו ליועץ משפטי לממשלה, תפקיד שממנו התפטר לאחר פחות משלוש יממות, היה חלק מקנוניה שבה היו מעורבים ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי, מנהיג ש"ס אריה דרעי, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אביגדור ליברמן, ושנועדה למנות את בר-און ליועץ משפטי תמורת חנינה או עסקת טיעון לדרעי. איש מהמעורבים לא הועמד לדין.

כשנבחר לראשונה לכנסת לפני שלוש שנים עדיין דיבר בר-און על האפשרות שיום אחד ישוב לכהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. עכשיו, לאחר מינויו על ידי אהוד אולמרט לשר הפנים, המשרה הנחשקת הזאת כבר לא מלהיבה אותו. "בינתיים המסלול שלי הוא להיות חלק מהממשלה, ולא יועץ משפטי שלה. אבל אני איש צעיר וכל החיים עוד לפני", הוא אומר בחיוך מאוזן לאוזן. בר-און, בן 58, נשוי ואב לשלושה, היה חבר פעיל בתנועת החרות מגיל צעיר. הוא סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, היה יו"ר קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, חבר הוועד הארצי של לשכת עורכי הדין ויו"ר המועצה להסדר ההימורים בספורט.

הסודאנים הם מסתננים

בר-און נדרש מיד לאחר כניסתו לתפקידו לפני כחודש ימים לטפל בכמה עניינים בוערים בתחום אחריותו, ובראש ובראשונה בחוק האזרחות ובחוק הכניסה לישראל. לפני כשבועיים החליט בג"ץ על חודו של קול (ברוב של שישה נגד חמישה) לדחות את העתירות שהוגשו נגד התיקון לחוק האזרחות, המונע איחוד משפחות של פלשתינאים.

רוב השופטים תמכו בעמדת המשנה לנשיא, מישאל חשין, שקבע כי "לעת מלחמה רשאית מדינה למנוע כניסתם של נתיני אויב למדינה, גם אם נישאו לאזרחי המדינה". נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, וארבעה שופטים נוספים דחו את הטענה כי יש להבחין בין חוקי יסוד לעת מלחמה ולעת שלום. ברק אמר כי "החוק פוגע בזכויות בסיסיות... הזכות לחיי משפחה היא חלק מכבוד האדם והיא נגזרת מהזכות לכבוד".

שר המשפטים, חיים רמון, הודיע בעקבות החלטת בג"ץ כי בכוונתו ליזום תיקון בחוק האזרחות, כדי להקל על איחוד משפחות בין ערבים ישראלים לפלשתינאים. עד היום לא נשמעה עמדתו של בר-און בעניין זה, ולא בכדי. כשנשאל אם הוא תומך בהצעת רמון, הוא הסתפק בתשובה לקונית: "איני מדבר עם שרים אחרים דרך התקשורת. בישראל לא יהיו חוקים מפלים. בבוא היום יידעו את עמדתי".

עניין נוסף שקשור באזרחות. מדוע החלטת לשנות את המדיניות כלפי ילדי עובדים זרים, וקבעת שיוכלו להתאזרח בתנאי שיחיו בארץ לפחות חמש שנים?

בר-און: "בעייתם של ילדי העובדים הזרים היא בעיה הומניטרית. הגענו למסקנה שלא יהיה זה נכון לסלק את הילדים האלה מישראל, שכן נכפה עליהם לחיות פה. הם נולדו בארץ, מדברים עברית, חוגגים את חגי ישראל, לומדים בבתי ספר כמו הילדים שלך ושלי, גם אם צבע העור שלהם אינו כצבע העור שלנו".

בכמה ילדים מדובר בסך הכל?

"תחילה דיברו על מספרים אסטרונומיים, אבל בסך הכל הוגשו 460 בקשות. מתוכן כשליש התקבלו, כלומר כ-150 ילדים, שאליהם יש לצרף את ההורים. מכיוון שחלקם באים ממשפחות חד-הוריות, מדובר בעוד 250 הורים, כלומר בסך הכל כ-400 איש. סילקנו את הדרישה שההורים יצטרכו להוכיח שנכנסו לארץ כדין. כמי שמשתייך משחר נעוריו לתנועת החרות, אחד הדברים שאני מתפעל מהם עד היום הוא החלטתו של מנחם בגין ב-1977 לאפשר קליטה בארץ של קבוצת פליטים וייטנאמים. כמדינת העם היהודי, נושא של גירוש ועקירה הוא פצע פתוח".

מדוע אינך מגלה אותה מידה של פתיחות ורגישות כלפי הפליטים הסודאנים שהגיעו ממצרים ואין להם לאן לחזור?

"יש בישראל כ-200 פליטים סודאנים שעברו את הגבול המצרי, משום שהמצרים לא עצרו אותם. מספר הפליטים מחבל דארפור בסודאן ששוהים במצרים גדול מ-3 מיליון. ברור שאם ניתן להם בחירה, הם יעדיפו לבוא לישראל, אבל אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו. אנחנו משתדלים לטפל בפליטים שהסתננו לארץ בכפפות של משי. חלקם מוחזקים בתקופת הבדיקה בתנאי כליאה. את ילדיהם הוצאנו משם והם נמצאים בקיבוצים".

אילו היה מדובר ב-200 פליטים בלבד, היית תומך בקליטתם?

"היה יותר קל להגיע לפתרון. מכיוון שאיננו יכולים לשער מה היקף הבעיה המתגלגלת לפתחנו, עלינו לכלכל את צעדינו בתבונה. אסור לשכוח שמדובר במסתננים".

בשבוע שעבר החלטת לגרש תוך חודש ימים שלושה אנשי חמאס החברים בפרלמנט הפלשתיני המתגוררים בירושלים, אם לא יתפטרו מתפקידם. מדוע נקטת צעד חמור כל כך?

"כשערבי שמחזיק רישיון לתושבות קבע בישראל מתפלל שהמדינה הזאת תהיה כולה חמאס, זה יכול לצער אותי, אבל איני יכול לנקוט נגדו הליכים. אבל אם אנשי חמאס מהווים חלק מהשלטון הפלשתיני ומכוונים מהלכים שכל כולם עוינות נגד ישראל, שום מדינה ריבונית לא יכולה להרשות לעצמה סוג כזה של נאמנות כפולה. כשאדם מקבל רישיון לתושבות קבע, הוא חייב להיות נאמן למדינה שבה הוא יושב. הנאמנות שלהם היא לשלטון שרוצה להשמיד אותנו. זה דבר בלתי נסבל".

אינך חושש שבג"ץ יבטל את ההחלטה?

"אין ספק שהנושא יגיע לבג"ץ. לפני שקיבלנו את ההחלטה ניהלנו התייעצויות עם כל הגורמים, כולל היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. אלמלא היה לנו גיבוי משפטי, לא היינו הולכים למהלך הזה".

הייררכיה בממשלה

חילופי ההאשמות בימים האחרונים בין אהוד אולמרט לעמיר פרץ אינם איתות לכך שהממשלה לא תאריך ימים?

"בפירוש לא. שני האנשים האלה הם פוליטיקאים מאוד משופשפים. כל אחד מהם יצטרך ללמוד לחיות עם השני, כשהגדרת התפקידים בהייררכיה מאוד ברורה. ראש ממשלה יש אחד, כפי ששר ביטחון יש רק אחד, אבל ראש הממשלה הוא ראש הממשלה ועמיר פרץ הוא שותף חשוב, נכבד ואסטרטגי. גם אם הזוגיות הזאת היא לא בהכרח מאהבה אלא מאינטרסים, היא זוגיות מאוד לגיטימית ויכול להיות שתצמח ממנה גם אהבה. ימים יגידו".

יש סיכוי ממשי שהממשלה הזאת, עם הרוב המצומצם שלה בכנסת, תצליח לבצע את תוכנית ההתכנסות?

"כשהנשיא ג'ורג' בוש אומר על תוכנית ההתכנסות שהיא נועזת, ברור שארצות הברית רואה אותה כישימה. זה הישג מדיני אדיר. יש כימיה בין בוש לאולמרט וזה דבר חשוב מאוד. ארה"ב תעמוד לצדנו גם בעניין האיראני, שלדעתי איננו צריכים כל הזמן להרחיב עליו את הדיבור. ישראל לא צריכה להיות החמור שקופץ בראש בנושא איראן, כפי שעושים כמה ח"כים. אני בהחלט רואה את תוכנית ההתכנסות יוצאת אל הפועל".

אתה מעריך שהיא תתבצע עוד השנה?

"לא נכון לדבר על לוחות זמנים. אנחנו מדברים על ביצוע התוכנית בטווח של הכהונה הנוכחית".

אתה מדבר על תוכנית ההתכנסות כדבר בר-מימוש, אבל שכחת את הטראומה שעברה על המדינה כשפינו 8,000 מתנחלים. הממשלה הנוכחית מסוגלת לפנות 60 אלף מתנחלים מיו"ש?

"הנהגת המתנחלים מבינה שמעשה בת היענה שעשתה בעת פינוי גוש קטיף לא הועיל לה. המסקנות הוסקו ולא יהיה יותר דו-שיח של חירשים בין הממשלה למתנחלים. בשבוע שעבר פורסם קול קורא של הרב אלי סדן, ראש הישיבה הגדולה בעלי, שבה הפציר במתנחלים לחזור מהדרך שנקטו כשראו בפעולות הממשלה מעשים אכזריים. הוא קרא להם לא לטמון את הראש בחול. אלה קולות שלא נשמעו לפני שנה כשפינינו את גוש קטיף. ככל שיעבור הזמן, נשמע יותר קולות כאלה".

כלומר פינוי היישובים ביו"ש יהיה בהסכמת ראשי המתנחלים?

"אני לא יכול לומר על כולם, אבל חלק רציני ואחראי מהנהגת המתנחלים ישתף פעולה וידבר עם הממשלה. כפי שהבטחנו, לפני שנתחיל במהלך נקיים דיאלוג פנימי שהוא דבר חשוב במסגרת המסקנות והלקחים מפינוי גוש קטיף".

יהיה לכם רוב להעביר את תוכנית ההתכנסות בכנסת?

"אחרי שנקיים את הדיאלוג הפנימי, ש"ס של היום, לפחות בחלקה, לא תהיה ש"ס שלאחר הדיאלוג והיא תתן יד לאישור תוכנית ההתכנסות. אם תגרע מהקואליציה חלק מש"ס, עדיין חלקים אחרים של המפה הפוליטית יתמכו ברעיון הזה, מרצ למשל. אני בטוח שיהיה מעבר של כוחות בין תומכי התוכנית ומתנגדיה".

תדמית ירודה

מדוע יש למשרד הפנים תדמית כה ירודה?

"זה משרד קשה, כמעט מוכה. משרד הפנים לא היה כמעט אף פעם בידי מפלגת השלטון, אלא ניתן למפלגה סקטוריאלית. במסגרת זו ש"ס החזיקה במשרד הזה. ב-2003 הועבר המשרד לשינוי, שכל תכלית שליטתה במשרד היתה להרוס את הישגיה של ש"ס. הנפגע העיקרי מכך היה האזרח, משום שלא קיבל את השירותים שהוא זכאי להם. אולמרט החליט לשנות את המדיניות הזאת. הוא נאבק קשה שמשרד הפנים יישאר בידי קדימה".

מדוע שוררת הפקרות ואנרכיה בנושא הבנייה הבלתי חוקית? מדוע אתם לא אוכפים את החוק?

"יש הרבה מאד בנייה בלתי חוקית. זו תופעה שצריך לעקור אותה מהשורש. הבעיה מתחילה בכך שכל התכנון במדינה הוא בעייתי, כבד מסורבל. אם הכנת תוכנית בניין עיר נמשכת כחמש שנים, היזם מרים ידיים עוד לפני שהוא מתחיל. אנחנו נפרק את הביורוקרטיה הנוראית הזאת, ובסוף היום נוכל להתמודד טוב יותר עם הבנייה הבלתי חוקית".

הבעיה העיקרית היא בעיית האכיפה. מדוע לא אוכפים את החוק?

"יש לנו בעיית אכיפה, הנובעת מכך שמערכות המשפט עובדות לאט עד שהן מוציאות צווי הריסה. גם הפרקליטות מתנהלת בסדר זמנים משלה והמשטרה שעוסקת באלף עניינים אחרים, צריכה לעסוק גם בכך".

במגזר הערבי בעיית הבנייה הבלתי חוקית חמורה יותר מאשר במגזר היהודי?

"בוודאי. זה נובע מכך שבחלק גדול מהמגזר הערבי אין כלל תוכנית מתאר, ואי אפשר לתכנן תוכנית מפורטת ולקבל היתרי בנייה. במגזר הערבי יש בעיה נוספת שמקורה בבנייה הרווייה. הם לא בונים לגובה וזה מצריך הרבה מאוד קרקעות, אבל אין לנו קרקע. הקרקע במדינה נגמרה. לכן צריכים גם במגזר הערבי ללכת לבנייה לגובה".

איך בכוונתך לטפל במשבר הכספי של הרשויות המקומיות?

"נעזור רק לרשויות שאנחנו יודעים שהכסף יחזור לאזרח. מי שלא יתנהל כהלכה ויוכח שאינו עומד בקריטריונים ושהרשות שלו פועלת בצורה כושלת ורשלנית, יש בידינו כלים חוקיים כמעט בלתי מוגבלים כדי לפעול נגדו, לרבות סילוקו של ראש המועצה מתפקידו".

יש בעיה עם רמתם המוסרית של ראשי הרשויות המקומיות?

"חלק הארי של ראשי הרשויות הם אנשים רציניים ומקצוענים שממלאים את תפקידם כראוי. יש מיעוט קטן לא ראוי, שעושה דברים שלא ייעשו ומכתים את כלל ראשי הרשויות".



בר-און. מי זוכר כיום, תשע שנים אחרי, את פרשת בר-און-חברון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו