בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח עם? האוניברסיטאות לא רוצות ללמד את זה

האוניברסיטה הפתוחה הוציאה שני ספרים חדשים על ג'נוסייד, שבהם יגלו התלמידים כי במאה ה-20 174 מיליון איש נפלו קורבן לרצח עם ולמעשי טבח המוניים. אבל לבד ממנה, אף מוסד אקדמי בישראל לא ממש מתעסק בכך

תגובות

השוואות בין מעשי טבח של אזרחים לבין השואה ומעשי ג'נוסייד מעוררות תמיד סערה מוצדקת. יו"ר האגודה הבינלאומית לחקר השואה והג'נוסייד, פרופ' ישראל טשרני, מספר שבכיר חוקרי הג'נוסייד, ליאו קופר, תבע מונח שאמור לחסוך את ההשוואה. לטבח חסר הבחנה של עשרות או מאות אזרחים קרא קופר טבח ג'נוסידלי (genocidal massacre).

טשרני דיבר ביום עיון בנושא "קורבנות אחרים" שערכה האוניברסיטה הפתוחה ביום שני שעבר, ואחר כך בשיחה עם "הארץ". בכינוס אמר, כי "ההיסטוריה מוכיחה שבין בני כל העמים, אחינו ואחיותינו בני האנוש, לא היתה חברה שלא היתה מסוגלת למידה מסוימת של רצח המוני של חפים מפשע שאין נשק בידיהם. גם אנחנו חטאנו באי אלה מקרים".

ל"הארץ", אמר טשרני שהוא לא משווה את מעשי הטבח לשואה. "לא ביצענו אי פעם פעולה של רצח עם. אבל כן היו כמה מקרים של טבח ג'נוסידלי במספר קטן של אנשים, כל אחד מהם נורא וכואב". לדבריו, "לימוד השואה זה לא רק ללמוד על היותנו קורבנות, אלא לדעת שהפוטנציאל הזה קיים גם בנו".

רוצחי על

מתי הופך טבח ג'נוסידלי לג'נוסייד, רצח עם של ממש? טשרני: "אני חושב שעשרת אלפים זה ג'נוסייד. אם זה לא ג'נוסייד, מה זה? יש לך עשרת אלפים גופות של אזרחים לא חמושים בני דת X שנרצחו על ידי אנשים שמאמינים בדת Y. מה זה? רצח פוליטי? אני חושב שזה ג'נוסייד".

אמרתי לטשרני שלקרוא לטבח של עשרת אלפים איש ג'נוסייד מוזיל את השואה. הוא ענה שאם נשפוט את ערכו של ג'נוסייד לפי המספר, יכול להיות שהשואה תתגמד לנוכח העובדה שהמשטר הקומוניסטי בברית המועצות רצח 55 מיליון מבני עמו, פי תשעה ממספר הנרצחים היהודים בשואה.

הכנס באוניברסיטה הפתוחה נערך לכבוד פרסום שני ספרים חדשים בסדרת הספרים של האוניברסיטה, הקרויה "ג'נוסייד". את הספר "מחשבות על הבלתי נתפס" חיבר ראש צוות הקורס לג'נוסייד באוניברסיטה הפתוחה, פרופ' יאיר אורון. בספרו מובאת הבחנה נוספת שמטרתה למיין מעשי טבח ורצח עם. פרופ' רודולף רומל מאוניברסיטת הוואי כינה משטרים שרצחו יותר ממיליון בני אדם רוצחי על. 15 משטרים כאלה רצחו במאה העשרים 151 מיליון איש. בסך הכל, מעריך רומל, נרצחו 174 מיליון איש במאה ה-20 בכ-8,200 מקרים של ג'נוסייד ומעשי טבח.

אם מוסיפים גם את העמים שברית המועצות טבחה מחוץ לגבולותיה, מגיע מספר הקורבנות של הקומוניזם הרוסי ל-62 מיליון, יותר משליש מההרוגים במעשי רצח עם במאה ה-20. ואלה חמשת הרוצחים הגדולים בהיסטוריה של המאה ה-20: סטאלין (ברית המועצות) - 43 מיליון, מאו צה דונג (סין) - 38 מיליון, אדולף היטלר (גרמניה) מסתפק במקום השלישי - 21 מיליון, צ'אנג קאי שק (סין) - 10 מיליון, לנין (ברית המועצות) - 4 מיליון. "האדם הוא רוצח מטבעו, אפילו עד כדי רצח עם", אומר טשרני. אחרת, הוא שואל, "מנין המיליונים שששים להשתתף בכל מקרה של רצח עם?"

לא רוצים לדעת

מה יודעים בישראל על מעשי ג'נוסייד? על כך עונה אורון בפרק שכתב לספר השני שהוציאה האוניברסיטה הפתוחה, "גרמניה הנאצית והצוענים" (מאת ד"ר גלעד מרגלית). אורון מספר על מחקר שערכו החוקרים איל נווה ואסתר יוגב ב-1996 בקרב 800 סטודנטים ישראלים. החוקרים ביקשו מסטודנטים להעריך את הידע שלהם על הג'נוסייד הצועני, כלומר רצח הצוענים על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. 85% ענו שאין להם כל ידע או שיש להם ידע קלוש. רק 1% (פחות מעשרה סטודנטים) השיבו שהם בקיאים בנושא. ב-1996-2004 חולק השאלון לכ-500 סטודנטים שהשתתפו בקורס בחירה בנושא ג'נוסייד, כלומר כאלה שהיה להם עניין בנושא. התוצאות היו דומות. 85%-90% מהסטודנטים אמרו שאינם יודעים דבר או יודעים מעט מאוד הן על הג'נוסייד הצועני והן על זה הארמני.

עוד כמה הערות: משרד החינוך לא אישר תוכנית לימודים בנושא ג'נוסייד שהכין עבורו אורון ב-1994. הצעה שהעלה חבר קיבוץ לוחמי הגטאות צביקה דרור ב-1995, להקים בישראל אנדרטה לקורבנות הג'נוסייד, לא יצאה לפועל. טשרני מספר שמכון טרומן באוניברסיטה העברית הוקם בשנות ה-70 כדי לחקור את נושא הג'נוסייד אך שינה תוך זמן קצר את יעדיו.

בעולם, אומר טשרני, יש שורה של מחלקות שמעניקות תארים בנושא שואה ורצח עם. בישראל אפשר ללמוד על נושא השואה, אבל האוניברסיטה הפתוחה היא היחידה שמתמחה במחקר ולימוד של ג'נוסייד. לדבריו, יוזמות ללמד ג'נוסייד במוסדות אחרים נבלמו. "אלה מאתנו שביקשו שתהיה תודעה של ג'נוסייד של עמים אחרים התקבלו לא פעם כסוררים, מורדים ופורשים". לדבריו, הרעיון ללמוד על רצח עם של עמים אחרים נתפש בארץ כאילו הוא ממעיט "עד בגידה" בערך השואה. "כל כך אנחנו מוחים על עולם שלא ידע את השואה שלנו. באמת יש לנו זכות מוסרית לא לדעת? זה לא חילול השם"?

חוקרי ג'נוסייד, מספר אורון, טוענים שההכחשה "היא השלב האחרון והאולטימטיווי באירוע ג'נוסייד 'מוצלח'". כלומר, הרוצחים יבקשו תמיד להכחיש את הפשע או לפחות את ממדיו, להמעיט במשמעותו ובחומרתו ולהטיל את האשמה על הקורבנות, הכל כדי שהאשמה לא תרדוף אותם. יש חוקרים שטוענים שכמעט כל מעשי הג'נוסייד במאה ה-20 (מלבד השואה) הם "נשכחים" או "מוסתרים". אורון אמר שמה שיקבע אם יהיו מעשי ג'נוסייד בעתיד זה לא הרוצחים ולא הקורבנות, "אלא הצד השלישי", רוב החברה האנושית. הצד השלישי הוא שמאפשר את כל מקרי הג'נוסייד, כי הרוצחים מבינים ששאר העולם יעמוד מנגד.

חושפי שחיתויות

מה דינו של עובד ציבור שמוסר מידע למי שאינו מוסמך לקבלו, או בעברית מדליף? לפי סעיף 117 לחוק העונשין, אפשר לשלוח אותו לשלוש שנות מאסר. שופטת בית המשפט העליון לשעבר, דליה דורנר, סבורה שמדובר ב"סעיף דרקוני".

דורנר דיברה בכנס התנועה לחופש המידע שנערך ביום רביעי שעבר בקמפוס המכללה למינהל בראשון לציון. היא ציינה שעד היום הועמדו לדין רק שני עובדי ציבור לפי הסעיף הזה, שניהם עובדי משרד המשפטים, ובשני המקרים "הדבר נעשה כדי להגן על אנשים חשובים". מדובר בחי חסידוף שהדליף מסמך לשבועון המנוח "העולם הזה" ובעו"ד ליאורה גלט ברקוביץ', שהורשעה בהדלפת פרשת סיריל קרן לברוך קרא מ"הארץ". דורנר ציינה שאם השניים היו עובדים בתאגיד פרטי, היא היתה קוראת להם "חושפי שחיתויות".

כאילו יש מידע

שר המשפטים, חיים רמון, ניצל את כנס התנועה לחופש המידע כדי לומר חלק ממה שהפוליטיקאים חושבים על משרד האוצר וספר התקציב. לדבריו, "בספר התקציב אנחנו מקבלים מידע שאי אפשר להבין ממנו דבר. זה בנוי בצורה של פלונטר, אחד בתוך השני בתוך השני. זה מצב שכאילו יש מידע. הכל לכאורה ידוע ומעט מאוד ידוע באמת". במצב הנוכחי, הוא הסביר, "אי אפשר להגיע למידע כי לא תדע איזה שאלות לשאול".

רמון קרא לעשות רפורמה בספר התקציב. לדבריו, הוא ניסה להעביר רפורמה כזאת כבר פעמיים, אבל בשני המקרים שר האוצר נעמד על הרגליים האחוריות. לרמון הוסבר שדווקא בשיטה הזאת האוצר מסוגל לנהל את העניינים.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מלכיאל גלס, סיפר שמאז נכנס חוק חופש המידע לתוקפו לפני שבע שנים, הורחבה תחולתו על כ-200 גופים שמקבלים תקציבים ציבוריים: 20 חברות ממשלתיות, קופות החולים, כ-130 מועצות דתיות, המוסדות להשכלה גבוהה ומפעל הפיס. רמון הציע להחיל את החוק גם על הדו"חות הכספיים של המפלגות, כדי שחברי המפלגות יוכלו לקבל מידע בזמן אמת. רמון הוא גם זה שיצטרך לפרוע את השטר הזה, מכיוון שהוא השר הממונה על הרחבת התחולה של חוק חופש המידע.

אבל מה המצב האמיתי של חופש המידע? עלוב. התנועה לחופש המידע וסדנת חופש המידע של המכללה למינהל הגישו 96 בקשות למידע למשרדי ממשלה שונים. שני שלישים מהן כלל לא נענו. רק ארבע בקשות נענו במלואן.



אורון: חוקרי ג'נוסייד טוענים שההכחשה "היא השלב האחרון והאולטימטיווי באירוע ג'נוסייד 'מוצלח'


טשרני: "לא ביצענו פעולה של רצח עם. אבל היו כמה מקרים של טבח ג'נוסידלי במספר קטן של אנשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו