בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההדלפה

מוחמד מראגה, המאכער של "עטרת כוהנים" במזרח ירושלים, פנה לפרקליטות בהצעה מפתה: בתמורה למעמד של עד מדינה, הוא יספק עדויות ומסמכים על דרכי הפעולה של המתנחלים. פרקליט המדינה ביקש מראש אגף החקירות, יוחנן דנינו, לבדוק את ההצעה. למחרת, הידיעה דלפה והתוכנית טורפדה. ההקלטות, שמתפרסמות כאן לראשונה, שופכות אור על הסכמי השתיקה, הבחישות בכנסייה וגלגולי הכספים של העמותה

תגובות

ביום רביעי, לפני כחודש, נפגש פרקליט המדינה ערן שנדר עם ראש אגף חקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו. לפרקליט היתה בקשה, הנחיה בעצם: לברר אם יש הצדקה להעניק מעמד של עד מדינה למוחמד מראגה, תושב מזרח ירושלים העובד עם עמותת "עטרת כוהנים" וטוען שיש בידו חומר על שיטות הפעולה שלה. מראגה טען שיש בידיו עדות ישירה בגוף ראשון, מסמכים, ובעיקר - שורה ארוכה של הקלטות.

שנדר חשב שהמידע מצדיק פתיחת חקירה חשאית כדי להחליט אם כדאי למדינה לחתום על הסכם עם מראגה. במסגרת הסכם כזה, היה מראגה אמור להמשיך בקשריו עם אנשי עטרת כוהנים, הפועלים לרכישת נכסים מערבים במזרח ירושלים כדי ליישבם ביהודים, לתעד את הפעולות שיהיה עד להן או שיתבקש לעשות, גם אם יעמדו לכאורה בניגוד לחוק, ובתמורה יקבל חסינות, הגנה פיסית, ואולי, רק אולי, גם כסף. אחרי הכל, העמותה שעליה הוא מתלונן היא מקור פרנסתו היחיד, והיה ברור שאם ייוודע לראשיה שהוא אוסף ראיות נגדם, הם יפסיקו מיד להעביר לו כספים.

הפרקליטות לא הסכימה לתת למראגה שום הבטחה מראש. רק דבר אחד הובטח לו באופן חד-משמעי: את חקירת המשטרה תנהל יחידה ארצית, ומחוז ירושלים של המשטרה, ובמיוחד מפלג המיעוטים במחוז הזה, לא יוכנס בסוד החקירה. לשנדר נאמר במפורש כי מראגה חושש מהקשר בין אנשי מפלג המיעוטים לעטרת כוהנים. אם במפלג יידעו שנפתחה חקירה, יש סבירות גבוהה שהמידע על כך יעבור לעטרת כוהנים, והסיכוי להשיג ראיות נוספות יירד לאפס.

שנדר העביר את המסר הזה לניצב דנינו: חשאיות מובטחת, אף מלה למחוז ירושלים, אף מלה למפלג המיעוטים. הפגישה התקיימה ביום רביעי בערב. ביום חמישי בצהריים, צילצל הטלפון הנייד של מראגה. על הקו היה... שלומי פרץ, קצין המודיעין במפלג המיעוטים במשטרת מחוז ירושלים. מראגה מספר שפרץ התרעם על כך שהוא, מראגה, פנה אל הפרקליטות והמשטרה ועוד ביקש שהם, המיעוטים, לא יידעו על זה.

עוד באותו ערב שוחח מראגה עם מנכ"ל עטרת כוהנים, מתתיהו (מתי) דן, מי שאמור להיות הדמות העיקרית בפרשה, והודה לו על כספי המענק שהעביר לו. לא העברתי לך כלום, אמר המנכ"ל, שרק כחודש לפני כן הקליט אותו מראגה כשהוא מבקש ממנו לבצע בשבילו משימות. למראגה לא היה ספק: המנכ"ל כבר יודע על התלונה ושומר ממנו מרחק. הבדיקה החשאית התמוססה פחות מיממה אחרי שנולדה.

מראגה פנה בבהלה אל הפרקליטות: חשפו אותי, תעשו משהו. לדברי מראגה, התקשרו אליו עוד באותו לילה מטעמו של ניצב דנינו, ביקשו להרגיע אותו, והבטיחו לו שדנינו עצמו מטפל בפרשה ובקרוב יפנו אליו. עד היום, אומר מראגה, חודש לאחר ההודעה המרגיעה, לא פנה אליו אף חוקר מאגף החקירות. לא ביקשו אפילו לברר אילו חומרים יש לו, שלא לדבר על לראות את המסמכים ולשמוע את ההקלטות שיש ברשותו. לדבריו, אפילו לא טרחו לברר אם העובדה שהמידע על החקירה דלף במהירות-שיא פגעה בו.

אבל מישהו כן התקשר. ימים אחדים אחרי השיחה הראשונה, התקשר פרץ ממפלג המיעוטים בשנית. "פנו למחוז (ירושלים) דרך האח"ם (אגף חקירות ומודיעין) של המטה הארצי בבקשה שאתה רוצה להיות עד מדינה ואתה לא רוצה שמפלג מיעוטים ידונו בזה", אמר פרץ למראגה. "קצין אח"ם של המחוז העביר את תעודת הזהות שלך לאבי הקמב"ץ שלנו ושאל אותו מי זה הבן אדם ומה הסיפור שלו, ואבי פנה אלי ואמר לי, ובדקנו מה הסיפור".

"הפרקליטות פעלה על פי המתחייב והעבירה את הדברים לידיעת המשטרה במלואם", מוסר בתגובה דובר משרד המשפטים. "בכל הקשור לפעולת המשטרה יש כמובן לפנות אל המטה הארצי". תגובת משטרת ישראל: "מבדיקה שנערכה עולה כי טענותיו של מראגה מופרכות ומשוללות כל יסוד ומונעות מאינטרסים אישיים. יודגש כי תיק החקירה, לרבות הסוגיות החקירתיות והמשפטיות, נמצא בפרקליטות מחוז ירושלים, לאחר שהתבצעו הפעולות הנדרשות. עוד נציין, כי כל הניסיונות ליצור קשר עם מראגה על ידי גורמי המטה הארצי עלו בתוהו, שכן הוכשלו על ידו. מעבר לכך, איננו נוהגים למסור פרטים מחקירות או לפרט בדבר פעולות חקירה ומהלכי מודיעין המתבצעים על ידי המשטרה".

מראגה טוען שלא ניסה להתחמק, ולראיה משמיע הקלטה של שיחת טלפון שבה התקשר אל לשכתו של ראש אגף חקירות, כשבועיים לאחר פגישת שנדר-דנינו, ובה הודיע כי איש עוד לא פנה אליו מטעם אגף חקירות, והשאיר את מספרי הטלפון שלו.

מבטיחים לסגור תיקים

את מראגה, המתגורר היום בדירה בעיר בצפון, אפשר להגדיר כאיש ללא חברים. הוא סייע בזמנו לעטרת כוהנים לרכוש נכסים במזרח ירושלים, אבל ב-2004 פרצו אנשיה אל הבית שבו התגוררה משפחתו ופינו אותה ממנו, וכך הוא נשאר קירח מכאן ומכאן. קירח מצד אשתו וילדיו והוריו ואחיו שהתנכרו לו על שמכר נכסים ליהודים, וקירח מצד עטרת כוהנים שסירבה להעביר אליו את הכספים שהתחייבה לשלם לו.

מה יש בשיחות המוקלטות שהוא מחזיק? הנה, לדוגמה, מה שאומר אסף ברוכי, קצין המבצעים של עטרת כוהנים, בנוכחותו של מוחמד מראגה, לקבלן העובד למען העמותה, בנוגע לחבר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה: "כמה צריך לשלם לו כדי שיהיה בעד התוכנית?... לפי מה שאתה אומר, הוא אחד שקונים אותו בכסף או בקשרים".

בשיחה אחרת מגלה מתי דן עניין רב ברכישת נכס מסוים בסילואן ומבקש ממראגה להשיג פרטים על בעל הבית הפלשתינאי (שמו שמור במערכת). מראגה מספר, שלאחר מכן נודע לו שהמשטרה והעירייה עושות צרות לאותו פלשתינאי, טוענות שהוא בונה בנייה לא חוקית. מראגה התקשר אל ברוכי, יד ימינו של מתי דן, ומציע לו עסקה, הפעם פיקטיווית: אותו פלשתינאי יהיה מוכן לדבר על מכירה, אומר מראגה לברוכי, הוא רק רוצה שהמשטרה תרד ממנו. ברוכי בתשובה מתרברב בקשריהם הטובים של אנשי עטרת כוהנים עם הרשויות.

מראגה: "העירייה עושה הרבה בלגן (לבעל הבית)".

ברוכי: "לא העירייה. אנחנו. המשטרה..."

מראגה: "הבחור ביקש אותי לשאול אם אתם מוכנים להוריד את המשטרה והעירייה מעל הגב שלו ולסגור לו תיק. הוא מוכן לשבת ולדבר".

ברוכי: "קודם כל שידבר".

מראגה: "ברור, ברור. אבל יש אפשרות לסגור לו תיק?"

ברוכי: "בטח שיש אפשרות".

מראגה: "ואתה מבטיח שהמשטרה תסגור לו תיק וגם העירייה?"

ברוכי: "אנחנו יכולים לסגור לו את כל התיקים, למה אנחנו פתחנו אותם".

מראגה: "אתם פתחתם או העירייה והמשטרה?"

ברוכי: "אנחנו יכולים לסגור הכל".

מראגה: "המשטרה פתחה והעירייה פתחה, אתם מבטיחים את זה?" (לסגור את התיקים).

ברוכי: "כן, כי זה לא בדיוק שהם פתחו. כן, אני אומר לך שכן".

מראגה: "זה מלה ממתי?"

ברוכי: "מלה ממני קודם כל".

מראגה: "ואחר כך ממתי?"

ברוכי: "כן".

משלמים דמי שתיקה

סיפורו של מראגה פורסם כאן לפני כשנה (מוסף "הארץ" 1.4.05). מראגה, יליד סילואן, עבד בשירות עטרת כוהנים בכפר. הוא היה רוכש נכסים מפלשתינאים בכסף שקיבל מעטרת כוהנים, לכאורה בשבילו ועל שמו, ומיד מעביר את הנכסים לידי חברה זרה, שעבדה עם העמותה. הוא ביצע שתי רכישות מרכזיות. מראגה קנה דירה באזור המכונה "שכונת התימנים" בכפר, שם התגוררו יהודים תימנים עד שנות ה-30 של המאה שעברה, ואנשי העמותה שואפים להושיב בו עכשיו יהודים. והוא רכש חלקת אדמה מדודו והקים עליה בניין של שבע קומות בשביל עטרת כוהנים.

באפריל 2004 נסע מראגה לחו"ל עם מתי דן ל"גיוס כספים". בהיותם בארצות הברית נכנסו המתנחלים, מלווים בכוח גדול של משטרה ומג"ב, אל שני הנכסים בסילואן. הדירה ב"שכונת התימנים" היתה ריקה מאדם; בקומה אחת בבית שבע הקומות התגוררו אשתו ושלושת ילדיו של מראגה. הם הוצאו מהבית, והמתנחלים נכנסו פנימה.

הכניסה אל הבניין נעשתה ללא צו בית משפט, וזאת בניגוד לחוק המחייב הוצאת צו כדי לפנות משפחה מנכס שהיא מתגוררת בו, גם אם נכנסה אליו באופן לא חוקי. מראגה טוען שמתי דן סיפר לו מאוחר יותר שאת האישור להיכנס אל הבית נתן צחי הנגבי, אז השר לביטחון פנים. "קראתי בעיתון", אומר מראגה באחת השיחות, "שהשר הזה, שכחתי את השם שלו, נו, השר שנתן את ההוראה של הכניסה באותו יום..."

"צחי הנגבי", מרענן מתי דן את זיכרונו.

"כן", ממשיך מראגה, "קראתי שהוא קיבל מינוי להיות אחראי על הכנסייה".

"ייתכן שהתוכנית המבצעית הובאה בפני, אבל אינני זוכר את האירוע", מוסר בתגובה ח"כ הנגבי. "אני מכיר את מתי דן 20 שנה. בחצי השנה האחרונה הייתי בקשר טוב אתו, משום שעמדתי בראש הוועדה הממשלתית לענייני הכנסייה ובתוקף זה טיפלתי בענייני הכנסייה האורתודוקסית ומתי דן היה מקושר לעניינים האלה".

מראגה רתח מזעם אחרי השלכת משפחתו מהבית. בסופו של דבר, אחרי גלגולים ארוכים, הבטיחה עטרת כוהנים למראגה פיצוי של כ-200 אלף שקל, אולם אחרי חודשים ספורים הפסיקה את התשלומים בטענה שמראגה הוא "זייפן מקצועי" ועליו לתקן את "התקלות" שנגרמו בעת רכישת הנכסים בסילואן. מראגה תבע את העמותה בבית משפט וכך הגיע העניין לעיתונות.

מראגה התראיין וסיפר את סיפורו, אולם רגע לפני הפרסום במוסף "הארץ" פנה עורך דינו לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקש לאסור את הפרסום, בטענה שמראגה חושש לחייו. בית המשפט דחה את הבקשה, גם משום שבדיון נחשפה טיוטת הסכם בין מראגה לעטרת כוהנים שלפיה תשלם העמותה למראגה את רוב החוב, אם ימנע את הפרסום ב"הארץ". דמי שתיקה, בקיצור.

עו"ד נמיר חוסיין, שייצג את מראגה, טען אז בבית המשפט כי על מראגה הופעלו לחצים אדירים למנוע את הפרסום "גם מצד עטרת כוהנים וגם מצד עיריית ירושלים וגם מצד משטרת ישראל". מחוץ לבית המשפט סיפר אז עו"ד חוסיין, שמפלג מיעוטים במשטרת ירושלים הוא שהפעיל את הלחצים. מפלג המיעוטים, טען אז חוסיין, תיווך אפילו בהשגת הסכם השתיקה בין מראגה לעטרת כוהנים. כן, זהו אותו מפלג מיעוטים שאליו דלפה - בניגוד להנחיית פרקליט המדינה שנדר לראש אגף החקירות דנינו - הידיעה על תלונתו של מראגה נגד עטרת כוהנים.

מראגה מופיע שוב

הכתבה פורסמה, וזמן קצר אחריה מראגה נעלם. כעבור כמה שבועות פגשתי במקרה את עו"ד חוסיין ליד מגרש הרוסים בירושלים. "גם אני לא יודע איפה מוחמד, הוא נעלם לי", אמר חוסיין. אבל מראגה לא ממש נעלם, ועו"ד חוסיין ידע בדיוק איפה הוא נמצא באותו רגע ממש: בדירה ביישוב בצפון הארץ. חוסיין עצמו עזר להושיב אותו שם. רק שעו"ד חוסיין לא היה רשאי לספר לי אז את האמת: עטרת כוהנים ומראגה חתמו על הסכם שתיקה שני.

לפי ההסכם - שנחתם במאי 2005, זמן קצר לפני המועד המיועד לדיון בתביעה של מראגה נגד עטרת כוהנים - העמותה תלווה למראגה קצת יותר מ-20 אלף דולר, חלקם בתשלום אחד והשאר בתשלומים חודשיים, שיהפכו למענק כעבור ארבע שנים, ובתמורה יבטל מראגה את התביעה, ובעיקר יסתום את פיו. "מוחמד מתחייב בזה לשמור בסוד ולא לגלות, להראות או למסור לשום גוף או אדם כל מידע הנוגע או הקשור במישרין או בעקיפין בעטרת כוהנים", נכתב בהסכם. גם תוכנו של ההסכם צריך היה להישמר בסוד. העותק היחיד ממנו היה אמור להישמר אצל עו"ד חוסיין, שדרכו היה הכסף אמור לעבור אל מראגה.

אבל מראגה לא רצה לשתוק. לדבריו לא היה מסוגל לשכוח את הרגע שבו התקשרה אליו אשתו לארצות הברית ובישרה לו כי המתנחלים - אלה שהציגו את עצמם כחבריו, אלה שהבטיחו לו הבטחות מפליגות על חיים חדשים בקנדה - זורקים אותה ואת ילדיהם מהבית. את ילדיו, הוא אומר, לא ראה כבר יותר משנה. אשתו נפרדה ממנו. באחת ההקלטות אומר ברוכי למראגה כי שניים מאנשי עטרת כוהנים לחצו על אשתו להתרחק ממנו.

מראגה יצר אתי קשר מחדש. "אני רוצה את החיים שלי בחזרה", אמר לי, "רוצה לחזור לירושלים, למשפחה". הדרך היחידה לעשות זה, הוא אמר, היא "לחזור בתשובה" מהמעשים שעשה קודם, לחשוף את מה שהוא יודע על המערכת ששמה עטרת כוהנים. אבל מראגה אומר שפחד. פחד מהעוצמה של עטרת כוהנים ומערכת הקשרים שלה בממשלה ובמשטרה, ופחד לעתידו. לירושלים אין באפשרותו לחזור, בגליל לא מצא עבודה, והפרנסה היחידה שלו היתה הסכומים הלא-גבוהים שעטרת כוהנים העבירה לו מדי חודש.

האמת על הסכם השתיקה

בינתיים התפתח סכסוך בין מראגה לבין עו"ד חוסיין. מראגה טען שעורך הדין אינו מעביר אליו את הכספים המגיעים לו מעטרת כוהנים, עו"ד חוסיין טען שמראגה מתחמק מתשלום שכר הטרחה שלו. חוסיין הגיש לבית משפט השלום בעכו תביעה נגד מראגה, מתי דן ועטרת כוהנים. בתביעה הזאת נחשף אותו הסכם שתיקה חשאי שני. בנוסף לכך טען חוסיין בכתב התביעה שלו, כי עטרת כוהנים היא זו שפנתה אליו וביקשה ממנו להגיש בשם מראגה את הבקשה לאיסור הפרסום ב"הארץ", ומתי דן אישית הבטיח שישלם לו את שכר הטרחה. אם הדבר נכון (דן והעמותה מכחישים זאת), פירושו שעטרת כוהנים הבטיחה תשלום לעורך דין שייצג אדם שתבע אותה.

בדיון בבית המשפט בינואר השנה התגלו פרטים נוספים. עורך דינו של חוסיין טען שמתי דן הפעיל את ח"כ מג'לי והבה - אז סגן שר מטעם הליכוד - כדי שישפיע על חוסיין להביא להסכם בין מראגה לעטרת כוהנים (והבה מאשר: "מתי דן אכן פנה אלי כדי שאעזור להגיע להסכם בין מראגה לעטרת כוהנים"). על ההסכם חתומים אסף ברוכי ומוחמד מראגה. באותו דיון אמר עו"ד חוסיין בעדותו, כי בהסכם כתוב שהוא מייצג את מראגה, אבל בעצם לא היה שותף בניסוח ההסכם. "אני לא ייצגתי אותו (את מראגה), אני רק נכחתי בחתימה", נכתב מפיו בפרוטוקול הדיון. "הסכם זה נחתם על מראגה, בין היתר, על ידי קצין מחלק מיעוטים במשטרת ירושלים".

הקלדנית ככל הנראה טעתה. חוסיין טוען שאמר כי ההסכם הזה "הוכתב" (ולא "נחתם") על ידי קצין המיעוטים, אבל בכל מקרה ברור מהעדות שקצין כלשהו ממפלג המיעוטים היה מעורב בכתיבת הסכם שלבו הוא הסתרת מידע מהציבור. אך מתבקש שניצב דנינו יברר אם המפלג צריך להיות מעורב בהסכם כזה, גם בלי המידע שקיבל מפרקליט המדינה שנדר.

איך נכתב כתב ההגנה

בינתיים התעורר עניין חדש שאילץ את עטרת כוהנים לגייס את עזרתו של מראגה. משפחת רג'בי מסילואן הגישה תביעה לפנות את אנשי עטרת כוהנים מאחד הנכסים שהעמותה נכנסה אליהם. הנכס הוא הדירה שמראגה רכש ב"שכונת התימנים" בשנת 2000 והעביר את הבעלות עליה מיד לידי חברה זרה שבאמצעותה עטרת כוהנים רוכשת נכסים. את ההעברה הזאת עשה בסוד, אומר מראגה; כלפי חוץ כולם חשבו שהוא הקונה. אולם לאט לאט התעורר חשד שהוא לא קנה את הדירה בשבילו. מראגה התחיל לבנות את בניין שבע הקומות במרחק לא גדול מהדירה שקנה, והוא עצמו לא נכנס אליה. בשכונה התחילו לרכל שמראגה עובד בשביל היהודים.

ב-2004 מכר מראגה את הדירה שוב, הפעם למשפחת רג'בי, המתגוררת בדירות אחרות באותו בניין. מראגה טען כל הזמן כי עשה זאת בהסכמת אנשי עטרת כוהנים. בדיונים המשפטיים בתביעה שהגיש נגדה מראגה בזמנו הכחישה עטרת כוהנים מכל וכל את הטענה הזאת, ואמרה שמראגה מכר את הדירה פעם שנייה כדי להרוויח כסף. אבל בשיחות המוקלטות חוזר מראגה על הגרסה שלו שוב ושוב, ואנשי עטרת כוהנים אינם מגיבים.

התרגיל, אם היה כזה, הצליח. בעוד משפחת רג'בי מתכוננת להיכנס אל הדירה שרכשה, נכנסו אליה אנשי עטרת כוהנים. השוטרים שאיבטחו את כניסת היהודים לשכונה לא איפשרו לבני משפחת רג'בי להציג את מסמכי הרכישה שלהם. היהודים נשארו בפנים, הפלשתינאים בחוץ. עכשיו תובעת משפחת רג'בי לקבל לידיה את הדירה, בטענה שרכשה אותה כדת וכדין ממראגה. התביעה הוגשה גם נגד "בלייק אנטרפרייז", אותה חברה זרה שבאמצעותה עטרת כוהנים רוכשת נכסים, וגם נגד מראגה. עטרת כוהנים מצאה את עצמה בסירה אחת עם האיש שכביכול פעל מאחורי גבה והונה אותה.

מראגה הוזמן לפגישה במלון בירושלים. לדבריו, נכחו בפגישה עו"ד זאב שרף, המייצג את העמותה, מתי דן ואסף ברוכי. מראגה אומר שבפגישה הוחלט להתכונן לתביעה. לאחר הפגישה מונה לו עורך דין, יהודה שנייוייס, שהיה מוכר לו כי במשרדו נחתם הסכם השתיקה השני. מראגה טוען, כי הוסכם שעטרת כוהנים תשלם את שכרו של עו"ד שנייוייס.

ברוכי, שניהל את המגע עם עו"ד שנייוייס, מודע לבעייתיות של התהליך. "אני לא רוצה שאני אשלם לעורך דין הזה, (אני רוצה) שאתה תשלם לו", הוא אומר למראגה. אבל ברוכי הוא שנותן למראגה את הכסף בשביל שנייוייס. "אני מעביר לך, אתה מעביר לו", הוא מסביר למראגה, אבל מבהיר מיד שאסור להשאיר עקבות. "שום דבר לא בשם שלנו", הוא אומר למראגה. כששנייוייס שואל על שם מי לרשום את הקבלה, מראגה עונה "על שם עטרת כוהנים, אסף ברוכי", וכולם פורצים בצחוק.

עם גישה כזאת, אין פלא שהפגישות בין מראגה לשנייוייס ולשותף שלו, עו"ד יואל שמרלר, נשמעות כפי שהן נשמעות. בשתי פגישות נכח גם ברוכי, מדי פעם הוא זרק משפט. גם שנייוייס וגם שמרלר מציעים סיכום פשוט: הפלשתינאים איימו על מראגה, מראגה נאלץ למכור לרג'בי. הסיפור של מראגה מורכב יותר. הוא מספר שהוא ומשפחת רג'בי "הרימו ידיים" אחד על השני, ואבי המשפחה צעק וסיפר בשכונה שמראגה "עובד ליהודים", אבל בשום שלב הוא, מראגה, לא הודה שמכר ליהודים. מראגה חוזר שוב ושוב שהוא הודיע לאנשי עטרת כוהנים, אסף נחמד ו"ברק", על הצרות שיש לו עם משפחת רג'בי ועל כך שהוא מתכוון למכור את הדירה בגלל חששו לביטחונו. "הלאה, זה לא מעניין אותי", עונה לו שנייוייס.

בכתב ההגנה שהגיש שנייוייס בשם מראגה לבית משפט השלום בירושלים אכן אין אזכור לכך שמראגה דיווח לאנשי עטרת כוהנים על כוונתו למכור. שנייוייס ושמרלר חוזרים בשיחה שוב ושוב על כך שמשפחת רג'בי "אילצה" את מראגה למכור. המלה "אילוץ" לא יוצאת מפיו של מראגה. הם מנסים לשמוע ממנו שמשפחת רג'בי ידעה שהוא עובד בשביל יהודים. גם בכך הם לא מצליחים. הנה קטע כזה:

שמרלר: "הוא (רג'בי) ידע שמכרת את זה?" (את הדירה).

מראגה: "לא ידע".

שמרלר: "לא ידע?"

ברוכי: "הוא אמר שמכרת ליהודים".

מראגה: "הוא לא ידע בדיוק. מה, הוא ראה? זה היה בסוד".

שמרלר: "אני רוצה להגיד שהוא כן ידע".

ברוכי: "ידע לא ידע, הוא (רג'בי) איים עליו (מראגה) כי הוא מכר ליהודים".

מראגה: "תגיד מה אתה רוצה. מה אני אגיד לך?"

בכתב ההגנה שהגיש שנייוייס מטעמו של מראגה באפריל השנה נכתב כי מראגה "יטען כי הוכרז בעיתונות בשפה הערבית ובמסגדי הר הבית כמי שדמו הותר עקב קשריו עם יהודים". כמו כן נטען בכתב ההגנה מפיו של מראגה, כי הוכרז על ידי גורמי הביטחון "כמאוים שחייו בסכנה". כיצד נולדו הקביעות הללו? עו"ד שנייוייס לא השיב על שאלות "הארץ".

איך ממנים פטריארך

סביב הגשת כתב ההגנה הזה, התהדקו מחדש הקשרים בין מראגה לעטרת כוהנים. שנה אחרי שיצא נגדם, שוב נתנו בו אנשי עטרת כוהנים אמון. רוב המגעים התנהלו עם אסף ברוכי, אבל גם מתי דן היה מעורב בהם. "בוא, הרבה זמן לא גמרת פה משהו בתימנים", אמר לו מתי דן באחת השיחות, בהתייחסו לאותו אזור בסילואן שמעניין את עטרת כוהנים במיוחד, "יש לך הרבה יכולות".

את ה"יכולות" הללו רצו בעטרת כוהנים לרתום לנתיב חדש. לדברי מראגה, ביקשו ממנו "להיכנס לחיים" של עו"ד ג'וואד בולוס. בולוס הוא אזרח ישראל, המרבה לעבוד עם הרשות הפלשתינית ולאחרונה נחשב מקורב לאירינאוס, הפטריארך היווני-אורתודוקסי שמעמדו שנוי במחלוקת. אירינאוס אמנם נבחר לפני כחמש שנים לתפקיד על ידי מועצת הארכיבישופים של הכנסייה בירושלים העתיקה. אבל כדי שייחשב משפטית לראש הכנסייה ויוכל לחתום על מסמכים מטעמה בתוך ישראל, צריכה הבחירה לקבל את אישורה של ממשלת ישראל. האישור הזה התעכב במשך ארבע שנים, בטענה שאירינאוס עוין את ישראל.

לפני קצת יותר משנה אושר מינויו, וזמן קצר אחר כך התפרסם כי הוא מכר לעמותות יהודיות שני בתי מלון בעיר העתיקה, ליד שער יפו. אירינאוס הכחיש, אבל בכנסייה קמה מהומה גדולה, ובצעד יוצא דופן החליטה מועצת הארכיבישופים להדיח את אירינאוס ולמנות במקומו את תיאופילוס, אבל ממשלת ישראל מסרבת לאשר את המינוי, וכך נוצר מצב מוזר. בעיני הארכיבישופים, תיאופילוס הוא ראש הכנסייה, אבל בעיני ישראל אירינאוס הוא ראש הכנסייה והיחיד המוסמך לחתום על עסקאות מטעמה.

העסקאות חשובות מאוד לענייננו. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית מחזיקה בנכסים רבים בישראל, ובנכסים לא מעטים בעיר העתיקה. את עטרת כוהנים הנכסים האלה מעניינים מאוד. היא אינה מסתפקת בשני המלונות ליד שער יפו. למראגה נאמרו הדברים כך: למתי דן יש סוג של זכות וטו על מינוי פטריארך לכנסייה היוונית. רק מי שמבטיח לדן שהוא ימכור לו נכסים, יוכל להתמנות לפטריארך. בעבר נכתב שהעמותות היהודיות בוחשות בקלחת הזאת, אבל הדברים מעולם לא נאמרו בצורה כה בוטה. הנה לדוגמה שיחה אחת:

ברוכי: "...כולם יודעים שאם הפטריארך רוצה להיות פטריארך, (הוא) צריך להיות מוסכם עם מתי".

מראגה: "מה זאת אומרת, למה?"

ברוכי: "יש לו כוח. מתי יחליט אם הפטריארך יהיה פטריארך. ככה זה. הוא עוד לא מסכים, מתי. הוא אוסף מידע, בונה את האפשרויות לעשות עסקאות".

מראגה: "כל מי שרוצה להיות פטריארך, צריך להיות מוסכם עם מתי?"

ברוכי: "אני אומר את זה במלים שלי, אבל הפטריארכים, אני חושב שהם יודעים את זה... הפטריארך הקודם (אירינאוס) - ארבע שנים לא היה פטריארך. למה? כי לא היתה הסכמה של מתי, בגדול. כי לא הסכמנו שיהיה... יש אלף אינטריגות, ומתי בכולן. אתה יודע כמה זמן אנחנו מטפלים בכנסייה? שנים. כשהוא (אירינאוס) מכר לנו, הוא נהיה (פטריארך) ומיד אחרי זה זרקו אותו. עכשיו השני (תיאופילוס) רוצה להיות. השני לא נהיה? למה? מי נלחם בו?"

מראגה: "אתם".

ברוכי: "הבנת. בינתיים אנחנו עוד עם הראשון, כי הוא מכר לנו".

הדברים שאומר ברוכי מזכירים את מה שטוען אירינאוס עצמו. בכתב תביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב באוגוסט 2005, בניסיון לבטל את מכירת המלונות, טוען אירינאוס, כי לאחר שסירב לאשר את עסקת המכירה באו מתי דן ואדם נוסף למשרדי מנהל מחלקת הכספים בכנסייה ואמרו לו כי אם בתוך עשרה ימים לא יסכים הפטריארך לאשר את העסקה, "פצצה אטומית תתפוצץ בחצר הפטריארכיה" (מתי דן ועטרת כוהנים הכחישו).

כשבועיים אחרי הביקור ההוא התפרסמה ב"מעריב" כתבה שחשפה את מכירת המלונות לעטרת כוהנים, פרסום שהביא בסופו של דבר להחלטת מועצת הארכיבישופים להדיח את אירינאוס. "מאז ואילך", נכתב בכתב התביעה, "נציגים ושליחים", מטעם עטרת כוהנים, "מהם בעלי תפקידים רשמיים במדינה... פעלו בניסיון לסחוט מהתובע (אירינאוס) הסכמה והתחייבות לשתף פעולה לאישור העסקאות... העסקאות היו פרי של קנוניה בין מתנגדי התובע בתוך הפטריארכיה לגורמים ימניים קיצוניים, אשר חברו יחדיו כדי להכשילו, לנדותו ולהסיר את ההכרה ממנו".

בשיחה אחרת, ברוכי מפרט עוד יותר את יחסי התן-וקח שעטרת כוהנים מנסה לנהל עם המועמדים לתפקיד: תנו נכסים, קבלו תפקיד.

ברוכי: "אם הוא (המועמד) יגיד: אני נותן לך עוד משהו, זה נשמע יותר טוב. אז אני יכול להביא מימון לעסק, למה אני צריך מממנים, ובשביל להביא מממנים צריך עוד משהו".

מראגה: "שיביא עוד דברים".

ברוכי: "אם בן אדם מוכן לתת עוד משהו, אפילו קטן, זה אומר שהוא בחור טוב. אם הוא מוכן לתת רק את מה שחתום וסגור (הכוונה לעסקה על המלונות, שעוד לא הושלמה) אני כבר חתמתי עם הקודם, מה אני צריך אותך?"

מראגה: "אבל אירינאוס אומר שהוא לא מכר, שמישהו מכר את זה בשמו".

ברוכי: "לא מכיר מישהו שמודה שהוא מכר ליהודים... אם הוא מכר ליהודים, זה אומר לך שהוא למכירה. גם אם פתאום יגידו שהוא רע ורע ורע, הוא (אירינאוס) יותר טוב בשבילי. כי אם הוא מכר ליהודים, זה יכול להיות סיבה להחזיר אותו. עוד שנתיים, אם לא ימכור, נזרוק אותו... נזרוק אותו בגלל אלף סיבות, אבל אל תזרוק אותו בגלל שהוא שיתף פעולה ומכר ליהודים. במדינה של יהודים אסור לתת לזה גב - לזרוק אותו בגלל שהוא מכר ליהודים. גם אם השני (תיאופילוס) יותר טוב ממנו... אנחנו לא משתמשים וזורקים".

דיבורים על סרט כחול

בהקשר הזה ברור למה עטרת כוהנים כל כך מתעניינת במה שמתרחש בחצר הכנסייה, ומתבהר למה אנשיה מבקשים ממראגה "להיכנס לחיים" של עו"ד בולוס, אותו עורך דין המקורב לאירינאוס. בולוס הוא תושב כפר יסיף, מראגה גר בצפון, בעטרת כוהנים מאמינים שהוא יכול להתקרב אליו. בשלב מסוים נשמעים בקלטות דיבורים על "סרט" שמראגה יעשה עם קרובת משפחה של בולוס, ומראגה אף מזכיר פעם את צירוף המלים "סרט כחול".

מראגה (לברוכי): "אני רוצה להבין מה בדיוק מג'וואד בולוס: להיכנס לו לחיים? למה? בדיוק אני לא הבנתי את מתי".

ברוכי: "ליצור אתו קשר, תלך אתו לכנסייה, תשמע מה קורה בכנסייה... לגבי מה שאמרת למתי - ואני לא אומר מה - אם אתה עושה משהו, תעשה לעצמך".

מראגה: "לא, לא, לא".

ברוכי: "לא אכפת לי תיתן לי, לא אכפת לא תיתן לי".

מראגה: "אני אתן לך, אני לא..."

ברוכי: "מתי בטח לא יידע מזה. אם נצטרך לעשות בזה שימוש בעתיד - נעשה. לא יודע. אנחנו לא משתמשים בדברים כאלה".

מראגה: "אני אתן לך".

ברוכי: "לא יודע".

מראגה לא פנה אל בולוס, לא נפגש עם אף אחת מבנות משפחתו, אבל ברוכי ומתי דן המשיכו להתעניין בהתקדמות המגעים שלו עם בולוס. ברוכי אומר לו: "זה הקו, שאתה נכנס אליו לחיים". מתי דן מבטיח ציוד צילום כדי לתעד מפגש באחת הכנסיות בצפון. רוב השיחות עוסקות באדמות של הכנסייה ליד הכנרת שעטרת כוהנים מתעניינת בהן, אבל העניין בבת משפחתו של בולוס אינו משתתק לחלוטין. "עם מי דיברתי?" שואל מתי דן את מראגה, לאחר שקול של אשה ענה לו בטלפון הנייד של מראגה. "זו לא ההיא, זו מישהי אחרת", אומר מראגה.

כעבור זמן מה מחליט מראגה להודיע לברוכי שהסרט המבוקש נמצא בידיו. "הורדתי אותו לדיסק ואני לא רוצה להשאיר אותו אצלי", הוא אומר לברוכי ומציע לשלוח אליו את הסרט. ברוכי זהיר. "תרשום אסף ברוכי", הוא אומר למראגה. "שלא יסתובב, תפתח את זה בחורה".

מראגה: "לרשום לכבוד אסף ברוכי, עטרת כוהנים?"

ברוכי: "אנחנו לא משתמשים בדרך כלל בדברים כאלה, אף פעם לא השתמשנו בדברים כאלה".

מראגה: "תשמור אותו אצלך, איך רצית".

ברוכי, האיש שמככב בהקלטות של מראגה, הוא תושב בית אל ואב לשישה ילדים, אחד מצוות של כארבעה-חמישה אנשים המנהלים את עמותת עטרת כוהנים תחת מתי דן. ברוכי עובד בעמותה שנים אחדות, לפחות מאז שהחלו קשריו של מראגה עם עטרת כוהנים לפני כשש שנים. הוא אחראי על הצד הלוגיסטי ומלווה את הסיפור של מראגה כבר כמה שנים, ובשנה האחרונה החזיק את "תיק מראגה" בעמותה וחתימתו מופיעה בשמה על הסכם השתיקה עם מראגה.

באחת השיחות מספר ברוכי למראגה שהוא תמך בכך שהעמותה תיכנס לבית שבו התגוררה משפחתו בלי להודיע לו על כך מראש. "לא היתה ברירה", הוא אומר לו. הוא גם מאשר שאשתו וילדיו של מראגה שהו בבית בזמן הפריצה, ומספר למראגה שהוא עצמו ניהל עם אשתו שיחה במשך ארבע שעות. יצוין כי קצין המשטרה שהיה אחראי על אבטחת כניסתם של המתנחלים לסילואן, רפ"ק שלום מוחה ממשטרת ירושלים, אמר אז כי "לא ראה" שאשתו של מראגה וילדיה נמצאים בתוך הבניין. אילו המשטרה היתה יודעת שיש אנשים בבניין, היה עליה לבקש צו משופט כדי לאפשר לאנשי עטרת כוהנים להיכנס אליו.

השבוע התבקש ברוכי להגיב על כמה מהטענות של מראגה. ה"סרט": "לא במקרה זרקנו אותו לכלבים. אבל אני הייתי לצדו גם כשהוא היה במצבים קשים, למרות שהוא רימה אותנו. אתה תראה, הוא יחזור אלינו על ארבע". דבריו על מעורבות עטרת כוהנים בענייני הכנסייה: "אלה דיבורים בעלמא. כשאתה בקשר עם בן אדם, לא צריך לייחס לזה יותר מדי משמעות". התשלום לעו"ד שנייוייס: "אנחנו לא משלמים לו ולא שילמנו לו". באופן כללי: "אם זה כל מה שמצאת, אז אנחנו נקיים".

על השאלות המפורטות של "הארץ" בעניין קשריהם של אנשי עטרת כוהנים עם מוחמד מראגה, התקבלה תשובה כללית בלבד של העמותה: "מהשאלות שנמסרו על ידי הכתב עולה כי בכוונתו לפרסם עובדות כוזבות, מגמתיות, חלקיות ומטעות. כך לדוגמה במקרה של תביעת רג'בי נגד מראגה וחברה זרה. בית המשפט המליץ לתובע רג'בי לחזור בו מבקשתו לסילוק ידה של המשפחה היהודית מן הנכס. מראגה, ערבי שרכש את הזכויות בנכס ומכר אותן ל'יהודים', הצהיר בכתב הגנתו כי הוא נתון לאיומים על חייו, לתקיפות ולפגיעות ברכושו ודמו הותר. כל 'חטאו' הוא מכירת נכס ליהודים.

"עמותת עטרת כוהנים וגופים נוספים רוכשים זכויות כדין, בתמורה מלאה ובתום לב, מערבים החפצים למכור את זכויותיהם בנכסים שונים במזרח ירושלים וסביבותיה. מוכרים ערבים רבים חוששים לחייהם וסובלים מאיומים קשים על חייהם ועל חיי משפחתם ומתקיפות ומפגיעות נוראיות בגופם וברכושם, עד כי דמם הותר. הדברים אף הסתיימו ברציחות של מוכרי נכסים ליהודים. מוכרי נכסים ערבים נאלצים לבדות עסקאות ולזייף מסמכים, והכל בניסיון להציל את חייהם".

מראגה פונה לפרקליטות

לאט לאט הצטברו אצל מראגה עדויות והקלטות, אבל הוא לא ידע מה לעשות בהן. לעיתונות הוא חשש לצאת. הוא הרגיש שאין לו גב, שאין מי שיגן עליו לאחר שייצא נגד עמותה שנראית, בעיניו לפחות, כמוסד רב-עוצמה. כך נולד הרעיון לפנות לפרקליטות כדי לבקש מעמד של עד מדינה. הרעיון היה שמראגה ימשיך לתעד את המעשים שהוא עד להם או שיתבקש לעשות, רק שמאחוריו יעמדו הפרקליטות והמשטרה, שיוכלו לספק לו הגנה. אם יימצא שאכן מדובר בעבירות, כמובן.

מראגה היסס. ביולי 2004 כבר פנה דרך עו"ד דני זיידמן מעמותת "עיר עמים" לפרקליטות מחוז ירושלים בתלונה על עבירות שונות שעשתה לכאורה עטרת כוהנים. זיידמן ביקש במפורש שהפרשה לא תיחקר במחוז ירושלים. "במחוז ירושלים נעלבו", מספר זיידמן, "שלחו אלינו חוקר מההונאה בירושלים ולא יצא מזה כלום". כמה חודשים אחרי פרסום הכתבה ב"הארץ", שבה הוזכרה אפשרות שבעטרת כוהנים השתמשו במסמכים מזויפים (הם טענו שלא ידעו שהמסמכים זויפו), התבקש מראגה להתייצב במחלק ההונאה במשטרת ירושלים. בפגישה עם ראש המחלק נכח גם שלומי פרץ ממפלג המיעוטים.

מראגה ביקש מעמד של עד מדינה. "שאלו אותי מה אני רוצה בתמורה למעמד של עד מדינה - הגנה, כסף וכולי - ואמרו שיחזרו אלי", מספר מראגה. "בכלל לא חקרו אותי". כעבור זמן מה מסרו "מקורות במשטרה" כי החליטו לא להעניק למראגה מעמד של עד מדינה, משום שהוא החשוד העיקרי בפרשה. אבל גם התשובה הזאת מוזרה. אם הוא החשוד העיקרי, מדוע הוא לא נחקר או נעצר?

בסופו של דבר, למרות חוסר האמון שלו במשטרה ובפרקליטות, ביקש ממני מראגה לפנות בשמו אל פרקליטות המדינה. בפרקליטות אמרו לי שיש להם עניין בפרשה. פרקליט המדינה שנדר יפנה אל ראש אגף חקירות, נאמר לי, יבקש ממנו לבדוק מה הראיות שיש בידי מראגה והאם הן "שוות" מעמד של עד מדינה.

אבל כל התוכנית הזאת נשארה בתיאוריה. 12 שעות אחרי הפגישה בין שנדר לניצב דנינו, דלפה הידיעה למפלג המיעוטים. בסוף השבוע האחרון קיבל מראגה שיחת טלפון משלומי פרץ, איש מפלג המיעוטים. "אתה כבר על מזוודות?" שאל פרץ את מראגה, אף שמראגה אומר שלא דיבר אתו מעולם על כוונה לנסוע למקום כלשהו. מראגה התחיל לקנטר אותו בשאלות על איש המודיעין המשטרתי שנתפס במצלמות "עובדה" כשהוא מקבל שוחד מעבריין. פרץ נעשה קצר רוח."תיזהר", הוא אמר למראגה וניתק.*



מוחמד מראגה. בתמורה ל-20 אלף דולר התחייב לשמור בסוד כל מידע הנוגע במישרין או בעקיפין בעטרת כוהנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו