${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להוסיף קצת צבע לתכנון

תגובות

השמש הבוהקת, השמים הצחורים, הים הכחול עמוק, הצהוב המדברי והירוק הגלילי לא מספיקים כדי למנוע מהאדריכלות הישראלית להיות שמרנית בהתייחסות שלה לצבע. "השימוש בצבע במבנים בערים המרכזיות בארץ מאוד לא מושכל", טוען אסף בן צבי, צייר ומרצה בנושא צבע בבניינים במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל. במקום שהצבע יהיה חלק מתכנון המבנה, הוא לרוב לא יותר מנספח מאולץ שלו. בן צבי מתרעם על "שדות הבטון האפורים, שאמורים להרגיע את האזרחים בניטראליות שלהם, אבל למעשה הם לא אומרים שום דבר".

"אנחנו מאוד נהנים לטייל באירופה ולראות את החזיתות הצבעוניות של הבתים, אבל כשמציעים לישראלי להוסיף צבע לחזית הבית שלו, הוא בדרך כלל יסתייג בטענה שבאירופה זה שונה, שם הצבע נחמד - אבל לתל אביב הוא לא מתאים", אומרת אדריכלית הצבע מישל הולץ, יועצת חברת "עזרה וביצרון" לשיפוץ ושימור מבנים בתל אביב.

האדריכל דוד קנפו, ממשרד קנפו קלימור אדריכלים, החתום על כמה מהמבנים היותר נועזים בצבעוניות שלהם בארץ, מזכיר את קבוצת אמני "אופקים חדשים" ואמנים כמו שטרייכמן, סטימצקי, מיכאל קון ואורי רייזמן שהשתמשו באור הישראלי המיוחד כדי להגדיר מחדש את הזהות התרבותית הישראלית וליצור קשת צבעונית אדירה. לעומתם, הארכיטקטורה הישראלית בתחילת דרכה הוקסמה מהלבן של הבאוהאוס. בשנות ה-50 ההערצה עברה לצבעי האפור של הבטון החשוף. "ורק בשנות ה-80, אמנם באיחור, קבוצת אדריכלים מצומצמת התחברה לפלטה הצבעונית של האמנות המודרניסטית הישראלית החדשה", אומר קנפו.

על קבוצת האדריכלים הזו נמנה קנפו. המבנה הראשון העשיר בצבעוניות בוהקת שתיכנן היה אולם ספורט בנתניה. מאז הוא תיכנן שורה של מבנים, רבים מהם מבני חינוך, בעלי צבעוניות מגוונת ועמוסים לעתים באלמנטים. לאחרונה הושלמה בנייתו של גן ילדים בקיסריה, שלדעתו "מממש את הפרוגרמה האולטימטיווית הישראלית של בניין יחף על דיונת חול עם שמים כחולים - שידוך של האור הישראלי, השמים הבהירים תמיד ונוף שחלקו מדברי וחלקו צבעי ים חזקים".

לקנפו חשוב שהבניין ייתן משהו לסביבה ממנה הוא צמח. בניין הצומח בחול לא בהכרח חייב להיות צהוב, אבל רצוי שיכלול קשת רחבה של צבעים המקיימים דיאלוג עם החול. דיאלוג צבעוני עם הסביבה צריך להתקיים גם במבנים גבוהים. במבני מגורים בעלי 14 קומות שקנפו תיכנן בשכונת ספיר בחיפה הוא תחם את הבניין באמצעות משחקי צבע, הצללה וצורות בצבעי משנה היוצרות אשליית תמירות, ונשלמות בקו הרקיע באמצעות גגות חצי מקומרים.

הולץ סבורה שגם בשכונה של מבנים גבוהים ניתן ליצור קונספט צבעוני, כדי שיעורר את הסביבה וייתן כבוד למבנה. בבניין שעיצבה ברחוב באזל פינת דיזנגוף היא השתמשה בגווני ירוק טורקיז, ההופכים בהירים בהדרגה עד שהם נטמעים בצבע השמים.

למרות ניסיונות הפריצה של בשורת הצבעוניות, בערים הגדולות שולט הבלבול. ירושלים יוצאת מכלל זה - היא הכריעה לכיוון האחידות של גווני האבן, אולי אפילו הקצינה בשימוש באבן. "האבן היא חומר מרתק, בעל מרקמים מגוונים", אומר בן צבי, "הבעיה שפרט לכמה מבנים, בירושלים השימוש בה מופרך, מוגזם ולא קיימת כמעט כל רגישות להחזר האור".

אי שקט

תל אביב לא בחרה עדיין בזהות צבעונית ועוברת בחוסר שקט בין לבנים-אפורים לצבעוניות מודגשת. חוסר השקט הזה מתבטא לעתים בבחירות לא קונבנציונאליות, שהולץ מוצאת בהן מדי פעם ביטוי של אומץ. היא מספרת על בניין בדרך נמיר פינת יהודה המכבי שדייריו התעקשו על צבע כחול זוהר וסחף תגובות אמביוולנטיות רבות. הולץ עיצבה בית ברחוב טאגור ברמת אביב בשלושה גוונים של ירוק זית הבולטים בסביבה השקטה, אבל גם מוסיפים עניין לאזור.

הולץ מוצאת שימוש מגוון בצבע דווקא מחוץ לעיר, בבנייה הכפרית. הטרנד הנוכחי של חזרה לחומרים של פעם מעודד את בעלי הבתים להתנסות בכל מיני גוונים.

לדעת הולץ יש ליצור בתל אביב קונספט אדריכלי של שימוש בצבע, למשל על ידי קשת של צבעים פסטלים רכים המתאימים במיוחד לארץ. היא היתה רוצה שאזורים עירוניים יוגדרו באמצעות פלטת צבעים שתותאם לאופי המיוחד שלהם: צבעוניות שקטה בצפון תל אביב וצבעוניות חמה, כדוגמת המבנים המשופצים ברחוב גאולה, בדרום תל אביב.

הולץ בוחרת תמיד בצבעים בהירים אבל נמנעת מהלבן הבוהק בשמש הישראלית, שמשרה אווירת קור ואי שקט, ויוצר, כמו הצבעים הכהים, רעש ויזואלי. עדיין, היא אומרת, יש משיכה בארץ לצבע הלבן, כנראה בגלל אוטופיית העיר הלבנה. דווקא המבוגרים ששיפצו את חזיתות הבניינים יותר מפעם אחת יודעים שהעיר הלבנה מעולם לא היתה לבנה, לכל היותר לבנה מלוכלכת בפיח ואבק.



למעלה:גן ילדים בקיסריה בעיצוב דוד קנפו למטה: בניין ברחוב באזל בעיצוב מישל הולץ


למעלה:מרכז מוסיקה במעלות תרשיחא בעיצוב דוד קנפו למטה: בניין ברחוב פנקס בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#