בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שניות לאחר שהפגזים נחתו, הודא בת ה-12 חיפשה את הוריה בין הגופות

הבילוי המשפחתי בחוף הים בעזה נגמר באסון

תגובות

כתב "הארץ" לענייני פלשתינאים

אין ישראלי שאינו מכיר את התמונות האלה: יום חופש, חוף ים הומה נשים, מבוגרים וילדים. משפחות שלמות מבלות, אוכלות, חלק מהאנשים משתרעים על החול, אחרים שוחים להנאתם. הילדים משחקים, במגרפה ובברווז מפלסטיק. יש גם דלי למשחק, שמיכה להתפרס עליה ושולחן מאולתר שנועד למזון שהביאו המשפחות. אלא שמדובר בחוף הים בבית להיא שברצועת עזה - והמציאות שונה. שלשום, ב-17:15 אחר הצהריים לערך, נשמע על החוף פיצוץ ראשון ואחריו עוד אחד ועוד אחד.

פגזים נופלים, לא ברור אם נורו מהים או מכיוון אחר. ואז שקט לכמה שניות והתמונה כבר שונה לחלוטין. עשרות נפגעים שוכבים על החול, מדממים, חלקם זועקים לעזרה, מנסים להגיע למכוניות לפני שינחתו עוד פגזים. שבעה מהם, בני משפחת ראליה, כבר אינם בין החיים.

שניות לאחר הפיצוצים, המשפחות על הים אוספות את נפגעיהן ומנסות להימלט מן המקום. "סחבתי את אחי אחמד כמאה מטרים על גבי, עד שהגעתי עמו לרכב", מספר חמזה אבו רביע, תושב בית להיה, בן 26. הוא הגיע לחוף עם רעייתו ושני ילדיהם וכן עם שני אחיו, נשותיהם, ילדיהם ואמם, נאדא אבו רביע, בת 44. חמזה עובד כפועל בניין בבית להיה. "ניצלנו את יום החופש כדי לבלות מעט עם המשפחה", סיפר ל"הארץ".

"היינו בחוף כחצי שעה לערך ואז שמענו בום ראשון והתחלנו לרוץ. הפגז השני כבר נחת בדיוק במקום שבו היינו, כ-15 מטרים מאתנו. מהרסיסים נפצעו אמי ואחיי, אחמד ומחמוד". האם, נאדא, סיפרה כי בלית ברירה העלו את כל הנפגעים על מכוניות פרטיות כדי לפנותם לבית החולים. "רק בדרך פגשו אותנו האמבולנסים. בני מחמוד נפצע קשה בעיניו ואני רוצה להעבירו לטיפול בישראל ולא יודעת כיצד". חמזה שב למקום ההפצצה כדי לטפל במחמוד שעוד שכב בחול. "אז ראיתי את כל משפחת ראליה. כולם שכבו שם, מלבד הבת, הודא".

התמונה הזו של הודא, בת 12, לא יוצאת לחמזה מהראש, כמו לכל מי שצפה בתמונות האלה בטלוויזיה: הודא רצה בחולות וזועקת "יאבא, יאמה" - אמא, אבא. היא רצה ומחפשת את ההורים, את האחים ואינה מוצאת אף אחד מהם. כעבור כמה שניות היא מבחינה בגופת אביה וזועקת "אבוי מא, אבוי מת" - אבא שלי מת. הודא מתיישבת סמוך לאביה עלי, בן 43 ומכה את עצמה - "אבא שלי מת", היא ממלמלת. החולות כבר ריקים מנפגעים לאחר שרובם פונו על-ידי כלי רכב פרטיים או אמבולנסים.

הודא עדיין לא ידעה באותו שלב כי כמעט כל משפחתה נהרגה. אתמול סיפרה בראיון לערוצי הטלוויזיה כי המשיכה לרוץ כדי לחפש את אביה. "עכשיו, לא נותר לי אף אחד. האחיות שלי, האחים, אבא ואמא שלי כולם נהרגו".

"עלי הוא חקלאי שמתגורר באזור שנמצא מול דוגית, שבו כל הזמן נוחתים פגזים של צה"ל", מספר האני ראליה, בן דודו של האב. "לכן ביום החופש יצאנו כל המשפחה לחוף, המרוחק מאזור ההפצצות, כדי להירגע מעט. קצת אחרי השעה חמש אחר הצהריים, נערכנו לחזור מהים הביתה. לפתע נחתו הפגזים ולא נותר מהמשפחה כמעט איש".

"חלקי גופות מכל עבר"

עלי ראליה, אבי המשפחה, נהרג במקום. עמו נהרגו ראיסה - רעייתו השנייה - בת 36, הילדים - עאליה, בת 24, אלהאם, בת 17, סאברין, בת 7, הנאדי, בת שנתיים והיתם, בן שמונה חודשים. בני המשפחה ששרדו את ההפגזה: הבן אייהם, שלא נפצע. הודא הבת נשרטה קלות. הדיל בת 8, נפצעה בידה ופניה. חמדייה, אשתו השנייה של עלי נפצעה באורח בינוני עד קשה. אדהם בן השנתיים נפצע קשה, סובל מפגיעת ראש והועבר לטיפול בבית החולים סורוקה בישראל. איהם, עוד אחות, הועברה לטיפול שיקומי בישראל.

אייהם, בן המשפחה היחיד שלא נפגע כלל, מספר ל"הארץ" כי תחילה נפל כ-300 מטרים מהם פגז חלול שרק עושה רעש אדיר. "לאחר כמה שניות שוב נפל פגז חלול כמאה מטרים מאתנו. כולם התחילו לרוץ אבל המשפחה שלי לא הספיקה להתארגן. פתאום נחת עלינו פגז נפיץ, שפשוט פגע בנו ישירות. קמתי ולא האמנתי למה שאני רואה. חלקי גופות מכל עבר. לאחותי נקטעה היד. אבי היה מת, שכוב על החול. העברנו שישה מבני המשפחה לטיפול בבתי החולים וכן שני חברים שהיו עמנו בים". עם זאת, אייהם, שאיבד את כל משפחתו, מסרב להתלהם. "בכל עם ומדינה יש אנשים טובים ואנשים רעים. בישראל, אני יודע, יש אנשים שרוצים שלום, אחרים רוצים מלחמה. לא ברור לי כיצד נחיה כרגע. איבדנו הכל".

הבת לא מפסיקה לבכות

חסאן ראליה, אחיו של עלי, היה בביתו במהלך ההתקפה. "התקשר אלי אייהם, הבן, וסיפר לי כי נחת על המשפחה פגז ישראלי והרג את אביו, אחיו ואחיותיו. מיד אספתי כמה מהצעירים ונסענו לבית החולים. שם הצלחתי רק לאסוף את מה שנותר כדי לקבור אותם: היו שם חלקי גופות מעורבבים". חסאן מספר כי הודא הבת אינה מפסיקה לבכות. הדיל עדיין לא יודעת כי שבעה מבני המשפחה, ובכלל זה אביה ואמה נהרגו. לדברי חסאן, "אני אטפל בכל מי ששרד. הם כבר מתגוררים אצלי בבית".

על העתיד חסאן כבר אינו רוצה לדבר. "אינשאללה, נתגבר על מה שקרה. עשיתם פשע. פשע נתעב ואל לכם להתפלא על השנאה אליכם, הישראלים". אלפי אנשים השתתפו בהלוויה שנערכה אתמול אחר הצהריים בבית להיא. בערב כבר ארגן חמאס עצרת אבל סמוך לבית. השירים, הקריאות, הצעקות - שוב דרשו מ"הכתאיב", גדודי עז א-דין אל-קסאם, לנקום את מותם של שבעת בני המשפחה.

אבי יששכרוף



הלווית משפחת ראליה, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו