בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קופצים מעל הפופיק

15 דברים שלא ידעתם על האיבר הכי אופנתי בישראל

תגובות

האם זה הקיץ האחרון של הפופיק? המראה הנבחר של העונות הקודמות, מכנסיים בגזרה נמוכה וחולצת בטן, כבר לא באופנה. בבירות המערב כבר מטפסים המכנסיים במעלה המותן, ואילו החולצות והגופיות הקטנטנות מתארכות ויורדות ומכסות את הפופיק. מצד שני, חולצת הסטרפלס והביקיני לא הולכים לשום מקום, מה שאומר שאופנת הרחוב הישראלית, שעדכון בטרנדים עולמיים הוא ממילא לא הצד החזק שלה, תוכל להמשיך לדבוק בתחושת הבטן שלה: כמה שיותר נמוך וכמה שיותר חשוף, ככה יותר סקסי. ב"ווג" פשוט עוד לא עלו על זה.

לחצו על התמונות כדי לדעת של מי הפופיק       

הנה שניים-שלושה דברים שלא ידעתם על האיבר הכי אופנתי בקיץ הישראלי, האיבר הידוע בשמו העממי פופיק ובשמו התקין טבור ומכונה גם, לגמרי בטעות, קורקבן.

(1) למה קורקבן

אף אחד לא באמת יודע למה קוראים לטבור בעברית קורקבן. קורקבן זאת בעצם קיבה של תרנגולת ששמים בפיתה במעורב ירושלמי. ההנחה היא שהדמיון החיצוני בין הקורקבן לטבור הוליד את ההשאלה הלשונית.

(2) למה פופיק / א'

בגלל הפולנים והצ'כים. בשתי שפות אלו, ואלו בלבד, קיים דמיון פונטי מובהק לפופיק העברי. הצ'כי נקרא Pupik ואילו לחברו הפולני קוראים Pempek. בלטינית שמו של הטבור Umbilicus.

(3) טבור אלוהי

לתיאולוגים הנוצרים יש בעיה עם הטבור. כי אם ישוע, כפי שהם טוענים, אינו ילוד אשה, אז איך זה שבכל הציורים והאיורים, גם כאלה שציירו כמרים והתקבלו על ידי הכנסייה הקתולית, מפאר הטבור את מרכז בטנו ככל האדם? שאלה דומה שואלים את עצמם תיאולוגים יהודים על האדם הראשון שנברא בצלם.

(4) חשיפה ראשונה

בתולדות התרבות המערבית היה הטבור הנשי מכוסה כהלכה. חשיפתו נחשבה לפריצות שעלתה בחומרתה רק על חשיפתו של הקרסול הנשי. רק ב-1946 נחשף ברבים הטבור הנשי לראשונה, הודות להמצאתו של המהנדס ויצרן בגדי הים הצרפתי, לואיס ראר - הביקיני. לארצות הברית הגיע הביקיני והפך לגיטימי כעבור כ-15 שנים, בעיקר בזכות סרטה המפורסם של בריז'יט בארדו, "אלוהים ברא את האשה" והשיר המפורסם לא פחות של בריאן היילנד, "איטסי ביטסי טיני וויני, ילו פולקה דוט ביקיני". באמצע שנות ה-60 לא הורשתה עדיין השחקנית ברברה עדן להסתובב בטבור חשוף בסדרת הטלוויזיה "אני חולם על ג'יני", על אף שלא גילמה אשה אמיתית אלא שדה בבקבוק עטויה בצעיפים שקופים.

לא רק לצרפתים, גם לאיטלקים יש טבור משלהם. הטורטליני, על פי מסורת בעל פה, הומצאו כמחווה לטבורה של ונוס, אלת האהבה במיתולוגיה הרומית.

(5) הטבור ואשת ראש ענף צנזורה

לז'ורז' ברסאנס ייחסו מוזרויות רבות. על רובן אפשר ללמוד משיריו היפים. את אחד המפורסמים שבהם, "אשת ראש ענף צנזורה", תירגם לעברית נסים אלוני ויוסי בנאי שר אותו:

לראות טבור של אשת איש

זה לא בילוי של סוף שבוע

אשר יביא אדם רגיש

למתח אמנותי גבוה

אבל שמעו את הסיפור

על איש הגון וגם צנוע

שמת לראות את הטבור

של אשת ראש ענף צנזורה.

(6) משיכת חבל

הטבור הוא הקשר הראשון של האדם למורשתו, כלומר לאמו. דרכו הוא ניזון בהיותו ברחם. מיד אחרי הלידה חותך הרופא המיילד את חבל הטבור והילוד החדש מקבל טבור עצמאי. צורתו תיקבע בהתאם לכמה גורמים: אופן החיתוך הראשון, הצלקת שישאיר הקליפס ששם עליו בתינוקייה רופא הילדים שמקבל אותו, הגנים של אמא ואבא - והחיידקים. כל אלה יקבעו איך הגלד הזה ייראה כשיירפא סופית וייהפך לטבור.

(7) איזון בקטריולוגי

כדי שגדם הטבור ייפרד סופית וינשור מבטנו של התינוק, יש צורך לגדל שם חיידקים. פרופ' שאול דולברג, מנהל היחידה לטיפול נמרץ בילוד בבית החולים איכילוב, מסביר: "מיד לאחר הלידה סוגרים את חבל הטבור עם תפס מפלסטיק שנשאר עד שהגדם של הטבור מתייבש, ואז חותכים את הקטע עם הפלסטיק ומשאירים גדם קטן שנושר ביום ה-17, בדרך כלל. גדם הטבור נושר בגלל החיידקים שניזונים משאריות חבל הטבור עד שהם מצליחים לחסל אותו לגמרי. חשוב לשמור בגדם על שיווי משקל בקטריולוגי עדין. מצד אחד צריך שיהיו מספיק חיידקים שיאכלו אותו, ומצד אחר, יש למנוע מהחיידקים להתרבות ולגרום לזיהום או למחלה קשה. לכן, כדי להחזיק את החיידקים בחיים, מחטאים את המקום בכמויות קטנות של אלכוהול. אם לא שומרים על איזון נכון, יכול להתפשט משם זיהום לאורכם של כלי הדם שעוד לא התנוונו ולהיכנס לחלל הבטן של התינוק וגם למערכת השתן שלו ולעשות שם נזקים קשים".

(8) הדם הטבורי

הדם הטבורי הוא מקור של תאי גזע עובריים שמשמשים כאלטרנטיווה להשתלת מוח עצם. "יש מחלות שהאפשרות היחידה לטפל בהן היא בהשתלת מוח עצם", אומר הגנטיקאי, פרופ' גדעון בך, "אבל לרוב האנשים שזקוקים להשתלת מוח עצם קשה למצוא תורמים מתאימים, לכן מקימים לאחרונה בעולם בנקים ציבוריים של דם טבורי". בישראל יש שלושה בנקים ציבוריים כאלה: במגן דוד אדום, בבית החולים שיבא בתל השומר ו"דור ישרים", אגודה שמיועדת בעיקר לאוכלוסייה הדתית.

בנוסף לבנקים הציבוריים קמו לאחרונה, כמו פטריות אחרי גשם, בנקים פרטיים לדם טבורי. נציגיהם מסתובבים בבתי היולדות ומנסים לשכנע את הנשים להפקיד בבנק שלהם את הדם מטבורו של התינוק שייוולד בקרוב. תמורת כ-600 דולר ועוד דמי אחזקה שנתית של כמה עשרות דולרים, הם מתחייבים לאחסן את הדם של הילוד, למקרה שיזדקק אי פעם, חס וחלילה, להשתלת מוח עצם. ד"ר אילן גל, גינקולוג, מסביר איך זה נעשה: "לוקחים דם מחבל הטבור של היולדת, בזמן הלידה, סוחטים אותו ושמים למשמורת. תאי הגזע של העובר הם מולטי-פוטנטים ואם הילד הזה יחלה בעתיד, ויצטרך מוח עצם, יהיה אפשר להחזיר לו את התאים האלה ולנסות לרפא אותו".

מה הסיכוי שהילוד הזה יעשה אי פעם שימוש בדם הטבורי שלו?

"קטן ביותר", אומר פרופ' בך, "אחד לכמה אלפים. זה ביזנס טוב שאין מאחוריו הרבה רציונל".

(8) למה פופיק / ב'

חנן גולדבלט, חברו הטוב של הרב מרדכי ארנון, ניסה להיזכר למה בימיו החילוניים קראו לו פופיק, והגיע למסקנה הבאה: "הוא בא לבחינות ללהקת הנח"ל ואני הייתי אחד מהבוחנים. שאלתי אותו איך קוראים לו והוא אמר שהכינוי שלו פופיק. אחר כך היינו ביחד בלהקת הנח"ל, גרתי אתו בדירת רווקים שנתיים והיינו עם אושיק לוי 'שלישיית התאומים'. האגדה מספרת שקוראים לו פופיק בגלל שהוא הגיע לכולם עד לפופיק, אבל באמת אף פעם לא ממש חקרתי את הנושא". גם בכנסת ישראל היה פעם ייצוג לפופיק. אפרים (פופיק) תבורי היה ח"כ מטעם מפא"י בכנסת הראשונה והשנייה.

(8) קבלני שיפוצים

"הטבור הוא שריד מהלידה", אומר רופא הנשים ד"ר דני כפרי. "ברגע שהוא נסגר אין לו עוד תפקיד".

טעות. מהרגע שהטבור ירד לרחוב יש לו תפקיד, ועוד איזה. יעידו כל המנתחים הפלסטיים. ד"ר אבי וינברג, מנתח פלסטי, מדווח על עלייה משמעותית במספר הנשים שבאות אליו ומבקשות לסדר להן את הטבור. "פתאום נשים מתעסקות עם הטבור שלהן", אומר וינברג. "אולי אנחנו קצת בדיליי, כי הן הולכות חשופות בטן כבר המון זמן, אבל רק בחצי השנה האחרונה שמתי לב שבאות אלי יותר נשים, סביב גיל ארבעים-חמישים, שמתעניינות בזה מבחינה ניתוחית".

אילו ניתוחים עושים?

"ככל שהטבור גבוה יותר זה סימן לצעירות, וככל שהוא צונח יותר כלפי מטה - סימן לבגרות האשה. אז רוב הנשים מבקשות להגביה את הטבור. נשים שיש להן טבורים רוחביים, מבקשות הרבה פעמים טבורים אנכיים, אליפטיים בצורתם. חוץ מזה יש דרישה להקטנת טבורים. זאת פרוצדורה לא גדולה, 20 דקות בערך, בהרדמה מקומית. בכמה מהמקרים נשארת צלקת, זה אזור שמצטלק פחות יפה, אבל הן אומרות שאין להן בעיה, כי הן שמות עגיל או קעקוע".

ניתוח הטבור הוא תענוג לא יקר במיוחד. כ-2,000 שקלים.

פרופ' רפאל שפיר, לשעבר מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית באיכילוב, מתקן ומעצב טבורים מחדש בעת שהוא עושה ניתוחים פלסטיים למתיחת בטן. "כשמותחים את הבטן חותכים את הטבור ומוציאים אותו החוצה כדי להרכיב אותו אחר כך במקום החדש. את העור של הבטן מושכים לכיוון הערווה, אחר כך פותחים פתח חדש ולשם מכניסים את הטבור ותופרים אותו למקום", אומר שפיר. הטבור הנחשק, הקלאסיקה של הטבורים, נקרא "מרצדס", כצורתו של סמל המכונית.

(8) עגיל בבטן

תופעת הטבור הגלוי סיפקה תעסוקה רבה לבעלי מקצוע חדש יחסית: הפירסר. לפני עשור בערך היו בישראל פירסרים ספורים, היום יש כ-40 בעלי סטודיו שמתפרנסים מזה בכבוד. איפה לומדים להיות פירסר? מקצת הפירסרים הישראלים למדו בחו"ל והאחרים למדו אצל אלה שלמדו בחו"ל.

בסטודיו של פירסר יש בדרך כלל גם תכשיטים מיוחדים לטבור. "יש עשרות עגילים של פירסינג", אומר מוטי גל, פירסר והבעלים של "ג'ובינו" ברחוב שינקין בתל אביב. "נשים מתאימות אותם לחולצות ולבגדים, לפי צבעים ולפי דוגמאות. יש כאלה שאני עושה להן הזמנות מיוחדות בחו"ל, בגלל שאני לא מחזיק אותם בחנות, כי קשה לעשות אותם בגלל זוויות הכיפוף, צורת ההברגה והסגירה שלהם והם מאוד יקרים".

גילן של הנשים שבאות אל גל כדי לעשות פירסינג בטבור מתחיל בגיל ההתבגרות ומסתיים אי שם בשנות השישים, לדבריו. "באות סבתות עם הנכדות שלהן לעשות פירסינג ביחד", הוא אומר, "זה קטע מדליק". גל לא מרגיש שהטרנד של חולצות הבטן דועך. אולי קצת בכל זאת. "היום הנשים שעושות עגילים בטבור עושות אותם יותר בקטע של הפירסינג כשלעצמו, הן פשוט מתחברות לזה, בלי קשר לאם רואים את הטבור בחוץ או לא. באות מכל השכבות, מהנשים הכי פשוטות ועד להכי מצליחות, כמו שופטות, רופאות מנתחות ופרופסוריות שאסור שידעו שיש להן דבר כזה".

מחיר התענוג, העגיל והחור, נע בין 110 ל-250 שקלים, תלוי בסגנון העגיל ובמתכת שממנה הוא עשוי. העגילים משובצים באבנים טובות, בטורקיזים, באבנים כחולות נגד עין הרע ויש אפילו ביקוש גדול, בקרב תיירות - נשים ציוניות, אומר גל - שמחפשות לבטן עגיל עם מגן דוד או חמסה משובצת באבנים.

החלמה מניקוב הטבור יכולה להיות ארוכה ולהימשך גם תשעה חודשים. והטיפול היומי מייגע למדי. בתקופה הראשונה יש לרחוץ את המקום מדי יום במלח ים טבעי וסבון אנטי בקטריאלי ולמרוח במשחות מיוחדות. לאחר ההחלמה ממשיכים במלאכת הניקוי מדי כמה ימים. מי שלא מקפידה על הכללים, עלולה להיקלע לצרות. "יש הרבה מאוד בעיות של החבר'ה הצעירים, אחרי ההתלהבות הראשונה נמאס להם לטפל ואז מתחילים הבלגנים. הם יכולים להגיע לבתי חולים עם דלקות וצלקות", אומר גל.

"הפירסינג בטבור מסוכן מבחינת זיהום כמו פירסינג בכל מקום אחר בגוף", אומר פרופ' שפיר. "עיקר הבעיה שזה יכול לגרום לצלקות מאוד לא יפות, תלוי בסוג העור. יש אנשים שיש להם נטייה לפתח צלקות אפילו מדקירה של מחט. כהי עור וג'ינג'ים יכולים לפתח צלקות כאלה במיוחד אחרי פירסינג".

(8) תורת המתכות

לא מומלץ לענוד על הטבור עגיל עשוי זהב. החומצות שהגוף מפריש מפרקות את הזהב, והקורוזיה צובעת את סביבת הטבור בירוק. המתכת הנפוצה ביותר לעגילי פירסינג היא פלדה כירורגית (אל-חלד) אבל מי שאלרגי לניקל, שמצוי בפלדה הכירורגית, עלול לפתח תופעות אלרגיות שונות. ויקטור גרינברג, הפירסר של "פסיכו", בדיזנגוף סנטר בתל אביב, ממליץ לכל מי שבא לעשות פירסינג בטבור לברר למה הוא אלרגי. המתכות הבטוחות ביותר הן טיטניום, פלטינה ומתכות אצילות אחרות.

(8) מותניים נמוכים

האופנה, על פי גדעון אוברזון ובתו קארן, כבר בקיץ הזה הפנתה עורף לטבור. "הרחוב הישראלי התאהב במותן הנמוך", אומר אוברזון. "זו היתה אופנה עולמית שחלפה-עברה מן העולם בקיץ שעבר. בקיץ הזה המותן המודגש, גם במכנסיים וגם בבגדי ים, קיבל את כבודו בחזרה, אבל הנוף הישראלי עוד לא הפנים את זה. יש משהו במותן הנמוך שהאשה הישראלית, שהמותן שלה לא קטן בכלל, אוהבת במיוחד. היא טועה לחשוב שאם היקף המכנסיים מאוד רחב (במכנסיים נמוכי מותן, ההיקף רחב במיוחד), אז הוא יתלבש עליה יותר טוב".

אופנת חולצות הבטן, אומרת קארן אוברזון, ראשיתה בחדרי הכושר ובשיעורי האירובי. זה נתן את ההשראה לאופנאים ואומץ בהתלהבות על ידי הרחוב. "אבל היום האופנה השתנתה", היא אומרת. "החולצות והגופיות התארכו ואפילו הבחורות הצעירות שיכולות להרשות לעצמן כבר לא הולכות עם הפופיק בחוץ".

(8) מוך וסטיות קטנות

אחד הדברים הבלתי מוסברים ביותר בנוגע לטבור הוא המוך הטבורי. איש אינו יודע בוודאות מדוע יש אנשים שאצלם נאסף מדי יום מוך בתוך הטבור ואילו אצל אחרים הבעיה אינה קיימת כלל. המוך הוא כדור צמרי זערורי שמשתחרר, כפי הנראה, מסיבי הבגדים ומתכרבל לתוך חלל הטבור. מרבית בעלי המוך מרוקנים את טבורם בבוקר, במקלחת. יש כאלה שאוספים את הצמר ומקווים יום אחד למלא בו כרית. לפי ספר השיאים של גינס, אוסף המוך הטבורי הגדול בעולם שייך לגרהם בארקר האמריקאי, שהתחיל לאסוף אותו ב-1984. מדי בוקר, מרוקן בארקר ממעמקי טבורו 3.03 מיליגרם מוך ומעביר לצנצנות מיוחדות.

תופעת המוך אופיינית בעיקר לגברים. למה דווקא בטבור? ההשערה היא שהטבור מכיל לחות שלוכדת כל מה שנמצא בסביבה. גברים עם בטן שעירה נוטים לאסוף יותר מוך מאלה שבטנם נטולת שיער. מחקר מקיף של העניין עשה ד"ר קרל קרושלניצקי מאוניברסיטת סידני. הוא בחן מוך של 4,800 אנשים והגיע למסקנה הבאה: מכונות כביסה הנטענות מלמעלה, שאינן כל כך עדינות כמו אלו הנטענות מהצד, גורמות בכל כביסה לסיבי בד להיפרד מהבגדים, ואלה נודדים אחר כך לטבור.

(8) כוח היפנוטי

רקדנית בטן רעולת פנים וחשופת טבור, לבושה צעיפים שקופים וצבעוניים, מעוררת את הפנטסיה ומגרה את הדמיון. מה יש בריקוד, מרקיד הטבור, שמהפנט מיליוני גברים בעולם? אבן אודם, מתברר. אבן שנולדה כדי להפנט גברים, לערפל את חושיהם, לפתוח את לבם ולהדביק אגב כך שטרות על גופה של הרקדנית. הלן שני, רקדנית בטן מקצועית ומורה, אומרת שזאת מסורת עתיקת יומין: "בזמן העתיק הרקדניות היו מצמידות לטבור אבן אודם שהיתה מושכת את העיניים ומבלבלת את האנשים ומהפנטת אותם. לרובי יש הכוח להפנט".

האם גם לפירסינג יש כוח היפנוטי? "להיפך, הברזל מפריע לצ'אקרות לעבוד כמו שצריך, הוא עוצר את כל האנרגיות", אומרת שי. "במיוחד באזור הטבור, שם נמצאת צ'אקרת האש, צ'אקרה מאוד חשובה ומרכזית, שייכת לצחוק, לריקודים, לשלווה הגופנית. אם את צוחקת את מרגישה שהבטן מתכווצת בדיוק באזור הזה, ואם עוצרים שם את האנרגיות, זה מפריע ויכול להזיק".

ליאורה סגלוביץ, רדקנית בטן, מורה וכוריאוגרפית, מביעה את עצמה דרך הטבור שהוא מפתח הבטן. "דרכו אנחנו מגיעים לכל המקומות בגוף, הן בהיבט הרוחני והן בהיבט הפיסי", היא אומרת. "במיוחד נשים מתחברות משם לנשיות שלהן, שמדברת מהבטן". ריקוד הבטן, על פי סגלוביץ, משלב בתוכו אספקטים רוחניים ופיסיים כאחד. עובדה, היא אומרת, רופאים לא פעם מפנים פציינטים עם בעיות אורתופדיות, לחוג לריקודי בטן ופסיכולוגים נעזרים בהם כחלק מהטיפול.*




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו