בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טדי קטן זה טוב. אני אוהב את זה

אחרי שגייס מיליארדים, כבש את וול סטריט והריץ את עמיר פרץ, אראל מרגלית משוכנע שירושלים מוכנה לטדי קולק הבא שלה. יש גם מועמד מתאים: מיליונר סוציאליסט, שלא מתבייש בזה

תגובות

אראל מרגלית שקוע כל כולו בשיגעון החדש שלו: אנימציה. אין לו ספק שהאנימציה היא העתיד. שהמהפכה הבאה בהיי-טק תביא את ההיי-טק אל מעבר לטכנולוגיה עצמה ותחבר אותו לתוכן. ואין לו ספק שהמקום הנכון לחבר בו טכנולוגיה ותוכן הוא ישראל. ליתר דיוק - ירושלים. ליתר דיוק - מתחם הרכבת בירושלים. ועל כן הוא מגייס כעת כמאה מיליון דולר, כדי להפוך את המתחם הישן לאולפן האנימציה הממוחשבת הגדול ביותר מחוץ לארצות הברית. ומביא לירושלים כמה מהכישרונות הגדולים של וולט דיסני וספילברג. ומגייס כמאה אנימטורים מקומיים. ועובר על תסריטים ומשפץ את בית המדפיס הממשלתי הישן כדי שבתוך כמה חודשים, אחרי שהתסריט הנבחר יושלם, אפשר יהיה להפוך אותו באולפן החדש לסרט האנימציה הראשון באורך מלא, שיפלס את הדרך לתעשייה החדשה. ויהפוך את ירושלים למקום שבו עמק הסיליקון פוגש את הוליווד. יהפוך את ירושלים למקום אשר בו אמריקה פוגשת את אסיה. יהפוך את ירושלים למקום אשר שוב מספר סיפור.

הוא חולה ירושלים, מרגלית. אוהב את העיר, נושם את העיר, דבק בה בכל מחיר. בשנות ה-90 המוקדמות עבד עם טדי קולק. אחר כך, כשקולק הובס, הקים בברכתו את קרן הון הסיכון היושבת במלחה ונושאת את שם ירושלים Jerusalem Venture Partners, אבל גם היום הוא רואה את עצמו כמי שהושאל לעסקים, כמי שהתשובה האמיתית שלו היא ירושלים.

הוא גבה קומה, חם מבע, נוקשה בעסקים, בן 45 נשוי ואב ל-3, מתגורר בבית אבן יפהפה בעין כרם. נחשב בקהילת ההיי-טק לקונטרול פריק, היודע לשחות נגד הזרם. לא מעט פעמים ראה את הנולד והקדים את הטרנד. הוא היה הישראלי הראשון שהופיע ברשימת מידאס היוקרתית של פורבס. זכה לאמון רב בוול סטריט ובעמק הסיליקון ובשנים האחרונות הצליח לפרוץ גם לסין ולזכות בה למעמד יוצא דופן. מ-700 מיליון הדולר שאותם גייס בעשור האחרון הניב למעלה משני מיליארד דולר.

במערכת הבחירות האחרונה היה מרגלית אחד מאנשי העסקים הבודדים שהתייצבו לצדו של עמיר פרץ. ההתייצבות הזאת לא היתה מקרית. לפני שנים אחדות גילה את המצוקה החברתית בישראל. על כן יזם תוכנית שיקום קהילתי בכמה משכונות ירושלים. על כן יזם תוכנית מעורבות בכמה בתי ספר חלשים בעיר. במקביל הקים את "המעבדה" במתחם הרכבת שנועדה להחזיר לירושלים מעט חיי לילה ותסיסה אמנותית.

כך שהכיוון ברור: אראל מרגלית עושה את דרכו אל הזירה הציבורית. הוא פועל, הוא יוזם, הוא מתרוצץ. למרות שהוא לא נושא בתפקיד ציבורי כלשהו, הוא חושב ומתנהג כמו ראש עיר. רבים מפצירים בו לקום ולעשות מעשה ולרוץ לראשות העיר. אחדים טוענים שהוא כבר בעצם רץ לראשות העיר, אבל מרגלית עצמו עדיין לא מודה בכך. קצת מוקדם מדי.

הפכנו למעצמה

בקהילה העסקית אתה מוכר, בציבור הרחב פחות. מה אתה בעצם עושה? במה אתה עובד?

"אני מחבר את עולם ההון לעולם הממציאים הגדולים. בשנות ה-90 המוקדמות עבדתי עם טדי קולק ברשות לפיתוח ירושלים. ניסיתי לקדם את מהפכת ההיי-טק בעיר. ואז קראתי ספר של רוברט רייך, שדיבר על החשיבות של מי שמסוגל לתרגם בין ההון הגדול בעולם לבין היוצרים הגדולים שלא יודעים לדבר אתו, ומיד הבנתי שזה אני. אני לא מהנדס, לא איש טכנולוגיה, ובאותה התקופה לא היה לי שום הון. היה לי אוברדראפט של 40 אלף שקל בבנק, אבל ידעתי שאני אדם של חיבורים. אני אוהב לחבר בין אנשים שונים ובין דיסציפלינות שונות. אז הלכתי והקמתי את קרן הון הסיכון שלי, JVP, שהיתה קרן הון הסיכון השנייה בישראל. הכרזנו עליה במאי 1993 ובינואר 1994 גייסנו 20 מיליון דולר ראשונים".

מה מכרת למשקיעים הראשונים, שהתבקשו לסכן את כספם בהרפתקה של בחור ישראלי צעיר וחסר כל ניסיון עסקי?

"שום דבר. את האנרגיה שלי ואת החזון שבישראל עומדת להתרחש מהפכת היי-טק ענקית. מאז הקמנו ארבע קרנות. 4-JVP גייסה 400 מיליון מיד אחרי נפילת השוק ונפילת התאומים ב-2001 והיא מצליחה מאוד. עדיין מוקדם לדווח על שיעור הרווח המדויק אבל אני יכול לומר שהוא יהיה מאוד מרשים".

הכישלון הגדול שלך היה כרומטיס. הפסדת שם מאות מיליונים, כי לא מכרת בזמן את המניות של החברה שקנתה אותם.

"לא בדיוק כישלון. כרומטיס היא העסקה הגדולה ביותר שנסגרה עד היום בתחום ההיי-טק הישראלי: 4.9 מיליארד דולר. היה לנו חוסר מזל בכך שבין ההכרזה על העסקה לבין מימושה, החברה שלה מכרנו את כרומטיס, לוסנט, התמוטטה לנו מול העיניים. בעצם זה היה משבר נקודתי שבישר את המשבר הגדול של עולם ההיי-טק חצי שנה לפני שהנאסד"ק קרס. לכן הרווחים שלנו, שהיו מבוססים על ערך המניות של לוסנט, היו בסופו של דבר כמחצית ממה שהיו אמורים להיות. ובכל זאת גם כך המשקיעים שלנו הכפילו את כספם פי 60 או 70. אבל בארץ אוהבים מאוד לעשות ממך גיבור ביום אחד ולהעלות אותך על המוקד ביום השני. לכן דיברו על ההפסד הענק שלנו מבלי להתייחס לכך שהוא נבע מכך שהעסקה היתה עסקת ענק. עסקה שלא היתה כמוה בארץ לפני כן וגם לא אחרי כן".

היום אנחנו ניצבים בפני בועה חדשה, כמו בשנת 2000?

"היום העולם הגיע לרמת המחירים של שנת 2000 אבל עם מכפילים הרבה יותר רציונליים. אין בועה כרגע, אבל יכולים להיות גלים. אלה מאתנו שעברו את מחנה האימונים הקשה של 2001-2002, כשהיה נדמה שהגיע סוף העולם, צריכים להיות מוכנים לגלים טובים יותר ולגלים טובים פחות. בארצות הברית ובסין יש צמיחה גדולה, אבל בזמן גאות כדאי לנצור ובזמן שפל כדאי להשקיע".

מה מקומה של ישראל בתוך היקום הזה?

"דווקא בתקופה של התמוטטות בעולם הכלכלי-טכנולוגי ישראל בלטה כאחד משני המוקדים העולמיים היחידים שמסוגלים להמשיך ליצור בתקופה הקשה ביותר. הישראלים הוכיחו שגם בזמנים רעים הם יודעים לבוא עם רעיונות חדשים. עם אופקים חדשים. עם יכולת הסתגלות בלתי רגילה. לכן אנחנו מוצאים את עצמנו כעת במצב שבו ישראל היא המעצמה מספר שתיים בעולם הטכנולוגי הזה. הציבור הרחב לא תמיד מבין את ממדיה של המהפכה שהתרחשה כאן. לישראל יש יותר חברות שנסחרות בנאסד"ק מאשר לכל מדינה אירופית. מספר החברות הישראליות בנאסד"ק מתקרב לזה של כל מדינות אירופה יחדיו. אנחנו המדינה החזקה ביותר בתחום הזה מחוץ לארה"ב. חזקה יותר גם מקנדה".

מנין זה בא?

"יש פה אנרגיה אדירה. הרבה אנשים עדיין לא תופשים כמה כוח היצירה כאן גדול. והיה פה מדע, שתמיד היה חלק מהעם היהודי. והיה ההדגש של בן גוריון, שכדי שישראל תוכל לעמוד מול העולם הערבי, היא חייבת לשמר יתרון טכנולוגי. ואז, אל תוך זה, באו בשנות ה-80 כמה חברות אמריקאיות, שהביאו תרבות ניהול אמריקאית. ובשנות ה-90 בא ההון סיכון שאותו אני מייצג, וזה היה כמו גפרור בשדה קוצים. מה שהיה אצור באקדמיה ומה שהיה אצור בביטחון, פתאום קיבל מימוש כלכלי ונוצרו חברות יש מאין באיכות מדהימה ובקצב מדהים. מדינת ישראל הפכה להיות לסטארט-אפ אחד גדול".

אנחנו באמת עולים היום על האירופים?

"האירופים ואנחנו זה כמו שני גזעים שונים. הם סגורים בחברות הגדולות שלהם, עם הזהירות והפחד להפסיד. לעומת זאת, בישראל לא פוחדים להפסיד. מבינים שכישלון הוא לפעמים חלק מתהליך, ומכיוון שאנחנו חברת מהגרים, כולם רוצים להוכיח את עצמם. כל ישראלי חושב שההבדל בינו לבין ביל גייטס הוא רק קצת זמן. שלווה אינה היעד העליון, אנחנו מן זיקית תרבותית כזאת. קודם התאמנו את עצמנו לתרבות הניהול האמריקאית ועכשיו אנחנו מפנימים מהר מאוד את אסיה. לכן גם הסינים רואים בנו היום פרטנר מאוד חזק. הולכת ונוצרת ברית עסקית חזקה מאוד עם הסינים".

מחובר לשבט שלי

אם הכל כל כך טוב, מדוע אתה הולך ותומך בעמיר פרץ, שטוען שלא כל כך טוב. שהמצב הכלכלי-חברתי בארץ בלתי נסבל?

"מפני שאני חושב שהאנרגיה הגדולה שאני מתאר לך מרוכזת היום באזור גיאוגרפי צר ובשכבה חברתית דקה בחברה הישראלית, ואני לא מאמין שאפשר להסתגר בתוך המשולש של כפר שמריהו-הרצליה פיתוח-רמת אביב. לכבוש את העולם זה נהדר, אבל יום אחד אני הבנתי, שמהמשרדים שלי בגן הטכנולוגי במלחה בירושלים, יש לי יותר קשר עם טוקיו ועם שנחאי ועם לונדון, מאשר עם הקטמונים. כפי שחוללנו מהפכת היי-טק, אנחנו חייבים לחולל מהפכת פריפריה. גיאוגרפית וחברתית. אנחנו צריכים תוכנית עסקית לנגב ולגליל ולירושלים. אנחנו צריכים שותפות בין הממשלה לבין המגזר העסקי, כדי ליצור פיתוח אזורי אינטנסיווי, כי אחרת אנחנו מפספסים אוכלוסיות שלמות. אנחנו מפספסים המון כוחות של כישרון ויצירה.

"זו היתה הטעות הגדולה של ביבי. הוא חשב טוב. הוא עשה נכון בשמירה על משמעת פיסיקלית וביצירת תנאים נוחים למשקיעים, אבל הוא ויתר על מיליוני ישראלים. הוא לא הבין שהתהליך היצירתי חייב לכלול לא רק מיליונרים ומהנדסים, אלא טכנאים והנדסאים ומורים. הוא חייב לכלול את כולם".

כל זה יפה וטוב, אבל למה פרץ?

"בשבילי עמיר הוא לא רק מה שהוא אומר אלא מה שהוא מראה. זה שהוא משדרות, עלה ממרוקו, צמח מתוך ישראל השנייה. הרים את עצמו במו ידיו. חשבתי שיש בזה משהו מאוד חזק. חשבתי שהוא הסטארט-אפ החברתי הכי מעניין בארץ".

הסטארט-אפ הזה לא איכזב? המהפכה לא נגמרה בקול ענות חלושה?

"הקמפיין של מפלגת העבודה היה בינוני. הוא לא היה מבריק וכדי לעשות את השינוי שצריך היה לעשות היה צריך קמפיין מבריק. אבל עמיר הוא פוליטיקאי בכל המובנים של המלה. הוא מבין כוח פוליטי ויש לו כוח פוליטי. לכן אני חושב שהסיפור לא נגמר, הוא רק מתחיל. עוד תהיה לו, לעמיר פרץ, ההזדמנות להיות ראש ממשלה".

אתה סוציאליסט?

"תמיד הצבעתי עבודה. עכשיו גם התפקדתי. משם אני בא. נולדתי בקיבוץ נען, שהוא הקיבוץ הראשון של הנוער העובד. סבא שלי, אברהם איכר, היה מפקד ההגנה בתל אביב ובירושלים, לכן האתוס של תנועת העבודה הוא חלק ממני. יש לי רגישויות סוציאליות חזקות מאוד. לא בולשוויק, אבל סוציאליסט. יש לנו שתי אפשרויות בחיים. אחת היא להקים גדרות גבוהות מאוד, שיגדרו את השכונה שלנו, העיר שלנו, המדינה שלנו, ואז נחיה במין גטו כזה עם אנשים שנראים כמונו. מין דרום אמריקה כזה. משהו שאפשר לחוש אותו ברמת השרון וברמת אביב ג', אבל האפשרות הזאת אותי לא מעניינת. בעיני החיים הם לא רק קורס טיס, אלא גם מחזור מאי של גולני. ובעיני המקומות הכי יצירתיים והכי מרתקים בעולם הם מקומות של מהגרים. מקומות שבהם אנשים שונים נפגשים וצריכים להוכיח את עצמם. אני גם זוכר את מה שאדם סמית אמר, שהשוק יכול לעבוד רק במקום שיש בו איזה נורמה מוסרית ואיזושהי חמלה בסיסית של האחד כלפי השני".

וכאן יש חמלה כזאת?

"אני חושב שזה חלק ממשמעות החיים. זה טבוע בכולנו. חלק מהמשמעות של המקום שלך הוא הקשר שלך לאנשים במקום. והשאלה היא אם אתה רואה את המקום כקלאב או רואה אותו כעם. אותי קלאב לא מדליק, אותי מעניין המקום במובן הרחב. אחרת למה להיות פה? למה לא להיות קפיטליסט בניו יורק?"

באמת, למה לא? אתם הלא מהגלובליזציה ואת הגלובליזציה אפשר לחוות בכל מקום ומכל מקום.

"כי ישראל היא בדי-אן-איי".

ואם אני מציע לך מחר קרן הון סיכון מדהימה בוונקובר?

"לא, לא".

למה לא?

"אנחנו חושבים שאנחנו יצורים מאוד חומריים, שזו חברה מאוד חומרית, אבל זה רק חלק מהסיפור. כי הסיפוק הוא לא רק להצליח. הסיפוק הוא להצליח במקום שלך".

אתה מנסה לומר לי שיש משמעות לחיים בארץ?

"בטח. משמעות היא העניין. אנחנו איזה מין שבט אינדיאני קדום כזה. ולשבט הזה יש סיפור. ואני מחובר לשבט שלי. ומחובר לסיפור של השבט שלי. בכל זאת, אנחנו הקורבנות הכי גדולים של המאה ה-20. אין מה לעשות. הטרגדיה הכי גדולה קרתה לעם שלנו. ואנחנו מדחיקים את זה רוב הזמן, אבל אנחנו נמצאים פה כמישהו שקרה לו דבר נורא והוא צריך להמשיך לחיות. ואנחנו ממשיכים לחיות. וזה מרתק בעיני. זה הופך את המדינה שלנו לאחת המדינות הכי משמעותיות בעולם בעומק וביצירתיות ובדחיסות החיים".

אתה נשמע כמעט דתי.

"המורה שלי בקולומביה, פרופ' מורגנווסר, אמר לי שאני האדם החילוני הכי דתי שהוא מכיר".

אז אתה מודה באשמה.

"קשה להסתכל על הסיפור ההיסטורי שלנו בלי לראות בו נראטיב. אתה יכול לפרש אותו כמשהו דתי ואתה יכול לפרש אותו כתנועת הרוח של העם היהודי בהיסטוריה, אבל יש פה סיפור. ולסיפור יש משמעות. לכן מותר להתייחס אל עצמנו גם באיזה סוג של אורך רוח וסלחנות. ומותר לראות כמה מדהים הדבר שאנחנו מנסים לעשות כאן".

החרדים נורא נחמדים

אתה רץ לראשות עיריית ירושלים?

"בשנים האחרונות פונים אלי ומבקשים ממני שארוץ לראשות העירייה. בדיוק לפני שנכנסת התקשרה דמות בכירה בעיר וביקשה ממני שאעשה זאת. גם טדי קולק ביקש ממני לפני ארבע שנים שארוץ, אבל לי יש כעת מחויבות מאוד גדולה כלפי קבוצת משקיעים ענפה. אני עסוק במילוי ההתחייבות שלי כלפי היזמים שלי".

כלומר, אתה מתכוון לרוץ, בעצם כבר רץ, אבל עדיין לא יכול להכריז על כך רשמית בגלל התחייבויות עסקיות קודמות?

"אחת המחלות הכי נוראות שלנו בארץ היא הציניות. הציניות פה היא כמו סיד על עלי השרך. היא החומצה האוכלת אותנו. היא מוציאה את האמונה של אנשים באנשים אחרים ובאפשרות של שינוי. כי בארצות הברית יש את הדבר הג'פרסוני הזה שאתה קם ועושה עבור הקהילה שלך. אבל פה, ברגע שאתה מנסה לעשות איזושהי פעולה שאין לה מטרות רווח, מיד חושבים שמסתתר מאחוריה אינטרס כלכלי או פוליטי. ואני מנסה להגן על עצמי מפני הציניות הזאת. אני לא רוצה שהציניות הזאת תפגע במה שבאמת חשוב. בהצלת ירושלים".

מה דפוק בירושלים?

"ירושלים מנקזת אליה היום המון מהכעס של הישראלים על דברים שנמאס להם מהם: החרדים, הסכסוך, הממשלה. הדרך להתמודד עם הכעס הזה היא לא ויכוח אלא עשייה מנפצת סטריאוטיפים. אבל אין מי שיעשה, כיוון שהעיר לא מתנהגת כבירה אלא כקבצן עיירה המלקט פירורים מהממשלה. במקום להאמין בעצמה ולעזור לעצמה, ירושלים נכנסה לסחרור של חוסר כיוון ופסימיות".

מי דפק את ירושלים?

"המנהיגות המקומית כל כך חלשה שבמקום להאשים אותה אתה מרחם עליה".

אהוד אולמרט נכשל כראש עירייה?

"אולמרט היה שר מסחר ותעשייה טוב יותר משהיה ראש עיר".

ירושלים לא התאוששה מהאובדן של טדי קולק?

"לא. ממש לא. היא מחכה לטדי חדש".

ואם יקום טדי חדש, מה עליו לעשות?

"לשקם את מרכז העיר, להחזיר אליו את היצירה, הצעירים והתוכן. לחולל מהפכה בשכונות כדי להחזיר אותן למאה ה-21. לכלול את החרדים בתוך החזון היצירתי, להפוך אותם לחלק מכוח העבודה, אבל מעל הכל לחגוג ולקדש את היוצרים בעיר. את האוניברסיטה ואת בצלאל ואת הדסה ואת רשות השידור שתשוקם ואת סם שפיגל. כי יש בעיר המון כוחות. המון יצירה. ופשוט צריך להוציא את הכוחות האלה לאור. ואז פתאום כולם יראו איזה אוצרות יש כאן. אוצרות שאין לשום עיר בשום מקום אחר בעולם".

נשמע יפה. קצת דמיוני.

"בכלל לא. כשעבדתי עם טדי על הבאת היי-טק לעיר, הגורו שלי היה מייקל פורטר מהרווארד, שהראה שאזורים יכולים להתמקד עסקית בדיוק כפי שחברות מתמקדות עסקית. שכדי לפתח עיר או חבל ארץ, אתה צריך לבנות בהן אשכול של תעשיות הקשורות זו בזו. את זה עשינו, אבל היום אני מבין את המגבלות של העשייה שלנו, כי בעצם מה שבנינו הוא גטאות סטריליים של היי-טק שמנותקים במידה רבה מהסביבה ומהקהילה. והיום אני מבין, שביזנס לבדו לא משנה מקום.

"כי ירושלים היא לא הרצליה פיתוח. הגאולה לא תבוא אליה רק בכך שתדביק לה עסק משגשג. מה שאתה צריך פה, הוא שהממדים השונים של היצירתיות שקיימים כאן - סופרים ואמנים ואנשי הגות ואנשי טכנולוגיה - ימצאו זירה משותפת שבה יפעלו באופן קוהרנטי. לכן הגורו שלי עכשיו הוא לא פורטר, אלא בחור בשם ריצ'רד פלורידה, שאומר שערים חזקות לאורך זמן הן ערים של המעמד היצירתי. ערים שיש בהן אנשים העושים שימוש בשכלם לעשייתם. זה יכול להיות אנשי היי-טק, אבל גם רופאים ומורים ומוסיקאים ועיתונאים ואנשי המגזר השלישי, שזה בדיוק מה שיש לנו בירושלים. כל האנשים האלה, הזקוקים זה לזה, יכולים ליצור ביניהם מפגש של תוכן, של דיסציפלינות. והמפגש הזה הוא שיוצר בסופו של דבר את התסיסה האורבנית. הוא משחרר את היצירה".

אתה רואה בירושלים בירה של המעמד היצירתי?

"בדיוק. כשאתה יושב ב'רביבה וסיליה' ברמת השרון, העוגות נהדרות, אבל השיחות שאתה שומע סביב הן שיחות עסקיות, ביזנס. לעומת זאת, כשאתה יושב בקפה בעמק רפאים ביום שישי בצהריים, אתה שומע על המחקר הזה ועל הספר ההוא ועל מאמר שהרגיז את כולם. זה לא חיסרון, זה יתרון. זו השראה. זה סוג של עומק.

"אתה יודע מה עשה ראש עיריית אוסטין כדי להפוך אותה למרכז היי-טק? הוא הביא לעיר מוסיקה. המוסיקה הפכה את אוסטין להיפ, לאופנתית, וכשהיא היתה היפ, בא גם ההיי-טק. בירושלים לא צריך לעשות מהלך כזה באופן מלאכותי. הכל כבר כאן. הכוח והעומק. מספיק שתחזיר את בצלאל אל מגרש הרוסים ותקים את מיזם האנימציה הגדול שאנחנו מקימים במתחם הרכבת ותשקם את רשות השידור וכבר יש לך שלושה מוקדי יצירה גדולים בתוך המרכז המזינים זה את זה. ואם תהפוך את בית הספרים הלאומי למוקד משיכה לכל צעיר בארץ ואם תביא גם את האוניברסיטה אל תוך המרכז ותתסיס את הסטודנטים ותיתן תחושת כיוון לאמנים וליוצרים, אז בתוך שנתיים שלוש, כבר יש לך עיר שונה לחלוטין".

תל אביב מרגיזה אותך? מעוררת בך קנאה?

"תל אביב מרתקת אותי. המשפחה שלי היתה בין 16 המשפחות הראשונות שהקימו את תל אביב. הישראליות היתה צריכה מקום חדש על החולות כדי להגדיר את עצמה, וזה תל אביב. אבל ההוויה הישראלית היא גם ההוויה של עם והיסטוריה ושבט. של שבט העם היהודי. וירושלים היא בירת הדורות של השבט. לכן מה שאנחנו עושים פה אינו על דף חלק. הוא בדיאלקטיקה עם כל מה שהיה. ואם תל אביב היא הססגוניות של עכשיו, ירושלים היא העומק של תמיד. אבל התפקיד שלנו כעת הוא לא להיבלע במטאפיסיקה ובהיסטוריה. לא לתת לעיר להפוך למוזיאון, אלא להביא אותה במגע עם העכשיו".

אתה באמת רואה את החרדים כחלק מההתרחשות הזאת?

"ישראלים התקועים עם הסטריאוטיפ של החרדים מכביש המריבה בר אילן, לא מבינים מה באמת קורה היום במגזר החרדי. הם לא מכירים את הנשים החרדיות העובדות בתעשיית הבינה בהר חוצבים. הם לא מכירים את החרדים העובדים אצלנו ב-JVP. בתוך כמה שנים אפשר להפוך את השליש החרדי של ירושלים, שאינו נמצא כעת במשחק הכלכלי-יצירתי לחלק מהמשחק הזה. הפוטנציאל של החרדים מדהים. הם מביאים אתם מיקוד ושקדנות ונאמנות. יש להם מנטליות עסקית. הם גם נורא נחמדים. לכן לא אכפת לי מה השקפת העולם שלהם. בזמן קצר ביותר הם יכולים להפוך לנכס הגדול ביותר של עולם ההיי-טק בכלל ושל הכלכלה הירושלמית בפרט".

והערבים?

"אני קיבלתי מטדי את האמונה שהעיר הזו לא תחולק. לא תהיה בה חומה. גם אם יוציאו ממנה כמה כפרים היא תישאר מקשה אחת, אבל אני מאמין שאנחנו הולכים לקראת התפייסות. אני לא יודע אם זה ייקח חמש או שבע או עשר שנים, אבל יהיה פה הסדר, ואז ירושלים תהפוך שער לעולם הערבי. מאתיים אלף הערבים הגרים בירושלים ייהנו מהיתרון הגלום בכך שהם שייכים לאזור ובעלי נגישות לאזור. הם יהיו הקטליזטור של תהליך שינוי כלכלי בכל העולם הערבי. כך שבמקום להיות לכודים בין העולמות, הם יהפכו לגשר בין העולמות. גם הם יפרחו כתוצאה מכך וגם העיר".

אתה נשמע כמו איזה טדי קטן.

"טדי קטן זה טוב. אני אוהב את זה. טדי קטן".

ואתה אופטימיסט חסר תקנה.

"אני לא אופטימיסט, אני יזם".

ובאמת, אתה לא רק יזם ציבורי אלא גם יזם פרטי. המיזם שאתה מקים במתחם הרכבת הוא מיזם עסקי. אתה מדבר על טובת הכלל אבל בינתיים מקבל קרקע ממשלתית ותמיכה ממשלתית ופועל למטרות רווח.

"אין סתירה בין הפעילות הציבורית שלי לפעילות העסקית. ממש לא. הגענו למתחם הרכבת כדיירים של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. ראינו כי טוב. מתחם הרכבת הוא לא פרויקט נדל"ני. מה שאנו עושים שם זה תוכן ולא בניינים. את רוב הפעילות שלנו שם אנו עושים כשוכרים".

בכל זאת, יש פה משהו המעורר סימני שאלה. רפיק אל-חרירי שיקם את ביירות אבל תוך כדי כך הוא גם הפך לבעלים שלה.

"צריך חרירי בירושלים אבל זה לא אני. אני עוסק בתוכן, לא בבניינים. אבל אני נאחז בדוגמה שזרקת. צריך לומר לכל הספקנים והפסימיים שכפי שחרירי שינה את ביירות אפשר לשקם גם את ירושלים. נותנים לאוצרות שלה להירקב. ואני קיבלתי מטדי את ישעיהו פרק ב'. את החזון הזה של עיר שהיא אור לגויים. ואת הניסיון לתת גרסה מודרנית ורלוונטית לחזון הזה. וכואב לי. כואב לי לראות את העזובה. כואב לי לראות את הלכלוך. כואב לי לראות את הבסטיאדה. כואב לי לראות את הצעירים פוסחים על העיר. לכן, במקום שאין אנשים, אני מנסה להיות איש. לא להשיג איזו עושרה ולא להשיג איזה רווח. אלא להגיד שאני על העיר הזאת לא מוותר".

מי שכבר אמור היה לעשות את זה הוא ניר ברקת. גם הוא איש היי-טק, שהתמודד על ראשות עיריית ירושלים, ונכשל. גם הוא בא להציל את ירושלים. אתם יושבים על אותה משבצת.

"הסיפור של ניר הוא סיפור של תעוזה. זה סיפור טוב. הוא נכנס לעשייה ואני מאוד מכבד את זה. אבל חוץ מהעובדה ששנינו הצלחנו בהיי-טק ולשנינו אכפת מהעיר אנחנו לא דומים. הגאולה של ירושלים קשורה בשאר רוח. אני חושב שחוץ מהעניין העסקי אני מביא לפעילות שלי בירושלים גם שאר רוח".

אתה מדבר כמו ראש עיר.

"אני מדבר כמו מישהו שחי פה".*



אראל מרגלית. החיים הם לא רק קורס טיס, אלא גם מחזור מילואים של גולני


עמיר פרץ. חשבתי שהוא הסטארט-אפ החברתי הכי מעניין בארץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו