בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודות החברה הגבוהה

12 שאלות בוערות על דיילות ודיילים. קפה? תה?

תגובות

לא תמיד היו דיילות בעולם. למעשה, הדיילת הראשונה בהיסטוריה היתה בכלל דייל, שב-1911 טס בצפלין הגרמני LZ10 Schwaben שיועד למטרות אזרחיות ושירת אלפי נוסעים. בתחילת דרכה של התעופה המסחרית (1925 ואילך) לא היו במטוס אנשי צוות פרט לטייסים, ואלו, כמובן, לא התעניינו בצורכי הנוסעים. הדיילות הראשונות במטוסים היו גם הן דיילים, שביצעו בעיקר תפקידי סבלות וכרטוס וחילקו לנוסעים חטיפים ומסטיקים להפגת הלחץ באוזניים.

בשנות ה-20 דרשה חברת פאן-אם מדייליה כישורי ימאות ועזרה ראשונה. הדיילת הראשונה בהיסטוריה, אלן צ'רץ', בת 25, אחות בהכשרתה, עלתה לסיפון ב-1930. שמונה אחיות כמוה נשכרו לתפקידי דיילות לתקופת ניסיון. הדרישות: רווקה מתחת לגיל 25, שוקלת פחות מ-57 ק"ג ונמוכה מ-1.65 מטר. הטייסים לא התלהבו וטענו שהם עסוקים מכדי שיוכלו לטפל גם ב"אשה חסרת ישע" בצוות. אך הנוסעים אימצו את החידוש בחדווה, והניסוי הצליח. לא חלפו אלא מספר שנים וגם הטייסים הבינו את היתרון שבעניין.

1. מי קבע שדיילות צריכות להיות רווקות?

עד כמה שזה יישמע מגוחך, עד 1968 לא הורשו נשים נשואות לשמש כדיילות בחברות התעופה האמריקאיות. התקנה המפלה נולדה בעקבות חששם של הטייסים שהבעל יתקשר וידרוש לדעת מדוע אשתו מתעכבת, מקרה שאכן קרה לסטיב סטימפסון, איש בואינג ומי שהגה את רעיון הדיילות עם אלן צ'רץ', שקיבל טלפון בשלוש בלילה מגבר זועם שצעק: "אדוני, איפה אשתי?" ב-7 בנובמבר 68' בוטלה התקנה על ידי בית הדין לעבודה בארה"ב, בעקבות תביעה שהוגשה על ידי איגודים מקצועיים. עד אז דיילות שנישאו בחשאי פוטרו לאחר שנתגלה דבר נישואיהן.

עשרות השנים שבהן הועסקו דיילות רווקות בלבד הולידו את תעשיית השמועות הארוטיות על אודות דיילות וטייסים. אבנר ברנהיימר, מכותבי הטלנובלה הקומית "פיק אפ" שעסקה בהווי של חברת תעופה ישראלית, מזכיר אמרה רווחת על טייסים: "הוא לא נשוי, אשתו נשואה". אבל כדיילת לשעבר באל על טוענת קרן (השם המלא שמור במערכת) שלפולקלור המיני הפרוע המיוחס לחברותיה אין אחיזה במציאות. "רוב הטייסים מגיעים תפוסים מחיל האוויר, וחתונה לא יוצאת מזה", היא מסבירה. "חוץ מזה מרביתם מבוגרים ולא מאוד מושכים וקידום לא ייצא לך מזה, אז אין אינטרס".

2. מי פיתה את הנוסעים להאמין שדיילות חתיכות?

כמו הרבה דברים בחיים המודרניים, גם תדמיתן של הדיילות כנשים זוהרות היא פרי מוחם של משרדי פרסום: בשנות ה-60 וה-70 לא היססו מרבית חברות התעופה לפרסם את הדיילות שלהן כ"אטרקטיוויות וידידותיות". הגדילה לעשות חברת נשיונל איירליינס שהשתמשה בתמונות של דיילות נאות ומתחתיהן כיתוב בסגנון: "I'm Christine. Fly me" (אני כריסטין, עוף אתי). חברת בראניף איירווייז החרתה החזיקה אחריה וחייבה את הדיילות שלה להחליף מדים במהלך הטיסה, נוהג שזכה לכינוי "סטריפטיז אווירי".

תרומה משמעותית לתדמית הנועזת הגיעה מהספר הנודע "Coffee, Tea, or Me" מ-1967 שבו סיפרו שתי דיילות על החיים המשוגעים שעשו בעבודה (רב המכר של דונלד ביין הפך חיש מהר לסדרה). חברות התעופה לא טמנו ידן בצלחת ועד שנות ה-70 נהגו לפטר דיילות שנראו להן זקנות מדי, שמנות מדי או סתם לא מושכות. יוצאת דופן היתה איריס פיטרסון, בת 85, הדיילת הוותיקה ביותר בעולם, שהחלה לעבוד בחברת יונייטד איירליינס ב-1944.

דיילות לשעבר אומרות שהאמת היתה רחוקה מרחק רב מהדימוי. "מרבית הדיילות היו מגיעות לעבודה כשהן נראות כמו סמרטוט, במראה שלא הולם את התפקיד", מדווחת קרן. אשת הטלוויזיה אשרת קוטלר, שמימנה את לימודיה במדעי המדינה בעבודתה כדיילת בשנים 89'-91', מוסיפה: "תחשבי כמה קשה לתפקד 36 שעות בלי שינה תוך חציית כדור הארץ עם 500 נוסעים תובעניים".

3. איך נהפכו הדיילות לחביבות התרבות הפופולרית?

הדיילת הבלתי נשכחת הראשונה הפציעה על המסך הגדול בנעליים שסייעו לה ללכת במהופך ולוגו של חברת פאן-אם, בסרטו של סטנלי קובריק "2001: אודיסיאה בחלל" מ-1968. פאן-אם, אגב, פשטה את הרגל ב-91'. דיילות זכורות אחרות נראו בסדרת סרטי "טיסה נעימה" של ג'ים אברהמס והאחים צוקר, במערכוני סדרת הטלוויזיה "מוצאי שבת בשידור חי" ("בה-ביי", שב דיוויד ספייד ואמר, "בה-ביי") וכמובן ב"ג'קי בראון" של קוונטין טרנטינו (ע"ע הברחות). ב-2003 רשמה גווינת פאלטרו נקודה שחורה בקריירה שלה כשכיכבה בסרט "דיילת בעננים". גם קירסטן דאנסט לא תזכור לטובה את תפקיד הדיילת שגילמה ב"אליזבת טאון" של קמרון קרואו.

דיילות אהובות על תרבות הפופ האמריקאית כי הן "מבטאות את סיפור החלום האמריקאי - מטאמורפוזה מנערה כפרית, פרובינציאלית אך יפה מאוד, לאשת העולם הגדול ופאם פאטאל", אומר המרצה ללימודי תרבות עמרי הרצוג. "המעגל נסגר כאשר הדיילת מחליטה לחזור למעמדה הקודם על ידי נישואים. דיילות היא אופציה של חיים שלא בוחרים בהם בסוף, חיים של אשה משוחררת, עצמאית, שהם רק שלב מעבר לתפקיד הרעיה הנאמנה, שהוא התפקיד היחידי הלגיטימי".

גם הטלוויזיה הישראלית תרמה לתרבות דיילת משלה. "אני אוהב את ברוריה", אומר ברנהיימר על ברוריה פסקל מ"פיק אפ". "היא אשה רעבה שבאה ממקום נמוך ונורא רוצה לטרוף את החיים. היא חיה באשליה. כדיילת עם משכורת סבירה היא לא יכולה להרשות לעצמה את המותרות של מחלקת עסקים ומלונות יוקרה בחייה הפרטיים, אז היא מחפשת מישהו עשיר ויודעת שזה אבוד. ברוריה מייצגת סוג של פאתטיות, רצון לגדול ולהצליח וגם משהו טרגי. היא אבטיפוס של מישהי שהיתה צריכה לעזוב לפני 20 שנה אבל נשארת באותה עבודה".

4. גם דיילים אוכלים את האוכל של הטיסות?

"אוכלים", מאשרת קרן. "יש אפילו אנשים שמאוד אוהבים את זה. אל על היא בין עשר החברות המובילות בתחום המזון, אפילו את הלחמניות מחממים". עם זאת מתברר שהדיילים לא נספרים במספר מנות המזון, "אבל תמיד יש עודפים. יש גם פרסרים שלוקחים אוכל הביתה, למרות שאסור, וגם משקאות. אני הכרתי אחת קלפטומנית שהיתה אורזת תיקים מלאים באוכל וגם נייר טואלט וסוכר".

"האוכל מזעזע, אבל מנשנשים", אומר דייל מקונטיננטל איירליינס. "מה שגורם ליציאות על הפנים". זה רק קצה הקרחון של הסכנות האוויריות: מלבד החשש מטרוריסטים חוטפי מטוסים, גלגלים שמתפוצצים לפני נחיתה או ציפורים שלא נותנות זכות קדימה, סובלים דיילים בקביעות מיובש בפנים (בגלל הגובה) ומעיגולים שחורים מתחת לעיניים (בגלל חוסר שינה). מצד שני, הם יודעים איפה להשיג את הקרמים הכי טובים. קרן: "כשהיינו נוחתים בניו יורק כולן היו רצות למייסי'ס לקנות את הקרמים הכי נחשבים ואת המניקור היו עושות אצל הסיניות ליד המלון".

5. רגע, הדיילים הם באמת ברובם הומואים?

לפחות לפי גרסתם הבלתי מדעית בעליל של מרואייני כתבה זו, להומואים יש אמנם רוב בקרב הדיילים. רבים מתוכם שהסתירו זאת קודם יצאו מהארון כשהפכו לדיילים, כולל הסיפור מ-2002 על טייס נשוי שעזב את אשתו לטובת גבר (מאז השניים נפרדו, אך הטייס מצא ניחומים בזרועות גבר אחר).

הסיבה לתופעה היא היתרונות הייחודיים שמציעה המשרה. "הומואים אוהבים חופש, להשתולל, לראות עולם ולא מחפשים משפחה, ילדים ועבודה מתשע עד חמש", מסביר דייל הומו. "וחוץ מזה, בחו"ל הזין יותר גדול. או כמו שאומרים: 'מי מזדיין בגדלים של הארץ?' דיילות זו עבודה שיש בה לגיטימציה לחופש, אתה שוהה ימים שלמים במלון חמישה כוכבים ולא עושה כלום. אלו חיים נטולי גבולות, חיים בבועה, וזה ממכר". כתובות של מועדוני סאדו-מאזו לוהטים וגראס שמוסתר בעציצים של המלון עד לביקור הבא הם רק חלק מההווי ההולל.

החיים בלימבו של זמן ומקום, המאפיינים את המקצוע, משפיעים גם על הדיילות. "כל טיסה את עולה ולא יודעת מי נמצא אתך לפעמים 12 שעות", מדווחת דיילת לשעבר. "יש בטיסות מפגשים שאין בעבודה אחרת. נוצרים לפעמים מצבים נורא אינטימיים עם אנשים, ובסוף את לא זוכרת מי האדם שהיה לך אתו שיחת נפש הכי מדהימה או אפילו זיון". לצורך חידוד הנקודה מפנים הדיילים את השואלים להמנון החצי-רשמי שלהם, "במטוס סילון" של שלמה ארצי, ובמיוחד לשורות "וחיית קצת למעלה, וחיית קצת למטה, העיקר חיית כי בסוף תנחת".

6. "זיון רוכסן" זה גם משיר של שלמה ארצי?

לא. את המונח "The Zipless Fuck" טבעה אריקה ג'ונג בספרה המפורסם "פחד טיסה" מ-1973. בעברית התקצר הביטוי ל"זיון רוכסן" ובכך הבליע את כוונת המשוררת. למען הסר ספק, להלן מראה המקום מתוך הספר (בתרגום עדית זרטל, הוצאת זמורה ביתן 92'): "הזיון המרוכסן היה יותר מזיון. היה זה אידיאל אפלטוני. מרוכסן, כיוון שכאשר נפגשתם נפלו הרוכסנים מאליהם כעלי כותרת של שושנה; הלבנים התעופפו ונשרו בנשיפה אחת כמוך של שן הארי; לשונות נכרכו זו בזו ונהפכו לנוזלים; הנשמה כולה שטפה החוצה דרך לשונך אל תוך פיו של אהובך. תנאי הכרחי לזיון המרוכסן האמיתי, הסופי, המעולה ביותר, היה שלא תכירי היטב את הגבר... הזיון המרוכסן הוא טהור לגמרי. הוא נקי ממניעים נסתרים. אין משחק כוח. הגבר אינו 'לוקח' והאשה אינה 'נותנת'. איש אינו מנסה לבגוד בבעל או להשפיל אשה. איש אינו מנסה להוכיח משהו למישהו או להשיג משהו ממישהו. הזיון המרוכסן הוא הדבר הטהור ביותר בנמצא. והוא נדיר יותר מן החד-קרן".

7. מה בשם אלוהים הפך את מיץ העגבניות למשקה טיסה כה פופולרי?

אשרת קוטלר מנסה לספק הסבר מדעי לתופעה המשונה: "יכול להיות שזה משלים איזה ויטמין שהגוף מרגיש בחסרונו בגובה 20,000 רגל. גם הסביבה הוויראלית המטונפת מעודדת שתיית מיצים שהם כביכול בריאותיים". דייל אחר גורס שזה נובע מהרצון להתעלל באנשי הצוות: "זה מסריח בטירוף, וזה גם לא רק המיץ. תמיד הם רוצים גם מלח, פלפל ולימון. בעיקר בטיסות לפאריס. ויותר מדי פעמים זה נשפך על השכן שלהם". ואחרת מסכמת: "זה נתפש כסוג של פרסטיז', כביכול סימן לקלאסה".

8. מה דיילים מבריחים מחו"ל בימינו?

דיילים מורשים להביא לארץ מתנות בשווי 20 דולר ולמלא על כך הצהרה במכס, "אבל כולם מרמים", אומרת קרן ואחרים מאשרים. המוצרים הנחשקים ביותר הם קרמים, נעליים ובגדים. השיטה: לנעול/ללבוש כמה שניתן בעודך בחו"ל ולמחוק כל סימן להיותו של המוצר חדש.

ב"ג'קי בראון" נעצרת פאם גריר (בראון) על הברחת סמים ומזומנים ומתבקשת להפליל את סוחרי הנשק סמואל ל' ג'קסון, רוברט דה נירו וברידג'ט פונדה. בארץ, כמובן, הכל אקזוטי יותר: בספטמבר 2002 נעצר דייל אל על שהגיע לנתב"ג מתאילנד כשבכליו מגוון חיות, בהן שלושה נחשים מסוג שוט, שני נחשי פיתון מרושת, נחש בואה, שני קופים, תנין וחתול בר מסוג לאופרד אסייתי.

9. את מי אפשר להאשים במה שהדיילות לובשות?

בשנות ה-40 עוצבו מדי הדיילות ברוח מלחמת העולם השנייה והזכירו מדי צבא: מכנסיים מגוהצים עם קפל פריך ויציבה נכונה. מחוכים, עקבי סיכה וכפפות היו חלק בסיסי מהתלבושת עד סוף שנות ה-60, אז הוחלפו על ידי המעצב ההוליוודי ז'אן לואי שעיצב ליונייטד איירליינס שמלות צבעוניות ומשוחררות יחסית בגזרת A. ב-1965 פיתח מעצב העל אמיליו פוצ'י את הקו "ג'מיני 4" לחברת בראניף. התלבושת כללה כובע שקוף דמוי קסדה, שעל פי עדויות הדיילות "הקשה מאוד לשמוע מה קורה בחוץ, אבל הגן יופי על התסרוקת".

המראה הסקסי הוחדר בשנות ה-70 כשהדיילות בחברת סאות'ווסט הולבשו במגפי "גו גו" ומכנסונים קצרצרים ומכירת הכרטיסים עלתה פלאים (כחלק מהתעלול הוגשו משקאות בעלי שמות כמו "פונץ' התשוקה" ו"שיקוי האהבה"). TWA לא פיגרה והחלה להלביש את הדיילות במכנסונים לוהטים של ולנטינו.

את המדים של אל על עיצבה המעצבת ענת חפץ, על פי הקודים המקובלים. "המדים מציגים את אל על כחברה לאומית, מותג פרימיום שמשדר מכובדות ומהוגנות", היא מסבירה. המדים כוללים מספר אפשרויות תחתונות - חצאית, שמלה או מכנסיים (לדיילים מותר רק מכנסיים, וחבל) - ובחלק העליון ז'קט מעל טי-שירט עם וסט או חולצה מכופתרת ללא וסט. כולם מחויבים לכרוך צעיף ("מטפחת" בלשון העם) או עניבה בסגנון גברי. האם המדים נוחים? "בעקרון מדים זה עניין לא נוח", אומרת חפץ, "אבל מדים יוצרים אצל הלקוח תחושה של כבוד כלפי הדייל".

10. הנכונה השמועה שבישראל של שנות ה-70 היו הדיילות סלבריטאיות?

נכונה גם נכונה. הדיילת הסלבריטאית היתה אחד המינים הנפוצים ביותר במדור הרכילות של "העולם הזה", ולא מעט שמות של דיילות - זהבה שילון, חניתה צנטנר (מלכת היופי) - זכורים עד עצם היום הזה (הדיילת שרה נתניהו התפרסמה מסיבות אחרות). הסיבה נבעה מהאקזוטיות של הטיסה לחו"ל: בשנות ה-70 היו מחירי הטיסות גבוהים בהרבה מהישג ידו של המעמד הבינוני, מה שהזניק את הדיילות למעמד הנכסף של האנשים שראו עולם, שלא לומר לחוג הג'ט-סט הבינלאומי. לא במקרה פירסמה הסופרת הציונית המומחית דבורה עומר את ספרה "על הגובה" (1974), המספר את סיפורה של עולה חדשה מתימן שנורא-נורא רצתה להיות דיילת והצליחה למרות כל המכשולים. כדי להבין עד כמה היטיבה עומר לקלוע לסנטימנט הלאומי די לקרוא את הווידוי הבא שפירסמה דיילת לשעבר בבלוג באינטרנט: "בתור ילדה חייתי כמה שנים בחו"ל והטיסות ארצה בקיץ לחופשת מולדת הפכו את המטוסים למקום מוכר, נוח וכיפי. כשסיימתי באחת הטיסות לקרוא את ספרה של דבורה עומר 'על הגובה' גמלה ההחלטה ההרואית בלבי - אני אהיה דיילת באל על. וכך גם היה". בהמשך היא מספרת שעד היום היא סובלת מחרדת טיסה.

11. אמרת דייל, אמרת צ'ופרים. למה אף אחד לא מדבר על הסבל הנורא?

בינואר השנה הפיק ערוץ הטלוויזיה האמריקאי, טראוול צ'אנל, תוכנית ריאליטי בשיתוף עם חברת Frontier, במהלכה נשלחו שמונה מועמדים לשישה שבועות של קורס דיילות אינטנסיווי. התוכנית, "בית ספר לדיילות" (Flight Attendant School), ניסתה להראות שהדייל הוא לא מלצר נהנתני שמגיש בוטנים ושתייה אלא פועל שחור שקורע את התחת. ההצלחה היתה חלקית, אומר דייל לשעבר, כי המציאות האכזרית עולה על כל ריאליטי. "כל הדיילות ממורמרות. ילדים מתרוצצים במטוס, אנשים מפצחים גרעינים וזורקים על הרצפה והישראלים לא מפסיקים לדרוש דברים". משאל לא מחייב מגלה שהטיסות הגרועות ביותר כיום הן הטיסות לפאריס עם יהודים צרפתים החוזרים מארץ הקודש, והטיסות לדרום אפריקה, שבהן "אנשים מתייחסים אלינו כאילו עוד יש אפרטהייד ואנחנו כושים שמשרתים אותם".

12. אחת קטנה לסיום: הייתכן שבאל על ממחזרים את המגבות החמות?

פעם היו מגבות בד ברמה גבוהה, ואותן אכן היו ממחזרים, מספרים הדיילים, אבל דוברת אל על עמליה גלזר מדגישה ש"היום, בגלל היגיינה, המגבונים עשויים נייר והם חד-פעמיים".*





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו