בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ההתנתקות הצליחה?

תלוי את מי שואלים * הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, אומר היום שהיא היתה טעות איומה, ידועה מראש, שנולדה כספין "בעקבות מצוקה אישית של ראש הממשלה" * דב וייסגלס, הרל"ש של שרון, והשר אבי דיכטר מבקשים להרגיע: ההתנתקות היתה הצלחה מסחררת, אבל ההתכנסות כבר תהיה לגמרי אחרת * גם יוסי ביילין תמך, אבל בכה * ארבעה מניפסטים מדיניים מעודכנים

תגובות

כמעט שנה. שנה פחות ארבעים יום מאז שצה"ל הכריז על גוש קטיף שטח אסור. שנה פחות שישה שבועות מאז שצה"ל הופיע במדים כחולים בפתח היישובים. הצעקות, ההתקהלויות, הצמיגים הבוערים. נשיאתם של המתנחלים מבתיהם. פינויין של הקהילות מבתי הכנסת שלהן. והמכולות ההן. הדחפורים. מחיקתם של 25 כפרים ציוניים. נעילתו של מחסום כיסופים אחרי יציאתו של חיל הכיבוש האחרון את שערי עזה.

כמעט שנה ואנחנו שוב בפנים. לא ביישובים אלא בפגזי 155 מ"מ. לא בהתנחלויות אלא בחדירות קרקעיות. בהרס תשתיות. ניתוק חשמל, ניתוק מים, הבערת מבנים. לפיתה ישראלית-פלשתינית אשר מזמן לא ראינו כמוה: אימת החטוף הישראלי מול אימת הנפגעים הפלשתינאים. אימת שדרות מול אימת בית חאנון. אש הקסאם מול אש ההל-פייר. ומעגל שוטה של אלימות מגבירה אלימות. הרג מעצים הרג. תחושה גוברת שהבוץ של עזה הוחלף בבוץ של גבול עזה. גבול אשר היה לגבול של אי שלום. גבול של היעדר ביטחון. גבול ישראלי-פלשתיני של אין התנתקות. אין אפשרות אמיתית של התנתקות. האם ההתפרצות האלימה של השבועות האחרונים מעידה על כך שההתנתקות נכשלה? האם היא מעידה על כך שהניסיון הנועז לסיים חלק מן הכיבוש באופן חד צדדי עלה בתוהו? ארבעה נשאלו לדעתם. רב אלוף במילואים בוגי יעלון דיבר בלהט בטלפון ממקום מושבו בוושינגטון. יו"ר בזק עו"ד דב וייסגלס דיבר בשובה ובנחת בבית קפה ברמת השרון כשהוא לבוש בלבוש קיצי, משועשע וצבעוני. יוסי ביילין ניתח את המצב בסלון הממוזג של דירתו בצפון צפון תל אביב. אבי דיכטר אמר את שלו בלשכה האדמדמה של השר לביטחון פנים בקרית הממשלה העגומה אשר במזרח ירושלים.

משה (בוגי) יעלון

"אין כל ספק שההתנתקות נכשלה. הכישלון הזה היה צפוי. הוא נובע מכך שביסוד ההתנתקות היה רעיון חסר שחר. היא לא נבעה מתוך ניתוח אסטרטגי מעמיק אלא מתוך מצוקה פוליטית ואישית של מי שהיה אז ראש ממשלה, אריאל שרון. לכן, היה פה בעצם משחק ישראלי פנימי שהתעלם מהנעשה מחוץ לישראל. היתה פה התנתקות מהמציאות והתנתקות מן האמת.

"המהלך כולו יצר תקווה מדומה שלא היתה מבוססת אסטרטגית ולא היתה מבוססת עובדתית. ההתנתקות היתה במידה רבה ספין תקשורתי. גם אלה שיזמו אותה והובילו אותה לא היו בעלי רקע באסטרטגיה, בביטחון, במדינאות או בהיסטוריה. הם היו יועצי תדמית. הם היו ספינולוגים. ומה שהאנשים האלה עשו הוא להכניס את ישראל לבועה וירטואלית המנותקת מהמציאות באמצעות ספין תקשורתי ענק אשר עכשיו הולך וקורס לנגד עינינו.

"הכשל המחשבתי העומד ביסוד ההתנתקות הוא זה: העובדה שאין עם מי לדבר בצד השני אין פירושה שאנו יכולים להתעלם מהצד השני ומההשלכות של המעשים שלנו עליו. העובדה שאפילו הנהגת הפתח לא מוכנה להכיר במדינת ישראל כבמדינה יהודית, ומחויבת לתוכנית השלבים, אין פירושה שאפשר להתעלם מכך שבריחה תחת אש נתפשת ככניעה ומעודדת טרור.

"נכון, כיוון שאין פרטנר צריך לעצור את התהליך המדיני בשלב מוקדם ולומר במפורש שאין פרטנר. נכון גם שבמצב זה אין מנוס מללכת לצעדים חד צדדיים. אבל צעדים חד צדדים אינם רק נסיגה. צעדים חד צדדיים זה גם מתקפה מדינית. ואולי גם מתקפה צבאית. ומתקפה רעיונית-אידיאולוגית.

"המהלך החד צדדי של ההתנתקות חיזק את הנרטיב הפלשתיני והחליש את הנרטיב הישראלי. הוא קיבע את הציפייה לנסיגות נוספות בגדה המערבית ללא הסכם וללא תמורה. הוא שלל מישראל נכסים מבלי להעניק לה נכסים. ואולם מעבר לכל אלה ההתנתקות יצרה ארבעה תקדימים מסוכנים. התקדים האחד הוא התקדים של נסיגה עד לקו הירוק. התקדים הזה יקשה עלינו מאוד ביהודה ושומרון כאשר נדרוש לעצמנו שטחים החיוניים לביטחוננו.

"התקדים השני הוא התקדים של פינוי ישובים ללא תמורה. התקדים הזה גורם לכך שכעת פינוי ישובים ביהודה ושומרון נתפש כמעשה מובן מאליו ולא כמהלך קשה שבתמורה לו ישראל מקבלת את הנדרש לקיומה וביטחונה. התקדים השלישי הוא התקדים של ויתור על הפירוז וויתור על הפיקוח על הגבולות. התקדים הזה מוטט תביעה ישראלית חיונית שהיתה כלולה גם בהסכמי אוסלו ובכל יוזמת שלום שעליה דובר בעבר. ואולם התקדים הרביעי הוא החמור מכולם: את כל ויתורי ההתנתקות עשתה ישראל מבלי לקבל הכרה בינלאומית בכך שהכיבוש בעזה הסתיים. למרות כל מה שעשינו אנחנו עדיין נתפשים כאחראים לגורלם של הפלשתינאים ברצועת עזה.

"כאשר העימות הנוכחי החל בשנת 2000 טענתי שאם לא נתעשת באשר להבנתו ואם נמשיך בנסיגה ובשהייה ייווצר איום קיומי על עתיד ישראל. לכן אמרתי שחייבים לצרוב את התודעה הפלשתינית ושמלחמת הטרור חייבת להסתיים בכך שהטרור מובס. בכך שהפלשתינאים מבינים שהטרור לא מניב פירות. בקיץ 2003 התקדמנו מאוד לקראת השגתו של היעד הזה. מבחינה צבאית דיכאנו את הטרור והבאנו את ארגוני הטרור לקבל הפסקת אש ללא תנאי. מבחינה מדינית הבאנו יותר ויותר גורמים להכיר בכך שערפאת הוא הבעיה ולא פתרון.

"אבל אז באה ההתנתקות וטרפה את הקלפים. היא גרמה לאובדן כל הנכסים שצברנו בשנות המלחמה. ההתנתקות היתה טעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. היא הביאה לניצחון החמאס. היא נתנה רוח גבית לטרור. היא הזינה את המאבק הפלשתיני למשך שנים. היא יצרה תחושה אצל האיראנים ואצל האחים המוסלמים ואצל אל קאעדה שאפשר לנצח את ישראל. שישראל היא באמת חברת קורי עכביש כפי שנסראללה טוען או עץ רקוב כפי שאחמדינג'אד טוען. ועל כן ההתנתקות לא רק פגעה בנו קשות, אלא גם באסטרטגיה האמריקאית האזורית של מלחמה בטרור. היא יצרה תחושה באסלאם הקיצוני שכפי שהוא הביס את הסובייטים באפגניסטאן הוא הביס אותנו בעזה ויביס אותנו בגדה המערבית ויביס אותנו גם בתל אביב. כך, כפי שהוא כבר עירער פעם מעצמה עולמית, הוא יערער כעת את המערב על ידי הבסתה של ישראל.

"כעת אנחנו נמצאים ברצועה בתרחיש דרום לבנון. נכנס לעזה נשק רב. נכנסו חומרי נפץ תקניים. נכנסו קטיושות. יש טילים נגד מטוסים. יש טילים נגד טנקים. יש טילי גראד. כתוצאה מההתנתקות ומהאופן שבו היא בוצעה יש ברצועה גורמי חיזבאללה, גורמי אל קאעדה וגורמי טרטור איראניים. יש ידע איראני ויש כסף איראני. בדיוק כפי שהזהרתי רצועת עזה הופכת לחמאסטאן, חיזבאללסטאן ואל קאעדסטאן.

"ככל שיעבור זמן המצב יחמיר. כישלון ההתנתקות יהיה יותר ויותר מוחשי. נמצא את עצמנו עומדים מול ממלכת טרור המסוגלת לשגר אל תוך ישראל יותר רקטות בעלות טווח יותר ארוך ואפקטיוויות יותר גדולה. איום הרקטות יגיע לאשקלון ולאשדוד ולעומק הנגב. באיום הזה לא ניתן יהיה לטפל אך ורק באמצעות תקיפות מן האוויר. על כן, אם אנחנו עם חפץ חיים, יכול להיות שלא תהיה ברירה אלא לצאת למבצע חומת מגן בעזה.

"מצדדי ההתנתקות טענו שהיא תעניק לנו תמיכה בינלאומית, אבל האשראי הבינלאומי שקיבלנו היה מוגבל וזמני וכבר עכשיו הוא אוזל. הם גם טענו שהיא תשפר את מצבנו הביטחוני. נכון שמבחינה צבאית צרה הפרישה הנוכחית נוחה יותר לצה"ל אבל מצבנו הביטחוני הכולל הורע בעקבות ההתנתקות. אין חיסכון בכוח ובכסף כפי שהובטח. אין רגיעה ויציבות. יש פגיעה קשה בתשתית האזרחית בשדרות ובאשקלון. יש תהליך עזיבה של אוכלוסייה מאזורים אלה. העובדה שהתחייבנו שאם יירו קסאמים אחרי ההתנתקות נגיב בכל הכוח ולא עשינו זאת שחקה את ההרתעה שלנו, השפיעה לרעה על מעמדנו באזור ועודדה אף את איראן. גם הפעולה הנוכחית לא נובעת מירי קסאמים. בפועל קיבלנו את ירי הקסאמים כגשם. הכנסנו היתר לירות קסאמים על שדרות אל תוך כללי המשחק. ההבלגה הזו היתה טעות קשה. אם מותר לירות מעזה לשדרות מותר לירות גם מלבנון לגליל. יש פה בעיה חמורה של אובדן הרתעה שאנחנו עתידים לשלם עליה מחיר כבד.

"הציבור הישראלי תמך ברובו בהתנתקות גם משום שעיוורו אותו וסימאו אותו וסיממו אותו וגם מפני שיש בו רצון אמיתי להשתחרר מעול הסכסוך ולחלק את הארץ. אבל עלינו להבין שגם כאשר אנחנו מנסים להוריד את הפלשתינאים מגבנו הם לא יורדים מגבנו אלא דוקרים אותנו. אסור לנו לרמות את עצמנו. אנחנו חיים במזרח התיכון. אנחנו לא יכולים להתבצר מאחורי גדרות וחומות. לכן אין באמת חד צדדיות. גם כאשר אין הידברות עם שכנינו יש אתם אינטראקציה. כל צעד שלנו משליך עליהם. וכאשר הצעדים הם נסיגה ונסיגה ונסיגה אנחנו משדרים חולשה. ומי שמשדר חולשה במזרח התיכון הוא כמו חיה חלשה בטבע: מתנפלים עליו. לא מניחים לו אלא מתנפלים עליו.

"לכן, אם ננסה כעת להמשיך את ההתנתקות שכשלה בהתכנסות, התוצאה תהיה חמורה. ניתן רוח גבית נוראה לטרור. ניתן רוח גבית לאסלאם הרדיקלי בכל האזור. ניצור איום אסטרטגי על ירושלים ועל נתב"ג ועל מרכזי האוכלוסייה במישור החוף. הקסאמים והקטיושות כבר לא יהיו בעיה של שדרות. הקסמים והקטיושות יגיעו אל פתח הבית בתל אביב".

דב וייסגלס

"אחת המחשבות שעמדו ביסוד הראייה האסטרטגית של אריאל שרון היתה ההכרה בתהליך ההיחלשות, ההתפוררות, אובדן הסמכות והשליטה ברשות הפלשתינית. התהליך הזה גרם לכך שמעברו השני של השולחן המדיני לא היה ואין פרטנר - ללא קשר לתוכנה של תוכנית שלום כזו או אחרת. אין-פרטנר אינו מצב שבו אין שני מורשי חתימה. אין-פרטנר פירושו שגם אם יימצאו שני מורשי חתימה שיחתמו על הסכם אין כל סיכוי שהפלשתינאים יוכלו לממש אותו בתוך האסופה הכאוטית של ארגונים, כנופיות, חוליות ושברי חברה אלימים שבתוכה הם פועלים.

"על כן אימצנו את מפת הדרכים שהיא בעיני אחד ההישגים המדיניים הגדולים שהשיגה ישראל מאז 1967. כיוון שמפת הדרכים קובעת שלא יהיה תהליך מדיני לפני שאסופת השברים הפלשתינית תחזור להיות ישות ממלכתית אחת המחסלת את הטרור ומתפקדת כמדינה. מפת הדרכים מגנה על ישראל מפני הצורך להיכנס למשא ומתן מדיני עם מערכת רבת זרועות, ראשים ורובים, השטופה בטרור ואלימות.

"במחצית השנייה של שנת 2003 התחוור לראש הממשלה שהסיכוי שהפלשתינאים יבצעו את מפת הדרכים קטן. מכאן עלה הצורך במהלך חד צדדי. במובן זה תוכנית ההתנתקות צפתה את תהליך ההתפוררות הפלשתינית ולא יצרה אותו; ההתנתקות היא המענה הישראלי לכאוס הפלשתיני; המתרחש בעזה כעת הוא ראייה לאחר מעשה לצדקתה של התפישה החד צדדית.

"שווה בנפשך מה היה קורה לו המפל העזתי של אנרגיה אלימה היה נשפך על ראשיהם של האלפים שחיו בתוככי עזה ונסעו בכבישים המשותפים והתגוררו במרחק של עשרות מטרים מבתי הפלשתינאים. 8,000 אזרחים היו שם, רובם נשים וילדים. ואלפי חיילים היו שם. אם האלימות המטורפת היתה מתנפצת לא על החומה המקיפה את עזה, אלא על המתיישבים והחיילים שישבו בתוכה, היה מתרחש אסון. היינו מגיעים למרחץ דמים.

"נכון הדבר שגם במצב הנוכחי האלימות פורצת מעזה בעיקר בדמותם של קסאמים. אני לא מזלזל בכך. נזקם של הקסאמים נורא. אבל המציאות הוכיחה שמידת הפגיעה הפיסית הנגרמת על ידם אינה גדולה. לכן ההתנתקות היתה המעשה הנכון ביותר שנעשה בעיתוי הנכון ביותר. היא הוציאה מתחת לפגיעתו הרעה של הטרור העזתי המטורף שטיח מטרות וצימצמה באופן דרמטי את יכולתו לפגוע בישראלים.

"טוענים שההתנתקות הביאה לעליית החמאס. טוענים שההתנתקות היתה כניעה לטרור ועודדה אותו. אין זה נכון. שום פלשתינאי בר דעת אינו קושר בין ההתנתקות לטרור. הטרור נובע מכך שכוחות פלשתיניים רבים פרקו מעליהם כל מרות כל שליטה וכל ציות. הם אינם מצייתים לאבו מאזן, חלקם הגדול לא מציית גם להנייה. חלקם מקבלים הוראות מדמשק, חלקם מטהרן, חלקם פועלים מכוח עצמם. יש היום התפרקות מערכתית מוחלטת ברשות הפלשתינית ובחברה הפלשתינית. יש מימוש כמעט מוחלט של העיקרון של איש הישר בעיניו ייעשה. ההתנתקות כלל לא קשורה לכך, לטוב או לרע.

"אני לא רואה איך אירוע נקודתי במקום ובזמן, כדוגמת ההתנתקות, המקל עם הפלשתינאים באופן דרמטי, קשור, כך או אחרת, עם השינוי הפוליטי, שחל ברשות, שהוא מימוש של תהליך עומק חברתי ודתי רב-שנים. טוענים גם שהיינו אמורים לעזור יותר לאבו מאזן. זו סיסמה שובת-לב. אבל, מה לעשות, השטן מסתתר בפרטים. כל עזרה לאבו מאזן משמעותה היתה הנחה בביטחון. במחסומים, במעצרים, בחיפושים וסיכולים. בשאלת האסירים. ובכל פעם שהיינו נותנים הנחה בנושאים הללו מיד היה מגיח מתוכם ראשו של נחש הטרור. מטעם זה אמר פעם שרון למנהיג אירופי בכיר שהוא מוכן לחזק את אבו מאזן בכל נושא אבל ?אם אתה מעלה על דעתך שאסכים ללוויה של יהודי אחד על מנת לחזק את אבו מאזן אתה טועה טעות מרה'. הוא אמר זאת בהרמת קול שבדרך כלל לא איפיינה אותו.

"להתנתקות היתה שורה של יעדים ואת כולם היא השיגה: קודם כל היא קיבעה, בראש ובראשונה אצל ארצות הברית אך גם אצל מרבית המדינות החשובות של הקהילה הבינלאומית, את האקסיומה המדינית הישראלית שאין משא ומתן תחת אש. שאין הקמה של מדינה פלשתינית לפני חיסול הטרור; היא חסכה חיים והעניקה ביטחון לחיילים ולמתנחלים שגרו בעזה; היא עוררה תקווה בציבור ואיפשרה את חידוש הצמיחה הכלכלית; היא העניקה לישראל אמינות בקהילה הבינלאומית והפריכה את החשד המקובל שלעולם ישראל לא תזוז ולו מילימטר; היא העבירה את נטל ההתקדמות המדינית מהצד הישראלי לצד הפלשתיני.

"כעת אף אחד לא יכול לטעון שעליבותה של ההתנהלות הפנימית הפלשתינית נובעת מהכיבוש. אין יותר רגליים לטיעון הפלשתיני שהם אינם יכולים לתפקד מפני שבכיכר העיר חונה טנק ישראלי. ההתנתקות יצרה המחשה לכך שהטרור, הפראות והאלימות בצד הפלשתיני, היעדר כל סממנים של חברה מתוקנת, אינם קשורים לנוכחות הישראלית. מכאן חופש הפעולה שממנו צה"ל נהנה כעת.

"מעבר לכל אלה בביצוע המוצלח של ההתנתקות מדינת ישראל החזירה לעצמה את כבודה. היא הוכיחה שהיא יודעת להחליט ויודעת לבצע החלטות באופן מאורגן ומסודר. ההתנתקות שיקמה את האמון של העם בממשלתו ובראש ממשלתו. היא שיפרה מאוד את תחושת הביטחון העצמי הלאומי. התיירות התחדשה. הון שב לזרום לישראל. גם מאזן הביטחון האישי השתפר מאוד. נעלם הטרור ברחובות והטרור באוטובוסים. גם הירי בדרכים באיו"ש פחת מאוד.

"לכן אני חושב שאלה אשר אירועי השבועות האחרונים גורמים להם לשקול מחדש את תמיכתם בהתנתקות טועים ומטעים. צריך לבחון את העלות של הישארות במקומות מסוימים לעומת התועלת שבהיחלצות מהם. חד צדדיות אינה תשובה לכל דבר. אבל היא מחויבת המציאות כשגל הולך ומתקרב אליך. לכן אני חושב שהרעיון החד צדדי נכון גם לאזור יהודה ושומרון.

"עזה והגדה שונות באלף ממדים. הלבוש שהתוכנית צריכה ללבוש צריך להיות שונה בשל אלף סיבות. אבל ביסודו של דבר המחשבה החד צדדית היא נכונה. היא החלקיק שאינו ניתן לחלוקה. וזאת מפני שעומדות בפנינו שלוש אפשרויות. האחת היא לוותר על החלק הראשון של מפת הדרכים, לנהל משא ומתן תחת אש ולהקים מדינה פלשתינית הנבנית על תשתית של טרור. השנייה היא להמתין עד שהפלשתינאים ישתנו ויהיו כשירים לביצוע מפת הדרכים. ההמתנה הזו תהיה ארוכה מאוד. המתנה לתקופה בלתי מוגבלת.

"האפשרות השלישית היא המהלך החד צדדי. מי שאינו מוכן להקמת מדינת טרור, מי שאינו חושב שהזמן פועל לטובתנו, חייב להגיע למסקנה שעלינו לעשות דבר מה בעצמנו. עלינו לנקוט ביוזמה חד צדדית גם ביהודה ושומרון. איזו מין יוזמה זו צריכה להיות, מה ממדיה ומה שלביה - זו שאלה הראויה לבחינה מדוקדקת.

"אריק שרון היה קודם כל וראשית לכל מר ביטחון. צמד המלים שלדעתו ביטאו את תכלית השאיפה הישראלית היה ביטחון ושלום, בסדר הזה. אין ספק שהוא תמך במהלך חד צדדי נרחב ביהודה ושומרון. זאת בהנחה שהסדר קבע אינו אפשרי וכי מהלך חד צדדי ייטיב עם ביטחון ישראל, מצבה הבינלאומי ומצבה הפנימי. ואולם כיוון שגדולתו היתה בין היתר בכך שמוחו המנוסה פעל ללא הרף ובחן וחזר ובחן את הנסיבות המשתנות, אם היה מוצא שהרעיון החד צדדי גורע מביטחון ישראל ואינו מיטיב עמו, היה מסיק את המסקנות. לא היו לו פרות קדושות.

"ברוח זאת אני אומר שכשאיפה תהליך ההתכנסות צריך להוביל לכך שישראלים יחיו מעברה האחד של גדר הפרדה והפלשתינאים יחיו מהעבר האחר. הגדר צריכה לכנס לתוך שטחי ישראל את כל גושי ההתיישבות הישראליים הגדולים תוך השגה של הכרה עולמית רחבה ככל הניתן בזכות הישראלית ובנוכחות הישראלית בגושים אלה. ואולם חייבים למצוא מענה ביטחוני לאיומים החדשים העלולים להיווצר כתוצאה מההתכנסות. אם יתברר שהעברת הישראלים לצד אחד של הגדר והשארת הפלשתינאים בצד האחר עלולה לגרום לסיכונים ביטחוניים בלתי סבירים, צריך יהיה לשקול את העניין בכללו. אם אחרי בדיקה מעמיקה יתברר שהמהלך החד צדדי ייצור מציאות גרועה יותר אשר תסכן עוד יותר אל חיי הישראלים ואת ביטחון ישראל, אין לבצע את המהלך החד צדדי הזה. אני תקווה שלא זה המצב".

יוסי ביילין

"אני שונא להיות בקטע של אמרנו לכם. אבל רבים מאוד מאלה שהזהירו מפני תוצאות ההתנתקות צדקו. גם בימין וגם בשמאל העריכו שנסיגה חד צדדית מעזה תחזק את הקיצונים שלא רוצים הידברות ושלום. זה בדיוק מה שקרה. מבחינתם של פלשתינאים רבים הנסיגה הוכיחה שאפשר להשיג באלימות את מה שאי אפשר להשיג במשא ומתן. שעשר שנים של הידברות לא הביאו את התוצאות של ארבע שנות אינתיפאדה. שום פלשתינאי לא קנה את הספין שעל פיו ההתנתקות נבעה מאיזה שיקול מדיני עמוק של שרון. ההתנתקות נתפשה ככניעה לטרור. היא שיחקה לידי החמאס אשר השתמש בה כהוכחה שרק הוא יכול לשחרר שטחים. האם החמאס ניצח רק בגלל ההתנתקות? לא, אבל ההתנתקות נתנה לו יתרון עצום. בוודאות, ההתנתקות הביאה לחיזוק החמאס.

"כתוצאה מההתנתקות וכתוצאה מהבזבוז של שנה שלמה שבה אבו מאזן שלט לחלוטין ברשות - מינואר 2005 עד ינואר 2006 - נוצרה אצל פלשתינאים רבים תחושה שהיהודים מבינים רק כוח. אותם פלשתינאים הסיקו את המסקנה שרק שימוש בכוח ועוד כוח ועוד כוח יוציא את ישראל מהגדה המערבית באותו אופן שבו יצאה מעזה. בשיחות סגורות מנהיגים פלשתינאים פרגמטיים שאלו אותי כבר לפני ניצחון החמאס מה ישראל עושה להם. מדוע היא הופכת אותם לחסרי כל משמעות. הרי קשה מאוד לשכנע את הציבור הפלשתיני ללכת בדרך הפשרה והמשא ומתן כאשר ישראל נותנת את הכל בחינם וכתוצאה מלחץ אלים.

"אחד הפלשתינאים הבכירים והמתונים ביותר אמר לי לא מזמן דברים עוד יותר קשים. הוא אמר לי כך: אנחנו במשך שנים נאבקים ברחוב הפלשתיני למען שלום ישראלי-פלשתיני. אנחנו מסבירים שצריך לקבל את השכונות היהודיות במזרח ירושלים ואת חילופי השטחים ואת ההסכמה לפירוז ואת הפשרה בעניין הפליטים - כדי שבסוף תהיה מדינה פלשתינית בגדה המערבית וברצועת עזה. אבל אם ישראל יוצאת מכל עזה ומ-90 אחוז של הגדה המערבית אתה חושב שנוכל לשכנע איזשהו פלשתינאי להסכים לוויתורים הכואבים הללו תמורת עשרת האחוזים הנותרים של השטח?

"כך שברור לחלוטין שהתוצאה המצטברת של ההתנתקות וההתכנסות לא תהיה קירוב של תהליך מדיני אלא ויתור על תהליך מדיני. אני אומר זאת חד משמעית: הנסיגות החד צדדיות מרחיקות את הסיכוי לשלום. אנחנו מבקשים מהפלשתינאים לוותר על די הרבה בהסכם שלום. תמורת עשרה אחוזים משטחי הגדה הם לא יסכימו לכך.

"להתנתקות היו שתי מעלות. האחת היתה שהיא גרמה לכך שאנו שולטים בפחות פלשתינאים. השנייה היתה שהיא יצרה תקדים של פינוי יישובים בהיקף מאסיווי. בשני המובנים האלה היא הצליחה. אבל אם מישהו חשב שהיא תביא לרגיעה - ההתנתקות נכשלה. אם מישהו ציפה שהיא תקרב אותנו לתהליך מדיני - היא נכשלה. היא היתה הדרך הכי מטופשת לצאת מעזה. הכי מטופשת. היא יצרה אצל הפלשתינאים את התחושה שאין בשביל מה לוותר ואצל הישראלים את התחושה שנסיגה אינה מביאה שקט. וכעת שתי התחושות האלה מחזקות זו את זו. הפלשתינאים אומרים שרק כוח מביא לנסיגה ומשתמשים בכוח, והישראלים רואים את השימוש הזה בכוח ומסיקים שנסיגה רק מעצימה את האלימות.

"אני ראיתי זאת מראש. ידעתי שההתנתקות תחזק את החמאס וכי אם לא יהיה משא ומתן מיד אחריה היא גם תגביר את האלימות. לכן היתה לי דילמה קשה האם לתמוך בהתנתקות או לא. מה שהכריע את הכף הוא שמפלגה כמו מרצ לא יכולה להצביע נגד סיום כיבוש, ולו חלקי, וכנגד פינוי התנחלויות. מפלגה כמו מרצ אנוסה על פי הדיבור. לכן, תמכתי ובכיתי. תמכתי ובכיתי. תמכתי למרות שידעתי שזה המהלך הכי מוטעה בעולם.

"עכשיו אולמרט מדבר על התכנסות. ברור שההתכנסות היא הדרך הכי מטופשת לצאת מהגדה המערבית. לצאת מ-90% מהשטח? לצאת בלי משא ומתן? בלי תמורה? בלי הסכם? בשבוע שעבר פגשתי את אולמרט. אמרתי לו: יושב כאן בנימין נתניהו. הוא אומר שהפרטנר חלש והוא לא סומך עליו ולכן הוא לא זז. אני חושב שהוא טועה אבל אני מבין את הלוגיקה שלו. לעומת זאת את הלוגיקה שלך, אולמרט, אני לא מבין. זו לא התגרות, אני באמת לא מבין.

"מה אתה אומר? שיש לי פרטנר חלש ואני לא סומך עליו ולכן אני נותן לו 90% מהשטח בחינם? הרי ברור מה יקרה בשטחים אם נלך להתכנסות. תהיה לנו חאמסטאן משני צדדים. בזמן שכל העולם נאבק בטרור האסלאמי אנחנו ניתן יד להתפתחות גורם של טרור. ונעשה ויתור היסטורי על ההכרה בירושלים כבירת ישראל. ועל הכרה בגבול המזרחי שלנו. ועל הסרת בעיית הפליטים מסדר היום. לכן, הפעם זו עלולה להיות מכת מוות. מי שמוותר על 90% מהשטח וחושב שזה פתח למשא ומתן בעתיד הוא הוזה. נסיגה חד צדדית מ-90% של הגדה המערבית פירושה שלא יהיה שום תמריץ לשום מנהיג פלשתינאי להגיע אתנו אי פעם להסדר. ההתכנסות פירושה הורדת הסיכוי להסכם שלום בימי חיינו באופן הדרמטי ביותר.

"ההתכנסות גרועה מההתנתקות במובן נוסף. בהתנתקות לפחות היה פינוי מוחלט של ההתנחלויות. לא נשאר אף מתנחל ברצועת עזה. לעומת זאת בהתכנסות הכוונה היא להמתיק את הגלולה למתנחלים בכך שיאפשרו ל-70,000 מהם להתגורר בעשרה אחוזים מן השטח שיישאר בידי ישראל. זה אומר בנייה של 15,000 יחידות דיור מעבר לקו הירוק. זה אומר תנופת בנייה בגושי ההתנחלויות. לכך אנחנו לא ניתן יד. לכל היותר נצביע בעד התנתקות בגדה. בעד התכנסות לא נצביע. אם היציאה מהגדה המערבית תהיה מותנית בבנייה בגושי ההתנחלויות אנחנו נצביע נגד ההתכנסות. בשום פנים ואופן הידיים שלנו לא תתרוממנה לתמוך בבנייה מאסיווית בגושים.

"לכן, ההתכנסות לא תעבור. בלי מרצ יש לאולמרט 55 תומכים ביום בהיר. אתנו יש לו 60 וסיכוי לתמיכה או הימנעות של הסיעות הערביות. אם אנחנו נצביע נגד ההתכנסות אין שום סיכוי שמפלגה ערבית כלשהי תתמוך או תימנע. לעומת זאת אם נצביע בעד התנתקות יש סיכוי שגם חלק מהם יתמכו או יימנעו ואז אולי יהיה לאולמרט רוב דחוק. לכן, אני אומר שלא תהיה התכנסות. פוליטית לא יכולה להיות התכנסות. זה אבסורד שבאבסורד. אבל התנתקות יכול להיות שכן תהיה.

"יכול להיות שבסופו של דבר אני שוב אתמוך ואבכה. אנחנו עלולים ללכת למהלך היסטורי שאני אתן לו יד, מהלך שימנע את השגתו של היעד הציוני: מדינה יהודית החיה בשלום עם שכנותיה. זה עלול לקרות. אבל אהוד אולמרט הוא אינטליגנטי. אני מכבד אותו. לכן, אני מקווה שהוא יודע שהאחריות המוטלת עליו כבדה. ואני דורש ממנו שלפני שיוליך אותנו למהלך כל כך מוטעה, ייתן לנו הסבר. יסביר לנו מה ההיגיון. הרי היום הוא יודע שהוא לא יקבל הכרה בינלאומית בקו הגדה. האירופים אמרו לו במפורש שאין סיכוי שאירופה תכיר בגבול שלו כבגבול קבע. ואם הוא אמר 90% כעמדת פתיחה הוא יגיע גם ל-95%. לדעתי הוא לא יוכל להגיע לפחות מ-100%. אז אם כך למה לא לנסות הסכם. אם אתה מוכן לשלם מחיר-ביילין למה לא לנסות לקבל תמורת-ביילין?

"קח את התרחיש הגרוע ביותר. קח את התרחיש שיום אחרי חתימה קם הפרטנר הפלשתיני ונוסע לפאריס ולא מבצע כלום. עדיין יש לך שגרירויות זרות בירושלים. עדיין יש לך קשרים דיפלומטיים עם ארצות ערב. יש לך הכרה בינלאומית בגבול המזרחי. אין לך פליטים על הראש. אז מדוע לא לעשות זאת? בגלל 10%? בגלל 530 קמ"ר? הגישה הזאת לא מובנת. היא לא מובנת. לכן, אני טוען שאתה יכול להיות ביבי. יש בכך היגיון. ואתה יכול להיות ביילין. אני ודאי חושב שיש בכך היגיון. אבל אתה לא יכול להיות אולמרט. התפישה החד צדדית של אולמרט משוללת כל היגיון".

אבי דיכטר

"בדיון שהשתתפתי בו כראש מרחב בשב"כ לפני למעלה מעשור יצחק רבין שאל ?קיבינימט, אי אפשר לנסר את הרצועה הזאת ולתת לה לצוף בלב ים?' עבדנו הרבה שנים על זה ולא הצלחנו. לכן ההחלטה של הדרג המדיני היתה שאם אי אפשר לנסר את עזה מתוכנו, צריך לנסר אותנו מתוך עזה. זו ההתנתקות. זו החלטה אסטרטגית לגיטימית של דרג מדיני.

"באו ושאלו אותי כראש שב"כ מה יקרה אחרי ההתנתקות ובעקבותיה אמרתי שתהיה ירידה דרמטית במספר הפיגועים וכי רוב הפעולות נגדנו יהיו פיגועי קסאם ופיגוע גדר. זה בדיוק מה שקרה. אני הופתעתי לטובה מכך שמאז ספטמבר ועד לשבועיים האחרונים לא היה אף הרוג ישראלי מטרור שמקורו ברצועת עזה. 10 חודשים ללא אף הרוג ישראלי - בעיני זה הישג בלתי רגיל.

"הבעיה הקיימת היא בעיית קסאם. פה השאלה היא שאלת דרג מדיני. מה הדרג המדיני מוכן לעשות כדי להילחם בטילי הקסאם. כאשר ראש הממשלה אמר בישיבת הממשלה שישראל צריכה לעשות הכל, אבל הכל, כדי לשחרר את גלעד שליט אני הוספתי שישראל צריכה לעשות הכל, אבל הכל, כדי להפסיק את ירי הקסאם. הדרג המדיני צריך לתת לצה"ל הנחיה להפסיק את ירי הקסאמים ויהי מה. צה"ל יודע לתרגם הנחיה כזאת למושגים מבצעיים. גם אם המשמעות היא להפוך את בית חאנון לעיר רפאים. כי האלטרנטיווה היא שדרות עיר רפאים.

"בניגוד למה שחושבים אצלנו, הפלשתינאים הם לא קוסמי טרור. הם סך הכל רוצחים שיורים במטרה להרוג יהודים. הקסאם הפך אצלם תחליף לפיגועים שוטפים. אבל סיכול ממוקד אינו הפתרון מול הקסאם. הוא פתרון מול מחוללי הטרור. אבל מול יורי הקסאם צריך ליצור מאזן הרתעה נוסח דרום לבנון. עד היום זה לא קרה כיוון שפעלנו בתוך ריטואל של סיכול ממוקד. לכן, ההרתעה אל מול יורי הקסאם לא היתה אפקטיווית. עכשיו צריך לייצר הרתעה אפקטיווית. והרתעה מייצרים על ידי לחץ. אתה נכנס לשטח לא כדי להתיישב בו. לא מפני שזאת נחלת אבות. אתה נכנס כדי להעביר מסר. כך היה בלבנון: נכנסנו פנימה והאוכלוסייה שברחה ללבנון יצרה לחץ על הממשלה שלחצה על החיזבאללה להפסיק את ירי הקטיושות. החמאס לא יוכל להישאר אדיש לכך שאלפי תושבים בורחים מבתיהם בגלל ירי הקסאמים שהוא אחראי לו.

"הקסאמים אינם תוצאה של ההתנתקות. עד להתנתקות נורו כ-600. בעניין זה שום דבר לא השתנה. לעומת זאת ההתנתקות השיגה את מטרתה בכך שהיא משכה שטיח שלם של מטרות מתחת לרגלי הפלשתינאים. היא הגבילה את יכולתם לפגוע בנו וצימצמה אותה כמעט אך ורק לירי הקסאם. אבל מעבר לכך המטרה של ההתנתקות היתה להזדכות אפסנאית על רצועת עזה. לגרום לכך שהיא תהיה מחוברת למצרים, לא לישראל. ואת המטרה הזו השגנו. הזדכינו על חמישה אחוזים משטחי הרשות הפלשתינית ועל ארבעים אחוזים מתושביה. ביהודה ושומרון יש מערכת אחרת שבה אנחנו נוכחים בכל מקום ולה יש כללי משחק אחרים. לכן, מה שיקרה ביהודה ושומרון הוא לא המשך של מה שקרה בעזה אלא היפוכו.

"למרות שאין לממשלה או לקדימה תוכנית התכנסות סדורה יש לתוכנית בעצם שתי גרסאות. גרסה אחת אומרת שההתנתקות תקבל ברכה של מדינות הקווארטט ובעיקר ארצות הברית. במקרה הזה ההתכנסות היא לשטח מצומצם הכולל את הגושים הגדולים שמעבר לקו הירוק, כאשר נקבע גבול סופי מול הרשות הפלשתינית בהסכמה בינלאומית. הגרסה השנייה מניחה שאין אפשרות לקבל ברכה או הסכמה של הקווארטט להתכנסות כלשהי ואז ישראל הולכת להתכנסות ביניים מוגבלת יותר אל תוך גושים יותר גדולים ואל קו המאפשר את ניהול הבעיה מול הפלשתינאים. אז חלק גדול מהשטח נשאר בידינו. בעיני הגרסה הראשונה עדיפה אבל הגרסה השנייה היא הריאלית. אני מתקשה לראות את הקווארטט נותן ברכה מפורשת להתכנסות לגבולות סופיים.

"אבל גם בגרסה א' וגם בגרסה ב' של ההתכנסות ברור שנגישות מערכת הביטחון לכל שטחי הטרור לא תוכל להשתנות. יהיה זה בלתי סביר שישראל תצא ביטחונית משכם ותקווה שהטרור של שכם איכשהו ייפתר מעצמו או יסתדר מעצמו. לצערי, בסכסוך הזה דברים לא מסתדרים אם לא מסדרים אותם. אם אתה מרפה אתה מגדל מהר מאוד מוטציות חדשות של טרור שעלולות להכות בנו גם אם נשלים את בניית גדר ההפרדה. החיץ הוא לא תחליף לנוכחות שלנו בכל מקום. אנחנו מונעים טרור ביהודה ושומרון כיוון שמאז אפריל 2002 אנחנו נמצאים בכל מקום. גם בעתיד נצטרך להיות בכל מקום, עד שיימצא גורם פלשתיני אחראי שיוכל לקחת אחריות. ההתכנסות תשנה אך ורק את פריסת היישובים בשטח, לא את פריסת הכוחות.

"אני מאמין שבסופו של דבר יימצא הפרטנר הפלשתיני, ודאי באיו"ש, אבל ההיערכות צריכה להיות לעשרות שנים. לכן בקעת הירדן חייבת להיות גבולה המזרחי של ישראל. וצריך יהיה שכל הגושים הצמודים לקו הירוק יהיו בשטחנו. והגושים המושכים לבקעת הירדן. עופרה-בית אל, קדומים-קרני שומרון, אריאל. בתפישה הזו מדובר על פינוי של פחות יישובים שיכול להיעשות בהידברות עם פרנסי יש"ע.

"ההתנתקות היתה הצלחה אבל ההתכנסות תהיה שונה לחלוטין מההתנתקות. בעזה התנתקנו צבאית ואזרחית ואילו ביהודה ושומרון נשאיר את הגחלים הלוחשות מאחורינו. רוח אחת עלולה להדליק את כולן".*



מורג ביום הפינוי, אוגוסט 2005. יעלון: ספין תקשורתי ענק שעכשיו הולך וקורס לנגד עינינו


כפר מימון, אוגוסט 2005. דיכטר: ההחלטה של הדרג המדיני היתה לנסר אותנו מתוך עזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו