בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא עוד לבנה בחומה

עיצוב מנוכר וחסר השראה של בתי ספר מגדיל את החיכוכים והאלימות בין התלמידים ופוגע בלמידה. כמה אדריכלים בעלי מעוף מנסים לעצב את סביבת הלימודים מחדש

תגובות

מומלץ לכל הורה להתפנות - ולו רק לשעה - לביקור של ממש בבית הספר שבו לומד ילדו. יכול מאוד להיות שימצא כיתות שבהן האקוסטיקה לקויה עד כדי קושי להבין את הנאמר. במסדרונות הארוכים יחוש בחיכוך הבלתי נמנע של המוני התלמידים השועטים כשניתן האות להפסקה. אם יאזור אומץ ויירד במדרגות הצרות - צרות ותלולות מדי - כנראה שיידחף עם הילדים הקטנים שלעתים נדרסים על ידי הגדולים והחזקים מהם.

כדאי שלא יעבור דרך בתי השימוש. לעתים הסירחון בהם נודף למרחקים, וילדים רבים יעדיפו להתאפק כל שעות הלימודים, כי בתי השימוש לא מספקים אינטימיות אנושית מינימלית. אם יצליח לצאת לחצר בשארית כוחותיו, יגלה ההורה שלרוב היא מוזנחת, שוממה, קטנה מדי וחסרת כל השראה.

נראה שרק התירוץ שבעבר תוכננו בתי הספר כמו שתוכננו מבני המשרדים יכול להסביר את פשר המבנים המנוכרים כל כך לצורכי ילדים. האדריכל הוותיק כרמלי פלדמן, ששימש בעבר יועץ באגף הפיתוח במשרד החינוך וחבר בהנהלת המכון למחקר ופיתוח מבני חינוך ורווחה, לא מוצא שההקצבה של המדינה לבתי הספר השתנתה באופן משמעותי מאז תקופת המנדט. "הממשלה משקיעה שווה בשווה בכל בתי הספר", אומר פלדמן, "אבל רק רשויות עשירות יכולות להרשות לעצמן להשקיע יותר בבתי הספר שבתחומן".

פלדמן עצמו מתכנן כבר 15 שנים את בית הספר מקיף אורט אחווה-גלבוע, הסמוך ליישוב נעורא. מדובר בקומפלקס גדול שבו לומדים 1,750 תלמידים. פלדמן מספר שאפילו במשרד החינוך מכנים את הפרויקט "הסימפוניה הבלתי גמורה", בין השאר בשל השיטה התמוהה של אותו משרד לפרוס את הבנייה על פני שלושה שלבים - לעתים ברווחים של שנים בין שלב אחד למשנהו. כתוצאה מכך, אומרת האדריכלית יונה יחיעם, בתי הספר נהפכים לעתים לאתרי בנייה שבהם נדרשת השקעה נוספת בשמירה על בטיחות הילדים.

יחיעם - שתיכננה מבני חינוך רבים ומתמחה גם בשדרוג מבנים קיימים - מרגישה כבולה. "השטחים הקטנים המוקצבים למבנים של בתי הספר וחומרי הגמר הבסיסיים ביותר - כמו קרמיקה וריצוף המותרים בשימוש - מכריחים את האדריכל להתחכם כל הזמן כדי למצוא פתרונות יצירתיים". בבתי הספר הדתיים אפילו לא ניתן לתכנן אזורי תפילה, שלא לדבר על אולמות הספורט האמורים לשמש - נוסף על ייעודם המקורי - גם כתחליף למקומות הכינוס שלא מתוקצבים, וגם אותם משרד החינוך מתקצב לעתים כמה שנים לאחר הקמת בית הספר.

רכישת מיומנויות חברתיות

"בעבר ייחודו של בית הספר היה במידע שהפיץ - כאשר המורה היה על פי רוב האדם המשכיל בכפר", אומרת ד"ר רחל זבה, סגנית דיקאן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. "ואולם כיום, ביישובים רבים ההורים משכילים יותר מהמורים, והמידע מגיע ישירות הביתה דרך התקשורת והמחשבים. ייחודו של בית הספר בימינו הוא בתפקידו החברתי כמקום מפגש לילדים, שבו הם מתנסים במיומנויות חברתיות ובחשיפה לערכים משותפים".

הבעיה היא כשבית הספר לא בדיוק מספק כר בטוח ללימוד מיומנויות חברתיות וערכים. "כשהמוני ילדים צריכים להיכנס ולצאת דרך פתח אחד, ולרדת במסות גדולות במדרגות צרות - ברור שהקטנים נרמסים על ידי הגדולים. מאות ילדים צפופים בשטח קטן לא יכולים להתעניין במצבו של הפרט", אומרת זבה. בתי הספר מנסים להילחם באלימות על ידי הוצאת הילדים להפסקות בזמנים שונים, ויש בתי ספר בעולם שהרחיקו לכת אף יותר ומונעים מהילדים לגמרי את היציאה לחצר. ואולם ברור שפתרונות אדריכליים עדיפים.

הפתרונות האדריכליים מתמקדים קודם כל בביטול המסדרון הארוך והפיכתו לחלל שסביבו יסודרו הכיתות, ובאין ברירה יוכל גם לשמש תחליף למקומות הכינוס החסרים. יחיעם שידרגה את בית הספר בלקינד לחינוך מיוחד בראשון לציון על ידי שבירת האחידות של המסדרונות הארוכים בנישות שבהן הושמו בעלי חיים המשמשים אמצעי טיפולי.

בית הספר בלקינד - כמו בית הספר אלסלאם וגן ילדים ברהט שגם אותם שידרגה יחיעם - הוא דוגמה מרתקת להתאמת המבנה לסביבה ולאוכלוסייה. החצרות הפנימיות וגושי המבנים של בית הספר ברהט חוסמים את סופות החול, ומשמשים אזורי פעילות. "ברהט אי אפשר לשתול את מבני הפיס עם עיצוב המתכת כמו בתל אביב וברעננה", מסבירה יחיעם. "מבנים כאלה מאוד מכעיסים את התושבים".

התכנון של בית הספר ברהט שאב השראה מהנוף המקומי. "יצרנו בקיר שבירה של קרמיקות בצבעי אדום-שחור-לבן-אפור הלקוחים מהרקמה הבדואית. היה לי חשוב לא להביא דברים מבחוץ ולהלביש אותם על התושבים, וגם לא להחזיר אותם לאוהל - אלא לתכנן מבנה מודרני שלא יהיה זר למשתמש".

בגני הילדים ברהט הוסיפה יחיעם גם קשתות בכניסה בגובה של הילדים, כדי לשבור את פורמליות היתר הנהוגה בדרך כלל במוסדות החינוך. "חשוב לעודד ילדים ליצירתיות", אומרת יחיעם. "ילד צריך להרגיש שבית הספר שלו ייחודי ושונה ממקומות אחרים". מבית הספר הראשון שתיכננה ביבנה - בתקופה שבה כיהן מאיר שטרית כראש העיר - למדה שאם המבנה מכבד את הילד, הילד ישיב לו כגמולו. "כולם כעסו אז על הרעיון שלי להתקין שטיחים מקיר לקיר ותקרות אקוסטיות, וטענו שהילדים יהרסו אותם אחרי זמן קצר. מאז עברו 20 שנה והבניין עומד יפה ומוחזק היטב".

"בית הספר האידיאלי הוא זה שאינו מחפש נוסחת פלא שתחליף את השקעת הזמן והמרחב הדרושים לילד", גורסת זבה, "שלא יפגיש את הילד עם המוני ילדים אחרים שאינו מכיר, אלא יפריד ביניהם לקבוצות קטנות בעלות עניין משותף, שבהן ניתן לבסס למידה פעילה ולהביא - כדברי המחנך הגדול ג'ון דיואי - את 'חומר הלמידה אל מצב הניסיון אשר ממנו הופשט'".



גן ילדים ברהט בתכנון יונה יחיעם


תיכון אורט אחווה גלבוע בתכנון כרמלי פלדמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו