בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ה"תבור" של סמי קצב יורה בלבנון

סמי קצב רכש מתעש את מפעל הנשק הכושל מגן, שבו מייצרים את רובה הסער תבור - העושה בשבועות האחרונים בלבנון ובשטחים טבילת אש. על הרובה הזה, שעתיד להחליף את הנשק הקל בצה"ל ולהימכר גם לחו"ל, בונה קצב את שיקום המפעל

תגובות

מלחמה

בצפון

רובי הסער "תבור" עושים טבילת אש במלחמה המתנהלת בשבועות האחרונים בלבנון ובשטחים. משלוח ראשון בן מאות יחידות של הנשק הקל (נק"ל) מבית היוצר של תעשיות נשק ישראל (IWI) סופק לצה"ל, ליחידות חיל הרגלים, והוא בדרך להחליף את כל הנשק הקל של הלוחמים, כולל רובי M-16 ו-M-4 הוותיקים.

"אנחנו עובדים על הזמנה של צה"ל ל-15 אלף כלים בהיקף של עשרות מיליוני דולרים", סיפר מנכ"ל IWI, אורי עמית. "חטיבת גבעתי תהיה הראשונה שתקבל את ה'תבור', ובשנים הקרובות הוא יחליף את כל הנק"ל שבידי הלוחמים".

עמית הוסיף: "השימוש שנעשה עכשיו בתבור בלבנון זו סגירת מעגל. התבור פותח על בסיס לקחי המלחמה הקודמת בלבנון. זה נשק הקולע לנדרש בשדה הקרב המודרני. הוא תולדה של צורך לפעול עם נשק קומפקטי, שיכול לעבור מירי מדויק לטווח קצר לירי מדויק לטווח ארוך, שיכול לשמש ללוחמה פנים מול פנים ביום, בלילה, ובלחימה אורבנית. יש לנו לקוחות זרים לנשק הזה, והציפייה שלנו היא שהוא יהיה לאחד מכלי הנשק המרכזיים בעולם בשנים הבאות".

על הרובה תבור, בעיקר, בונה יו"ר IWI, סמי קצב, את תוכנית שיקום המפעל הכושל שרכש ב-2005 מהתעשייה הצבאית (תעש). אז נקרא המפעל "מגן", וערב רכישתו הוא הוצג ככושל במיוחד וכמחולל ההפסדים הראשי של תעש. פורסם שקצב רכש אותו ב-2.5 מיליון דולר, כעשירית מההצעה שהגישה קבוצה אחרת לפניו, שברגע האחרון נסוגה מהעסקה כשהיא מוותרת על מיליון דולר קנס.

קנית את מפעל מגן מתעש במחיר מציאה?

קצב: "אני לא יודע מאיפה בא המספר הזה, 2.5 מיליון דולר. הפיצו את זה אינטרסנטים, ואני לא רוצה להגיד באיזו מלה הייתי מתאר אותם. שילמנו תמורתו כ-10 מיליון דולר, בתוספת של יותר מ-5 מיליון דולר ערבויות בנקאיות לתקופות ארוכות לקיום התחייבויות שבהסכם הרכישה (כנראה שהכוונה להסדרי הפרישה של העובדים, ראו מסגרת; א"ק).

"נוסף על ההשקעה הישירה, היינו צריכים להשקיע בהקמת תשתיות מאפס, כמו מערכות מחשוב וטלפונים, מכיוון שקנינו רק את הפעילות, לא קנינו חברה. ההשקעה הסתכמה בסכומים גבוהים מאוד. למעשה, אני חושב ששילמנו יותר מדי. זה מפעל שהפסיד יותר מ-100 מיליון דולר בשבע שנים".

מתוך איזה מחזור של המפעל?

קצב: "ההפסד היה 70%-30% מהמחזור. זה לא כמו 5% מהמחזור, שאפשר להתגבר עליו באמצעות התייעלות".

אז איך מעבירים חברה מהפסד כזה לרווח?

קצב: "אחת הדרכים היא להחליף שש מכונות ישנות במכונה אחת. דרך נוספת היא הגדלת מחזור המכירות בהשקעה בשיווק. והדבר העיקרי הוא המוטיווציה של כל העובדים והרצון שלהם להירתם למשימות של המפעל".

מה הם היעדים שהצבתם לעצמכם?

קצב: "המפעל שם לו למטרה להיות שחקן עולמי בנשק קל ולספק מרכזי של נק"ל למדינת ישראל לשנים הבאות. המטרות שלנו לחמש השנים הבאות הן לייצר ולייצא כמה שיותר, ואם יש צורך בהשקעות, נבצע אותן. אני מזכיר שלקחתי עסק מתמוטט, כושל, שהחלופה היתה לסגור אותו".

המנכ"ל, עמית: "רוב המכירות שלנו, יותר מ-80%, הן ליצוא. המכירות הן בעיקרון לממשלות, באישור סיב"ט (הגוף האחראי במשרד הביטחון - א"ק). המכירות לשוק האזרחי הפרטי הן בעיקר של אקדחי מגנום לארצות הברית. המפעל נמצא בתהליך יציאה מהמשבר, שבסופו יירשמו רווחיות, צמיחה והתבססות. זה יקרה בשנים הקרובות ממש, לא בטווח הרחוק".

המפעל לא נראה כעובד בתפוקה מלאה. על רצפת הייצור יש מכונות רבות שלא עובדות. הן מושבתות באופן קבוע?

עמית: "אלה אמצעי ייצור שלא עובדים, למשל של 'עוזי' שיוצר בעבר בכמויות גדולות וכיום מיוצר בכמויות מצומצמות של מיני עוזי ומיקרו עוזי. היתה עצירה של השקעות בשנים האחרונות לפני שהמפעל נמכר, תולדה של קשיי תעש. אנחנו צריכים לעשות 'קץ'-אפ' רציני מאוד בבניית יכולות ייצור".

קצב: "חלק גדול מהציוד מיושן, ומ-2005 התחלנו בהשקעות מאסיוויות של כמה מיליוני דולרים במודרניזציה של הציוד, וזו רק תחילת הדרך".

אתה מתכוון להתמודד על הפרטת מפעלים נוספים של תעש?

קצב: "כן. כשזה יהיה אקטואלי נדון בכל מקרה. אני רוצה להוסיף, שאנחנו מייחסים חשיבות גדולה מאוד לאנשים, שהם אלה שעושים את המפעל. האנשים גורמים לכך שהעסק יהיה יעיל. היתר ניתן לקנייה. כשעובדים רואים שההנהלה דואגת להם ולמפעל לטווח ארוך ומבטיחה את מקום הפרנסה שלהם, הם הולכים יחד אתה. ככה זה בכל המפעלים שלי".

בשליטתו של קצב כמה חברות, רובן בתחום הביטחוני. במספנות ישראל הוא מחזיק 40.5%, יחד עם שלמה שמלצר המחזיק שיעור דומה ומשאב המחזיקה 19%. החברה עוסקת בתכנון ובנייה של כלי שייט ימיים, תיקונים ותחזוקת ספינות ועבודות מתכת כבדות. גם מספנות ישראל נרכשה מידי הממשלה בתהליך הפרטה.

"זה היה מפעל שהפסיד בכל שנה כ-20 מיליון דולר כשהיה בבעלות המדינה. מאז ההפרטה עברו 11 שנים, ומספנות ישראל לא ביקשה מאז סיוע ממשלתי", סיפר בגאווה. כשקצב מתבקש לפרט מעט על הכנסות החברה, רווחיה או מבנה הבעלות בה - הוא מסרב. "מה זה, מס הכנסה? הצהרת הון?" הוא משיב בחיוך גדול.

במפרולייט המייצרת מוצרים אופטיים ואלקטרואופטיים לכוחות ביטחון בעולם הוא מחזיק 65% לצד קיבוץ מעיין צבי המחזיק בשאר המניות. כמוכן הוא הבעלים של יוניסקופ שבכרמיאל המייצרת פריסקופים לרכב קרבי וחיל רגלים, ושל יוניפורם המייצרת מוצרים ממתכת קלה כתבניות מודולריות לבנייה ולריהוט ציבורי.

התחום הביטחוני חביב על קצב, שהחל את דרכו העסקית כנציג חברות ביטחוניות באיראן לפני עליית חומייני לשלטון ב-79'. "אני כבר 36 שנה בתחום הביטחוני, ומה שחשוב לי זה ליצור מקומות עבודה לחיזוק המשק הישראלי", אמר. הוא מתעקש לא לקרוא לכל האחזקות האלה קבוצת קצב: "רק בישראל מי שיש לו שתי חברות נחשב קבוצה. כל המפעלים שאני מעורב בהם יחד היו יכולים להיות מפעלון אחד במדינה מערבית. זה לא שאני מצטנע, בכולם עובדים בסך הכל כאלף עובדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו