בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביניש נפטרה מהם

שני ניצחונות רשמה השבוע נשיאת העליון המיועדת: מנהל בתי המשפט, בעז אוקון, הודיע על התפטרותו, ומועמדותה לעליון של נילי כהן, ידידה קרובה של אוקון שהסתכסכה לפני כמה שנים עם ביניש, נדחתה על ידי השופטים. "פוליטיקאית שתמיד מצליחה להשיג את מה שהיא רוצה", אומרים מקורביה

תגובות

בתוך המתח וסערת הנפש שבהם היו מצויים משתתפי ישיבת הוועדה לבחירת שופטים ביום שני, נרשם רגע קומי אחד זה היה בזמן הדיון על ההצעה לרשום פרוטוקול מסודר בישיבות הוועדה, הצעה ששופטי העליון התנגדו לה עד היום בחריפות. השיקולים החורצים את גורלם של המועמדים נותרו עד היום באפלה, מסיבות שאותן תיאר השופט מישאל חשין הגדיר בראיון ל"הארץ" לפני כחודשיים. "הסיבה שלא מנמקים מדוע אדם מסוים מונה או לא מונה למשרה מסוימת, היא בגלל ריח הפה, ריח החוטם וריח הגוף", אמר אז חשין, "האיש פשוט מסריח, אבל אני לא רוצה לומר את זה".

שר המשפטים, חיים רמון, לא קונה בעיניים עצומות מה שהשופטים מנסים למכור לו. הוא הגיע לישיבה מגובש בדעה שאת הנורמה לניהול תקין של פרוטוקול, שבג"ץ מחיל על כלל הרשויות הציבוריות, עליו לקיים בעצמו. אהרן ברק, דורית ביניש ואליעזר ריבלין, נציגי בית המשפט העליון בוועדה, ניסו להתנגד, אך רמון שלף קלף מנצח: פסק דין מ-1994 שכתב חשין, "מספנות ישראל נגד חברת החשמל", שעסק בחובת ניהול פרוטוקולים.

"טרחתי וידעתי ולא נמצא לי מה מורא יהלך על חברי ועדת המכרזים", כתב אז חשין, "אם יאמרו את אשר על לבם ודבריהם יגיעו עדי המפסיד במכרז". חיוך קל התפשט על פניו של רמון כשהגיע לשורת המחץ: "הנושא במשרה ציבורית", המשיך וציטט את חשין, "והוא משרת ציבור, נוטל על עצמו סיכונים מסוימים, ואם לא יוכל לשאת בסיכון, יפנה נא את מקומו לחברו הטוב ממנו". פניהם של ברק, ביניש וריבלין התכרכמו, והם נאלצו להסכים לחידוש המרעיש בעבודת הוועדה לבחירת שופטים.

"יש לכם בעיות?"

התכנסות הוועדה לבחירת שופטים, לראשונה בהרכבה הנוכחי, היתה אחת ההזדמנויות האחרונות למפגש פנים אל פנים של השחקנים המרכזיים בדרמה המטלטלת את מערכת המשפט. כולם היו שם: הנשיאה המיועדת ביניש נתקלה במנהל בתי המשפט, בעז אוקון, המשמש מזכיר הוועדה; היה שם גם ברק עצמו, האדמו"ר הפורש, שביניש היתה בעבר בת טיפוחיו ובהמשך תפס אוקון את מקומה; והיה שם רמון, שבמקביל לסערה המשפטית הפרטית שהוא נתון בה - חקירת החשדות בדבר "הנשיקה בכפייה" - ממשיך להכתיב מהלכים בזירה הגועשת: מסוכך על אוקון, מכתיב מועמדים לעליון, ומשתמש בסמכויותיו לדחות את כינוס הישיבה ואת בחירת הנשיא הבא.

כל העיניים הופנו למפגש בין ביניש לאוקון. ביום ראשון, ערב כינוס הוועדה, אירעו שתי התפתחויות משמעותיות שהכריעו לפי שעה את המאבק בין השניים: שופטי העליון החליטו לא לתמוך במועמדותה של פרופ' נילי כהן, ידידתו הקרובה של אוקון, לבית המשפט העליון. בנוסף, אוקון הודיע לרמון על החלטתו לפרוש מתפקיד מנהל בתי המשפט ושופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתוך חודשיים. ביניש ניצחה: מטרתה, שאוקון לא יהיה מנהל בתי המשפט בזמן כהונתה כנשיאה, הושגה.

אוקון הפקיד מכתב התפטרות בידי רמון, אבל שר המשפטים אינו ממהר לוותר על שירותיו. הוא לא הציע לו להתמנות למנכ"ל משרד המשפטים כפי שפורסם, אך מפעיל עליו לחץ אדיר להישאר בתפקיד, על אף התנגדותה של ביניש.

זרע הפורענות בין אוקון לביניש נטמן בסיבוב הקודם שבו עלה שמה של כהן כמועמדת לבית המשפט העליון, לפני כשלוש שנים. בין השתיים לא היו אמורים להתפתח יחסי איבה כאלה. כשנילי כהן, מרצה מוערכת למשפט אזרחי, מונתה לרקטור אוניברסיטת תל אביב, ערכה לה חברתה, שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים מוסיה ארד, מסיבה בביתה. ביניש הגיעה, ואף העניקה לכהן מתנה צנועה. אך כשעלה שמה של כהן כמועמדת לעליון נעמדה ביניש על רגליה האחוריות. במקביל, החלה סדרה של פרסומים מכפישים כלפי כהן בעיתונות, על יחסי האנוש הבעייתיים כביכול שלה, ועל בעיות בתפקודה.

על שולחן הוועדה לבחירת שופטים נחת אז מכתב ממרצה לשעבר לביולוגיה באוניברסיטה, המלא בטענות כלפי כהן על שלא הפכה את החלטת הפקולטה למדעי החיים לא להעניק לה קביעות. למרצה זו היה קשר חברי עקיף לביניש, וכהן משוכנעת עד היום שהמכתב הוזמן על ידה. לכהן מעולם לא ניתנה הזדמנות להגן על עצמה, ולמרות בקשותיה החוזרות ונשנות, המכתב מעולם לא הועבר לידיה.

מקרה נוסף שהועלה מהאוב, כדי להוכיח כביכול את אי-כשירותה של כהן, נגע לסטודנט שביקש להתקבל ללימודים באוניברסיטה, אף שלא עמד בתנאי קבלה מינימליים, תמורת הבטחתו לגייס "תרומה" ממשפחתו בסך מיליון דולר. כהן בלמה את המהלך בניגוד לעמדת נשיאות האוניברסיטה ואף נגררה לסכסוך עמה - עדות נוספת כביכול ליחסי האנוש הלקויים שלה.

על בסיס זה הופלה מועמדותה של כהן. אבל ביניש רשמה לפניה שלבקשת ברק, סבב אוקון בין שופטי העליון ודיבר בשבחה של כהן. מכאן ואילך, יחסיהם של ביניש ואוקון לא שבו לפסים תקינים. כשרמון וביניש נפגשו לפני כחודשיים, הם שוחחו על שיטת הסיניוריטי, ותק, (רמון החליט לבטלה), על מועמדותה של ביניש לנשיאות העליון (רמון החליט לתמוך בה בלי קשר לוותק), ועל כהונתו של אוקון כמנהל בתי המשפט. רמון קשר קשרי ידידות חמים ופיתח יחסי עבודה קרובים עם אוקון, ומעריך מאוד את יכולתו.

ביניש סיפרה לרמון שעם פרישתו של דן ארבל מניהול בתי המשפט ב-2004, פנה אליה ברק, שידע על יחסיה העכורים עם אוקון, ו"ביקש את רשותה" למנותו למנהל. ביניש הסכימה, אך בין השניים הובן שהכהונה תסתיים עם פרישת ברק. גם לאוקון הסיכום הזה היה ידוע, אמרה ביניש. החוק אמנם קובע שמנהל בתי המשפט הוא מינוי של שר המשפטים, הנעשה "בהסכמת" נשיא העליון, אבל מקובל במערכת שמדובר דה-פקטו במשרת אמון של הנשיא.

אלא שאוקון הצליח בתפקידו מעל ומעבר, ואף התאהב בו. ביניש מכחישה באוזני מקורביה שדרשה מרמון להדיח את אוקון, וטוענת שרק סיפרה לו על הסיכומים הישנים, אבל לא מסתירה את העדפתה שאוקון לא ימשיך. רמון הודיע לביניש שההחלטה בידו, שאוקון מנהל מצוין ושאין בדעתו לוותר עליו. "יש לכם בעיות?" אמר לביניש בסגנונו המוכר, "תפתרו אותן".

אליקים נלחם

אוקון הוא לא אדם שנשבר בקלות. הכוח וההשפעה הגלומים בתפקידו קוסמים לו מאוד, אבל גם הוא הבין בשלב מסוים שלא יוכל לגבור על ביניש. הוא נשבע באוזני כל מי שרצה לשמוע שמעולם לא היו לו שאיפות להתמנות לעליון, אבל ההצהרה הזאת מעלה את השאלה מדוע הוא מכהן בכלל כשופט.

ביום ראשון השבוע באה כנראה התשובה. אוקון נפגש עם רמון והודיע לו על כוונתו להתפטר. אם עזיבת התפקיד המינהלי היתה קשה עבורו, נטישת כס השיפוט בוודאי מהווה עבורו מכה של ממש. עם כל אהבתו להימצאות במוקד הכוח בהנהלת בתי המשפט, אולם המשפט היה עבורו משאת נפש ממש. בעבר צוטט אוקון כמי שאמר שמקצוע השפיטה הוא המקצוע הטוב ביותר, שבו "משלמים לך בשביל שתגיד מה אתה חושב". נראה כי אלמלא ביניש בעמדת כוח בעליון, אוקון לא היה נסוג.

אפשר שאוקון הבין שפטרונו הוותיק, ברק, נטש אותו. במקביל, הוא נוכח שאין בדעתו של ברק להילחם על מועמדותה של כהן לעליון גם בסיבוב הנוכחי. ביום ראשון התכנס פורום השופטים לישיבה סוערת: ביניש הטילה וטו על כהן. ברק לא נאבק, אלא ראה הזדמנות: הוא הציע את מרדכי קרמניצר במקומה. אם לא תתמכו במוטה, איים, עוד תקבלו את נילי כהן. אליקים רובינשטיין נלחם כארי. יש לו חשבון ארוך עם קרמניצר עוד מימיו כיועץ המשפטי לממשלה, אבל הפסיד.

תוצאות הקרב: נילי כהן שוחחה בתחילת השבוע עם רמון והודיעה לו שאינה מעוניינת במועמדות לעליון. רמון אמר לה שהוא עדיין מנסה לגבש תמיכה בה, גם ללא השופטים. אוקון הודיע לרמון על פרישתו מהמערכת. רמון עדיין מנסה למצוא דרך להשאירו בתפקיד.

"זה הפחד של ביניש מעצמאות וממצוינות", אומר מקורב לכהן, "זה צריך לעורר חלחלה. שניהם, כהן ואוקון, נפסלו מנימוקים לא ענייניים".

"ביניש היא פוליטיקאית שתמיד מצליחה להשיג מה שהיא רוצה", אומר אדם שעבד אתה. "בסיטואציות כאלה היא יודעת לנווט בהן לתוצאה שהיא רוצה".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו