בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנעה מינוי שופטים לפני הבחירות

תגובות

עמדותיה המשפטיות של השופטת אילה פרוקצ'יה

הרגעים הקשים ביותר בכהונתה השיפוטית של אילה פרוקצ'יה באו לפני כשנה. הם לא היו בפסיקות תקדימיות בעניינים חוקתיים סבוכים, שבהם היא אוהבת לבטא עמדות ייחודיות, אלא דווקא בעררי מעצר, אותם תיקים שנידונים בפני שופט יחיד. אתרע מזלה של פרוקצ'יה לשבת כשופטת תורנית בעררי מעצר בשיא תקופת ההפגנות האלימות נגד תוכנית ההתנתקות. כל התיקים הללו נותבו אליה, וההחלטות שקיבלה בהם הפכו אותה למטרה לביקורת בוטה מצד אנשי ימין קיצוני.

לאחרונה, בעקבות עוד פסיקה מחמירה בעניין נערה שהשתתפה בהפגנת מתנחלים אלימה, שוב ניתכה ביקורת קשה בפרוקצ'יה בידי אנשי ימין שאף הפגינו מול ביתה, ושמירה מוגברת הוצבה עליה לאחר שקיבלה איומים.

"גישתה הבלתי מתפשרת של פרוקצ'יה שונה מזאת של שופטים אחרים שטיפלו במקרים האלה", אומר הד"ר יורם רבין, מומחה למשפט פלילי במכללה למינהל, "אך בכפוף לנסיבות, לאווירה הציבורית ולהיותה של התופעה רחבת היקף באותה עת זו היתה גישה מוצדקת לחלוטין. פרוקצ'יה אינה מוכנה לשתף פעולה עם מדיניות סלחנית של מתן הזדמנויות חוזרות ונשנות, כשמדובר לכאורה בציבור אידיאולוגי. מבחינתה, סוחר סמים שעובר על החוק או אידיאולוג ימני שמכה שוטרים זה היינו הך".

רגישות מול אטימות

התעמתות שיפוטית עם הימין הקיצוני אינה מאפיינת את כלל עבודתה של פרוקצ'יה. כמי שכבר עכשיו היא אחת השופטות הבכירות בעליון, פסקה פרוקצ'יה בשנים האחרונות במגוון העניינים העקרוניים החשובים ביותר שהתגלגלו לפתחו של בג"ץ. היא מגדירה את פסיקותיה כמשקפות "ראייה ממלכתית כוללת, המנותקת מראייה מגזרית זו או אחרת", באופן המקשה לצפות מראש את פסיקותיה בתיקים ספציפיים.

במה שנוגע לזכויות חברתיות הצדק עמה: פעם אחת היא יוצאת בקריאה שיפוטית נרגשת לראשי הרשויות המקומיות לעמוד בתשלום משכורות העובדים. זה היה במהלך דיון בעתירת עובדי עיריית לוד, שדרשו מהעירייה לשלם להם את שכרם שהולן חודשים רבים. פרוקצ'יה זעמה על דברי בא-כוחה של העירייה, ש"אין כסף לשלם לעובדים". "אין דבר כזה שאין כסף", נזפה בו, "המדינה צריכה להיות דוגמה ומופת לנורמה ראויה, והלנת שכר של עובד היא דבר שלא יעלה על הדעת שיקרה אצל מעסיק ציבורי. המשאבים קיימים, השאלה היא היכן ממקמים את ערך תשלום השכר לעובד".

פעם אחרת היא הפגינה קשיחות לב על סף האטימות - בפרשת אנשי "כיכר הלחם" שהתנחלו במאהל מול הכנסת והתבקשו להתפנות על ידי עיריית ירושלים, הורתה פרוקצ'יה לפנותם, תוך שהיא שמה דגש על זכותם של עוברים ושבים ברחוב ליהנות ממרחב ציבורי נקי. "חופש המחאה כפוף להגבלות ובהם מניעת מפגעים ומטרדים בשטחים ציבוריים המיועדים לשימוש הציבור", קבעה. עו"ד יובל אלבשן כתב בספרו "זרים במשפט", שהפסיקה נומקה "בחוסר רגישות משווע כלפי המוחים. חוסר האונים של בית המשפט העליון חבר לחוסר רגישות והביא לפגיעה נוספת ומיותרת בכבוד המוחים".

המדינה - שחקן יחיד?

את גישתה של פרוקצ'יה בתחום דת ומדינה ניתן לראות כמבוססת על זכות האדם שבבסיס הסוגיה. לפני 19 שנים, עוד כשופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, עלתה פרוקצ'יה לכותרות כשביטלה את חוק העזר הירושלמי שאסר על פתיחת בתי קולנוע בשבתות. חוק העזר, קבעה, פגע שלא כדין בזכויות האזרח החילוני לעצב לפי דרכו את תוכנו של יום המנוחה.

בעמדתה בסוגייה ניתן היה להיווכח גם לפני שנה, כשדחתה, יחד עם חבריה לבג"ץ, עתירה של מעסיק שביקש לאפשר לו להעסיק יהודים בשבת. פרוקצ'יה שמה דגש על ערך המנוחה בשבת בהיבט החברתי והלאומי, ולא בהיבט הדתי. עם זאת, היא ניצלה את פסק הדין כדי לקרוא לכינון הסדרים חברתיים חדשים בנוגע לשבת.

לפני כארבעה חודשים היתה פרוקצ'יה שותפה לפסק דין עקרוני, שביטל את סמכותו של בית הדין הרבני לשבת כבורר בסכסוכים אזרחיים שהחוק לא הסמיך אותו בהם. ש"ס דרשה, במו"מ הקואליציוני אחרי הבחירות, לחוקק חוק שיבטל את תוצאות הפסיקה, ויסמיך את בית הדין הרבני לדון גם בעניינים ממוניים כלליים. ואמנם, הצעת חוק כזאת פורסמה באחרונה בידי משרד המשפטים.

"פרוקצ'יה הביעה עמדה בעייתית בפסק הדין הזה", אומר הד"ר איסי רוזן-צבי, מומחה למשפט ציבורי מאוניברסיטת חיפה, "מכיוון שהיא אינה מכירה בכך שמשפט המדינה אינו השחקן היחיד במגרש. בית הדין הרבני מתפקד לא רק כמוסד מדינתי, אלא גם כמוסד קהילתי, בין אם המשפט מכיר בכך או לא. פסיקתה של פרוקצ'יה עולה בקנה אחד עם תפישה רחבה יותר שלה. היא אמנם משפטנית מעולה, אבל יש לה עמדה עוינת וחשד עמוק כלפי מוסדות קהילתיים תת-מדינתיים".

חשיבות "קשר הדם"

נקודת ממשק נוספת של פרוקצ'יה עם המערכת הפוליטית היתה בפסיקתה בעניין מינויים פוליטיים בתקופת בחירות, שניתנה, במקרה, ערב הבחירות האחרונות. זה היה בלב ימי המחלוקת בין שרת המשפטים אז, ציפי לבני, לנשיא העליון ברק, בדבר סמכות השרה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. השאלה היתה, אם עמדתו של ברק, שאסור לכנס את הוועדה לאחר פיזור הכנסת, גוברת על עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

פרוקצ'יה שמה סוף למחלוקת: בפסיקה שעסקה לכאורה בעניין אחר לגמרי - בחירות למועצה הדתית בקרית אונו - היא קבעה כי "כאשר החוק דורש שבהליך בחירה מעורב נבחר הציבור, אזי ביצוע ההליך באמצעות נבחר ששאלת האמון בו נמסרה להחלטתו המחודשת של הציבור עלול להחטיא את תכלית החוק". בכך היא גם סתרה את טענת לבני, שמינויי הוועדה אינם "מינויים פוליטיים". בעקבות הפסיקה קבע היועץ, מני מזוז, שאין לכנס את הוועדה.

גם פסיקתה בענייני חופש הביטוי - בשאלת התרת הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" של הבמאי מוחמד בכרי - עוררה הדים. פרוקצ'יה נוקטת גישה המצמצמת מאוד את כוחה של המדינה להתערב בחופש הביטוי האמנותי והיצירתי. בפרשת "ג'נין ג'נין" היא קבעה, שאף שתוכנו של הסרט מקומם ופוגע קשות ב"רגשות הציבור" בישראל, מאחר שהוא מייחס לצה"ל ביצוע מעשים נפשעים שלא היה להם בסיס במציאות, אין מקום להגביל את הפצתו מאחר שחופש הביטוי הוא "ציפור הנפש" של ההליך הדמוקרטי. לדברי הד"ר יובל קרניאל, מומחה למשפט ציבורי במכללה למינהל, פסיקתה של פרוקצ'יה בפרשה מגלמת "מחויבות עמוקה לחופש הביטוי, גם בנסיבות קשות ופסיקתה רלוונטית במיוחד גם בימים אלה, של לחימה".

בתחום דיני המשפחה נוטה פרוקצ'יה לאמץ לא פעם דעות מיעוט מול חבריה לעליון. המקרה המפורסם ביותר היה בפרשת "תינוק המריבה". בפסק הדין בעליון צידדו שופטי הרוב בהותרת התינוק בידי ההורים המאמצים. פרוקצ'יה, בדעת מיעוט, חשבה שיש להחזירו להורים הביולוגיים בגלל חשיבותו של "קשר הדם" בין ההורים לילדם. "נטילת ילד ממשפחתו הטבעית ואימוצו בידי משפחה אחרת חורצת גורלו של אדם מעת הסמוכה ללידתו ולאורך חייו (...) היא צעד השמור רק למקרים שאינם מתירים מוצא אחר אלא לגדוע את קשר הטבע ולהתערב באוטונומיה המשפחתית הטבעית של האדם".

העליון אחרי ברק

השופטת איליה פרוקצ'יה

בספטמבר יפרוש מכהונתו נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, אחרי 11 שנים כנשיא. "הארץ" מפרסם סדרת כתבות במטרה לשרטט את הפרופיל המקצועי והערכי של עשרת השופטים שירכיבו את בית המשפט העליון לאחר "עידן ברק". פרק שביעי: השופטת אילה פרוקצ'יה

קורות חיים

אילה פרוקצ'יה נולדה בקיבוץ אשדות יעקב שבעמק הירדן. בהמשך עברה לתל אביב עם משפחתה ולמדה בתיכון "עירוני ה'" בעיר. לאחר שירותה הצבאי למדה משפטים באוניברסיטה העברית וקיבלה תואר ראשון ושני בהצטיינות. היא אף שימשה עוזרת משפטית לנשיא בית המשפט העליון אז, שמעון אגרנט. מאוחר יותר למדה לימודי דוקטורט באוניברסיטת פנסילווניה בארה"ב, וקיבלה את תואר הדוקטור ב-1972.

במשך 15 שנים עבדה במגוון תפקידים במשרד המשפטים, בין היתר במחלקת ייעוץ וחקיקה, בתחומי המשפט הציבורי וכן המשפט המסחרי-כלכלי ושוק ההון. ב-1983 עברה למשך שנה אחת לשמש יועצת משפטית לרשות לניירות ערך. ב-1987 מונתה לשופטת בית משפט השלום בי-ם, שם כיהנה שש שנים, עד קידומה לבית המשפט המחוזי ב-1993. ב-2000 מונתה במינוי זמני לעליון, בתמיכתו של אהרן ברק וחרף התנגדותו של השופט מישאל חשין, וכעבור שנה זכתה במינוי קבוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו