בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשטייסים סורים הפציצו בישראל

ביולי 1948 הופל מטוס סורי מעל איילת השחר. יומן הטייס, בו הוא מספר על אהובתו אליס, אותר באחרונה מחדש בארכיון צה"ל

תגובות

גדעון אלף, בן 71, מדריך טיולי ג'יפים מאיילת השחר, יושב על מרפסת ביתו המשקיפה על הגליל העליון. "ביום רגיל אפשר לראות מכאן את כל האזור", הוא אומר, "אבל עכשיו האובך מהפיצוצים בלבנון מסתיר". יומן הטיולים המתוכננים של אלף נמחק באחת עם פרוץ הקרבות, ובקיבוץ המופרט יש לכך השפעה מיידית על הכנסת המשפחה. "אני מסתדר עם מה שיש", הוא אומר.

הקרבות בצפון השכיחו גם את "יום המטוס", המהווה לדברי אלף "אחד מהאירועים המכוננים בחיי הקיבוץ". שרידי המטוס הסורי שהופל מירי חברי איילת השחר והתרסק בלב הקיבוץ ב-16.7.48 עדיין מוטלים במקום הנפילה, ומזכירים את תקופת הקרבות הקשה שידע הקיבוץ לפני 58 שנים.

בבוקר יום ראשון בשבוע שעבר היה הגליל שקט, לפני התחדשות ירי הקטיושות אחר הצהריים. חלקן נפלו לא הרחק מהקיבוץ. אלף אומר שבמלחמת השחרור "כל יום, כמו שעון, בבוקר ובצהריים הופצץ הקיבוץ על ידי מטוסים. המטרה שלהם היתה שהלבנונים ממערב והסורים ממזרח ייפגשו באיילת השחר וינתקו את הגליל העליון. המשק היה הרוס, אבל איילת השחר לא ניטשה ולו לשנייה אחת".

חברת הקיבוץ נירה ששון סיפרה, שבמלחמה היתה בכיתה י'. "הסורים הפציצו והפגיזו ללא הפסקה. שני מטוסים שלהם היו מתחלפים ביניהם במלאכה לאורך שעות היום. פצצה אחת נפלה על העמדה שליד הלולים והרגה שבעה אנשים. עשרה ימים ולילות שהינו בעמדות. 'יום המטוס' היה היום הקשה שלי. בשלוש לפנות בוקר הלכתי לחלוב ברפת, כשסיימתי לחלוב יצאתי לכיוון העמדה שלי במערב המשק, ובדרך נפל פגז קרוב אלי והרג חייל. זו היתה הפעם הראשונה שבכיתי במלחמה.

"באותו יום היו צליפות, הפגזות והפצצות מהאויר, ובסביבות הצהריים הייתי בעמדה וכולנו ירינו על המטוסים הסוריים. לפתע הגיע עוד מטוס, ובערך מעל בית העם הוא החל להתנדנד ואז הסתחרר וצלל ארצה. הוא נפל כעשרים מטרים מאתנו. שני הטייסים נהרגו. אני טוענת שאני הפלתי את המטוס, אבל כל אחד מהיורים בעמדה שלי חשב שזה היה הוא".

ליד גופתו של אחד הטייסים, פייסל נאדיף, יליד 1924 מהעיר חומס, נמצא ילקוט ובו תעודת זהות, תמונות, פריטים צבאיים ויומן אישי. היומן תורגם ואופסן בארכיון צה"ל. במשך שנים איש לא התעניין בו, עד שבאחרונה ביקש יורם דורה, גם הוא חבר קיבוץ איילת השחר, לראות את הילקוט והופתע למראה היומן.

"בקיבוץ היתה התרגשות גדולה כשנודע עליו", אומר אלף, "לי היתה צמרמורת. פתאום היומן נותן לאדם ממד אנושי. העבודה שלו היתה להרוס אותנו, אבל היתה לו נפש רגישה וסיפור חיים מרגש.

להלן קטעים מיומנו של נאדיף, שבהם כתב על אהבתו לאליס, למרות התנגדותו של אביו.

"6.6.1948. רבנו עם הוריה של אליס ועזבנו את הבית... לקחתי אותה לבית הורי והלכתי עם אמי לקנות לה בגדים".

8.6.1948. שכרנו חדר...

10.6.1948. "חיינו שקטים, שנינו מאושרים. היא אוהבת אותי ואני אוהב אותה, ואני מתפלל לאלוהים שאושרנו יימשך".

12.6.1948. "אליס עשתה רושם טוב (על משפחתו, א"א), ואיש לא מתנגד כעת לנישואינו לבד מאבי.

25.6.1948. "סימני הריון נראים כבר על אליס... אני מקווה שתיהנה מבריאות שלמה כל ימי הריונה".

1.7.1948. קורס הטייס הראשון נגמר ב-4.7.1948. אני אצטרף לטייסת הקרבית הראשונה.

5.7.1948. התחלנו את האימון הצבאי הבוקר... התחלנו בתרגילי "קרב בקבוצה".

9.7.1948. "עזבנו את דמשק והלכנו לטייסת. שלחתי את אליס להוריה".

10.7.1948. "עזבנו את הטייסת בשעה שלוש וחצי, באווירון 208. מטוסינו נכנסו בקרב אווירי עם מטוסי האויב מסוג מסרשמידט".

12.7.1948. "תרגיל בקרב נפרד... נדברתי עם פתחיה (בת משפחה) שאליס תתקשר אלי בבוקר יום ה-14.

14.7.1948. "טסתי באווירון 203 להפציץ את נג'מת אל סובח (איילת השחר). הפצצות לא התפוצצו. מאטו (טייס נוסף) נמצא במטוס 207 עם פאדל עמארא ומפציץ את טובה... אליס לא הצליחה להתקשר אלי בזמן שקבענו... נדברנו שאתקשר אליה בשעה 6:15".

לדברי אלף, בדף האחרון ביומן נאדיף כותב שקנה טבעת וייתן אתה לאהובתו באותו יום אחר הצהריים. "אבל הוא לא חזר", הוא אומר, "זו טרגדיה. גם אצלנו בבית הקברות קבורים טייסים, אנשים אהובים, 'מלח הארץ'. הוא רק עשה את העבודה שלו. אין בלבי עליו, הוא לא קבע את היעד".



אלף ליד שרידי המטוס הסורי. "המשק היה הרוס, אבל איילת השחר לא ניטשה ולו לשנייה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו