בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסודיות הבנקאית אינה זכות מוחלטת

תגובות

האפשרות כי המידע ולפיו הרמטכ"ל דן חלוץ מכר את תיק המניות שלו כמה שעות לאחר חטיפת החיילים בצפון הודלף מבנק לאומי, דבר שטרם הוכח, מעוררת את שאלת הסודיות הבנקאית.

הסודיות הבנקאית היא עיקרון משפטי מבוסס בישראל, על אף שאינה קבועה בחוק כלשהו, ונהוג לבסס אותה על חוק הגנת הפרטיות. הזכות לפרטיות נחשבת לזכות חוקתית, ומופיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לשם השוואה, בשווייץ הסודיות הבנקאית קבועה ממש בחוק.

בפשטות, הסודיות הבנקאית פירושה שאסור לבנק לגלות כל מידע אודות לקוחותיו לצד שלישי כלשהו, ללא הסכמת הלקוח. לא רק שאסור למסור פרטים אודות מצב החשבון של הלקוח או אודות הפעולות שמבצע הלקוח בחשבונותיו, אסור אפילו לגלות האם אדם מסוים הוא לקוח של הבנק או לא. הסודיות הבנקאית נולדת מרגע שנוצרים היחסים בין הבנק ללקוח, ומרגע זה נמשכת לנצח: גם לאחר שנסגר החשבון וגם לאחר מות הלקוח.

הסודיות הבנקאית חלה כלפי כל הלקוחות, ובאותה מידה: לקוח פרטי כמו מסחרי, לקוח "גדול" מול לקוח "קטן", לקוח בעל עושר פיננסי לעומת לקוח השקוע בחובות, וכו'. גם אדם המבצע פעולה חד-פעמית בבנק מבלי לפתוח חשבון נחשב לצורך אותה פעולה לקוח של הבנק, וזכאי לסודיות בנוגע לפרטיה. במקרה של פגיעה בסודיות הבנקאית, זכאי הלקוח הנפגע לפיצויים מצד הבנק בגין הנזקים שנגרמו לו.

ואולם הסודיות הבנקאית אינה זכות מוחלטת. קיימים חריגים בהם מותר לבנק למסור את המידע לצד שלישי - ולעתים הוא אף מחויב לכך. אחד החריגים הוא חובת גילוי מכוח הדין. כך למשל מכוח חוק איסור הלבנת הון מוטלות על הבנק חובות דיווח נרחבות על פעולות של לקוחות, למאגר המידע המנוהל על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון. גם למשטרה סמכות לקבל מידע מהבנקים לצורך חקירת עבירות, וכך גם לרשויות המס, לבנק ישראל ולגורמים רבים נוספים. בהקשר זה יש לשים לב שלעתים, המידע שנמסר לרשות אחת עלול לשמש לא רק אותה, אלא ניתן להעבירו גם לשימושן של רשויות נוספות.

חריג נוסף המוזכר על ידי בתי המשפט הוא קיום עניין ציבורי בגילוי המידע, אם כי בפועל עדיין לא נעשה בו שימוש. מהו בדיוק "עניין ציבורי" לא לגמרי ברור, אם כי ברור שאין הכוונה לסתם רכילות המעניינת את הציבור.

אם יתברר כי מקור פרשת המניות של חלוץ הוא בהדלפה כביכול מצד הבנק, המפתח לקביעת אחריות הבנק יתמקד באותו חריג עמום של "עניין ציבורי". ואולם גם אם בהתנהגות הרמטכ"ל נפל פגם מוסרי או ציבורי, אין פירושו של דבר שמתקיים בהכרח אותו "עניין ציבורי" המאפשר את גילוי המידע ע"י הבנק.

יש להפריד בין ביקורת על התנהגותו של הרמטכ"ל, לגיטימית ככל שתהיה, לבין זכותו של הבנק לגלות ביוזמתו את המידע. לאור עמימות המונח והחשש שהוא ינוצל לרעה במקרים של פגיעה בסודיות הבנקאית, הצעתי בעבר לבטל לגמרי את החריג של "עניין ציבורי". ואולם כל עוד החריג עדיין מוכר על ידי בתי המשפט שלנו, יש להשתמש בו בצמצום רב ולהכיר בו רק במקרים קיצוניים, אם בכלל. איני בטוחה שהמקרה הנדון הוא מקרה כזה.

ד"ר פלאטו שנער היא ראש המרכז לדיני בנקאות במכללה האקדמית נתניה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו