בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לומדים להיות חילונים

מספר החוזרים בשאלה שפונים לארגון הלל לקבלת עזרה בחייהם החדשים גדל, אבל הם עדיין מעטים. לצד קשיי הסתגלות ופרנסה יש גם קשיי לימוד. אנגלית, לדוגמה

תגובות

אחרי שע' החליט לעזוב את ישיבת פורת יוסף, לחצו עליו ההורים להצטרף לישיבת שערי יושר, ישיבה חרדית שמנסה להחזיר למוטב נושרים מהישיבות. במחנה הקיץ של הישיבה, כשהדיסטאנס נשבר, הציע אחד הרבנים לתלמידים לשאול מה שהם רוצים. ע' הרים את היד ואמר לו: "שתדע שאתם מחזיקים אותנו בכלא. אם אני יוצא היום לעולם אני בור. לא נתתם לנו לא אנגלית ולא מתמטיקה. אם אתם בטוחים כל כך בדרך שלכם, תכינו אותנו לעולם. אל תיתן לי את הקלישאה שבתורה יש הכל, כי בתורה אין אנגלית ומתמטיקה".

ע', בן 29, תלמיד בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית, הוא אחד מיותר מ-50 יוצאים בשאלה שקיבלו אתמול בערב מלגות מארגון הלל, האגודה ליוצאים לשאלה. כחצי מיליון שקל, חצי מהתקציב הדי-עלוב של הלל, הולך למטרה זו, כשחלק מהמלגות מגיעות לסכום משמעותי של 11 אלף שקל. מכיוון שהמדינה אינה עוזרת במימון, התקציב מגיע כולו מתרומות, רובן מחו"ל. התקציבים שמקבלים ארגוני ההחזרה בתשובה מעוררים בהלל קנאה קשה.

לפי חוק, המדינה היתה חייבת לכפות על בתי הספר החרדיים ללמד את התלמידים את תוכנית הליבה, כולל חשבון, מתמטיקה ודקדוק. מכיוון שהמדינה מתעלמת מחובתה, נאלצים היוצאים לשאלה להשלים השכלה בגיל מאוחר. "לקח לי שנתיים מהחיים להשלים את הפערים, ועדיין אני מרגיש שיש לי חורים. יש דברים שלאנשים אחרים הם טריוויאליים ולי לא", אומר ע'. "אני כועס מאוד. אני רואה אנשים שעשו חמש יחידות בכל דבר עם התחלה מדהימה (לחיים) ואני בגיל 29 רק שנה שלישית באוניברסיטה. אבל כשזה עולה, אני אומר לעצמי, 'די עם הרחמים העצמיים'".

"בתחילת הדרך יש המון כעס", אומר דוד בדיל, חוזר בשאלה בן 23. "אתה מרגיש שיש מערכת שלמה שדפקה לך את החיים. בלי להגזים, דפקה לך את החיים. יש כעס מטורף. זו מערכת אטומה ברמות. זה לא הגיוני שקובעים לכולם לשבת ללמוד תורה. זה פסול. זה פגום. למה כולם הולכים למסלול אחד? ואם אני רוצה להיות מדריך צלילה או מדריך טיולים במרוקו"?

מיומנויות חיים מאפס

"הכי קשה זה אנגלית", אומר בדיל. "אי אפשר להתקדם בעולם בלי אנגלית. ואני באנגלית לא ידעתי כמעט כלום. ללמוד שפה זה משהו שבגיל צעיר הרבה יותר קל לעשות. בגיל 23 להתחיל ללמוד שפה, זה חתיכת פרויקט". ע' מסכים: "הנקודה הכי קשה היתה דפנטלי האנגלית. אכלתי חצץ. בבגרות באנגלית נכשלתי. אז למדתי אנגלית במכינה הקדם אקדמית. התחלתי ברמה הכי נמוכה והם נתנו לי שיעורי עזר. אבל בסוף כבשתי את זה - סיימתי עם ציון 92".

בדיל מספר שדי נהנה מהלימודים. "בתכלס, היה ממש כיף". משברים? בגלל שהיה צריך לחפש דירה הוא נעדר בארבעת הימים שבהם למדו גיאומטריה אנליטית. הוא היה משוכנע שבלי זה, הוא לא יצליח ללמוד את שאר המתמטיקה ושקל להפסיק ללמוד. מנהלת הלל, רינה אופיר, מסבירה ש"מגיעים אנשים שלא יודעים את ההבדל בין שטח משולש לבין היקף וצריכים ללמוד לבגרות בכמה חודשים".

שי פיאטיגורסקי, בן 24, הוא בן לעולים מרוסיה שחזרו בתשובה. הם הקנו לו השכלה כללית רחבה יחסית. בבגרות באנגלית הוא קיבל 96. בעיות היו לו דווקא בבגרות באזרחות. הוא עשה שתי בחינות. בראשונה נכשל עם 49. את השנייה עבר בדוחק עם 58.

מיומנויות חיים הם צריכים ללמוד מאפס. "לפני כמה שנים הגיע אלי יוצא שרצה שאעזור לו לנסח קורות חיים", מספרת אופיר. "הוא כתב ארבעה עמודים בנוסח של 'החיים שלי היו בזבל. כל הזמן אכלתי חרא כי היו הרבה ילדים במשפחה'. קיצרנו לחצי עמוד שכתוב כמו קורות חיים".

גם חשיבה אקדמית זרה להם. במכינה הקדם-אקדמית, ע' למד כתיבה מדעית. "מבחינת אוצר המלים, לקחתי את כולם בעשר רמות", הוא אומר. "אבל הייתי כותב סיפורים וזה היה מגרזן אותי בציונים". "בעבודה הראשונה שלי באוניברסיטה", הוא מספר, "כולם קיבלו 90. אני קיבלתי 38. קשה לך להבין מה רוצים ממך. זה לוקח זמן. זה סיוט".

עבודות ג'יפה

המדינה מממנת בדרך כלל את הלימודים במכינה הקדם-אקדמית. כך שהקושי הכלכלי הוא לממן את המגורים והמחיה, לרוב בלי שום עזרה מההורים. לע' היה מזל. הוא התנדב במד"א עוד כשהיה חרדי ולכן יכל לעבוד כחובש וכמדריך חובשים. אחרי הצבא כבר היה יכול לעבוד במשרות משתלמות באמת כמאבטח. השנה במכינה היתה מבחינתו הקשה ביותר - בכל רגע שלא למד, ע' עבד. "גם בימי שישי ובסופי שבוע הייתי עובד. הייתי נרדף ממש. לא הרגשתי שאני חי".

"אני עובד בשתי עבודות. יש לי חודשים רבים חובות על שכר דירה. בקושי הצלחתי לשלם שכר לימוד של שנה א' ועכשיו אני צריך לשלם לשנה ב'", אומר פיאטיגורסקי, "ואני לא מקבל תמיכה כלכלית מהמשפחה. רק מהלל".

גם למצוא עבודה זה עניין לא פשוט. בדרך כלל, אומרת אופיר, "אנשים מגיעים בלי כישורי עבודה. הם לא עשו צבא ולא יכולים לעבוד בשמירה. הם יכולים לעמוד עם המכשיר בסופר". על זה מקבלים שכר מינימום. "בהתחלה", מספר פיאטיגורסקי, "התפרנסתי מכל מיני עבודות ג'יפה מזדמנות. קייטרינג, טלמרקטינג. אחרי זה התחלתי לעבוד כפקיד קבלה בבתי מלון".

"בשנה האחרונה מספר היוצאים שפונים אלינו גדל ב-20%-30", אומרת אופיר. זאת, לאחר עלייה של 50% במספר הפונים בשנים 3003-2004. לדבריה, בראשית העשור, כשהלל יצאו לטיול, הם יכלו להסתדר עם שלוש מכוניות פרטיות. "ביום שבת האחרון היה סוף שבוע של היוצאים והשתתפו 105 אנשים". ב-2005 פנו לארגון כמאה יוצאים חדשים, כשמספר הפניות לקו הפתוח של הלל גבוה בהרבה.

לדברי אופיר, יש יותר יוצאים גם כי הציבור החרדי גדל וגם כי הם הרבה יותר נגישים לתקשורת. "פעם כדי להתקשר להלל, הם היו צריכים לגשת לטלפון ציבורי. היום כמעט לכולם יש טלפונים ניידים". ובכל זאת, קשה להתרשם גם מהמספרים הנוכחיים. לכל היותר אפשר לומר שעזיבת הציבור החרדי הפכה מטפטוף לזרם דקיק שבדקיקים. רבים מהיוצאים בשאלה היום הם כמו פיאטיגורסקי, ילדים של חוזרים בתשובה.

אופיר טוענת שמי שמגיעים להלל זו האליטה של החוזרים בשאלה, ויש רבים שלא מגיעים. ע' ובדיל מסכימים אתה. הם מסבירים שיש שתי סיבות שמונעות מהחוזרים בשאלה לפנות. אחת היא הדימוי המאיים שיש להלל בציבור החרדי, השנייה היא התחושה שפנייה להלל היא הודאה בחולשה ובחוסר היכולת להסתדר בעצמך בעולם החילוני. "יש משהו לא איני בזה שאתה לא מסתדר לבד", מסביר ע'.

הישיבה לנושרים

להלל יש מסורת ארוכה של הימנעות מפעילות החזרה בשאלה. הם לא עורכים הסברה ולא משכנעים אנשים. אופיר מסבירה ש"אני לא מאה אחוז בטוחה שכל אחד מתאים להיות חילוני. זה תהליך כל כך קשה עם כל כך הרבה ויתורים. אנחנו בודקים טוב-טוב אם הפונים אלינו כשירים. יש אנשים שמגיעים אלינו והעובדת הסוציאלית אומרת שהם יתמוטטו. היו לנו מקרים של אנשים שנפלו נפשית ואנחנו לא יכולים לקחת על זה אחריות".

בדיל, פיאטיגורסקי וע' עברו, לפני שחזרו בשאלה, בישיבת שערי יושר, שאותה הם מכנים "ישיבת קו התפר". בסופו של דבר, רוב בוגרי שערי יושר יתחתנו בשידוך ויישארו חרדים - גם אם לא כולם יחזרו להיות מאמינים גדולים. אבל אופיר אומרת שלהלל כבר יש כמעט מניין של נושרים מהישיבה. עוד ישיבה שתורמת להלל חברים לא מעטים היא ישיבת מיר, הישיבה הגדולה בישראל. יש שם 4,000 תלמידים, מסבירה אופיר, כך שאף אחד לא יודע מי נמצא ומי לא. "היה לנו בחור שכבר עבד בחנות ספרים והוא היה עדיין רשום במיר".

למה שבאבניקים (נערי רחוב חרדיים) לא חוזרים בשאלה בדרך כלל?

בדיל: "כי לצאת בשאלה זה דבר נורא קשה".

אצל בדיל וע' שאלת האמונה לא היתה הדבר המרכזי בחזרה בשאלה, אלא ההתנגדות לצורת החיים החרדית. "גיהנום, גן עדן, אלוהים, לא עומדים במערכת השיקולים. זה צורת החיים", אומר בדיל.

ובכל זאת, החוזרים בשאלה מדברים על החזרה בשאלה במונחים של לידה מחדש. "כששואלים אותי בן כמה אני, אני עונה בן 7", אומר ע'. "הדת היא כאילו מה שמגדיר אותך. אתה מוותר על כל האישיות שהיתה עד עכשיו ונולד מחדש בגיל 20", אומר בדיל. "זה כאילו שהתחלתי את החיים בגיל 19", אומר פיאטיגורסקי. עם זאת, הוא מציין שהוא עדיין מרגיש אאוט-סיידר בחברה החילונית, כי יש המון דברים שהוא לא יודע. בעולם החרדי אומר ע', "הרגשתי כמו איזה צבוע. יצאתי החוצה והתחלתי להיות מאושר".



בדיל. "לצאת בשאלה זה דבר נורא קשה"


פיאטיגורסקי. לא מקבל תמיכה מהמשפחה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו