בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלרוז פלייס בישראל

מתחמי המגורים הסגורים, "הגיטאות לעשירים", מושכים אליהם אש. יש הרואים בהם דוגמאות מנקרות עיניים לקיטוב בחברה

תגובות

מתחמי מגורים סגורים שבשנים האחרונות נהפכים ליותר נפוצים בערים, נחשבים לפרויקטים מושכי אש. רבים חולמים לגור בהם, ורבים גם אוהבים לשנוא אותם. חברי הארגונים החברתיים יתנו אותם כדוגמה לקיטוב הפושה בחברה, ויהיו כאלה שידגימו בעזרתם את העלייה ברמת החיים ויטענו שהם מביאים איתם ניחוח של חו"ל ונצנוץ של זוהר הוליוודי, "מלרוז פלייס" בישראל.

המתחם המפורסם ביותר הוא פרויקט אנדרומדה ביפו. המבנה עטור החומות ומצלמות האבטחה מכונה בידי מבקריו "גטו של עשירים". הביקורות טוענות כי הוא מנקר עיניים ומפנה את גבו לעוניה של יפו.

מבחינה אדריכלית השפעת מתחמים אלו על העיר היא מורכבת. התפישה של עיר כיצור חי ופעיל ממשילה את רחובותיה לעורקי החיים שלה. ערים הנחשבות טובות הן ערים עם חיי רחוב תוססים, שקיימת בהם תנועה רבה ברגל ושלכאורה ניתן להעביר בהן חיים שלמים ללא רכב. ברשימה זו נמצאות, בין השאר, ניו יורק (בדגש על מנהטן), פאריס ולונדון.

מתחם סגור בלב רקמה עירונית פוגע בדמוקרטיה של העיר ובחופש התנועה. כאשר רחובות הופכים ל"פרטיים", ומנוכסים לטובת פרויקט זה או אחר, נפגעת הספונטניות של התנועה ברחוב וחלק מן המרחב העירוני נגזל מן הציבור.

נטע זר

לעומת זאת, במקרים מסוימים מתחמים כאלו יכולים לתרום לאזור, על ידי הגדלת מספר התושבים.

האדריכל דרור גרשון, מייסד וחבר בעמותת "מרחב", טוען ש"מתחם סגור הוא נטע זר בעיר, כאשר הגדר והשער מאפיינים את התפישה החברתית והתכנונית. זוהי בנייה מנוכרת וסגורה לסביבה. גם כאשר התכנון הוא לא לעשירים וההבדלים הסוציו-אקונומיים אינם משמעותיים, יש בעיה עם אופי הבינוי. כך לדוגמה בשכונת ורדיה בחיפה הוקם מתחם סגור של חברת "דנאל". הבינוי שלו מתעלם מן השכונה, ומפנה את גבו אליה. הדבר פוגע בהמשכיות הרחוב וזר לסביבה".

גרשון מסביר ש"השכונות בערים בנויות מהחיבורים של המרחבים הציבוריים, ואלו יוצרים את העיר. כדי לעודד את התפתחות הסביבה, צריך להשתלב בה. המתחמים הסגורים פוגעים ברצף של המרחב הציבורי, מעבר להשלכה החברתית של אוכלוסייה עשירה שחיה בלבה של שכונה ענייה ומקימה חומות לבודד את עצמה מן הסביבה ובכך יוצרת אנטגוניזם".

מתחם "רובע לב העיר", הנמצא בלבו של המרכז החי והפעיל של תל אביב, תוכנן על ידי האדריכלית עדה כרמי ויכול לשמש דוגמה ליתרונותיהם ולחסרונותיהם של המתחמים הסגורים. את הבעייתיות של מתחם סגור בעיר אפשר לחוש ברחוב בלפור. הרחובות הנושקים לפרויקט נהנים מתנועה רבה של הולכי רגל, אבל מי שצועד ברחוב בלפור ליד המתחם נאלץ לחסות בצלה של חומת בינוי גבוהה ואחידה שהפתחים העיקריים בה הם לחניונים.

ברחוב מזא"ה, לעומת זאת, יוצר המבנה כיכר קטנה הנפתחת לרחוב ומשמשת לפעמים גם עוברי אורח. לדברי גרשון, "מתחם 'רובע לב העיר' הוא פתרון לא רע, כיוון שהוא לא יוצר סגירות. הבעיה של הפרויקט היא החזית האחורית שלו המתנכרת לסביבה ויוצרת חומה. זו בעיה שקיימת בהרבה פרויקטים גדולים עם חניות, ולאו דווקא במתחמים סגורים. יש פתח של חניה ואין כניסה מן הרחוב. צריך למצוא פתרון שמדבר עם הרחוב ולא יוצר חומה. המתחמים מדגישים בעיה של התחברות בניינים לרחוב שקיימת גם בבניינים בודדים".

גרשון מוסיף ש"בשכונת נחלאות בירושלים בונים פרויקטים לאוכלוסייה אמידה, אבל מתחברים למרקם הקיים. יוצרים זרועות לעיר, ולא בונים חומה".

האדריכלית מיכל קימל אשכולות, ממשרד קימל אשכולות אדריכלים, אומרת כי "הרצון האדריכלי, על פי תפישתי, הוא שמתחם שנוצר בפרויקט יהיה חלק מן המרקם האורבני ויעמוד לרשות הציבור. כמובן שחלקים מסוימים הם פרטיים ומשרתים את הפרויקט.

"כל פרויקט מתוכנן לא רק למען היזם אלא גם למען הסביבה, העיר ותושביה. במקרים רבים שאיפה זו מתנגשת עם הרצון היזמי לנכס כמה שיותר מן המתחם למען פרטיות הדיירים. שטחים פרטיים של הפרויקט הם חלקים שאפשר למכור לדיירים כערך מוסף. לכן נוצרת סתירה מהותית.

"הרשות או העירייה המוציאה את היתרי הבנייה צריכה ליישב את הסתירה או לפחות לשמור על האינטרס הציבורי. הרצון של היזם להרוויח הוא חשוב, אבל צריך לאזנו עם צרכי העיר והתושבים ככלל".

הבעיה עם המתחמים הסגורים בולטת יותר, לדעתה של קימל אשכולות, "בגלל הנסיבות הביטחוניות בישראל שגורמות לכך ששטחים ציבוריים רבים הופכים לסגורים עם כניסות מוגבלות ונשלטות".

כך לדוגמה בתי ספר שיכולים בעולם מושלם לשרת גם את התושבים בסביבתם כמרחבי משחק והתכנסות הופכים במציאות שלנו למתחמים מגודרים ולא נגישים לכלל. יש חשיבות בכך שגם פרויקטים עירוניים יהיו חלק אינטגרלי מן הרצף העירוני.

משרד האדריכלים קימל אשכולות מקיים כנס העוסק ב"ציפוף ובנית מגדלים בעיר" במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית כאירוע נעילה של תערוכת ארכיטקטורות. לדברי קימל אשכולות, "קיימת בעיה עם ציפוף של הרקמה העירונית שיוצרים המגדלים וגם חלק מן המתחמים הסגורים. מבנה גדול יותר כמו מגדל פוגע במרקם מכניס יותר תנועה לאזור וצורך יותר מקומות חניה. השפעות כאלה מערערות איזונים במקומות מסוימים. מהקומה ה-30 או ה-40 זה כיף להסתכל על הנוף, אבל בניין כזה משנה משטר רוחות, יוצר צל על בניינים קרובים ומשפיע על סביבת הולכי הרגל. יש חשיבות לבנייה של בניינים כאלו בסביבה מתאימה כמו אזור תל אביב 2000, שבו בניית מגדלים משתלבת במרקם".

משה קסטיאל, מעצב ובעלים של רהיטי קסטיאל, היה שותף לתכנונו של מתחם "הצדף" בשכונת עג'מי ביפו, גם הוא מתחם סגור. קסטיאל טוען שבניית פרויקט יוקרתי באזור מסוים "מעלה את קרנו של האזור ולכן גם קרנו של המגרש השכן עולה. הבניין הביא לפיתוח האזור וקורה בסביבתו מה שקרה לנווה צדק: מקום שסבל מתדמית בעייתית ונהפך ליוקרתי".

קסטיאל אומר ש"כל מתחם שייבנה יסתום את קו הראייה לים. אבל אם הפרויקט עומד בקריטריונים של התב"ע, מוטב שיהיה פרויקט משותף מאשר שאיזה מיליונר יבוא ויקנה את החלקה לבדו. ממילא בונים על פי תוכנית המתאר. אי אפשר יותר, ואף אחד לא יבנה פחות. לכן עדיפה בנייה רוויה, כי אז הנוף נחשף ליותר אנשים".

נושא המתחמים הסגורים מדגיש את הצורך בתכנון ארוך טווח של עירייה ויצירת תוכנית בניין עיר שתשמור על איזונים בין יזמים לתושבים. אחרת אנו עלולים לקום בעוד כמה שנים ולגלות שבמקום עיר חיה ופתוחה, יש לנו רק חומות ושערים.



פרויקט לב העיר בתל אביב


פרויקט גבעת אנדרומדה ביפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו