בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם טקסט של ברנר מתאים למזוזה

הקאנון החילוני: רחל ויהודה עמיחי לצד רבי עקיבא ושמעון בר יוחאי

תגובות

גיבורי הקאנון החילוני
כשהיה בארי צימרמן, כיום מנחה בבית המדרש של מכללת "עלמא" בתל אביב, בשנות העשרים לחייו, הוא רצה לקבוע מזוזה בפתח ביתו. אבל הטקסט היהודי המסורתי שבתוך המזוזה לא סיפק את נפשו החילונית. הוא הוסיף לטקסט המקורי גם טקסט חילוני מרכזי - שורות הצוואה של גיבור סיפורו של יוסף חיים ברנר "מכאן ומכאן", הנחשבות בעיני רבים ל"צוואתו" של ברנר: "החיים רעים, אבל תמיד סודיים... המוות רע. העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה. העולם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר. לעם ישראל, מצד חוקי ההיגיון, אין עתיד. צריך, בכל זאת, לעבוד. כל זמן שנשמתך בך, יש מעשים נשגבים ויש רגעים מרוממים. תחי העבודה העברית האנושית!"

קשה להעלות על הדעת הצהרה ברורה יותר של הכנסת טקסט לקאנון היהודי, מאשר הכנסתו לתוך המזוזה. ואמנם, בעיני צימרמן, כמו בעיני רבים מהעוסקים בזהות היהודית-חילונית, ברנר - בחור ישיבה שהתפקר ובוחן נצחי של מוסכמות בני דורו - הוא הגיבור של הקאנון היהודי החדש.

צימרמן מספר: "כשלמדתי בסמינר אורנים (של התנועה הקיבוצית, י"ש) היה מי שחשש שברנר ירחיק את הנוער מיהדות, משום שהיה כל כך תקיף במלחמתו נגד היסודות השליליים ביהדות. אבל אני דווקא התקרבתי ליהדות דרך ברנר, מתוך תחושה שאם מורד גדול כמותו היה כל כך מחובר למקורות היהודיים, אז גם מורד כמוני יכול להיות מחובר".

היום צימרמן רואה את שיאי הקאנון היהודי-חילוני בנקודות המפגש בין טקסטים יהודיים עתיקים ללחנים חדשים: "מפגשים כמו הלחן של עוזי חיטמן ל'אדון עולם', הלחן של יאיר רוזנבלום ל'ונתנה תוקף' והלחן ששר חנן יובל ל'שיר המעלות'. בעיני, הלחנים האלה הם כמו נשיקת הנסיך ליפהפיה הנרדמת, שבזכותה היא מצליחה להתעורר".

אבל בתרבות בתי המדרש החילוניים גיבורי התרבות הבולטים הם עדיין ברנר ובני דורו, אנשי העלייה השנייה. כמו שמפרט ערן ברוך, ראש בית המדרש "בינה", שיזם לאחרונה גם את הקמתה של הישיבה החילונית הראשונה: "זה ברנר וברל כצנלסון וגם המשוררת רחל מאוד מרכזית, בגלל השפה הפשוטה והתמימה שלה. הרבה ביטויים שלה הפכו לביטויי מפתח בשפה שלנו". ברוך תולה את המרכזיות של העלייה השנייה בעולם בתי המדרש החילוניים במרכזיות אנשי התנועה הקיבוצית ובוגריה בתופעת בתי המדרש. בעבורם אנשי העלייה השנייה הם האבות הרוחניים.

אבל בתוך ההיררכיה הפנימית של בני העלייה השנייה דומה שחל בשנים האחרונות מהפך מעניין - את בכורתו של ברנר תפס חיים נחמן ביאליק ולא במקרה: הדור החדש חש שהמרד שביטא ברנר מיצה את עצמו וכנראה אף הרחיק לכת, ומה שדרוש כיום הוא בניין מחודש. בין בני העלייה השנייה אין מי שסימל את הבניין הזה יותר מביאליק. הוא שביקש לאפשר לבני דורו ולבאים אחריהם בקיאות בספרות חז"ל, באמצעות עריכת "ספר האגדה". הוא האיש שהמליץ לבני דורו שלא לציין את החגים השונים באופן רחוק מדי מאופיים המסורתי, והוא שהציע במאמרו "הלכה ואגדה", ליצור הלכה יהודית שתתאים לעולם החילוני. לפי ברוך, מאמר זה הוא היום אחד הפופולריים בעולם בתי המדרש. שי זרחי, מאבות בתי המדרש, מפיץ ברבים את תורתו של ביאליק בהצעתו ליצור הלכה חילונית חדשה.

איש מן המרואיינים לא הצביע על יוצר בן זמננו כחלק מהקאנון החדש. ברוך אמנם מצביע על מדרשי פרשת השבוע של ארי אלון כטקסטים פופולריים, אבל אף על פי שאלון מלמד במרכז "בינה" (בית מדרש של התנועה הקיבוצית בסמינר אפעל) - ואולי בגלל זה - ברוך מוסיף גם כי "אנחנו מאוד נזהרים שהמורים שלנו לא ייהפכו לסוג חדש של רבנים".

היוצר המודרני ביותר שהפך לדמות מרכזית בקאנון של תרבות בתי המדרש הוא המשורר יהודה עמיחי - במיוחד ספרו האחרון "פתוח סגור פתוח", שמוקדש לשירים המתכתבים עם המקורות ומפרשים אותם מחדש (דבר שעמיחי, שגדל בבית דתי, הרבה לעשות ביצירתו). צימרמן אפילו אומר ש"לרבים הספר הזה הוא כמו סידור תפילה, והם הולכים אתו בקביעות".

מנגד, יש גם קובץ מוגדר של סיפורים מן התלמוד שהפכו לקאנון של בתי המדרש החילוניים - הטקסטים שאותם מלמדים שוב ושוב, באינטנסיוויות גדולה אף יותר מזו של סיפורי ברנר ומאמרי ביאליק. הראשון והבולט ביניהם הוא סיפור "תנורו של עכנאי", הסיפור על חכמים שהתווכחו עם רבי אליעזר על טהרתו של תנור מסוים. הוא הביא להם הוכחות שמימיות למכביר לצדקתו: קירות בית המדרש שזזים, אפילו בת קול משמים, אבל הם התעקשו וסיכמו: "לא בשמים היא". כלומר, קביעת ההלכה מסורה לבני אדם, לא לשמים. ברור למה נהפך הטקסט הזה למרכזי כל כך: בתי המדרש החילוניים מבקשים להרחיב את משמעותו מן ההלכה לכל עולם התורה, שגם הוא ופירושיו מסורים לבני אדם באשר הם - גם החילונים שבהם.

גם סיפור מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל נהפך למרכזי, ובמיוחד סיכומו הפלורליסטי: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". כך גם הסיפור שבו הקב"ה הראה למשה את העתיד, בדמות חידושי התורה של רבי עקיבא ומשה לא היה מסוגל להבינם. הקב"ה ניחם את משה בכך שכל החידושים האלה ייאמרו בשמו כ"תורה למשה מסיני". כלומר, גם לבני זמננו יש אפשרות לחדש, ובלבד שיכירו ברצף שבינם למשה.

בשנים האחרונות, ככל שבתי המדרש ביקשו לעסוק יותר גם בסוגיות חברתיות, נכנסו לקאנון החדש סיפורים נוספים, כמו סיפור ישיבתו של רבי שמעון בר יוחאי 12 שנים במערה כדי ללמוד תורה, וחוסר יכולתו להשלים עם עולם המעשה גם לאחר שיצא מן המערה. הסיפור הזה, כמו שאומר ברוך, "מבטא את המתח שגם אנחנו מתמודדים אתו בין הרצון ללמוד, לחשש מהתנתקות מחיי המעשה".

ב-15 השנים האחרונות התפתח עיסוק חילוני ביהדות שגבר באחרונה עד כדי הפיכת היהדות החילונית לזרם בפני עצמו. "הארץ" מפרסם סדרת כתבות המתעדות את התהליך. הכתבה ה-11 בסדרה סוקרת את הקאנון היהודי-חילוני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו