בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הביאו לה את הסעיף

מאיה בוסקילה מושבתת. אושיית הפופ והטראש, מלכת הרינגנטונים, זמרת השנה שעברה, מורדת בסוכן שהמציא אותה, רוברטו בן-שושן, וחושפת חוזה דרקוני, מהקשוחים שנראו בתעשיית הבידור בארץ. "רוברטו אומר שירקתי לבאר ששתיתי ממנה?" היא רושפת, "זה לא נכון באופן גורף. אתה יודע למה? כי אני הייתי הבאר"

תגובות

בעיצומה של הצלחתה המטאורית הופתעה מאיה בוסקילה לגלות שהאנשים היצירתיים ההם מסלקום הגו משחק וירטואלי לילדים שבמרכזו עומדים, איך לומר, שדיה. "במשחק אני שרה על במה, ויש שומר שככל שהוא הודף יותר מעריצים, ככה גדל לי הציצי", היא מספרת. היא תמיד היתה מוכנה לעשות הרבה כדי להתאים את עצמה לתכתיבים של רוברט (רוברטו) בן-שושן, סוכן הדוגמניות שגילה אותה, אבל הפעם, היא אומרת, זה היה יותר מדי. "רוברט אמר: 'זה גאוני, גאוני, גאוני'. ואתה, אתה מרגיש טמבל לחשוב שזה לא טוב כשכולם מסביב חושבים שזו היציאה". בן-שושן טוען שבוסקילה ידעה על המשחק מראש.

היא יושבת על קצה הספה, פניה נקיות מאיפור, לשם שינוי. מלודרמטית כתמיד, מניפת הריסים שלה מרפרפת על עיניים יבשות. "אין לי כבר דמעות לבכות", היא אומרת, ממש כמו בשורה מתוך שלאגר עתידי שלה, אבל כשהיא מדברת על ה"געגועים" לקהל, מתלחלחות העיניים קלות. "אני כועסת וכואב לי ואני רוצה לחזור לשיר, אני רוצה לחזור לבמה".

הימים הנוראים של מאיה בוסקילה לא התחילו השבוע. עד לא מזמן קשה היה לפספס אותה: מופיעה על במה, או על מסך, או מקדמת דיסק/הופעה/פסטיגל/סרט/יומן נוער/קמפיין בגדים, או סתם מופיעה בחתונה של חברים עם כיס עמוק. אבל לפני חצי שנה היא נעלמה. מי שהחזיקה בשני פרסי עמ"י ובתקליט פלטינה, היתה תגלית/זמרת/פריצת/רינגטון-זהב השנה

ואפילו זכתה לפארודיה מובילה ב"ארץ נהדרת", הושבתה מפעילות. כבר כמעט חצי שנה שבוסקילה מצויה בסכסוך משפטי עם הסוכנים-מפיקים שלה, רוברטו ואייל מלול. מתוקף הסכם כובל, שעליו חתמה בראשית דרכה, היא מנועה מלהופיע, להקליט או לפעול עצמאית ללא הסכמתם, ובאין הסכמה, אין בוסקילה. "נמאס לי כבר לשמוע: בנו אותך, עשו אותך, יצרו אותך, את בובה על חוט", היא אומרת. "אני לא. לקחתי החלטה קשה, לעזוב את הקן שבניתי, וזה מאוד מפחיד. גם אם זה נראה כמו צעד אמיץ, אני הכי מפחדת בעולם כי אני עדיין בתוך הכאוס".

למה בכלל עשית את הצעד הזה?

"הגעתי למקום שלא זיהיתי את עצמי. אני לא רוצה להרגיש כלואה, אני רוצה להגיד מה שבא לי, בלי שאף אחד יכעס עלי. אני לא מסירה מעצמי כל אחריות. אני נתתי לזה לקרות".

למה חתמתי

שיטת ה"איך בונים זמרת פופולרית" נוסתה בהצלחה יתרה על בוסקילה. הסיפור כולל את כל קלישאות הסינדרלה. ילדה נתנייתית שכבר בגיל תשע זכתה בפסטיבל הילדים המקומי ומאז לא הפסיקה להתרוצץ על כל במה אפשרית, לפעמים כזמרת בלהקת חתונות, לפעמים כמלצרית מזמרת; צעירה תחרותית שהתערבה יום אחד עם זמרת מתחילה אחרת מצפון השרון, שרה חדדאטוב, מי מהן תעשה את זה קודם. המתחרה נעשתה שרית חדד, בוסקילה המשיכה לחלום.

ואז, לפני פחות מארבע שנים, היא נתנה את הופעת ההתגלות שלה על במת חובבים בתל אביב, עם גרסת כיסוי משכנעת לשיר של וויטני יוסטון. גם בן-שושן ומלול היו שם. "לא התכוונתי לגלות אותה", שיחזר בן-שושן בראיון. "אבל באותו ערב היתה לי צמרמורת. אמרתי לה: 'בטח מישהו עושה אתך משהו'. היא סיפרה שהיא חתומה בחברת תקליטים (הליקון) ולא קורה אתה כלום". בן-שושן ניסה להכיר לה "כל מיני אנשים שמתעסקים עם זמרים וזמרות", וכשראה שהעסק לא זז החליט לקחת אותה תחת חסותו.

על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים באוקטובר 2003 - הסכם דרקוני שקשה לדמיין קשוח ממנו בשוק הבידור - התחייבה בוסקילה להתקשר עם בן-שושן לשבע שנים, עם אופציה לשבע שנים נוספות, "על פי שיקול דעתו הבלעדי" של בן-שושן. עוד נאמר בהסכם כי בן-שושן ישלוט בחייה האמנותיים שליטה מוחלטת: "המפיק ישמש כסוכן, אמרגן, מפיק, מו"ל ומנהל עסקים יחיד ובלעדי בכל הקשור לפעילותו האמנותית והמקצועית של הזמר, מכל מין וסוג שהוא, בין בשכר ובין שלא בשכר, בישראל ובחו"ל". בן-שושן, בשיחה אתו, מתעקש שמדובר בחוזה סטנדרטי, שאותו הוא העתיק לדבריו מחוזה של אמן אחר בחברת תקליטים גדולה.

בוסקילה טוענת שלא הקדישה מחשבה למשמעות הסעיפים הללו. היא רק חיפשה מישהו שיוציא אותה מחשכת האלמוניות. אין סיפור מוכר מזה בשואו-ביז. "זה נורא קשה כשאתה אנונימי ואתה מאוד רוצה להצליח, לא אכפת לך לאן לוקחים אותך. כל כך רציתי להצליח, לשיר, להיות שם, איפה שהיו כל אלה שקינאתי בהם. אפילו לא קראתי על מה חתמתי, אמרתי מה שיהיה יהיה".

החוזה לא השאיר מקום לספק. הוא הגדיר את בוסקילה כחומר בידיו של בן-שושן. "מוסכם ומוצהר כי כל היצירות, השירים, הביצועים, הלחנים, העיבודים העיצובים וכל חומר אחר הם רכושו הפרטי של המפיק", נאמר באחד מסעיפיו.

אז גם את אחראית להתקשרות הזו. רצית להתפרסם בכל מחיר.

"הייתי ילדה שבגיל היא כבר לא כל כך ילדה, והרגשתי שבעידן של היום, אם אני לא בת 22 איבדתי את הרכבת. מבחינתי הם היו התחנה האחרונה".

הסוכנים בחרו בשבילך את כל הדרך, או שהיה לך חלק בבניית המותג "מאיה בוסקילה"?

"לא היה לי חלק במותג הזה שנקרא מאיה בוסקילה. חוץ מזה שאני קיימת, אני לא חושבת שהייתי חלק מהמותג הזה. הייתי לא אני".

לאיזו תדמית היית מחויבת?

"קודם כל הסקסית, הפרובוקטיווית, הדוגמנית השחקנית, זו שמודה בכל רגע לזה שהמציא אותה, ברא אותה ויצר אותה ורק אחרי זה, בסוף, היא גם זמרת".

מ"זמרת שלא היו מוכנים להשקיע בה שקל וחצי", הסביר בן-שושן ל"ידיעות אחרונות", הפכו הוא ומלול את בוסקילה ל"דיווה בהתהוות". היא בתורה נדרשה לפזר בנדיבות קרדיטים ליוצרים. "סוכנים שעוסקים במוסיקה לשם המוסיקה לא אמורים להיות מפורסמים כמו הטאלנט, אבל בגלל שלי תמיד נתנו את הרגשה שהם עשו אותי, ושהם הסיפור, הייתי חייבת להזכיר את השם שלהם בכל דרך אפשרית".

צרודה פסיכוסומטית

כשמבקשים מבוסקילה תיאור של יום אופייני בחייה תחת בן-שושן, היא מבקשת לדבר במסות. "למה יום? בוא אספר לך על חודש שלם". זה נשמע פומפוזי, אבל כשיורדים אתה לפרטים מבינים שהבחורה עבדה, איך לומר, בשביל מישהו.

"תבין", היא מתחילה, "אמנים בארץ שעושים פסטיגל לא עושים במקביל שום דבר אחר, כי זה חודש וחצי של חזרות כמעט כל יום. לזה תוסיף הופעות בלילות, ראיונות בטלוויזיה, יחסי ציבור ועוד קצת חזרות ועוד צילומים ואין רגע שקט. עבדתי על אוטומט, ולכל בעיה היתה מענה. כשהתלוננתי על עייפות, אמרו לי: 'את מפונקת'. כשדיברתי על עומס, אמרו לי: 'זה בראש שלך'. כשלא יכולתי לשיר מרוב צרידות, הסבירו לי שאני צרודה פסיכוסומטית. קולט?"

לא.

"גם אני לא, ותבין שאני לא מתלוננת על כל העבודה שהיתה בשלוש שנים האלה. אני אומרת תודה ומתחננת שהקהל שלי ואני נמשיך ליהנות אחד מהשני, רק שאתה מוכרח להבין את זה".

את מה?

"כשאתה נמצא במערך דיקטטורי, אתה עושה מה שאומרים לך".

למה את קוראת מערך דיקטטורי?

"המנהלים שלי, הם היו המערך הדיקטטורי. הם לא הרגישו אותי, ולא היו קשובים לרצונות שלי. קולי לא נשמע מבחינה פיסית ולא מבחינה נפשית. כל מה שעמד לנגד עיניהם זה איך לסגור יותר הופעות, כאילו הייתי רובוט חסר נשמה שמייצר כסף. אני חושבת על עצמי אז ולא מאמינה. מה, לא קלטו שאני בן אדם בשר ודם? איך בעצם הגעתי לכזאת תשישות פיסית ונפשית?"

איך?

"ככה, אתה יודע, עם כמה התמוטטויות, שהביאו אותי גם לבית חולים".

כמה?

"לא נעים לי, אבל בוא נגיד שהרופא כבר הודיע לי שנמאס לו לראות אותי במחלקה כל שני וחמישי. התביישתי. הוא אמר לי: 'מאיה, את חייבת להרגיע, את בקריסה!' אבל כל פעם שרציתי להחליש ווליום ולנוח, הרגשתי שאני לא בסדר, שאני לא עומדת בקצב שלהם. אתה יודע מה, הרגשתי שאני לא מספקת את הסחורה.

"ראיתי השבוע את רוברט מדבר עלי ב'גיא פינס'", היא ממשיכה. "הוא דימה אותי לזבוב שהיה בחדר ונכנס מהחלון. מצד אחד, נעלבתי. מצד שני, הייתי רוצה להיות הזבוב הזה שהוא דיבר עליו. זה שהיה ויצא. אני רוצה להתעופף. להרגיש חופשייה".

למה את אומרת שהחיים שלך היו בידיים שלו?

"כשהייתי מלאה, הוא היה אומר לי 'תרזי'. רזיתי. אם הייתי מרזה מדי, הוא היה אומר לי: 'למה את לא אוכלת?' תחשוב עלי, עומדת מאחורי הקלעים של איזו תוכנית טלוויזיה, רגע לפני שאני עולה לשיר וזוג ידיים מסדרות לי את החולצה בצדי המותניים, ככה כאילו שלא יראו את השומנים. אתה קולט? גם אם הייתי הבן אדם החזק והבטוח בעצמו בעולם, אלו דברים שמחלחלים ועושים את הנזק שלהם. בדיעבד ברור לי שהמטרה שלהם היתה למחוק לי את האישיות ולמלא אותה בתכנים שמתאימים לקצב העבודה שלהם. זה כמו דיכוי סיני".

דיכוי סיני?

"כן, אתה יודע, דיכוי סיני".

מכיר עינוי סיני או דיקור סיני.

"כפרה, אני מכירה דיכוי. אני יודעת מה זה דיכוי, וכל דיכוי סופו להתפוצץ".

לא הבנתי.

"ככה עובד העולם, כפרה, זה חוק החיים. אי אפשר לדכא לא עמים ולא בני אדם".

מתי החלטת שזה לא מתאים לך?

"כשהתקשרתי להתלונן על כך שההתנהלות הכספית לא תקינה, נאמר לי, וזה ציטוט: 'מאיה, את מדברת אתי יפנית, את יודעת שאני לא מבין בזה כלום'. כשהגעתי לשיחה האחרונה והמכריעה בינינו, רוברט אמר לי שנכנסנו לעולם הזה ביחד ושיכול להיות שיש לו עוד הרבה דברים ללמוד. הוא אמר לי ככה: 'אני יודע שאייל עשה בלגן במחשב, גם אני לא מבין את כל הנתונים שם. אני יודע שזה לא בסדר שלא שולם לך כסף שבעה חודשים'. האמנתי לו".

נו, ומה קרה?

"המשכנו לדבר על מיתוג אחר ונכון, דיברנו על טעויות שנעשו והגענו לאיזושהי הבנה. נתתי לזה הזדמנות חוזרת, אפילו ישנתי בביתו באותו ערב, כי אשתו היתה חברה טובה שלי. יום למחרת היתה לנו פגישה משותפת עם משרד הייצוג, 'כספית', וכולנו הבנו שאני צודקת במלוא האחוזים. הבנו שאנחנו צריכים להרגיע תקשורת, לעשות שירים טובים, להכין אותי לסוג הופעה שונה. הרגשתי שמבינים אותי, הייתי מאושרת".

ומתי הפסקת להיות מאושרת?

"לא עברו שעתיים והעיתונאית אופירה אסייג מתקשרת אלי בקשר לעצומה נגד חיוב תשלום על שידורי המונדיאל".

לא הבנתי.

"גם אני לא, אז הפניתי אותה לסוכנים שלי, כי חשבתי שמה שדיברנו עליו רק שעתיים קודם לכן כבר השפיע וחילחל. אחרי כמה שעות אני רואה ציטוט שלי בשמי, כביכול אני דיברתי, שאומר כך: 'אני פונה לראש הממשלה לבטל את החיוב לתשלום בצפייה במונדיאל וזה מכיוון שבזמן האחרון התחלתי לאהוב כדורגל, וזאת מאז עלייתו של הכדורגלן ראובן עובד'. אתה מבין את אחורי הקלעים?"

לא.

"הם התקשרו עם כדורגלן בשם ראובן עובד, ולא היה אכפת להם לצייר אותי בדרך הכי זולה שיכולה להיות כדי למתג את הכדורגלן שלהם על חשבון שמי. באותו רגע הבנתי שזה באמת לא מתוך רוע, אלא שזה פשוט לא זה. שאנחנו כבר לא מדברים או יכולים לדבר באותה שפה".

בן שושן, מצדו, טוען כי בוסקילה היא זו שביקשה להצטרף למשחקים של קבוצתו של עובד, בני יהודה, ואפילו כינתה עצמה הקמע של הקבוצה.

למה נמאסתי

עם תדמית פרובוקטיווית עשויה היטב, יותר ממה שהתעסקו לבוסקילה בשירים נדחפו לה למחשוף. מיוצרי "ארץ נהדרת" שהמציאו על שמה דמות פארודית העונה לשם "בומבילה", דרך השבועון "פנאי פלוס" שבשבוע שעבר, בבחירתו את "50 היפים והנכונים של עולם הבידור המקומי", נימק ליד השם בוסקילה: "הכי יפה בה: המנעד והבומבילות, נו מה".

מי שעקב אחרייך בתקשורת לא יכול היה שלא להבחין שהקריירה שלך מתנהלת במדורי הרכילות, לא במדורי המוסיקה.

"מאוד האמנתי שאין דבר כזה חשיפת יתר כי רוברט אמר את זה, אבל זה לא נכון. יש חשיפת יתר. נהייתי זמרת של צהובונים. 'היתה פה', 'הלכה שם', 'נפרדה מהחבר'. את מי זה מעניין? הם כל הזמן אמרו: את זמרת, את צריכה להיראות טוב, לשיר טוב ולסתום ת'פה".

גם את השליטה במהלכי יחסי הציבור והחלטות השיווק העניק החוזה בלעדית למנהליה. כשבוסקילה ביקשה מהם שיפסיקו לדבר בשמה, "אז הם אמרו לי: אה, עכשיו אנחנו גם לא יכולים לדבר בשמך? אין בעיה, יש לך 11 שנה, את יכולה לשבת בבית ולשתוק".

בעצם בן-שושן ומלול לא עשו דבר שלא נכתב בחוזה. "המפיק הוא בעל הזכות הבלעדית והייחודית לנצל את יצירתו של הזמר בדרכים השונות", נאמר בו, "או להרשות את ניצולה בידי אחרים. המפיק הוא היחיד שרשאי להחליט על פרסומה של היצירה, בכל אופן וממד, או להרשות את פרסומה כאמור בידי אחרים". שיקול דעת בכל הנוגע להופעותיה של בוסקילה בכלי התקשורת נשמר למנהליה, שמצדם נתנו פרשנות מרחיבה למונח "הופעה" - "התפרסמות, היחשפות, יציאה לאור, ביצוע חזרות, ביצוע הקלטות, השתתפות בתוכנית טלוויזיה/רדיו/אינטרנט וכן כל הופעה מקצועית אחרת, מכל סוג ומין שהוא, בכל סוגי המדיה בין בישראל ובין בחוץ לארץ".

"אין תוכנית טלוויזיה שהיא מתחת לרמתה", קבע בן-שושן בראיון. "חשיפת יתר יש רק בשמש, כשיוצאים כאלה דברים בעור. מאיה צריכה להופיע כמה שיותר. קניון, היכל התרבות, הכל טוב".

בוסקילה עשתה ושמעה. "אגיד לך את האמת: גם לי נמאס לראות את עצמי בטלוויזיה, פשוט נמאס. בכל מקום אני קיימת, היום הייתי אצל יאיר לפיד, אז למה אני צריכה להיות למחרת אצל מיכל זוארץ? מה יש לי חדש להגיד? אין לי מה להגיד".

ובכל זאת, השלמת עם הרעיון שזה חיוני להצלחה שלך.

"אין דבר כזה לא ללכת. כששאלתי אם זו דיקטטורה, אמרו לי: 'כן, מה לא?'"

עד כמה נוקשה וגורפת היתה השליטה של בן שושן בבוסקילה ניתן ללמוד מהסעיף בחוזה שלפיו "מוצהר בין הצדדים כי הזמר לא יהיה רשאי להיעדר ו/או לאחר להקלטות ו/או הופעות שייקבעו לו על ידי המפיק, והוא מתחייב בזאת להגיע לכל הקלטה ו/או הפקה בכל מועד ומקום בהתאם להודעת המפיק. כל היעדרות או איחור כאמור, אשר אינם נובעים מכוח עליון או עקב סיבות שלא תלויות בזמר, יהווה הפרה יסודית של הסכם זה". ויש הבהרה: "איחור אחד לכל שנה של פעילות על פי הסכם זה לא ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם". לבוסקילה הותר לאחר פעם אחת בשנה.

מה האמת

בן-שושן ומלול הכתיבו לבוסקילה לטענתה גם איזה תווים לשיר. לפי ההסכם, על בוסקילה "להקליט שירים בהתאם לדרישת המפיק, בכל זמן ומקום שתידרש לכך. ביצוע ו/או הקלטת שיר על ידי הזמר יהיה על פי שיקול דעתו הבלעדי של המפיק, וכל שיר ייחשב כגמור ומושלם רק לאחר מתן אישור המפיק, וכן ברשות המפיק לבחור את היצירות אשר תיכללנה בהקלטות".

"המנהלים המוסיקלים שלי היו הסוכנים שלי, שזה דבר שהוא מאוד לא מקובל בתעשייה", היא אומרת. "אם היה שיר של חבר של רוברטו, אז הייתי חייבת לשיר את השיר הזה. אם הוא החליט שזה שיר טוב - זה שיר טוב, ואני פשוט לא מבינה במוסיקה. אם נניח היו שואלים בחורה מה היית קונה, מה נחשב יותר סטייל ומכובד בעינייך, דניאל סלומון או מאיה בוסקילה, היא היתה אומרת דניאל סלומון, חד משמעית".

למה?

"כי הוא הולך עם האמת שלו".

ואת לא הלכת עם האמת שלך?

"לא, לא הלכתי עם האמת שלי. כשלא נתנו לי להשמיע את האמת שלי, שילמתי את המחיר".

מה זאת אומרת?

"למשל לשיר ביוונית. יש בתקליט השני שלי שיר שאני שרה ביוונית, אין לי מושג למה".

יש לך מושג ביוונית?

"לא, למדתי בעל פה".

מה האמת המוסיקלית שלך?

"האמת המוסיקלית שלי מורכבת מהרבה סגנונות. אני מודה שבחודשים האחרונים אני עדיין מנסה למצוא את השילוב ביניהם, שזה כשלעצמו מרתק. כשאני עצמי אני לא מפחדת מהתוצאה, כי היא תהיה עצמי לטוב ולרע".

הסכם של עבדות

בסופו של דבר היא פשוט התפרקה, פיסית ונפשית. "זה הגיע ל-30 הופעות בחודש, כולל כמה ביום. לא יכולתי להגיד לא, אתה לא מבין? כל הזמן אמרו לי: 'אנחנו כאן בשביל לעשות כסף'. דמיינתי את הפרצוף שלי על שטר של מאה דולר".

כשמיתרי הקול נמתחו יותר מדי, הביאו אותה לרופא מומחה, ד"ר בני נגריס, שגילה אצלה "יבלות בצקתיות" וקבע לה "תענית דיבור" למשך חודש ימים. "אבל כשביקשתי לנוח קראו לי מפונקת ושזה הכל בראש. גם כשהיה לי איזשהו טיפול רפואי די קשה וצילומי קליפ באותו יום, רצתי בשש בבוקר לקבל את הטיפול ושעתיים אחר כך הייתי על סט הצילומים. לא משנה איך הרגשתי, מה שמשנה זה שלא יכולתי לוותר על זה. הגעתי למצב שאמרתי: די, אני עייפה, תנו לי לנוח, אני לא סופרמן. אבל המשכתי והמשכתי כי לא יכולתי להגיד לא עד שהלך לי הקול. הרופא שהלכתי אליו שאל אותי: 'מי עשה לך את זה, למה את עובדת כל כך קשה?'"

לדברי בוסקילה כשניסתה להתקומם, טענו בן-שושן ומלול שהפרה את ההסכם. במכתב שקיבלה מעורכי דינם נטען שעקפה את סוכניה, החלה לבטל הופעות "בתואנות מתואנות שונות". בן-שושן ומלול הודיעו שלא יבליגו על ההפרות הבאות: "פנית להד ארצי שמפיצה את תקליטייך וזאת על מנת לבדוק את האפשרות שהד ארצי יפיקו בעבורך תקליט... הגדלת עשות עת פנית לאיש יחסי הציבור שלך, גילי כהן, והעלית בפניו טענות כאילו גנבו ממך מרשיי כספים. ביטלת על דעת עצמך ותוך פגיעה בשמם הטוב של מרשיי הופעה שנקבעה לך בתוכנית 'שישי עם מיכל' בערוץ הראשון".

עורכי דינה של בוסקילה, עו"ד צבי בר נתן ועו"ד מרב ברוק, ממשרד מ. זליגמן ושות', דחו את הטענות מכל וכל. "ה'הסכם' שנכרת בין מרשתנו לבין מרשיך אינו ראוי להתכנות הסכם", טענו במכתב התגובה. "מלבד רציעת אוזנה של מרשתנו כמנהג שהיו נוהגים בעבדים, אין הוא אלא 'הסכם' לעבדות ורכישת קניין באדם".

באי כוחה הוסיפו וטענו ש"בוסקילה קיימה בתום לב ובמידה לא מבוטלת של תמימות את הוראות ההסכם ואת הוראות 'בעליה', בן-שושן ומלול. הועבדה בפרך בעשרות ואף מאות הופעות בחודש אחד, באופן שפגע באופן ממשי ומתועד בבריאותה. גם כאשר מצבה הרפואי לא איפשר לה אובייקטיווית לעבוד לא חסו עליה השניים והורו לה לעבוד בתנאים ובנסיבות שבהן לא היה מעז בר-דעת כלשהו לדרוש מאדם לעבוד".

מיהי באר

בעיצומה של ההתקוממות, גילתה בוסקילה שקר שם בחוץ. היא נזכרת באותו ניסיון ראשון ואחרון להופיע באופן עצמאי. "הזמינו אותי להופיע במופע חגיגי שאירגן גוף מסחרי גדול. אחרי שכבר סגרו אתי, מישהו התקשר לחברה הזו ואיים עליהם שיתבעו אותם אם אופיע. קיבלתי ביטול ולא הופעתי. אין לי מושג מה נכתב שם, אבל עובדה שהחברה השתפנה ונכנעה למכתב הזה".

יותר מזה, היא מספרת, "כל מיני סוכנים בארץ קיבלו טלפונים שהסבירו להם שמוטב להם לא לייצג אותי. הם מפחדים, הסוכנים הגדולים. המון אנשים שבאו לעזרתי בהתחלה השתפנו, קיפלו את הזנב בין הרגליים וברחו".

בדיעבד, איפה טעית?

"הייתי תמימה. רציתי לשיר ולהצליח. פחדתי שהכל ייעלם".

מה עשית בארבעה חודשים האחרונים?

"ניקיתי את הראש משלוש שנים של עבודה אינטנסיווית. רציתי להיות בשקט בזמן הזה, כדי להישאר שפויה. אני מתקשרת בעצמי לכותבים למלחינים, אוספת חומרים לדיסק לגמרי בעצמי ונהנית מכל רגע".

היא מפסיקה לרגע, ואז ממשיכה בשקט. "כל פעם רוברטו אומר שאני ירקתי לבאר ששתיתי ממנה. נמאס לי. זה לא נכון באופן גורף. אתה יודע למה? כי אני הייתי הבאר. זו מבחינתי האמת הכי גדולה. הייתי הבאר, נשארתי הבאר. אני כאן ואני לא הולכת לשום מקום". היא משלחת זוג עפעפיים רושפות ומלחששת: "בא-א-אר!"

בן שושן בתגובה: "אם היא באר, אני המים".*



מאיה בוסקילה. אני לא מסירה מעצמי כל אחריות. אני נתתי לזה לקרות


רוברטו בן-שושן. נדמה לי שהיא חשבה איך לעצבן אותי כדי שזה ייגמר צילום: אלי אטיאס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו