בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלי שלי, שלך שלך

לכאורה זו מידת הנורמליות, אדם עוסק בשלו ולא מתערב בענייני זולתו; אבל חכמי המשנה סבורים שבדרך הזאת טמונה סכנה חברתית גדולה

תגובות

"ארבע מידות באדם. האומר: שלי שלי ושלך שלך, זו מידה בינונית; ויש אומרים, זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי - עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך - חסיד. שלי שלי ושלך שלי - רשע" - אבות, ה י"א

עם ראשיתה של השנה החדשה נחתם מחזור לימוד נוסף בפרקי אבות. תכניה הייחודיים של המסכת מהמשנה מהווים הכנה ראויה לימי חשבון הנפש הפותחים את השנה העברית, ששיאם הוא יום הכיפורים.

על דרך הפשט עוסקת משנה זו במושג "הבעלות" וביחסו של האדם לרכוש ולקניין. ברובד העמוק יותר מציגה המשנה ארבע גישות שבאמצעותן מנהל האדם את יחסיו עם זולתו, עם האחר.

את המידה הראשונה - "שלי שלי ושלך שלך" - בוחרת המשנה לתאר כמידה הממוצעת שלאורה מתנהל עולמנו. זוהי מידתו של בעל ההיגיון הבריא. זוהי מידת הנורמליות.

דווקא משום כך מפליאה קביעת המשנה "ויש אומרים זו מידת סדום" המוצגת כאפשרות נוספת לתיאורה של המידה הראשונה. לכאורה, נראה היה שהתוספת הזאת היתה צריכה להופיע כהגדרה נרדפת לתיאור מידת הרשע. אבל המשנה בוחרת להצמידה דווקא אל תיאור הדרך הממוצעת, הנורמטיווית. בכך היא מעודדת אותנו להסתכל מעבר לפשט הדברים.

למרות שניתן לסדר את ארבע המידות ברצף שראשיתו ברשע וסופו הטוב בצדיק, מפנה המשנה את תשומת לבנו לכך שהמידה הראשונה נבדלת משלוש אחיותיה בעניין מהותי: האופן שבו מתייצב האדם מול זולתו. זוהי המידה היחידה שהגדרתה מקימה חיץ ברור בין האדם לבין זולתו. הגם שהיא קובעת כי זוהי דרכו של עולם, מדגישה המשנה כי בהקמתה של גדר ההפרדה האנושית הזאת טמון זרע של פורענות, שהמידה הזאת דווקא עלולה לדרדר אותנו אל מידותיה של העיר סדום. חוסר תשומת לב, היעדר רגישות ואכפתיות עלולים להפוך את המידה הבינונית, את ההתנהגות הסבירה, למלכודת רשע.

בחירתם של חכמי המשנה בעיר סדום לא היתה מקרית. סדום, העיר העשירה, הפורה והמשגשגת, היתה, לשיטת הנביאים וחז"ל, בירת ה"שלי שלי - שלך שלך". עיר שבה גדר ההפרדה בין אדם לאדם הוקמה בכוח החוק; עיר שבה נאסרה הצדקה ועל מעשה של גמילות חסדים הוטל עונש מוות. המדרש מספר כי דינה של העיר נגזר כאשר האל שמע את צעקתה של נערה תושבת העיר, אשר הוצאה לשריפה לאחר שנתפשה מעבירה מזון לחברתה הרעבה.

תמרור אזהרה דומה מציבות לפנינו שתי הפטרות יום הכיפורים. בראשונה, הלקוחה מנבואתו של ישעיה, טמון אומץ תיאולוגי מרשים. ביום שבו נדרש אדם יהודי לצום, להתפלל ולהסתגף, נקראים דברי הנביא המבטלים לחלוטין את חשיבותן של מחוות הסיגוף הפולחניות: "הכזה יהיה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו? הלכף כאגמן ראשו, ושק ואפר יציע? הלזה תקרא צום ויום רצון ליהוה?" (ישעיה נ"ח, ה). וזהו, לשיטת ישעיה, מבחנה האמיתי של האמונה: "הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצבות רשע, התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. הלוא פרס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית. כי תראה ערם וכסיתו, ומבשרך לא תתעלם" (ישעיה נ"ח ו-ז).

חכמי המשנה והתלמודים שעיצבו את יום הכיפורים לאחר חורבן המקדש, בחרו להזהיר אותנו מפני הקלות שבה עלולה שגרת החיים הדתיים והפולחניים להסתיר מעיניו של האדם את זולתו.

תמרור האזהרה מצוי גם בסיפורו של הנביא יונה, הנקרא בתפילת המנחה של יום הכיפורים. יותר מכל דמות תנ"כית אחרת, יונה הוא איש ה"שלי שלי - שלך שלך". כל בקשתו היא לעסוק בענייניו, להתנער מן החובה לנהל דין ודברים עם הזולת, להוכיחו או לחילופין להושיט לו עזרה. יונה מבקש שלא "לתחוב את אפו" לענייניהם של אחרים - לטוב או לרע. הוא בוחר להישאר אדיש כלפי הזולת. אדישות זו מובילה את יונה לייאוש ולאדישות כלפי חייו שלו. הפטרת יונה מטיבה להדגים את האופן שבו גם דרכו הממוצעת והנורמלית של העולם, לא רק דרכו של ה"רשע", עלולה להוביל לניכור ולהתעלמות פושעת.

כבכל השנים האחרונות, גם את ימיה הראשונים של השנה החדשה מלוות תמונות חבילות המזון הנאספות בבתי התמחוי. אפשר להתווכח על משמעותם של הנתונים הכלכליים-החברתיים המופיעים בדו"חות העוני, אבל יש רגעים שבהם נתונים אלו נעשים כל כך מובהרים שהדרך היחידה להתעלם מהם היא על ידי אטימת הלב. התייצבותה של מדינת ישראל בראש מדדי אי השוויון בעולם המערבי; השיא המביש שאליו הגיעה בקצב גידול תחולת העוני בקרב ילדים, העובדה כי כל קשיש רביעי במדינה מוגדר כעני - כל אלה מעידים כי ישראל מתקדמת במהירות במדרון המוביל מדרך ה"שלי שלי - שלך שלך" אל התהום החברתית.

תפילותיו של יום הכיפורים נחתמות בתקיעת השופר. בניגוד לתקיעת השופר בראש השנה שהיא עיקר מצוותו של היום, תקיעת השופר ביום הכיפורים היא אך תזכורת למצוות התורה להכריז בתרועה, מדי 50 שנה, על שנת היובל, ולהורות בכך על שחרור העבדים ושובם לביתם. במציאות הישראלית טוב לה לתקיעת הדרור שתישמע מדי שנה. אם תקיעת השופר בראש השנה נועדה לחדד את אוזנינו לקולות הבכי הנשמעים בארץ הזאת, הרי שתקיעת השופר של יום הכיפורים נועדה להזכיר לנו את חובתנו לשחרר את הזולת מכבלי מצוקתו, ליטול אחריות לגורלו. קול השופר של ראשית השנה מזכיר לנו שלא לאטום את אוזנינו, שופרו של יום הכיפורים תובע מאתנו לעשות מעשה - להושיט את היד.

הכותב הוא רב רפורמי, סגן ראש המרכז לפלורליזם יהודי וחבר הנהלת חמד"ת - האגודה לחופש דת, מדע ותרבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו