בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השופטת "החברתית ביותר", אלישבע ברק, פורשת מביה"ד לעבודה

תגובות

כל מי שאומר על הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, אהרן ברק, כי היה שופט אקטיוויסט בפסיקותיו, לא מכיר כנראה את עבודתה השיפוטית של אשתו, השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין - שתפרוש הבוקר לגמלאות מכהונתה כסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

ב-19 שנות הקריירה השיפוטית שלה כשופטת בבתי הדין לעבודה, הלכה ברק-אוסוסקין רחוק יותר מכל שופט אחר בישראל כדי לקדם ולחזק את זכויות העובדים. "היא היתה הדוגמה המובהקת ביותר לשופט חברתי", אומר עליה משפטן ותיק העוסק בדיני עבודה. ואולם, ברק תיזכר גם כשופטת איטית ובלתי מאורגנת - שמעולם לא הצליחה לעמוד בקצב העבודה. תיקים רבים שכבו בלשכתה שנים ארוכות בהמתנה לפסק דין גואל.

בשל הסחבת הקשה בחלק מהתיקים בהם טיפלה, הוגשו נגד ברק גם תלונות לנציבת התלונות על שופטים, טובה שטרסברג-כהן. היא אמנם נמנעה מלנזוף בברק, אך כתבה בדו"ח האחרון שלה כי "מדובר במקרה חריג וחמור ביותר" לגבי מקרה שבו ההליכים בתיק הסתיימו ב-1989, אך לא ניתן פסק דין מאחר שהתיק פשוט אבד. כעת, לאחר שהתיק שוחזר באמצעות עורכי הדין של הצדדים, נכתבה בו סוף-סוף טיוטת פסק דין.

ככל הנראה, ברק עשתה מאמץ כביר בחודשים האחרונים להשלים את פער הכתיבה שנוצר בכתיבת פסקי הדין שלה.

מהנהלת בתי המשפט נמסר אתמול, כי לברק נותרו רק שישה פסקי דין לכתוב בשלושת החודשים הבאים (שבהם רשאי כל שופט פורש להשלים את הטיפול בתיקים שנותרו אצלו). 11 תיקים נוספים מצויים בשלבי טיפול אחרים, שבהם נכתבה כבר טיוטת פסק דין בידי ברק והם מצויים בעיון אצל השופטים האחרים.

לצד ליקוייה האדמיניסטרטיוויים, מדובר בשופטת שהותירה את חותמה על תחום דיני העבודה בישראל. ברק קבעה שחברת כוח אדם היא המעסיק של עובד שנדד מחברה לחברה, כדי שתישמר ההמשכיות במקום העבודה שלו והוא יוכל לצבור זכויות סוציאליות; כן קבעה כי אין לאפשר למעסיק לנהוג בחוסר תום לב גם כלפי מועמד להעסקה ולא רק כלפי מועסק; ברק פסקה שתשלום הפנסיה נועד לאפשר לגימלאי להמשיך לחיות באותה רמת חיים שבה הורגל לפני פרישתו, ולא רק להגן עליו מפני עוני; והיא גם קבעה שהעובדים וכוח העבודה שלהם אינם קניינו של המעביד, ולכן מעביד איננו רשאי להעביר את עובדיו למעביד אחר.

"בבית הדין לעבודה באות לידי ביטוי שתי השקפות עולם, שאינן מתיישבות זו עם זו", אומר מומחה לדיני עבודה, "השקפת העולם של המעבידים, שהיא ליברלית בעיקרה, והשקפת העולם של העובדים, שהיא חברתית בעיקרה. בית הדין היה צריך להיות מאוזן בהשקפותיו, אולם ברק היתה הנציגה הכמעט יחידה של התפישה החברתית - ועם לכתה הנטייה החברתית בבית הדין תלך ותיעלם".

"נקודת המוצא בפסיקתה של ברק", אומרים עליה בהנהלת בתי המשפט, "היא האופי המיוחד שיש ליחסי העבודה - הן האישיים והן הקיבוציים, שהם יחסי שיתוף". להבדיל מחוזה רגיל בין צדדים, ברק קבעה שחוזה העבודה מקבע למעשה יחסי קרבה בין העובד למעסיקו, ולכן מוטלת על שניהם חובת תום לב "מוגברת", ודאגה של כל צד לזולתו. מול זכותו הניהולית של המעסיק, ומול זכות הקניין של בעל העסק בעסקו, הציבה ברק זכות יסוד גם לעובד: הזכות לעבוד, וכן זכות נוספת, "מעין קניינית", של העובד במקום העבודה שלו.

חובות "מוגברות" הטילה ברק גם על קופות הפנסיה, על הביטוח הלאומי ועל קופות החולים, במסגרת היחסים בינן לבין עמיתיהן והמבוטחים בהן - מאחר שמדובר בקשרים המבטאים את הביטחון הסוציאלי של העובדים. לעומת זאת, ברק קבעה שזכות השביתה אינה זכות מוחלטת ויש לאזן אותה - בהתאם לתורת ה"איזונים" שיצר בעלה - עם זכויות אחרות, כמו הזכות לצאת מישראל (כשמדובר בשביתה של עובדי נמל התעופה), הזכות לחופש הביטוי והזכות למשמרת מחאה.

כדי ליישם את תפישתה החברתית, היתה ברק מוכנה ללכת רחוק מאוד על "סקאלת האקטיוויזם": היא השתמשה במושגים כלליים כמו "תום לב" כדי להטעין את לשון החוק בתכנים שאותם ביקשה להביא לידי ביטוי; "היו לה כמה פסיקות מרחיקות לכת", אומר המשפטן הוותיק. אחד מפסקי הדין המוכרים ביותר שלה, עוד כשופטת בבית הדין האזורי לעבודה, היה בעניינה של ג'ואנה יחיאל, עיתונאית שעבדה ב"ג'רוזלם פוסט" והתפטרה עם בואו של מו"ל חדש. ברק פסקה לטובתה פיצויים מוגדלים כאילו פוטרה מעבודתה, תוך שהיא קובעת שעיתונאי "אינו עובד רגיל", וכי חופש הביטוי נתון גם לו עצמו, ולא רק למו"ל, בעליו של העיתון.

עם תום לימודי המשפטים התמחתה אליקה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, ובפרקליטות מחוז ירושלים, ובהמשך שימשה עוזרת משפטית לנשיאי העליון זוסמן, משה לנדוי ומאיר שמגר. ב-1987 החלה הקריירה השיפוטית שלה: היא מונתה לרשמת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ב-1990 קודמה לתפקיד שופטת, וחמש שנים אחר כך כבר כיהנה בבית הדין הארצי לעבודה. כשעלתה מועמדותה לסגנית נשיא, נשמעה ביקורת חריפה על כך שהנשיא ברק ימנה את אשתו לתפקיד בכיר בערכאה המקבילה.



ברק. חסרונה: האטיות


אלישבע ברק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו