טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דווקא התאפקתי

אין ספק שרביב דרוקר הוא אחד מכוכביה הבולטים של מהפכת חדשות 10. השאלה היא מה הופך אותו לכזה - דעותיו השמאלניות, גישתו הביקורתית, או אולי דווקא יכולתו להפגין את הנון-שלאנט המפורסם של הערוץ

תגובות

רביב דרוקר אומר שהרבה פוליטיקאים לא מוכנים להתראיין אצלו. למשל אהוד אולמרט, עמיר פרץ ומשה קצב. אריאל שרון גם הטיל פעם וטו על נוכחותו של דרוקר בראיון בגל"צ. "לזכות התחנה ייאמר שהיא סירבה לווטו, ושרון נכנע בסוף. יריתי עליו את מיטב חצי הביקורת שלי, אבל הוא הדף את כולם בקלילות ובהנאה כדרכו".

דרוקר, רק בן 36 וכבר שנוא על שלושה ראשי ממשלה לפחות, הוא מחברם של הספרים "חרקירי" (על כהונתו הקצרה של אהוד ברק כראש ממשלה) ושל "בומרנג" (בחינה ביקורתית של מהלכי ההתנתקות, עם עופר שלח). הוא האיש שחשף את פרשת "יומני עמרי" שבהם תיעד בנו של ראש הממשלה לשעבר את תעשיית המינויים שלו. הוא גם מי ששידך בין המתלוננת א' לבין חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שבתורה העניקה לו ראיון פרובוקטיווי ואנטי-נשיאותי בעליל. על החיבור והראיון ספג דרוקר לא מעט אש.

"בהחלט לקחתי פה צד", אומר דרוקר. "מקורבים של הנשיא ניהלו ברשותו ובסמכותו מאבק מאוד מלוכלך, כמעט בלי קווים אדומים, נגד א'. ואם מה שאני אומר לא נראה לקצב, הוא מוזמן לתבוע אותי", אמר לפני פרסום המלצות המשטרה.

דרוקר לא רואה שום פגם בכך שהפגיש בין א' ליחימוביץ, ואז ראיין את חברת הכנסת. "חשבתי על זה הרבה", הוא אומר, "ואני לא מצליח למצוא את הבעייתיות. איפה הצופים קיבלו מידע שלא היו מקבלים לולא התיווך שלי? הרי אם אותם אנשים שפנו אלי שאחבר בין השתיים היו פונים ישירות לשלי, היה קורה אותו דבר בדיוק - הפגישה, ההתרשמות של שלי והדברים שאמרה אחר כך".

מה בער ליחימוביץ לרוץ לאולפן שלך?

דרוקר מתרתח: "זו פרשה מדהימה. ברשות ובסמכות הנשיא התנהל מאבק מאוד מלוכלך נגד א'. סיפרו שיש לה עבר כנערת ליווי, שיש קלטות, שהיא רצתה לתבוע מעסיקים אחרים שלה בעבר ועוד שורה אינסופית של סיפורים מכוערים מאוד, שעד עכשיו לא הוכחו ואם יוכח אחד מהם אני אוכל את הכובע. א' גם טוענת שהיא אוימה וכך גם אמא שלה. בל נשכח, מדובר בבחורה שעל פי החשד הותקפה מינית ואולי אפילו נאנסה. יש מקרים שעיתונאי לוקח צד, וזה בהחלט מה שעשיתי. דיברתי עם עוד מתלוננות נגד הנשיא. אני אמנם לא שופט, אבל אני מאוד מתקשה להאמין שכולן שיקרו וטוו נגדו עלילה".

לא רק התנהלות בית הנשיא מקפיצה את דרוקר, אלא גם הסיקור של ערוץ 2 והפרשנות של אמנון אברמוביץ' בפרשה. "כלי תקשורת מסוימים, כולל ערוץ טלוויזיה ופרשן מוביל, אימצו בהתחלה את הצד של הנשיא ותקפו באופן קשה מאוד את א'. אני הרגשתי שיש כאן עוול עצום וששווה לשמוע את הצד שלה וגם של המתלוננות האחרות".

המזג הטלוויזיוני של דרוקר כבר הפך לתעודת ביקור: לא רק בנכונות לבקר ולהאיר צדדים לא מוכרים בפוליטיקה הישראלית, אלא גם באווירה הנון-שלאנטית שהוא מייצר באולפן. דרוקר קורץ לקהל בבית על חשבון הפוליטיקאים שהוא מראיין, ואלו נוטים להיראות נפוחים מהרגיל במחיצתו. כך היה עם בנימין בן אליעזר. רפי רשף שאל מי ינצח במאבק על ראשות העבודה. דרוקר, בלי להתבלבל, ענה "עמי איילון", וזכה למבט מצמית מפואד.

טלוויזיה בלה בלה

אז מה היה שם קודם, החצים המושחזים של דרוקר או הנכונות של ערוץ 10 לשבור את כללי הממלכתיות החדשה של ערוץ 2? במלחמה האחרונה בלטה מאוד הגישה הביקורתית של הערוץ, שכתביו התחרו ביניהם מי יחשוף יותר פאשלות, בזמן שחדשות 2 נצמדו ללוגו המגויס "ישראל נלחמת". כשכתבי הערוצים המתחרים קראו לצה"ל להעמיק לתוך לבנון, ערוץ 10 סיקר בהרחבה דווקא את הכשלים.

דרוקר כופר בטענה שהערוץ התאמץ להפגין גישה אנטי-ממסדית במלחמה. "לא היתה לערוץ מדיניות כזאת. לי אישית היתה הרבה ביקורת על התנהלות המלחמה", הוא אומר, "אבל היה בי גם הרבה להט פטריוטי. בגלל זה מאוד התלבטתי מה לעשות עם מידע, מה לאוורר ומה להשאיר אצלי בפנים. למשל הידיעה על המינוי של האלוף משה קפלינסקי במקום אודי אדם. פירסמתי את זה ראשון אצל רפי רשף, ואני זוכר שרפי שאל אותי איך בכלל נשדר את זה, ואז החלטנו שנאמר שהרמטכ"ל החליט לתגבר את פיקוד צפון. נכון שלא התאפקתי וגם הוספתי שהמשמעויות ברורות לכולם, אבל לא אמרתי שום דבר מעבר. נקרעתי בין מה שידעתי וחשבתי על המלחמה לבין מה ששידרתי. כמה ביקורתי שהייתי, זה לא שיקף אפס קצה של הביקורת האמיתית שהיתה לי".

אבל הביקורת האמיתית של דרוקר מכוונת בראש ובראשונה לתקשורת עצמה: "הציבור נתן לנו ציונים מאוד נמוכים וזה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו. העובדה שעברו חודשיים מאז המלחמה ואף כלי תקשורת ישראלי, כולל ערוץ 10, לא פירסם את הלקחים שלו היא בלתי נסבלת. 'ניו יורק טיימס' פירסם על פני עשרות עמודים תחקיר על הסיקור בעיראק, ולא היסס לשחוט את עצמו ואת כתביו. אנחנו הכי לא שקופים בעולם, לא תמצא אומבודסמן כמעט בשום מקום, ורק כאן כלי תקשורת מעזים לענות 'אין תגובה' בתשובה לשאלות שמופנות אליהם".

מה חשבת על תפקוד התקשורת בזמן המלחמה?

"האולפנים הפתוחים במשך עשרים שעות ביממה ייצרו הרבה רייטינג, אבל גם היסטריה. באחד מערבי שבת שידרנו, עופר שלח ואני, את התוכנית הרגילה ובתשע וחצי, בדיוק כשעמדנו להיפרד מהצופים, נפל טיל בים ליד חדרה. אסור היה להגיד את מיקום הנפילה, וגם לא היו נפגעים ולא נגרם נזק. אחרי חמש דקות גמרנו את כל מה שהיה לנו להגיד ורצינו לרדת מהאוויר, אבל בהוראה של ראשי הערוץ נשארנו עוד שעה.

"שידרנו זבל, תמונה מזעזעת של דור שלישי שלא הראתה כלום, וטירטרנו את הכתב המסכן שלא היה לו בעצם שום דבר להגיד. ביום ראשון הגיעו נתוני הרייטינג. עד תשע וחצי, עם כל הכתבות המבריקות שלנו, קיבלנו אולי חמישה אחוזים. מתשע וחצי קפצנו פי שניים ברייטינג. אז כנראה שראשי הערוץ צדקו, כי עובדה שאנשים עזבו את 'כוכב נולד' ועברו אלינו.

"עם ישראל רוצה חדשות בכל מחיר. השאלה היא אם ערוץ יכול לקבל החלטה אמיצה אחרת ולומר 'לא קרה שום דבר, תירגעו ונשים לכם סרט. אתם אומה היסטרית, אבל אנחנו תקשורת אחראית'. היום, אחרי המלחמה, קל לי לשבת בבית קפה ולומר את זה, אבל אני חייב לציין שבזמן המלחמה ישבתי שעות באולפנים ולא ממש מחיתי".

דרוקר, צעיר ביחס למעמדו, הפך תוך פחות מעשור מכתב נדל"ן זוטר לפרשן פוליטי משפיע. כמו כתבים רבים בחדשות 10 גם הוא מביע בחדווה דעות משמאל למרכז, בעיקר בתוכנית "שישי", ומצד שני מספר בהנאה איך הימין חיבק אותו בחום אחרי שפירסם יחד עם עופר שלח את הספר "בומרנג".

העובדה שהוא, שלח וכתבים נוספים בערוץ 10 מביעים בשידור חי עמדות שמאלניות לא נראית לדרוקר ראויה לציון: "אני לא חושב שאנחנו צריכים לקבל את פרס האומץ בחברה הישראלית. היום הרבה יותר קשה למתוח ביקורת על נוחי דנקנר או על אליעזר פישמן, שעלולים לתבוע אותך במיליוני דולרים".

ובכל זאת, אתה לא מסכים קצת עם מבקר הטלוויזיה של "הארץ", אהוד אשרי, שכתב שלו היה ימני היה תובע אותך ואת שלח על חוסר איזון, כשקראתם להימנע מפעולת תגמול בעזה בעקבות חטיפת גלעד שליט?

"הביקורת של אשרי, כמו כל ביקורת, לא עברה לי ליד האוזן. הוא אמר שהתוכנית היתה משעממת וחד ממדית, ולכן ברור שנכשלנו. אולי באמת היינו צריכים להביא איש ימין ולהתווכח אתו, רק כדי שלא יהיה משעמם. אבל בקטע של האיזון, אני לגמרי לא מסכים. אנחנו לא תוכנית מאוזנת, אנחנו תוכנית דעתנית ופרובוקטיווית. ראיתי רק היום סקר על רשת פוקס האמריקאית, התוכנית הכי נצפית שם היא 'אוריילי פקטור' בהגשת העיתונאי ביל אוריילי. הוא ימני מאוד, התוכנית שלו מזעזעת בהרבה מובנים, אבל אתה לא יכול להוריד ממנה את העיניים. חוץ מאיזו כתבה בתחילת הדרך, לא תמצא אצלנו כתבות שמאלניות על 'המתנחלים האיומים'. זה צריך להיות משודר באכסניות אחרות, ואני מסרב להיות צפוי".

אולי לא מספיק לא צפוי, כי הרייטינג שלכם כרגע לא מתקרב לזה של "אולפן שישי".

"יש סימן שאלה גדול אם תוכנית כמו שלנו מתאימה לערוץ מסחרי בכלל וליום שישי בפרט, אבל הערוץ החליט ללכת על זה. אנחנו לא יכולים להתחרות באולפן שישי במגרש שלהם, גם בגלל האופי שלנו וגם בגלל שהם כבר קיימים. אנחנו לא ברגר קינג שמנסים להתחרות במקדונלדס, אלא מנסים לייצר משהו מאוד שונה ומתפללים שיום אחד הצופים של הערוצים האחרים ימאסו במה שיש שם ויתנו לנו צ'אנס. יש כל הזמן עלייה קטנה ברייטינג, אבל ברור שאנחנו עדיין לא מדגדגים אותם. אם מנכ"ל ערוץ 10 מודי פרידמן יתקשר אלי יום אחד ויגיד לי שהוא הולך להביא למשבצת הזאת איזה כוכב, אני לא אגיד לו 'מודי, מה אתה עושה? אנחנו הולכים לקרוע את ערוץ 2'. אני אתבאס ואוריד את הראש".

רייטינג לא מעניין אותך?

"אני חייב להגיד שאם תשים לי מאחורי דלת מספר 1 סקופ ענק ומאחורי דלת מספר 2 עוד עשרה אחוזי רייטינג ל'שישי', אני אעדיף את הסקופ ואני רק מקווה שפרידמן לא קורא את הראיון הזה. אני לא יודע איך לפצח את הדבר הזה שנקרא רייטינג, אבל סקופ עושה לי מצב רוח טוב לשבוע".

יש לך בעיה לעבוד בערוץ שמשדר את דודו טופז ו"הדוגמניות"?

"ממש לא. אם זה מעלה את הרייטינג של הערוץ, אני אפילו מחזיק אצבעות לתוכניות האלה. האם זה אומר שאני תמיד מרגיש נוח עם מה שאני רואה ב'דוגמניות'? לא. קשה מאוד לראות את התוכנית הזו, היו רגעים מביכים שממש גרמו לי להתקפד בכיסא".

מפריע לך שבטלוויזיה הישראלית אין פרשן ימני בעל משקל?

"כדי להיות הגון, אני לא יכול להגיד שזה מפריע לי. אבל גם אין לי מה להגיד נגד הטענה הזאת כדי לסתור אותה. כלי התקשורת בכלל מאוד לא רגישים לפלורליזם. אין כמעט ייצוג לכתבים ערבים, רוסים וגם לאנשי ימין. בארצות הברית מצב כזה לא יכול היה לקרות".

דרוקר נולד וגדל בפתח תקווה. כשהיה תלמיד במגמה ריאלית, חלם על קריירה בכדורסל כמו אחיו הגדול, המאמן שרון דרוקר. אבל במקום להגיע לנבחרת ישראל, הוא גמר באליצור פ"ת מליגה ב', שם הוא מכדרר עד היום.

לפוליטיקה נמשך מגיל צעיר. "הייתי מהילדים המאוסים האלה שמגיל אפס כל הזמן התעסקו בחרא הזה", נזכר דרוקר. "בבחירות 81' הדלת שלי היתה מלאה בכל הסטיקרים האפשריים, ואפילו הלכתי לעצרת של הרב מאיר כהנא. כילד הזדהיתי אינסטינקטיווית עם איזו סיסמה שלו ש'הערבים גונבים את הבחורות היהודיות'. אבל כבר אז הבנתי שבקבוצת ההזדהות שלי אסור לדבר על זה".

אחרי שירות במשטרה צבאית חוקרת למד דרוקר משפטים באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, מתוך שעמום שלח מכתבים לעורכי כל העיתונים והציע את שירותיו. "אחרי כמה זמן התקשר אלי עורך 'מעריב', יעקב ארז, ואמר לי 'יש לך יותר מזל משכל, אנחנו בדיוק קולטים עכשיו עיתונאים מהרחוב'. בחודשים הבאים למדתי איך הופכים אדם לרואה ולא נראה. לא קיבלתי תחום, לא היה לי ביפר, אנשים עברו דרכי במסדרון. זאת היתה תקופה עגמומית, עם חוויות קצת משפילות".

ב-1994, שנה אחרי שהחל לעבוד ב"מעריב", התמנה דרוקר לכתב נדל"ן. "לא הבנתי בזה כלום", הוא אומר, "אבל לאט-לאט הסתדרתי. פניתי לאברי גלעד ולקובי מידן שהנחו תוכנית בגלי צה"ל והצעתי להם להגיש פינת נדל"ן, ואחר כך גם קיבלתי פינה ב'טלכסף' בערוץ 33. הצומת האסטרטגי היה כשהתקבלתי להתמחות במחלקת הבג"צים במשרד המשפטים, איפה שהכי רציתי. זה אמר מבחינתי לעבור לירושלים, להרוויח חצי מהמעט שכבר הרווחתי, ולהתחיל לעבוד בצילום חומרים וכנער שליחויות לבית המשפט העליון. הייתי אמנם קטן, אבל כבר מישהו, והחלטתי לוותר. עד היום לא עברתי התמחות".

ב-1997 קודם דרוקר ומונה לכתב המדיני השני של "מעריב", משנה לכתב הבכיר בן כספית. כעבור שנה עזב את העיתון ומונה לכתב המדיני של גלי צה"ל במקום אביב בושינסקי, שהפך ליועץ התקשורת של ראש הממשלה אז, בנימין נתניהו. דרוקר שימש בתפקיד ארבע שנים, במהלכן פירסם את "חרקירי". אחר כך בילה עשרה חודשים באוניברסיטת הרווארד ב"תוכנית נימן" לעיתונאים, ובאוגוסט 2003 שב לארץ ונקלט בערוץ 10.

בערוץ מוגדר דרוקר ככתב ופרשן. "זה חוסך משרה לערוץ, שרוצה לפתח הרגלי צפייה", הוא מסביר, "לכן הוא בא ואומר, 'בוא נחסוך קשקושים, נביא כתב שיספק גם פרשנות, יתבל את הכל בקצת ציניות, הומור ופמילייריות, ונקווה שהצופה יאהב את זה כי אחרת תהיה לנו בעיה'".

אולי הגישה הביקורתית של ערוץ 10 היא יותר פוזה ברנז'אית-שיווקית מאשר תפיסת עולם מגובשת?

"כדי להיות הגון, אני חייב להגיד שאני לא רואה את הערוצים האחרים ביסודיות, אבל אני לא חושב שמדובר בפוזה. אם מישהו יטען שהביקורתיות נובעת מהמיצוב, כי אנחנו הערוץ האחרון שעלה וצריך להתבלט, אז יש בזה משהו. אבל הסיבה האמיתית היא חצי מקרית וחצי מתוכננת: בערוץ פשוט קובצה שורה של עיתונאים שזה אופיים וזה מזגם. כשאתה אוסף יחד את עמנואל רוזן, רפי רשף, מוטי קירשנבאום ועורך מהדורה כמו גיא סודרי, אז קרוב לוודאי שתקבל ערוץ ביקורתי, לא משנה איך יקראו לך".

אהוד אולמרט לא חברה

דרוקר לא מתבייש להודות שהוא מאמין בעבודה עיתונאית, שלא בוחלת ברכילות פוליטית עסיסית. "אני לא חושב שזה תוצר של חשיבה מוגבלת, אלא תוצר של המדיום. אף אחד לא ייתן לי בטלוויזיה עשר דקות לניתוח עומק. אני גם ממש לא נרתע מהמלה רכילות, להפך. כשרק הגעתי לערוץ קיבלתי מידע מיהי חברתו החדשה של אהוד ברק, אחרי שנפרד מאשתו, אבל הרגשתי שהעניין הזה לא בתחום השיפוט של הפרשן הפוליטי. לכן העברתי את הסיפור לגיל תמרי, הכתב בוושינגטון, כי ברק בדיוק היה בארצות הברית. מעניין איך הייתי נוהג כיום, אני לא בטוח".

דרוקר תמיד ישמח לנפק תחזיות פוליטיות, למרות שנכווה בעבר. הוא העריך שהמפגש בקמפ-דיוויד בקיץ 2000 ייגמר בהסכם, ונפל. צפה שפרישת שינוי מממשלת שרון השנייה תוביל לבחירות, והתבדה. וחזה ששרון לא יפרוש מהליכוד, ונכשל. "אתה אומר מה שאתה חושב, ומקווה שהמציאות תתיישר לפי ההערכה המלומדת שלך", אומר דרוקר.

ובאותה רוח ספורטיווית, מה יקרה במפלגת העבודה?

"תחת המגבלות הידועות, שאין לי מושג והכל יכול לקרות, אני מניח שיהיו בחירות לראשות המפלגה במאי ושייבחר מנהיג חדש. אולי זה יהיה עמי איילון, אם כי צריך לקחת בחשבון גם את אופיר פינס, ברק ואפילו אבישי ברוורמן שרואה עצמו כבעל סיכוי".

נתניהו עוד ייבחר אי פעם לראשות הממשלה?

"אני מאוד מתקשה לראות את זה. נדמה לי שרמת ההתנגדות לאיש הזה עצומה, ואני לא חושב שהוא מסוגל לשכך אותה. כל עוד הוא שותק ולא עושה שום דבר, הוא צובר עוצמה כברירת מחדל. אבל ברגע שהוא פותח את הפה, הוא מזכיר לאנשים את כל מה שהם לא אוהבים בו".

אתה לא חושב שחלקם של האסטרטגים שמקיפים את הפוליטיקאים בסיקור העיתונאי מוגזם?

"תלוי אצל מי. אצל שרון משקלם היה עצום. הסרט של בת זוגי ענת גורן 'כל אנשי הקמפיין' (שתיעד מקרוב את חבורת היועצים של שרון בבחירות האחרונות) חשף המון אבל לא חשף מספיק, כי היועצים לא היו מספיק מטומטמים כדי לחשוף את העצות שנתנו לשרון בתחומי מדיניות. הרבה מהפוליטיקאים חיים בתחושת חוסר ביטחון כלפי האסטרטגיה הפוליטית. סילבן שלום למשל היה שואל את עצמו בעבר למה ביבי מוקף בכל מיני יועצים וסוקרים, ואז היה מכנס איזה פורום משלו. או שאול מופז, שהיה צריך להחליט אם לפרוש מהליכוד והזעיק את מוטי מורל שיחזיק לו את היד. היועצים האלו מתאפיינים בהמון ביטחון עצמי ולהט, אין להם ספקות מה צריך לעשות, והפוליטיקאים נוטים לקבל את עצתם במצבי משבר. כעיתונאי, האנשים האלה הרבה יותר נגישים אליך, מה גם שמה שהם אומרים לא מחייב אף אחד. לכן גם המוצר העיתונאי, כל מיני כותרות בסגנון 'מקורבי אולמרט אומרים ככה ואחרת', לא שווה הרבה".

כמי שלא מחזיק מרטוריקת ה"מקורבים" שמאפיינת את דיווחי הכתבים הפוליטיים, דרוקר חשוד תמידית באי-שיתוף פעולה עם השלטונות. "עם שרון דיברתי מעט מאוד, כי הוא לא אהב אותי. דיברנו רק כשיועץ התקשורת שלו אסי שריב היה ממש מצמיד לו את הטלפון לרקה. הלשכה של שרון היתה משום מה שבויה בתפיסה שאני 'ביביסט', אחרי שמישהו טרח להדביק לי את זה. וכידוע, בלשכה הזאת להיחשב ביביסט היה יותר גרוע מלהיות תומך מוצהר של החיזבאללה".

עד כמה כתבים שבויים בספינים שיוצאים מלשכת ראש הממשלה?

"אם כבר, אני מרגיש שאנחנו חוטאים בחטא ההפוך. כל ידיעה שיוצאת היום מלשכת ראש הממשלה, ההתניה הפבלובית של הכתבים היא שמדובר בספין. למה? אם תאמר ספין ותטעה, אף אחד לא יבוא אתך חשבון. אבל אם תאמר אמת וטעית, יצאת פראייר - לא הבנת את הספין ושידרת, וזה הדבר הכי נורא בעיני כתב".

אולמרט ישרוד עד תום הקדנציה?

"קשה לי להאמין. יש מצבור סיבות שעובד נגדו, מתוצאות המלחמה ועד הרכב הקואליציה, עבור דרך חוסר אג'נדה, הפרשיות שחוקר מבקר המדינה וחוסר היציבות הכללי. אני מתקשה לראות איך הוא יצליח איפה שכשלו ראשי ממשלה לפניו, שהיו להם נתוני פתיחה הרבה יותר טובים".

אולמרט די עוין את דרוקר. "זה תולדה של שתי פרשיות עוקבות. לפני שנתיים בערך פירסמתי מאמר במגזין קצר הימים 'כותרת' שטען שאולי אנחנו עדים לקדנציה האחרונה של אולמרט בגלל הקשיים שהיו לו במרכז הליכוד וכל מיני דברים כאלה. אחר כך תיארתי באחד השידורים את חבורת האנשים שלוחצים על שרון לעזוב את הליכוד והצגתי את אולמרט כדמות מרכזית בחבורה. הוא בתגובה הוציא הודעה לאתר 'ליכודניק' שבה טען ש'דרוקר הוא שקרן ידוע וכתב חצר של נתניהו'. כעבור חודשיים, כשכבר היה ממלא מקום ראש הממשלה, הוא סיפר בראיון ל'הארץ' איך במשך חודשים לחץ על שרון להקים מפלגה חדשה".

דרוקר שולף מהפאלם פיילוט שלו את הציטוט המדויק מהראיון עם אולמרט: "אני לא שוכח לרגע אחד שאריק היה זה שקיבל את ההחלטה להקים את קדימה" (מתוך ראיון של אולמרט לאלוף בן ב"הארץ", מארס 2006). "היו ימים", הוא אומר בחיוך, "שהשתעשעתי ברעיון להגיש תביעת דיבה נגד אולמרט, והייתי בטוח שהציטוט הזה יהיה מוצג מספר 1 בתיק 'דרוקר נגד ראש הממשלה'".

ברק עדיין מחרים אותך?

"לא, אפילו נפגשנו כבר בארבע עיניים. אבל אני מניח שאני מהכתבים הפחות אהובים עליו, ואני לא יכול להאשים אותו. כתבתי עליו ספר קשה מאוד".

אז אין לך חבר פוליטיקאי?

"לא, בעיני זה אסור. זה מפתה מאוד, גם כי הייתי שמח מאוד ברמה האישית לגבי חלקם לו היו חברי, וגם כי אתה יכול להגיע למידע שלא היית מגיע אליו אחרת. אבל תאר לעצמך סיטואציה שיושבים עם חבר פוליטיקאי במסעדה ביום חמישי בלילה ואתה שומע כל מיני דברים, אבל הוא בוטח בך כי הוא יודע שאתה חבר. מה תעשה? גם ככה נוצרות המון דילמות עדינות. פוליטיקאי שאתה מחבב, ורק אתמול נתן לך סיפור, בא ומבקש את עצתך. זה קורה לי המון, ואני לא יכול להגיד בתגובה שאני לא נותן עצות לפוליטיקאים. בכל פעם אני עונה משהו אחר, אבל אני משתדל מאוד לא להתוות להם אסטרטגיות".

אחרי "בומרנג", בן כספית התאמץ להפריך ב"מעריב" את הגילויים בספר. כעבור כמה חודשים נחשף כספית ברגע מביך בסרט של זוגתך ענת גורן, כשהוא חוזר ברדיו כמעט כמו תוכי על דברים שאמר לו ח"כ גדעון סער. זה מקרי?

"לא דיברתי על זה עם בן, ואני לא אפול מהכיסא אם הוא קושר בין הדברים. אבל האמת היא שענת עובדת כמו סוכנת סי-אי-איי. כל הצלחת הסרט שלה היתה תלויה בחומה סינית שתעמוד בינה וביני. תוך כדי הקמפיין היא קשרה קשרים יותר טובים משלי עם גורמי מפתח במערכת הפוליטית והסתירה ממני ידיעות משמעותיות. מעבר לכך, בחדר העריכה אף אחד לא יכול להשפיע עליה, לא חבר שלה, לא אבא שלה ולא רוח הקודש".

בעוד ארבעה חודשים עתיד להיוולד הצאצא הראשון לבית דרוקר-גורן. עד אז תמשיך גורן לעשות כתבות מגזין עבור ערוץ 10. "אנחנו מאוד נהנים לעבוד באותו מקום", אומר דרוקר, "אבל אין לך מושג כמה זה היה מתסכל לשבת ערב בחירות עם חברים, ובכל פעם שהפרשן הפוליטי המלומד פותח את הפה פתאום פני חברתו, שליוותה את השחקנים המרכזיים, היו מתכרכמים. ואז אתה מנסה לחשוב, האם זה הכרכום הרגיל או שמא היא חושבת לעצמה, 'הוא לא ממש מבין כמו שהוא מציג את עצמו'. לא נעים".*



רביב דרוקר. רק בן 36 וכבר שנוא על שלושה ראשי ממשלה לפחות


דרוקר עם בת זוגו, ענת גורן. היא הסתירה ממני ידיעות משמעותיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true