בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סופו של הקרוקודיל הגדול

מעטים מתאבלים על מותו של נשיא דרום אפריקה לשעבר, פי-וו בותה, שזוהה יותר מכל עם שלטון האפרטהייד

תגובות

פרק נוסף הסתיים בהיסטוריה של דרום אפריקה. פי-וו בותה, שהנהיג את המדינה מ-1978 עד 1989, בשיא תקופת המאבק נגד שלטון האפרטהייד, מת ב-31 באוקטובר בגיל 90. לאור הודעות התנחומים החמות שקיבלה משפחתו מיריביו לשעבר נלסון מנדלה והנשיא הנוכחי תאבו מבקי, מוזר להיזכר כי בותה היה פעם אחד האנשים המושמצים ביותר בדרום אפריקה ומחוץ לה. הוא היה מחסידי הקו הנוקשה של האפרטהייד, ללא חרטה ועם מזג סוער. בותה, שידוע בכינויו "הקרוקודיל הגדול", מעולם לא התנצל על פשעי המשטר שהנהיג. למרות זאת, מנדלה, נאמן לפייסנות הבלתי נדלית שלו, מייחס לבותה מקום מרכזי בתהליך שהביא להפסקת פשעים אלה.

בתור ראש ממשלה ואחר כך כנשיא, בותה אכן החל בפירוק האפרטהייד על ידי ביטול כמה מהחוקים הנתעבים ביותר של המשטר. הוא היה מנהיג האפרטהייד הראשון שנפגש בחשאי עם מנדלה, בעת שהאחרון עדיין היה כלוא. בותה גם יזם האצלת סמכויות שלטוניות מוגבלת לקהילות הלא לבנות, ובכך הרחיק עצמו מהאגף הימני-קיצוני של התנועה האפריקנרית הלאומית. עם זאת, הוא נרתע מצעדים דרסטיים יותר, כמו שחרור מנדלה והענקת זכות בחירה כללית.

בותה מעולם לא תירץ את האפרטהייד. בשנות ה-80 הוא הורה על הפעלת כוח רב יותר כדי לדכא את המחאה בעיירות השחורים, הכריז על מצב חירום ב-1986 והביא את המדינה אל סף מלחמת אזרחים. בותה טען שלא ידע דבר על העינויים והרציחות שבוצעו על ידי כוחות הביטחון שלו, בתקופה שבה לעצורים היתה נטייה לא מוסברת ליפול מחלונות. הוא סירב להעיד בפני מה שכינה "הקרקס" של ועדת האמת והפיוס, שהוקמה ב-1995 על ידי הממשלה הראשונה של הקונגרס האפריקאי הלאומי (האי-אן-סי), במטרה לרפא את פצעי האפרטהייד. הוא הורשע בזילות הוועדה, אבל זכה בערעור שהגיש.

פי-וו, שנולד בחווה, היה אפריקנר שורשי. אמו נכלאה במחנה ריכוז בריטי במהלך מלחמת הבורים של 1902-1903. הוא נבחר לראשונה לפרלמנט ב-1948, עם עלייתה לשלטון של המפלגה הלאומית, שיזמה את מדיניות האפרטהייד. לאחר שכיהן בממשלה כשר, הוא מונה לראש ממשלה ב-1978 ולאחר מכן לנשיא. יורשו, פ. וו. דה-קלארק, נתן את מכת המוות למשטר הגוסס על ידי שחרור מנדלה ב-1990, לאחר 27 שנים בכלא, ועריכת הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה ב-1994, שבהן ניצח האי-אן-סי.

"קבוצת הפעולה למען האפריקאנס", ארגון שמקדם את זכויות האפריקנרים, שלדעת חבריו נמצאות תחת איום, מסר בשבוע שעבר כי ייתכן ובדיעבד, בותה יוצג באור חיובי יותר. לטענת הארגון, אם הדמוקרטיה בדרום אפריקה תתבסס, מבקריו יתגלו כצודקים חלקית; אבל אם המדינה תלך בדרכה של זימבבואה, למשל, אז ההיסטוריה תשפוט אותו באופן שונה. בינתיים, מעטים מאזרחי דרום אפריקה מזילים דמעה על מותו של מי שמסמל תקופה שרובם מנסים עדיין לשכוח.



בותה ב-1996. הגביר את הדיכוי בערי השחורים, אך נפגש בחשאי עם מנדלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו