בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איפה הם היום | עורך דין דן אבי-יצחק

דן אבי-יצחק נהנה מכל רגע בקריירה המפוארת שלו. אבל במבט לאחור, הוא היה מעדיף לגדל את הילדים שלו כפי שהם מגדלים את הנכדים שלו

תגובות

יש משהו מפתיע בראיון עם עורך דין דן אבי-יצחק. מי שנחשב לאימת העומדים על דוכן העדים וזכור בארשת פניו שאינה מסגירה כל רגש, יושב לשיחה מחויך ומפויס, ואינו חושש לעשות חשבון נפש עם עצמו. לפני כעשור, בתום המשפט שבו ייצג את מו"ל "מעריב", עופר נמרודי באחת הפרשות היצריות והסבוכות שהיו בארץ, הוא הודיע שהוא מפסיק לקחת תיקים לייצוג. בשנים שלאחר מכן סיים את התיקים שנותרו על שולחנו, ולאחר כחמש שנים תלה את הגלימה.

אבי-יצחק נחשב לאחד הפרקליטים הטובים ביותר שפעלו בעשורים האחרונים, ויש שיאמרו - הטוב ביותר. הוא היה פרקליטם ואיש סודם של בנימין נתניהו, אריה דרעי, עו"ד רם כספי, אנשי עסקים ומו"ל אחד ידוע (ראו תיבה). הוא היה ידוע כמי שחושף את האמת המסתתרת בפרטים הקטנים באמצעות ניתוח דקדקני של ראיות, ומאידך מוביל אסטרטגיות משפטיות, מתוחכמות ומקוריות. לא אחת, השילוב הזה הציל תיקים שנראו חסרי סיכוי. חקירותיו על דוכן העדים היו שם דבר בעולם המשפט. בסבלנות אין קץ, נהג אבי-יצחק לטוות מתשובותיו של העד רשת סבוכה, עד שהיה מפיל אותו אל הקורים שמשך בעצמו.

בעשור הקודם עמד במרכז שתי פרשות שהסעירו את המדינה. הראשונה היתה פרשת בר-און-חברון. בפברואר 97', בעיצומה של הפרשה, התפטר בדרמטיות מייצוג אריה דרעי ומסר במשטרה הודעות נגדו, על שפעל למינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה שיקל עליו בתיקי השוחד נגדו. בתמורה, הבטיח דרעי לתמוך בהסכם חברון. במקביל, ייצג את עופר נמרודי בתיק האזנות הסתר לגורמים במערכות עיתונים אחרות; ולאחר מכן בפרשת נמרודי ב', שבה הואשם המו"ל בעבירות קשות של קשירת קשר לניסיון רצח ושל מתן שוחד. העבירות נמחקו בעסקת טיעון. בתום עדותו של יעקב צור, החוקר הפרטי שלפי כתב האישום נמרודי זמם את חיסולו, כתב הפרשן המשפטי של "גלובס", משה גורלי, כי שליח אחר של נמרודי חיסל את צור - דן אבי-יצחק, מעל דוכן העדים.

"היום אני עושה מה שלא עשיתי כל החיים", הוא אומר בנינוחות מפתיעה. "מאז שנקשרתי למקצוע עריכת הדין, עברו כבר 57 שנה. תקופה. היתה לי עבודה מאוד אינטנסיבית. תמיד כששואלים אותי למה פרשת, אני אומר: 'אחרי 200 שנה, מספיק'. עבדתי יום ולילה. כל התקופה הזאת, לצערי, המשפחה סבלה. אז היום אני משתדל לתת לנכדים מה שלא נתתי לילדים".

הוא בן 74, נשוי לנעמי טור-כספא, מורה לביולוגיה וסופרת, ולהם ארבעה ילדים: איריס (49), עורכת דין העוסקת בקואוצ'ינג, אייל (45) איש היי-טק, אמיר (39) מהנדס מחשבים, ואסף (33) "שרוצה ללכת למקצוע של אבא שלו ואני האחרון שמעודד את זה". הוא סב מאושר לשש נכדות. "כולן בנות", הוא צוחק, "מה שאומרים סבו-בנת. כולן יפיפיות ומוכשרות. אני מקדיש הרבה למשפחה. רובם גרים בתל אביב, בן אחד בקיסריה. אני ואשתי בשלבי מעבר מירושלים לתל אביב. אבל אינני יודע כמה זמן זה ייקח. אשתי כבר מחפשת הרבה שנים. אמרתי לה, שבהפרש מחירי הדירות שעלו מאז שהיא התחילה לחפש, היא היתה יכולה לקנות שני פנטהאוזים".

יש בך חרטה על השנים שהקדשת את כל כולך לעבודה?

"קצת. כן. אני מצר על זה שלא נתתי לילדים שלי יותר זמן. אני רואה איך הם מטפלים בנכדים שלי, ואני מצטער שאני לא עשיתי את זה".

אנחנו גם דור אחר, שמקדיש יותר לילדים.

"זה נכון, בעיקר לגבי הגברים. הגברים של פעם היו יותר מרוחקים מהבית. הגברים היו יותר בקריירה והאשה בבית. היום אני רואה את הילדים שלי, וזה לא מפריע להם, יש להם גם קריירה והם גם שותפים שווים בבית, אחד מהם אפילו הבשלן בבית. בעבודה שלי לא היה בית. הראש כל הזמן עבד. גם באמצע הלילה הייתי מתעורר וכותב כדי לא לשכוח למחרת".

טוב, נראה לי שאצלך זה גם עניין של אופי.

"ודאי. תמיד אמרתי שאילו היה נופל בגורלי להיות פקיד ממשלתי שכל מה שהוא עושה זה חורים עם המנקב, אז הייתי עובד שעות נוספות עד אמצע הלילה כדי להספיק לעשות יותר נקבים. אני מניח שבלילות הייתי פחות חולם על הנקבים שעשיתי".

אשתך פעם אמרה שהלקוחות שלך הם המתחרים הכי גדולים שלה.

"אשתי תמיד אמרה את זה. היא הגיבה קשה, היא אף פעם לא השלימה עם זה. היא סבלה גם בצד המקצועי. היא סופרת מעולה. אין לי צל של ספק שאם הייתי יותר שותף בבית היא היתה יכולה יותר להתפנות לכתיבה. לכל דבר יש מחיר. כל השנים, חוץ מספרות מקצועית, לא היה לי זמן לקרוא. לא היה לי זמן לפעילות תרבותית, כמו תיאטרון. אשתי תמיד היתה קונה מנויים, מתוך הנחה שזה יכריח אותנו ללכת. וזה תמיד היה כסף שהולך לאיבוד. היום אנחנו קונים מנויים ומנצלים אותם. אני כמובן לא יכול להתנתק ממה שקורה בעולם המשפט, אבל אני לא מקבל שום התייעצות מקצועית ושום עבודה. שום דבר. עד היום, יש לי בממוצע שלוש-ארבע פניות ביום, אבל אני הבינותי שבעניין הזה חייבים להציב גבול חד מאוד - אפילו לא לידידים".

היית עושה דברים אחרת?

"הייתי עושה אותם דברים, אבל יותר במתינות, יותר במידה ובפחות טוטאליות. עשיתי דברים בפרפקציוניזם מוגזם. כשבאים אלי עורכי דין צעירים אני אומר להם, פחות בקיצוניות, אל תאמינו לכל מלה של הלקוח, צריך להיות מסורים, אבל עם חוש ביקורת. בלטינית אומרים 'עם קורטוב של מלח'. אני הייתי עושה עם קצת פחות מלח ועם יותר רוטב של מתינות".

צריך להיות מטורף

אנחנו נפגשים במשרדו, דירת קרקע עירומה מריהוט, ברחוב הטייסים בירושלים. הוא ורעייתו מתגוררים ארבע קומות מעליה. חייו נעו במעלית מהבית למשרד. את ארוחת הצהריים נהג לאכול בבית, מבישוליה של רעייתו. הקליינטים לא אחת הצטרפו לארוחה החמה. חדר המשרד עמוס בתיקים ובארגזים חומים של חומר משפטי. בפינה שתי ספות מפוספסות, נמוכות, ושולחן סלוני. החדר חף מסממני יוקרה המאפיינים בדרך כלל משרדים של עורכי דין. כאן ישבו כל המי ומי וגילו לו את מצוקותיהם. אומרים שכשאתה מגיע אל דן אבי-יצחק, גם אם אתה מאוד עשיר או מאוד בכיר - כל הגובה יורד.

אז זה המשרד המפורסם?

"כן. היתה עוד קומה. אבל פה הייתי יושב, שקט פה. אפשר לדבר בנחת".

ישבו אצלך ראשי ממשלה, אנשי תקשורת, פוליטיקאים, עורכי דין. בפרספקטיבה של שנים, איך אנשים שלכאורה יש להם הכל, מסתבכים עם החוק?

"בעיני, כל אדם הוא חשוב באשר הוא אדם. אנשים בתפקידים רמים ומשרות רמות, בדרך כלל לא זהים לדימוי שיש להם. הם יותר קטנים ורגילים משהדימוי מציג אותם. לא הכל אופי וכישרון - חלק מזה, גם מזל. כשאנשים כאלה מסתבכים פלילית, הם לא שונים מאנשים אחרים. כל אדם, בנסיבות מסוימות, עלול להסתבך. יש ביניהם פחות ישרים ויותר ישרים, פחות חכמים ויותר חכמים.

"אצלנו, יש לטעמי רשת סבוכה מדי של חוק פלילי. כל דבר מציבים מיד על רף פלילי וזה מוגזם, כי הרף הפלילי צריך לשמש למקרים יותר קיצוניים. ההגזמה נובעת מכל מיני שיקולים, למשל שאין לנו מספיק מוסר ציבורי, שיש מחדלים, שאנשים לא מסיקים מסקנות, לא מתפטרים. בתחום הפוליטי אני מצדיק את הרף הפלילי. אין לנו את מה שהאנגלים אומרים: It is not done (לא עושים את זה). כאשר הרשת הפלילית סבוכה מאוד, אנשים פעילים מאוד, בין כפוליטיקאי ובין כמו"ל, נושקים לאותם גבולות פליליים".

ובפרשת נמרודי השנייה נראה, שכאשר מו"ל מתקרב לאותם גבולות - הוא עלול לחצות אותם בצורה חדה. אולם להפתעת רבים, ובעיקר להפתעת התקשורת שסיקרה את המשפט על פי ההשתייכות המערכתית, הפרשה הסתיימה בקול ענות חלושה, בעסקת טיעון מרוככת שהיתה רחוקה מאוד מהאישומים המקוריים. את הדרך לשם הוביל אבי-יצחק, שהופעותיו באולמה של השופטת ברכה אופיר-תום בבית המשפט המחוזי בתל אביב היו ההצגה הטובה בעיר. הוא עשה שם בית ספר לסנגוריה וקיעקע את עדותם של חמשת עדי המדינה נגד נמרודי, ובראשם הצמד רפי פרידן ויגאל תם.

התקשורת התבגרה מאז הפרשה?

"לפי דעתי היום יותר גרוע. יכול להיות שלאור הניסיון שנלמד, יותר מקפידים שלא לעבור על הצד הפלילי, אבל אני לא רואה הקפדה בצד האתי. כאשר יש מלחמה כלכלית, העיתונות שוכחת את תפקידה ועושה דברים שלא צריך לעשות. אני מתייחס לפרשה של עיתון 'ישראל היום' וביבי נתניהו. לגבי נתניהו, שאני מכיר אותו ככף ידי מכמה פרשות, אין לי ספק שהוא עושה דברים שאפשר לבקר אותם באופן ענייני. אבל אם אני קורא ב'מעריב' או ב'ידיעות' דברים שכתובים על ביבי, אני עובר הלאה, לא מאמין לאף מלה - הכל מונע מהמלחמה מול 'ישראל היום'. ואני בטוח שאני לא היחיד, שלקהל יש עיניים והם מבינים שהם לא יכולים לקבל את הדברים ככתבם וכלשונם. בגלל המלחמה הכלכלית, איבדה העיתונות את התפקיד החשוב: ביקורת עניינית של ראש ממשלה. חבל, פשוט חבל. במערכה ההיא בין 'ידיעות' ל'מעריב' היה אותו סיפור: היו נושאים שלא היית צריכה לפתוח את העיתון. אפשר היה לדעת מראש מה כל עיתון יכתוב למחרת. ואת יודעת, פרשת נמרודי היתה סיפור תקשורתי. היום אנחנו מדברים על דברים שברומו של עולם".

נמרודי לא אחת התבטא שכל העולם נגדו. האמנת לזה?

"היתה הצדקה להרגשה הזאת. ניפחו את הסיפור בצורה נוראה. תראי, הוא לא היה צדיק הדור, הדברים שהוא עשה לא היו יפים, אבל הצורה שבה זה נופח ושהציגו את זה, הפכו אותו לאויב המדינה. זו היתה תקופה איומה. נסי לעמוד רגע בצד שלו, אם הוא דיבר עם שר, איזה שתי מלים בטלפון, הלכו והעמידו את השר הזה למשפט (אביגדור קהלני). העמידו לדין ניצבים במשטרה. זה הכל המזרחי הזה (ניצב משה מזרחי, ראש היחידה לחקירות בינלאומיות באותה תקופה). פרנואיד. מזרחי ניפח את זה מעבר לכל פרופורציה. הציג את זה כהשחתה של כל המערכת. אין אף אחד נקי. מזרחי לא רץ לדווח למפכ"ל על הפרשה, כי הוא חשש שהמפכ"ל הוא שליח של נמרודי. וכל זה על יסוד מה? על יסוד העבריין הזה יגאל תם שסיבן את מזרחי כמו ילד קטן. עשה ממנו צחוק, ניצל אותו עם כל מיני סיפורי בדים".

גם עבורך אלו היו ימים לא קלים.

"אני עמדתי בלא מעט משפטים שהיה בהם לחץ נורא ולחץ ציבורי, אבל אני לא זוכר פרשה שבה העוצמה היתה כל כך קשה. כשהתחלנו את המשפט היה צריך להיות כמעט מטורף כדי להאמין שאפשר לצאת מהדבר הזה. בחומר הראיות, שאותו בדקתי בקפידה, היו מלא חורים והוא היה מבוסס על זוג עבריינים (תם ופרידן) שאי אפשר להאמין לאף מלה שלהם. ומצד שני, אי אפשר להגיד שזה לא משפיע עליך שבוקר-בוקר אתה קם ורואה שעצרו את הניצב ההוא ואת ההוא הביאו לחקירה (הניצבים יאיר יצחק ויעקב רז זוכו לבסוף בבית הדין המשמעתי של המשטרה, לאחר שנפגשו, בנפרד, עם נמרודי). זה היה קשה. המצב הנפשי של נמרודי היה על הפנים. אני חושב שהיה לו מזל שנפל על שופטת מאוד הגונה, שלמרות כל הלחצים, נתנה לו אפשרות להתגונן. אני מכיר לא מעט שופטים שתחת לחץ כבד כזה היו נותנים לך להבין שאתה יכול לדבר עד מחר. וזה עזר להוציא את האמת, או את חלקה, לאור".

למה סיימתם בעסקת טיעון ולא נלחמתם עד הסוף?

"כי הערכנו שאי אפשר לצאת בזיכוי בתיק הזה. היו דברים שהוא לא היה צריך לעשות. היתה לי הערכה, שאני שמח שבסוף היא התממשה, שהוא לא יצטרך לשבת בבית הסוהר, אלא להסתפק במה שישב במעצר. בפרקליטות עירערו, אחרי זה הם עשו מלחמת עולם שלא יורידו לו את השליש, הם לא יכלו לספוג את העלבון. זה היה תיק קשה מבחינת הלחצים. וזה גם תיק שנותן סיפוק גדול. את רואה את נמרודי, תראי איך שהוא התאושש היום. הוא לא חזר לזה. בינתיים".

בינתיים?

"זו בדיחה. כבר הרבה שנים הוא לא חזר לזה".

לא מדבר סרה

אבי-יצחק לא בחל בעבודה סיזיפית, אובססיבית, קשה. לא אחת הצטייר כאיש קשה, לא נעים. הוא נהג לצלם בעצמו את החומר המשפטי בתיקים, מחפש את החורים הקטנים שהותירו סיכות השדכן, המעידים כי למסמך שבידיו היה מצורף דף נוסף שנתלש - במקרה או שלא. הוא לא הסתפק בקריאת תמלילי החקירה, אלא היה מאזין בעצמו לקלטות, שעות על גבי שעות. לא אחת, בהאזנה לקטעים שהחוקרים סימנו כ"חומר לא רלוונטי", מצא אוצרות. חקירותיו היו ארוכות, מתישות.

נחשבת לאימת הנחקרים על דוכן העדים.

"אני לא יודע מה זה אימת הנחקרים. דן מרגלית העיד אצלי פעם, אני חושב במשפט אזרחי בין 'הארץ' ל'מעריב'. הוא כתב על זה בספר, וכל פעם הוא אומר לי, שלא ישכח שרעד בחקירה שלי. חקרתי אותו בצורה הכי עדינה" - אבי-יצחק צוחק - "כל עד, צריך לדעת איך לגשת אליו ולחקור אותו. הפחד של העד הוא בראש שלו. הוא שמע, והזהירו אותו, והוא מעצים. הוא מגיע לדוכן העדים כעלה נידף".

במשפט דרעי החקירות הארוכות עמדו לך לרועץ. השופטים פיתחו אנטגוניזם של ממש.

"העניין של דרעי הוא סיפור אחר. השופטים התלוננו, מבחינתם בצדק, על דברים שהסנגוריה יכולה לקבל כנכונים, וכך לקצר את המשפט. אבל הסנגוריה לא ויתרה על שום דבר, אפילו כשהיה ברור שזה לא כל כך תכליתי. הדברים האלו לא היו שרירותיים, זה כל מה שאני יכול להגיד, היתה מדיניות מאחורי זה. אני לא יכול להיכנס לזה. היה לי ברור מראש שתהיה על זה ביקורת. חלק מהביקורת היתה מוצדקת. וזה המחיר שהיה צריך לשלם כדי להשיג מטרות מסוימות".

אחרי כל כך הרבה שנים, אתה יכול לספר מה עבר בינך לבין דרעי?

"אענה לך בסיפור: בא יהודי לרב ואומר שהוא רוצה להתגרש מאשתו. אז אומר לו הרב, מה הסיבה? אומר לו היהודי: 'אדוני הרב, מה אתה רוצה? שאני אדבר סרה באשתי?' הרב מסדר להם גט. אחרי הגט קורא הרב לגבר, ואומר לו: 'טוב עכשיו היא כבר לא אשתך, תגיד לי למה רצית להתגרש ממנה?' אומר לו הגבר: 'אני מתפלא עליך, אתה רוצה שאני אדבר סרה באשה זרה?'"

אתה מתגעגע למקצוע?

"לא. קיבלתי החלטה לפרוש. זו היתה החלטה מושכלת ומתוכננת. תמיד חשבתי שאני לא רוצה לקחת איתי את התיקים לקבר, אלא לסיים כמה שנים לפני זה. התכוונתי לעשות שאת יותר מוקדם, אבל זה לא כל כך הלך, כי הייתי כלוא בתוך העבודה.

"לפני כמה שנים, לפני שמינו את מני מזוז ליועץ המשפטי, ישב אצלי בחדר טומי לפיד עליו השלום. הוא בא לשכנע אותי לקבל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אמרתי לו: 'אל תבוא, זה לא יעזור', אבל הוא בא בעשר בלילה וישב כאן עד שעות הבוקר. אמרתי לו: 'לא אכחד ממך שזה אפשרי, כי סיימתי עם התיקים שלי. אבל מטעמים אישיים אני לא מוכן לקבל את התפקיד, כי קבעתי לי מסלול מסוים וזהו'. אבל הוא ניסה לשכנע אותי, ואמר לי: 'תשמע, אתה תשב בבית, ועל כל החלטה לא טובה שהיועץ המשפטי ייתן, אתה הרי תתרגז, תתמרמר. למה לך? בוא'. אז בוודאי שהיתה מידה מסוימת של צדק בדבריו. היו דברים שהתקוממתי עליהם, אבל אחרי יומיים אני שוכח. אז הדבר הזה שאתה מחוץ למסגרת העשייה ואתה חושב שיכולת לעשות דברים יותר טוב, זה קיים, אבל את יודעת מה, מתגברים".*

הלקוחות

עו"ד דן אבי-יצחק ייצג שורה ארוכה של אישים בפרשות ידועות. את עו"ד רם כספי הוא ייצג בפרשת "הפגישה הלילית" (שבה נפגש כספי עם אדם שהיה אמור לתת עדות נגד לקוחו); את בנימין נתניהו ייצג בפרשת הקלטת הלוהטת (שבה לטענתו גורמים בליכוד ניסו לסחוט אותו באמצעות קלטת המתעדת את קשריו מחוץ לנישואים), ובפרשת טניה שאו (המטפלת שפוטרה על ידי שרה נתניהו). את רפאל פנחסי מש"ס ייצג אבי-יצחק בעניין הסרת חסינותו בכנסת (לבסוף הוא הורשע בהעברת כספים שלא כדין). התיקים הבולטים שבהם עסק בשנות ה-90 היו כמובן בפרשות עופר נמרודי (האזנות סתר שבגינן נכלא, והפרשה בה הואשם בתחילה בקשירת קשר לרצח ולמתן שוחד) ואריה דרעי (בתיק השוחד "האישי" שבו הורשע בסופו של דבר); הוא ייצג את תמי מוזס ובן דודה עודד מוזס בשורה של מאבקים משפטיים על השליטה ב"ידיעות אחרונות", וכן את מיכל מוזס, גרושתו של ארנון מוזס במשפט הגירושים. את יו"ר ישקר סטף ורטהיימר ייצג בתיקים כלכליים. כמו כן ייצג שורה של אנשי ימין, ביניהם את נאשמי המחתרת היהודית ואת איל ההון ארווין מוסקוביץ.



אבי-יצחק. אומר לא אפילו לידידים


בכניסה ליחב'ל, 99'. עשיתי דברים בפרפקציוניזם מוגזם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו