בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתיאו רנצי, מפרק הגרוטאות האיטלקי

ראש עיריית פירנצה, מתיאו רנצי, מסתמן כתקווה היחידה של השמאל האיטלקי המפולג והרופס. כאשר גם בני משפחת ברלוסקוני התחילו לחבב אותו, העניינים הסתבכו

תגובות

מלת השנה בשיח הפוליטי האיטלקי היא "איל דופו" (Il dopo), ובעברית פשוטה: האחר כך. סילוויו ברלוסקוני, שניצח בבחירות מאי 2008, עדיין נהנה מרוב שברירי בפרלמנט. אבל בארץ המגף כבר מחשבים לאחור את קצו של "האביר", כינויו של ברלוסקוני. תומכי השמאל האיטלקי מייחלים לנפילתו של מי שהצליח להנחיל להם שלוש תבוסות כואבות בבחירות הכלליות מאז 1994.

אבל לא בטוח שבנפול אויבם הם יוכלו לעלוץ: לפי שעה האופוזיציה לא מצליחה להציג אלטרנטיבה משכנעת לשלטון הקורס של ברלוסקוני. פייר לואיג'י ברסאני, מזכיר הגדולה בחברות באופוזיציה, המפלגה הדמוקרטית (PD), הוא בעל כריזמה של מפקח מס והסובבים אותו לא מאפילים עליו. כך, גם אם 2011 תהיה שנה של בחירות מוקדמות, כפי שצופים רבים, נראה שהמרב האפשרי הוא שקואליציית מרכז-ימין תחליף את ברית הימין הקיצוני והבדלני שחברו לברלוסקוני. או שמה שהיה הוא שיהיה וברלוסקוני ישוב מחוזק לשלטון.

על הרקע הזה, ראש העיר הצעיר והכריזמטי של פירנצה, מתיאו רנצי, מתבלט יותר ויותר כמי שעשוי לחולל סנסציה בשנה הקרובה. הוא ייסד תנועה בשם "מפרקי הגרוטאות" (Rottamatori), ששמה לה למטרה להביא לחילופי דורות בשמאל האיטלקי. רנצי, בן 35 בלבד, יושב זה כשנה וחצי על כס ראש העיר שהיא ערש הרנסנס וזוכה לפופולריות מרשימה בקרב התושבים. הוא סגר את מרכז העיר לתנועה, דאג לשיפור הניקיון ברחובות, קידם שיפוצים נרחבים והביא למעורבות גוברת של התושבים בהליך הדמוקרטי.

אבל רנצי אינו מסתפק בהשגחה על פסל דוד של מיכלאנג'לו והפונטה וקיו מעל נהר הארנו. בשנה האחרונה הוא נתפש באיטליה פחות כמנהיג מקומי ויותר כמי שעשוי להביא ללידה מחדש של השמאל האיטלקי. רבים רואים בו אופוזיציה צעירה שלא תיחשב ברירת מחדל, אלא תיתפש כאופציה מלהיבה לעידן ברלוסקוני.

בראיון טלפוני מאיטליה מסרב רנצי להתנבא על מועד הבחירות. "בפוליטיקה האיטלקית הפתעה רודפת הפתעה. שבוע אחד ברלוסקוני אמור ללכת הביתה ושבוע אחד הוא זוכה בהצבעה בפרלמנט", הוא מפרשן. אבל אין ספק שכשיגיעו הבחירות, רנצי לא יהיה משקיף מהצד. "השמאל האיטלקי יצטרך להפוך דף", הוא ספק מזהיר ספק מציע. "זאת לא בעיה אישית", הוא אומר ומוסיף. "20 שנה עברו ותמיד אותם פרצופים, כמו ולטר ולטרוני (מועמד השמאל שהובס בבחירות האחרונות) או מאסימו ד'אלמה (ראש הממשלה לשעבר ואחד מממליכי המלכים הנצחיים כמעט של השמאל). אותם הפרצופים כשמנצחים ואותם הפרצופים כשמפסידים. הגיע הזמן לחדש".

באופן די מפתיע, את הפופולריות שלו מסכנים כרגע דווקא בני משפחת ברלוסקוני, המקרינים יותר ויותר סימפתיה כלפי השמאלן מפירנצה. הכל התחיל כאשר נענה רנצי לבקשת ראש הממשלה וקלט בעירו אשפה מנאפולי, עיר שסובלת מבעיה מתמשכת של פינוי פסולת. אחר כך, בראשית דצמבר, זומן רנצי לפגישה במעונו הפרטי המפואר של ברלוסקוני מצפון למילאנו, שם שטח לפניו את בעיותיה של עירו פירנצה. "הוא קצת דומה לי", צוטט ברלוסקוני בעיתונות אחרי הפגישה, "הוא יוצא מהתבניות המוכרות". ועוד ציטוט נפיץ: "אם רק היה לנו (בימין) אחד כמוהו".

הדברים האלו הספיקו, כמובן, לחולל מהומת אלוהים בשמאל האיטלקי. כל מי שחושבים שראש העיר הוא פופוליסט ולא יותר קיבלו חיזוק לחששותיהם. "עדיף שהיו נפגשים במעונו הרשמי של ראש הממשלה ולא בביתו הפרטי", מיהר לומר מנהיג האופוזיציה ברסאני, החש שהאיום מצד ראש עיריית פירנצה מתקרב. רנצי לא מתרגש, הוא מטאטא הצדה את הביקורת שנמתחת עליו: "אני חושב שהעובדה שראש עיר גדולה מדבר עם ראש הממשלה היא טבעית לגמרי".

אבל שיא השיאים, או שמא נשיקת אשת העכביש, היו השבחים שחלקה לראש העיר הצעיר בתו הנאה של ברלוסקוני, ברברה. "מתיאו רנצי? הוא נראה לי כמו אחד שבאמת רוצה לשנות את הדברים. אתו (בשלטון) ארגיש מיוצגת", היא הכריזה בראיון למהדורה האיטלקית של "ואניטי פייר". כנות או לא, המחמאות רק הגדילו את מטחי הביקורת על רנצי. הוא, מצדו, מסרב להתנצל. "אם אני מצליח להביא קולות אפילו מתוך הבית של ברלוסקוני, זה דבר רע? זה כמו גול במשחק חוץ. בכדורגל זה שער ששווה פי שניים".

ובכלל, סבור רנצי, "השמאל צריך להפסיק עם האובססיה שלו לברלוסקוני ולנסות לתפוס את הקולות של מי שהצביעו בעדו. להביא קולות מימין, זה נחשב חיובי בעולם. רק בשמאל האיטלקי זה סוג של טאבו". מעבר לשריקות הבוז שהשמיעו לעברו חלק מהמשתתפים בהפגנה נגד ברלוסקוני, רנצי השיג את מבוקשו: ברלוסקוני דאג שדרישת ראש העיר, להטיל מס מיוחד על תיירים, שיסייע לכלכלת פירנצה, תאושר.

אם יהיו בחירות באיטליה בשנה הקרובה ואם לאו, רנצי מצטייר כדוגמה לשמאל אירופי חדש, צעיר, פחות רדיקלי ודוגמטי. הוא לא מנסה למצוא חן רק בעיני השמאל הקיצוני, אלא גם ובעיקר בעיני צעירים שלא גיבשו עמדה פוליטית מוצקה. השימוש שלו בפייסבוק מהיר ומקצועי ואת הראיונות שלו אפשר ללמד בכל בית ספר לתקשורת. במובנים מסוימים הוא מזכיר לא את ברלוסקוני אלא את ברק אובמה - בעיקר ביכולתו ליצור עם בוחרים קשר שהוא וירטואלי ובלתי אמצעי כאחד. "השמאל האירופי נמצא בתקופה קשה. הפסדנו כמעט בכל מקום. אני מאמין שאנחנו יכולים להכריח את השחר להפציע", הוא מסיים את הראיון בציטוט פואטי. ואם זה נשמע קצת כמו טוני בלייר ("שחר של יום חדש"), זה לא מקרה. S



מתיאו רנצי. עשוי לחולל סנסציה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו