בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצגה חד פעמית

הפועל חיפה היתה טרף קל עבור תמוז, שהר ושכטר, שדילגו מבלי לרגש בדרך לחמישייה. לגליל בן שנן, החוגג הכי גדול כתוצאה מחתונת אחיו של וינסנט אניימה, היה זה אירוע השנה

תגובות

עד אתמול התייצב גליל בן שנן חמש פעמים בלבד בשער הפועל תל אביב העונה. כל הופעותיו היו במסגרת האפרורית של גביע הטוטו, וכולן הסתיימו בהפסד. אתמול, בעקבות טיסתו של וינסנט אניימה לחתונת אחיו בניגריה, זכה בן שנן להזדמנות נוספת. הוא פשט את האימונית, השחיל את כפות ידיו לכפפות והרגיש לראשונה העונה את הדשא של ליגת העל.

לכדור הקרן הראשון הוא יצא בביטחה, אך כאשר התמהמה בשיגורו להתקפה ושמע גערות מהיציע, הבין בן שנן שמצפה לו ערב לא פשוט. הקהל האדום, הוא ידע, לא מתרגש בקלות. ככה זה כאשר מדי שבוע מתעופף מולך רובוט ניגרי. "וואו, איזה כבד הוא", רטן זאטוט תובעני ביציע הכבוד, עוד אחד שהתרגל לביצועים של אניימה.

חוליית ההגנה המבולבלת של המקומיים הכניסה את בן שנן לעניינים במהירות. הפער בינה לבין שחקני ההתקפה המוכשרים מעולם לא היה כה גדול. ורמוט, זהבי, שהר ותמוז נהנו מכל רגע, ונדמה היה שיכבשו מתי שרק ירצו. כשהם ליהטטו הרחק ממנו, יצא בן שנן מחוץ לרחבת ה-16, זרק מלה לבאדיר ונופף בידיו. הוא ידע שאת החוויה הזו הוא חייב למצות ולסחוט עד תום, השתוקק להיות חלק מהחגיגה ולא הסתפק בהצלות מזדמנות.

בדקה ה-68 נחלץ לעזרתו השופט בוחבוט. כמו תסריט שנכתב במיוחד ועמוק בתוך הגארבג'-טיים, נפסקה בעיטת פנדל גבולית לזכות חיפה. בן שנן קיבל את מבוקשו, ולא היה מחמיצן מתאים יותר מבן בסט כדי לסדר לו הצלה למזכרת.

הפועל כבר השפילה את יריבתה הצפונית, שחקניה נראו מסופקים וגם גוטמן שילב ידיו בנינוחות, אבל בן שנן רצה עוד. הוא נהנה מהנאיביות של בן בסט ומהשטויות של אמיר אבו ניל, ובעיקר קיווה שהמשחק לא ייגמר לעולם.

בדקה ה-88 השליך את גופו על רגליו של בן בסט ומנע באומץ שער בטוח. בסוף, לצערו, שרק בוחבוט לסיום. שוער המשנה התל אביבי הסדיר את הנשימה, הסיר את הכפפות והבין שהמסך ירד. חבריו לקבוצה, שותפיו הקבועים לספסל, מאמן הכושר ואפילו שחקני היריבה - כולם כיבדו אותו בחיבוק מפרגן. אחר כך, על סף חדר ההלבשה, הגיעו הקתרזיס והתשואות משער 5.

בן שנן היה גיבור הרגע, אך מה יישאר ביום שאחרי? כנראה שלא הרבה. במחזור הבא הוא ישוב למקומו הקבוע בקצה הספסל, ויצפה בעוד הצגה של אניימה. למרות היכולת הנהדרת, מהמשחק אתמול יזכרו בעיקר את הצמד של שהר, את הפרידה מדה סילבה, את הקאמבק של שכטר ובמיוחד את קריאות הגנאי מהיציעים לעבר ההנהלה.

לבן שנן כבר מלאו 28, והוא נמצא בקרב אבוד מול אחד שבכלל לא אמור לשחק כאן. זה הקונפליקט של שוער המשנה - האם לארוז את הכישרון ולצאת להרפתקה במקום חדש, או לייחל לרגע התהילה הבא? כרגע, לתקווה הגדולה של בן שנן קוראים פיני זהבי. כדאי לו להתפלל שהסוכן הממולח יוסיף עוד עסקה לרזומה וימצא לאניימה קבוצה. אחרת, מי יודע מתי יזכה לחוות שוב את טעמה של ליגת העל.



קנדה צועק את שחסר לו, אתמול בבלומפילד


גליל בן שנן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו