בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאבק בנפשם

שולה בן-דעת וחבריה, שסובלים מהפרעות נפשיות, ייצאו לרחוב כדי להיאבק למען סגירת בתי החולים הפסיכיאטריים

תגובות

הרפורמה בשירותי בריאות הנפש סוקרה בהרחבה בשנה החולפת: פסיכולוגים, רופאים, כלכלנים ואנשים שבני משפחותיהם סובלים מהפרעות נפשיות, התראיינו והעלו נימוקים בעד ונגד. רק קולם של הצרכנים - חולי הנפש - כמעט שלא נשמע. זה ישתנה השנה.

שולה בן-דעת אלפרוביץ וחבריה בעמותת לשמ"ה (לשילוב מתמודדים והעצמה), שכולם מתמודדים עם הפרעות נפשיות כרוניות, ייכנסו השנה למאבק לקידום הרפורמה. מנהיגי העמותה (שירה אלפיה, ברק הר-לב, ארי ירדני ובן-דעת) יילכו לישיבות בכנסת ויפעילו לחץ על קופות החולים, משרד הבריאות ומשרד האוצר, לעצב את הרפורמה לפי השקפתם.

"התקווה הגדולה שלנו היא שהרפורמה תביא לנורמליזציה", אומרת בן-דעת. "בריאות הנפש צריכה להיכלל בסל הבריאות, על התרופות והטיפולים. גם האשפוז צריך להשתנות. בתי החולים הפסיכיאטריים, שממוקמים מעבר לגדר, רק מנציחים את הסטיגמה והפחד של הציבור מפני כל מה שקשור להפרעות נפשיות".

ואכן, תביעה מרכזית שלהם היא לסגור כליל את בתי החולים הפסיכיאטריים. בן-דעת סבורה שזו תביעה בת ביצוע: "אפשר למכור את הקרקעות ליזמים ובתמורה לדרוש שיקימו מחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים הרגילים במסגרת פינוי-בינוי", היא אומרת. "מה יש? הרי בכל מחלה אחרת מטפלים בבתי חולים, גם במחלות מידבקות - למה לא בהפרעות נפשיות?"

אנשים לא יסתכלו במבט מוזר על מי שילחץ במעלית על כפתור הקומה ההיא?

"קודם כל, אני מקווה שיהיו עוד מחלקות באותה קומה. שנית, אני לא תמימה ולצערי קשה למחוק דעות קדומות. במקרה הזה קשה עוד יותר מפני שהן מוזנות על ידי גורמים שונים, ואפילו התקשורת. כל פעם שקורה דבר חמור - רצח למשל - מי שביצע את זה נשלח להסתכלות וישר נפתח דיון ומבררים אם סבל מהפרעה נפשית. גם אם יש ספק, נוצר דימוי שחולי נפש הם אלימים, מסוכנים, לא שולטים בעצמם. אנשים לא יודעים שרמת האלימות באוכלוסייה הכללית גבוהה יותר מאשר בקרב חולי הנפש וכשכבר יש אלימות - לרוב היא מופנית כלפיהם עצמם. ב-17 שנים שאני פעילה בתחום הכרתי אישית 20 אנשים שהתאבדו. זה עוד דבר שאנחנו מתמודדים אתו, וזה כל כך כואב".

בן-דעת, בשנות ה-60 לחייה, אושפזה לראשונה בגיל 16. היא יצאה מהאשפוז, סיימה תיכון והמשיכה עד לתואר שני בייעוץ חינוכי באוניברסיטה. בה בעת הקימה משפחה ובמשך שנים עבדה כמורה. היא גם סבלה מהתקפי דיכאון ממושכים והתאשפזה פעם נוספת. כיום היא עוסקת באימון אישי ובטיפול, מעבירה סדנאות בשיטה המכונה הקשבה מיטיבה ומפתחת את תחביבה - ציור.

"לי יש מזל", היא אומרת, "רבים מהמתמודדים עם הפרעות נפשיות חיים מקצבאות ובקושי גומרים את החודש. יש ביניהם אנשים חכמים ומוכשרים, ועדיין נרתעים מלהעסיק אותנו".

האם מגבלה נפשית מונעת מאדם לעבוד? לא, היא אומרת, "כמעט כל אחד יכול לעבוד, זה רק עניין של נגישות. כן, כן. נגישות. כל אדם שמתמודד עם מגבלה זקוק להתאמות בסביבת העבודה, כמו רמפה לכיסא גלגלים. הבעיה היא שההתאמות הנחוצות לעובד עם מגבלה נפשית הן לא טכניות והן שונות מאדם לאדם: אחד קשה לו לצאת מהבית, אחר קשה לו להיות בבית, וכשאדם כבר מצא עבודה, כשהוא נכנס למשבר חושבים שזהו, נגמר. זה אחד המיתוסים הרווחים: אם אתה בסדר, מצפים שתעבוד ותתנהג בדיוק כמו כל אחד אחר ואם אתה במשבר, חושבים שככה זה תמיד. וזה לא. אנשים יוצאים ממשברים וחוזרים לתפקוד מלא. הבעיה היא שלא יודעים מהי הפרעה נפשית והיא מפחידה".

מה כל כך מפחיד?

"שני דברים מפחידים אנשים: למות ולהשתגע. אם תשתגע תאבד שליטה ואתה לא יודע מה יעשו לך. יכולים לקחת את החופש שלך, יכולים לקשור אותך למיטה, לתת לך שוק חשמלי. אני לא מפחדת להשתגע כי כבר השתגעתי, אני אפילו לא מפחדת מאשפוז. רק הדיכאון מפחיד אותי. מי שלא היה שם לא יכול להבין כמה זה קשה. חברות אמרו לי, ?קחי את עצמך בידיים', או: ?אני לא מבינה למה את בדיכאון, החיים שלך לא יותר גרועים מאלה שלי'".

התאגדות צרכנים בתחום בריאות הנפש מובנת מאליה במקומות אחרים בעולם וחדשה יחסית בארץ, אומרת בן-דעת. היא וחבריה פעילים בעמותות כמעט שני עשורים ובכל זאת, היא אומרת, "בכנסים וימי עיון לרוב נותנים למתמודד לברך, אבל את ההרצאות יעבירו אנשי מקצוע. אם יש מתמודדים שמרצים, אלה אורחים מחו"ל".

החשיפה לא מפחידה אותך?

"ודאי שמפחידה. כשפורסם הסיפור שלי, הירקן השכונתי אמר, ?תגידי, זו את?' ויכולתי לשמוע את המשך המשפט שלא נאמר: ?אבל את נראית נורמלית'. אבל נראה לי שהיום יש קצת יותר הבנה ופתיחות".

תפעלו רק למען עצמכם?

"לדעתי, אנחנו יכולים לסייע גם לצרכנים מזדמנים של בריאות הנפש - אנשים שלקו במשבר חד פעמי, למשל. אנחנו נפעל להסברה בקרב בני נוער, שאצלם יש דברים נורא קשים כמו אנורקסיה ופציעה עצמית. חשוב לנו להראות להם שאנשים שסובלים מהפרעה נפשית הם כאחד האדם, שזה לא כל כך מפחיד.

"יש לנו הרבה תוכניות: סמינרים על החלמה וחיזוק היצירתיות - אומרים ששיגעון הולך עם יצירתיות ורבים מאתנו עוסקים באמנות. אנחנו ניתן שירות ונסנגר במוקדי קבלת החלטות. אנחנו רוצים להיות בשטח, לצאת מהאנונימיות. בבוסטון יש מרכז שבו אנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות עובדים כמרצים. כאן עדיין אין דבר כזה, אבל יהיה". S



שולה בן-דעת אלפרוביץ בביתה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו