בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האירי שינסה לסייע לערביי ישראל

תגובות

תנועת המלקחיים שמנסה בשנים האחרונות לשפר את מצב התעסוקה במגזר הערבי, לא דוגלת בסיכול ממוקד: שלל יוזמות במגזר הממשלתי והפרטי תוקפות את הבעיה מכל צדדיה. השאלה היא מה יעבוד - אם בכלל. הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי במשרד ראש הממשלה - אולי הראיה החזקה ביותר לכך שהממשלה באמת רצינית הפעם - פועלת בכמה חזיתות: 16 מיליון שקל מוקצים לפרויקטים שונים במגזר הערבי, כמו פיתוח אזורי תעסוקה ביישובים ופיתוח תחבורה ציבורית - שכן נגישות למקומות עבודה היא בין החסמים החמורים ביותר לתעסוקה, בעיקר של נשים. קרן ההשקעות "אל בוואדר" ("סנוניות") של הרשות ושל קרן פיטנגו מנהלת תקציב של 157 מיליון שקל - 80 מיליון מתוכם ממשלתיים, והשאר פרטיים, כדי לתמוך בעסקים במגזר.

800 מיליון שקל נוספים, המנוהלים על ידי הרשות בפרויקטים המבוצעים על ידי משרדים ממשלתיים אחרים, מיועדים לפיתוח ב-13 יישובים ערביים. אפשר היה לצפות שכל כך הרבה כסף יביא לתוצאות, אבל בינתיים הכל זז לאט.

עמותות פרטיות כגון צופן, המתמקדת בחברות היי-טק, וקו משווה, מייסודו של דב לאוטמן, מנסות לפתור את הבעיה עובד אחד בכל פעם. צופן עוסקת בהקמת מרכזי תעסוקה בריכוזי אוכלוסיה ערביים. קו משווה, לעומת זאת, פועלת בשתי חזיתות: האחת היא פעולה מול עסקים, והשנייה - יצירת סיפורי הצלחה, כלומר השמה. קו משווה פונה בעיקר לשוק הפיננסים - בנקים, קרנות נאמנות וחברות ביטוח, שלפי עו"ד עירית תמיר, מנכ"לית העמותה, נמצאים הרחק מאחור בפעילותם בתחום.

"אחד הדברים שמקבעים את הסטיגמה הוא המפגש בין יהודי לערבי - בין האציל למשרת", אומרת סמדר נהב, מנכ"לית ומייסדת משותפת של צופן. "אנחנו עושים פרויקטים עם 12 חברות, ואלה עשרות יהודים שנחשפים לעבודה מול צעירים ערבים, ועשרות ערבים שנחשפים לצד השני. אלה באים לנצרת ואלה לפתח תקוה, וכך נשברות המחיצות". נהב מציינת כי מאמצי העמותות לא יספיקו ללא תמיכה ממשלתית מסיבית. גם פעילות כמו זאת של צופן, שמתמקדת בהקמת מרכזי תעסוקה קרוב ליישובים ערביים, זקוקה לשיתוף פעולה ממשלתי - ואף על פי שהתקציבים נמצאים, היא מציינת כי קבוצות עם לובי חלש יחסית, כמו ערבים ישראלים, לעתים מתקשות לקבל אותם.

אחד הגופים שעשוי להביא לשינוי הוא הנציבות החדשה (יחסית) לשוויון בתעסוקה, שהוקמה השנה. הנציבות פועלת כרגע כחלק מפרויקט "טווינינג", וקיבלה תקציב של 950 אלף יורו מהאיחוד האירופי. לישראל נשלח נציג מצפון אירלנד, בוב ניבן, התורם מניסיונו הנרחב כנציב שוויון הזדמנויות בארץ השסועה לשעבר. ניבן מסייע לנציבה, ציונה קניג-יאיר, ללמוד מלקחי המהפך האירי - שם עברו מתת ייצוג של קתולים בכוח העבודה לייצוג פרופורציונלי לשיעורם באוכלוסיה.

הנציבות עובדת עם מעסיקים כדי לנסות להוריד חסמים, מביאה מומחים אירופאים שיעבירו כאן סדנאות בתחומים שונים, וגם מייצגת מועסקים בתביעות משפטיות ובונה מאגר מידע על מקרים דומים בארצות אחרות. "לרוב, המעסיקים הבינלאומיים פתוחים יותר", מדווחת קניג-יאיר. אך הנציבות גם מוגבלת בפעילותה: למשל, היא אינה יכולה לדרוש ממעסיקים לספק לה סטטיסטיקות לגבי הרכב העובדים שלהם, וכפי שמעידים בנציבות - רוב המעסיקים ממילא אינם מודעים למצב בחברה שלהם. עם זאת, אומר ניבן, "אנחנו לא רוצים ללכת רק בכיוון של אכיפה - זה גורם למעסיקים להיכנס לעמדת התגוננות". כרגע מנסים לשכנע את המעסיקים שגיוון הוא טוב לעסקים - דבר שבחו"ל למדו מזמן.

הנציבות נמצאת עדיין בשלבי למידה, אך ניבן אופטימי. "אני חושב שיש סיכוי לעשות פה שינוי בעוד עשר שנים. האם אפשר לסגור את הפערים? לא בטוח, כי יש גם משתנים גיאוגרפיים, כמו מיקום המשרות הפנויות. אבל אם לשפוט לפי התקדים של בריטניה ובלגיה - בפעולה מתואמת של רשויות ציבוריות ולחץ על המגזר הפרטי, אפשר לגרום לשינוי גדול".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו