בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיבור שלכם, שלנו, לאינטרנט - בסכנה

תגובות

טים ברנרס לי מודאג.

וזה אומר שכדאי שגם אתם תהיו מודאגים.

הוא מודאג ממשהו שכולנו לוקחים כמובן מאליו, כמו החמצן שאנחנו נושמים, כמו החשמל שזורם בכבלים המותקנים בקירות הבתים שלנו, כמו המים הזורמים בברזים שלנו (טוב, אולי המים הם לא דוגמה טובה במקרה הישראלי, אבל הרעיון ברור).

ברנרס לי מודאג מעתידה של הרשת העולמית, זאת שאנחנו מכנים אינטרנט, אבל למעשה המינוח המדויק הוא World wide web - שהיא הרשת שמשתמשת בתשתית האינטרנט.

אף על פי שהוא לא מפורסם כמו מארק צוקרברג או סטיב ג'ובס, טים ברנרס לי הוא אחד הממציאים החשובים ביותר של העידן הדיגיטלי. היום לפני 20 שנה נוצרה רשת האינטרנט, ה-WWW, במחשב השולחני שלו בז'נווה, שווייץ. היה לה אתר אחד ודפדפן אחד, שניהם על אותו מחשב.

את הפרוטוקול של האינטרנט המציאו מדענים רבים, הרבה לפני שטים ברנרס לי המציא את הרשת - אבל מרגע שברנרס לי יצר אותה, היא החלה להתפשט במהירות עצומה בכל העולם. זאת אולי התופעה החברתית והכלכלית החשובה ביותר של 100 השנים האחרונות.

אין זה מקרה שרשת האינטרנט התפתחה במהירות כה עצומה וחדרה לכל מקום בחיינו. מה שאיפשר את ההתפתחות הזאת הוא הארכיטקטורה המיוחדת שלה: איש לא מנהל אותה, כל אחד יכול להתחבר אליה, כל אחד יכול להשתמש בה.

זאת בדיוק הסיבה לכך שטים ברנרס לי מודאג. במאמר שפירסם לפני חודש במגזין האמריקאי "Science" הוא הסביר שהחופש, הפתיחות והנגישות של רשת האינטרנט - מאוימים משורה של גורמים. כולנו תופשים את ה"חופשיות" של האינטרנט כמובנת מאליה, כטבעית, אבל ברנרס לי מסביר שהיא כלל אינה כזאת. כוחות כלכליים חזקים ניסו, מנסים וינסו להגביל אותה.

ברנרס לי אינו היחיד שמוטרד. גם ג'וליוס גניחובסקי, יו"ר רשות הפדרלית לתקשורת האמריקאית, שמונה על ידי ברק אובמה לפני שנתיים, מוטרד מאוד מהאפשרות שרשת האינטרנט תיחסם. בדיקות מעמיקות שביצעה הרשות הביאו אותה למסקנה שאם היא לא תפעל להגן על הרשת - לכוחות כלכליים מסוימים יהיה אינטרס גדול לפגוע בניטרליות שלה.

ב-23 בדצמבר פירסמה הרשות מסמך בן 194 עמודים, Report and order, שכותרתו פשוטה: "שמירה על אינטרנט פתוח וחופשי".

באותו מסמך קובעת הרשות, לאחר שערכה שימוע וקיבלה את דעותיהם של 100 אלף מגיבים, כי הפתיחות והחופש של האינטרנט מאוימים, וכי הממשל חייב להתערב ולקבוע כללים כדי להגן עליהם.

מדוע חשוב לשמור על האינטרנט פתוח וחופשי? ברנרס לי וגניחובסקי מסבירים את מה שכולנו רואים כמובן מאליו: האינטרנט משגשג כי הוא פתוח וחופשי, ואין בו "שומרי סף" שחוסמים שחקנים המבקשים להשתתף בו. צרכנים, יזמים וחדשנים לא צריכים לבקש מאיש רשות כדי להשיק טכנולוגיות חדשות, להקים עסקים חדשים, להתחבר לרשתות חברתיות או להחליף דעות ומידע. הצרכנים יכולים לבחור איזה תוכן, אפליקציות ושירותים הם צורכים, יוצרים או משתפים. הפתיחות הזאת דוחפת לתחרות. הפתיחות הזאת יוצרת מעגל קסמים חיובי של השקעות-חדשנות-שימושים חדשים, שדוחפים השקעות נוספות בפס רחב שבעצמן דוחפות לעוד חדשנות ולעוד השקעות בתוכן, באפליקציות, בשירותים ובמכשירים. המעגל הזה חייב להמשיך להתקיים.

פתיחות האינטרנט היא לא רק מנוע כלכלי אדיר: היא קריטית לחופש הביטוי ולדמוקרטיה. השיח הציבורי עובר בהדרגה לאינטרנט, והרשת נהפכת לפורום החשוב ביותר לדעות ולמידע בעולם.

מי מאיים על האינטרנט? ברנרס לי מצביע על שורת גורמים, החל בספקיות האינטרנט והבעלים של התשתיות, עבור בשחקנים גדולים באינטרנט כמו פייסבוק ואפל, וכלה בממשלות. גניחובסקי מתמקד באיום המרכזי שנמצא תחת פיקוחו: חברות התקשורת המספקות את חיבור האינטרנט המהיר, זה הקרוי פס רחב.

בדיקת הרשות העלתה כי ספקיות הפס הרחב מאיימות על האינטרנט, מסכנות את הפתיחות שלו באמצעות חסימת תוכן או פגיעה בו, בשירותים ובאפליקציות - וכל זאת מבלי לחשוף את דרכי הפעולה שלהן לצרכנים ולספקים של התוכן, האפליקציות והשירותים.

עוד העלתה בדיקה הרשות שלספקיות הפס הרחב יש תמריצים כלכליים ברורים לפגוע בחופש ובפתיחות של האינטרנט באופן שיגרום נזק כבד לכלכלה ולחברה - לחדשנות, לתחרות, ליזמות, לעולם העסקים, לדיון הציבורי, למערכת הבריאות, לאיכות הסביבה, להשקעות ולקדמה הטכנולוגית והמדעית.

כדי למנוע את פגיעתן של ספקיות האינטרנט בפס הרחב קבעה הרשות כללים של שקיפות, פתיחות ואיסור על אפליה:

שקיפות: ספקי אינטרנט בפס רחב נייד ונייח חייבים לתת גילוי נאות לדרך שבה הם מנהלים את הרשתות, לביצועים שלהן ולתנאים שלהן.

פתיחות (איסור על חסימה): על ספקי אינטרנט נייח נאסר לחסום כל סוג של תוכן חוקי, אפליקציות, שירותים ומכשירים. על ספקי אינטרנט נייד נאסר לחסום כל אפליקציה המתחרה באפליקציות שלהם בתחום התקשורת, הקול והווידאו.

אפליה: על ספקיות האינטרנט בפס רחב נייח נאסר לבצע כל אפליה לא סבירה בהעברת תנועה ברשת האינטרנט.

בעקבות פרסום הדו"ח וההוראות של רשות התקשורת בארה"ב טענו גורמים רבים שהרשות נמנעה מלהטיל את כל הכללים על ספקיות האינטרנט בפס הנייד - בטענה מוזרה שהוא רק בתחילת דרכו. ביקורת נוספת היא שלצד הניתוח של הסכנות הגדולות שאורבות לאינטרנט, התקנות לשמירה על החופשיות שלו לא מספיק חדות וכוללות.

עם זאת, ברור שהממשל האמריקאי וחלק גדול מהציבור הבינו שאינטרנט חופשי ופתוח הוא קריטי לקידום הכלכלה והחברה ושהוא מאוים על ידי חברות גדולות ואלימות.

בעוד האמריקאים נעים בין נחישות לגמגום, יש מדינות שבהן הפנימו הממשלות באופן מלא את חשיבות האינטרנט הפתוח והחופשי. פינלנד היתה המדינה הראשונה בעולם לחוקק לפני חצי שנה את "חוק האינטרנט בפס רחב", שקובע שחיבור לאינטרנט מהיר במהירות של 1 מגה ביט הוא "זכות בסיסית" של כל אזרח במדינה, והציבה יעד לאומי: להגיע לחיבור אינטרנט רחב פס של 100 מגה ביט לכל אזרח תוך חמש שנים.

באוסטרליה הכריזה הממשלה על פרויקט שאפתני של רישות המדינה הענקית בסיבים אופטיים, שיאפשרו חיבור בפס רחב ל-93% מהבתים ביבשת, בהשקעה של 40 מיליארד דולר, מתוך הבנה שאינטרנט הוא תשתית קריטית לקידום הכלכלה, כמו חשמל ומחשבים.

ומה בישראל? כאן אנחנו עסוקים כמובן בלספר לעצמנו ולכל העולם שאנחנו מדינת האינטרנט. כאלה אנחנו - אוהבים לראות את עצמנו מתקדמים וטכנולוגים, שעה שאנחנו מידרדרים במהירות בדירוגים לכיוונן של מדינות מתפתחות או העולם השלישי.

במשרד התקשורת ובמשרד האוצר מדברים הרבה על ניטרליות הרשת, אבל עשו מעט בעניין. כל עיכוב בנושא יהפוך את הטיפול בו למסובך כפליים בהמשך - במיוחד כשממול ניצבים השחקנים החזקים והאלימים ביותר במשק, שלעתים יש להם אינטרס לעצור את הקדמה ואת הפתיחות.

רשת האינטרנט בישראל היא מהמפגרות בעולם המערבי - גם יקרה וגם אטית. עולם העסקים הישראלי מפגר באימוץ האינטרנט. האינטרנט הישראלי נהפך לביטוי הבולט ביותר למבנה המונופוליסטי, האוליגופוליסטי והמאובן של חלקים רבים מדי מהמגזר העסקי והציבורי בישראל. כשמונופולים אלימים פרטיים וממשלתיים אוחזים את האזרחים בצבת - היכולת והצורך להניע חדשנות ולהקים עסקים חדשים ומשמעותיים באינטרנט הם נמוכים.

בסביבה שאינה תחרותית, כמו השוק הישראלי, נהנות החברות מכוח בלתי סביר. הן יכולות לנצל את מיעוט האלטרנטיבות שרואה הצרכן ולרמוס לטובתן את ניטרליות הרשת. בישראל סכנה זו היא ממשית. הרגולטור הישראלי אינו יכול לסמוך על התחרות החלשה שתיצור איזון בריא בין האינטרס של בעלי ההון לבין זה של הצרכן. הוא צריך להיות אקטיבי.

שר התקשורת משה כחלון החל לפני כמה חודשים לזהות את הבעיה, לפחות חלק ממנה, אבל משרדי התקשורת והאוצר עדיין לא גיבשו חוקים ותקנות ברורים שיבטיחו את הפתיחות ואת החופש של האינטרנט.

רשת האינטרנט בישראל יכולה להיות מנוף ואמת מדידה: מנוף לחדשנות, לקדמה ולהנעת שינויים במשק - בתקשורת, במדע, במסחר, בעסקים, בתעשייה, בבריאות ובחינוך. היא גם יכולה להיות אמת המידה לחופש הכלכלי, הצרכני והתקשורתי בישראל: המהירות שבה יקומו מתחרים דיגיטליים חדשים למונופולים ולאוליגופולים הפרטיים והציבוריים.

נכון להיום המנוף אינו עובד, ולצערנו אף אחד מקברניטי המשק לא בחר לעמוד מול המראה. שר התקשורת משה כחלון יכול להיות האיש שיניע את המהלך: אבל כדי להפוך את האינטרנט להזדמנות, נדרשת מדיניות ממשלתית כוללת, שבה ייקחו חלק כל המשרדים, הרשויות והשחקנים בכלכלה הישראלית.



משה כחלון (מימין), טים ברנרס לי וג'וליוס גניחובסקי תצלומים: אמיל סלמן, בלומברג ואי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו