בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יונית לוי מבודדת את הפרדוקס של ג'ון סטיוארט

יונית לוי מבודדת את הפרדוקס של ג'ון סטיוארט: קומיקאי שמספר בדיחה שאיש לא יצחק כשיבין אותה

תגובות

כך מחולקים להם בני האדם: רוב האנשים חשים מבוזבזים - הם מוכשרים ומיוחדים יותר ממה שהעולם מצליח לראות. חלק אחר מן האנושות מטפס הרבה יותר גבוה ממה שמגיע לו. ויש גם קבוצה קטנה, נדירה, של אנשים "מדויקים": מתי-מעט שעושים בדיוק מה שהם אמורים לעשות, מצליחים לבנות את הכיסא למידותיהם הייחודיות ולשבת עליו בהנאה. ג'ון סטיוארט משתייך לקטגוריה הזאת: הוא נולד כדי להיות ג'ון סטיוארט - להתבונן על העולם, לצחוק, אבל גם לצעוק: "לא כך הדברים אמורים להיות!"

ביום שאחרי הבחירה ההיסטורית של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית, ג'ון סטיוארט קרא עיתון. בטלוויזיה. תוכניתו היומית נפתחה כשהוא מעלעל בנונשלנטיות בצהובון "ניו יורק פוסט" עם הכותרת "אובמה ניצח" מרוחה על גבי העמוד הראשון ושואל את הצופים, כאילו כבדרך אגב: "אז תגידו, מה חדש?" הקהל שאג מהנאה. ערב קודם לכן הכריז סטיוארט בהתרגשות גלויה וגאה על אובמה כנשיא הבא. הוא עשה זאת בערוץ הקומדיה - לא בדיוק הבית למשדר בחירות מרכזי וארוך - כמו היה ראש וראשון לוולף בליצרים של העולם. לאיש באמריקה זה לא נראה משונה.

מערכת הבחירות שמשחה את אובמה לנשיאות הכתירה גם את סטיוארט, סופית, למלך התרבות של אמריקה הליברלית. האנשים שהצביעו לאובמה בקלפי הם במידה מסוימת אותם האנשים שהצביעו לסטיוארט בשלט. שנתיים אחרי הבחירות הם אולי כבר לא מאמינים בנשיא שלהם, אבל את איש הטלוויזיה הם עדיין מעריצים. עובדה: יותר מ-200 אלף בני אדם נענו לפני חודשיים לקריאתו ויצאו בקור הוושינגטוני של סוף אוקטובר לעצרת שקוראת להחזרת השפיות לאמריקה. סטיוארט ניהל אותה משל היה מנהיג זכויות השפויים באומה שמחפשת רועה רוחני שיציל אותה מסחרור של מסיבות תה. מרטין לותר סטיוארט.

את ההערצה לסטיוארט ראיתי מקרוב כבר לפני שש שנים, כשפירסם את "אמריקה: הספר", פרודיה על ספרי לימוד. תור של מאות בני אדם השתרך מחוץ לחנות ספרים בבירה האמריקאית. רוב העומדים בו היו צעירים בשנות העשרים לחייהם, חלקם אפילו הביאו את ההורים. הם המתינו שעות ארוכות, בהתרגשות כבושה ובלחיים סמוקות, כדי לצפות מקרוב בפלא: אדם יושב על כיסא וחותם על ספרים. מי היה מאמין שהילד החכם ביותר בכיתה ייהפך לאיש הכי קול באמריקה? שיהודי מניו ג'רזי, לא יפה במיוחד ולא גבוה במיוחד, יזכה למעמד של כוכב רוק? שאיש בן 48 - מבקר תרבות, אינטלקטואל, סוג של עיתונאי - יהיה לדמות נערצת בעיני הצעירים באמריקה? הם מוכנים לשמוע חדשות רק מפיו, והוא בכלל לא איש חדשות אמיתי.

להיות איש מצחיק עד דמעות אף פעם לא מזיק לפופולריות של אדם. לא הומור קולג' מוטרף (יסלחו לי קונאן אובריאן וג'ימי קימל) אלא הומור מתוחכם, לעתים מתחכם. סטיוארט מספר בדיחות עם מנגנון השהיה. קודם כל אתה צוחק, אחר כך חושב, ולבסוף אתה מוטרד. מצפייה בו אי אפשר שלא לתהות מה היו יכולות תנועות שמאל לעשות במקומות אחרים בעולם אם היה להן איש כזה (או אם היה להן חוש הומור).

סטיוארט חובט בפוליטיקאים ללא רחם ולא חוסך שבטו גם מן הצד שלו. אבל יותר משהוא צוחק על פוליטיקאים, הוא לועג לתקשורת שמסקרת אותם. הוא שונא את הבידוריזציה של החדשות, שונא את הצעקנות ואת השטחיות. אבל באופן עמוק יותר - הוא מפרק, לטעמי, את האובייקטיביות העיתונאית המקודשת. משוחרר מכבלים של זהירות ודיוק הוא יכול לומר כל העולה על רוחו, ויש לו מסר חשוב לעיתונאים של היום: אובייקטיביות אין משמעה להיות ניטרלי, לעמוד מנגד אם משהו נורא קורה. יש אמת. יש טוב אבסולוטי ורע אבסולוטי, ומחובתכם העיתונאית לצעוק כשצריך. הרי אל מול עיוות נורא כמו ג'וזף מקארתי וציד המכשפות, העיתונאי המיתולוגי אד מורו לא היה ניטרלי. סטיוארט לא עושה לעיתונאים של היום הנחות - אתם צריכים לשאוף להיות כמו מורו, הוא מבהיר. בינתיים, הוא זה שעושה עבורם את מרבית העבודה.

ג'ון סטיוארט הוא פרדוקס. ואמריקה, ככותרת ספרו המופלא של מייקל קאמן, היא ארץ הפרדוקסים. כולם אינדיבידואליסטים. אבל כולם רוצים להיות כמו כולם. וכולם, בסתר לבם, מעריצים את השונה, את האחר (גם אם כלפי חוץ הם מוקיעים אותו). ואם אופרה ווינפרי - אשה שחורה, ליברלית, בלי בעל וילדים - יכולה להיות אייקון של נשות משפחה שמרניות, כך ג'ון סטיוארט האינטלקטואל יכול להיות אייקון של אומה אנטי-אינטלקטואלית. האיש המצחיק ביותר יכול להיות גם האדם שנושא את המסר הרציני ביותר. ומלך הטלוויזיה יכול להיות האיש שבסך הכל רצה להיות ליצן החצר.

יונית לוי היא מגישת החדשות בערוץ 2



סטיוארט, גרסת 95'. חבט בפוליטיקאים ללא רחם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו