בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בנימין בן אליעזר: נותרו לנו 4 חודשים לחדש את התהליך המדיני, אח"כ רק תהום

ינואר? מארס? אפריל? תלוי את מי שואלים. הפארסה של העבודה תגיע בקרוב לקצה. רק ברק עדיין בוחן את הדרך * וכמה קרובים היינו למניעת המבוכה של קצב, עוד בראשית כהונתו

תגובות

מתי בדיוק הפכה מפלגת העבודה לבדיחה העצובה של הפוליטיקה הישראלית? כשהצטרפה לממשלתו של נתניהו? כשלא פרשה מממשלת אולמרט לאחר מלחמת לבנון? כשעמדה מחוץ לדלתו של אריאל שרון לא פעם אלא פעמיים בעשור הקודם והתחננה להצטרף לממשלתו?

הקומדיה הופכת לטרגדיה מדי שבוע. הפארסה נוסקת לגבהים של עליבות. מפלגה, שבין 13 נציגיה בפרלמנט ארבעה הם פוטנציאל קבוע לפילוג, פיצול או עריקה; ששניים-שלושה מחמשת שריה מפזרים כמעט מדי יום איומי פרישה, אבל נשארים בפנים, כי הם הרי אינם מסוגלים, נפשית ופיסית, להיפרד מהלשכה, מעוזרים, מהמאבטחים; שאחד השרים מכפיש את הממשלה באופן קבוע; ששר רביעי כמעט מצא עצמו בחוץ, בתפקיד מילוט, אך בית המשפט סיכל את ניסיונותיו; שכמה מחברי הכנסת שלה מצביעים תדיר נגד הממשלה; ועוד לא דיברנו על מנהיג המפלגה, שהוא סאגה טראגית קומית בזכות עצמו, ולא דיברנו על שותפותה המתמשכת של מפלגה שמתיימרת לייצג ערכים של שלום, סובלנות ושוויון, בממשלה שמכתיבה סדר יום לאומני, רודף זרים ושונא גויים.

איור: עמוס בידרמן

רק שלשום עבר בכנסת, ביוזמת גורמים קואליציוניים ובעידודם הפעיל של שר החוץ אביגדור ליברמן וסגנו דני אילון, חוק חשוך ומקארתיסטי נגד ארגוני שמאל וזכויות אדם. ומפלגת העבודה - יוק.

אז השר בוז'י הרצוג הודיע שפורשים בינואר-פברואר והשר אבישי ברוורמן מדבר על פברואר-מארס, והשבוע הודיע השר פואד בן אליעזר למזל מועלם ב"הארץ" שבאפריל הוא עושה ויברח מן הממשלה עם כל המפלגה. שאלתי אותו למה אפריל. "כי אחרי מושב החורף (בסוף מארס) כבר לא יקרה כאן כלום. זהו, הולכים לבחירות", פסק פואד. "נותרו שלושה ארבעה חודשים לחדש את התהליך המדיני, ואחרי זה, אתה יודע מה מחכה לנו אחרי זה?"

מה?

"התהום", אמר בן אליעזר. "בידוד מדיני, סנקציות כלכליות, גינויים באו"ם, מזרח תיכון איסלאמי, הכרה בינלאומית גורפת במדינה פלסטינית שתכלול את מעלה אדומים, גוש עציון ואריאל".

זה נשמע לא סימפטי. מה אתם עושים בעניין הזה?

"תאמין לי", כעס פואד, "אני הרבה יותר פסימי ממך, אני מכיר את העובדות, אני קורא את החומרים, ויש לי את הניסיון. אותי מדאיג רק גורל המדינה".

אמרת את זה לראש הממשלה?

"אמרתי לו בפגישה פרטית שהיתה לנו: ביבי, עד היום נתתי לך גיבוי טוטאלי. אבל צר לי לומר לך שאם כללי המשחק שלך לא ישתנו, אני לא אהיה שם יותר, ואקח אתי את המפלגה. זהו, נגמר הסיפור".

ההתנהלות שלכם כמפלגה לא מביכה אותך, עם כל האולטימטומים ומועדי היעד והאיומים?

"אני שומע מה שאתה אומר. בגילי, הפסקתי להתעניין איזה ציון אני מקבל מהמורה. אני רק יודע שמפלגת העבודה ספגה כל כך הרבה מכות, הפכנו להיות חומת המטווח של כל מי שרוצה לירות עלינו".

נו?

"אין נו. עוד מעט זה נגמר".

ברק מפוכח

נתניהו מבין שמבן אליעזר תיפתח הרעה. בשבוע החולף הוא כירכר סביבו בניסיון לפייסו: אתמול הוא לקח אותו למפגש עם מובארק. שלשום הוא הזמין אותו לדיון השביעייה. במקביל הוא נעתר לבקשתו של שר התמ"ת להתיר את כניסתם לישראל של למעלה מ-4,000 עובדים פלסטינים. ג'סטות, שאם לא יעזרו - בטח לא יזיקו.

אהוד ברק מתבונן בהתרחשויות הללו במבט מפוכח. הוא נותר כמעט לבדו. נאמנו האחרון, סגן שר הביטחון מתן וילנאי, הודיע השבוע שבכוונתו להתמודד על ראשות קק"ל כי "נוף הארץ יקר ללבו".

הרסן כבר אינו בידיו של ברק. הוא מאבד קרקע במהירות. את מעמדו כ"מר ביטחון", הוא איבד מזמן לרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי. השבוע הוטל צל גם על יוקרתו ואמינותו המדינית בידיעה שפירסם ברק רביד ב"הארץ" לפיה ראשי הממשל האמריקאי איבדו את אמונם בו, ובהבטחותיו שביבי עומד או-טו-טו לספק את הסחורה. (בסביבתו של ברק משוכנעים שגורם בכיר מאוד באופוזיציה עומד מאחורי הידיעה).

השבוע הופיע ברק ביום עיון בנושא ישראל ואיראן, במסגרת תערוכת אורות וצללים בבית התפוצות בתל אביב. הוא נשא שם נאום מרתק וקודר. "אין שום סיכוי שהעולם יהיה מוכן לקבל את המציאות שבה אנו שולטים כבר 43 שנים על עם אחר", אמר. "המסלול היחיד של הציונות היום הוא בפתרון שתי מדינות לשני עמים. האלטרנטיבות - בין אם זו בלפסט או בוסניה, ואיני רוצה להרחיק לכת לדרום אפריקה הישנה, הם גרועות ומכתיבות, לא ממליצות, את הצורך לקבל החלטות אמיצות.

"יש קצרי רוח שאומרים לנו מה אנחנו מחכים בממשלה, איך אנחנו לא רואים מה שברור לכל אחד: שמהממשלה הזאת לא ייצא כלום, מהתיש הזה כבר אי אפשר להוציא חלב, והיא ברכה לבטלה. אני יודע קצת יותר ואני יודע שלא הגיע הזמן... אם אשתכנע שאין יותר אפשרות לכונן הסדר בתוך התהליך הזה, אנו נבחן את דרכנו ונצא מהממשלה. מי שחושב שהוא בטוח, שהוא יודע, שינואר זה הזמן וכתוב בשמים שאז צריך לצאת, או שבאפריל נצא כי אז נשתכנע שזה אסון לאומי, לא מבין על מה הוא מדבר. לא צריך להיות עיוורים ולהתעלם מהמציאות ומהאותיות על הקיר, אבל גם לא צריך להיכנס למחשבה שהעולם כולו מתנהל בדיבורים או בסאונד בייטס - הוא לא". ובסאונד בייט הזה של ברק, ראוי לסיים את הקטע הזה.

מארב מופז

ניתן לתת סימנים רבים באווירת הבחירות שאופפת באחרונה את המערכת הפוליטית. ניתן למצוא אותה בהתפרעות המחזורית של ישראל ביתנו וש"ס, זו עם הגיור, זו עם הדיור. ניתן לראות אותה בנאומו של ראש הממשלה השבוע בכנסת, שבו ציטט הכפשות של ראשי קדימה, זה על זו. ניתן לזהות אותה בתרגיל שעשו יו"ר ההסתדרות עופר עיני ויו"ר התעשיינים שרגא ברוש לנתניהו וליובל שטיניץ עם העלאת שכר המינימום.

השבוע התווסף עוד סימן: ח"כ שאול מופז, מקדימה, יושב הראש הטרי של ועדת החוץ והביטחון, עלה ביום שלישי על דוכן הנואמים בכנסת, והשתלח בראש הממשלה נתניהו, כפי שלא השתלח בו מעולם.

מופז קיבל רשות דיבור בדיון במסגרת "40 חתימות" שבו ראש הממשלה מחויב לשבת על כיסאו ולהאזין לכל הנואמים. הנה ציטטות נבחרות: "אדוני ראש הממשלה, אתמול הופעת בוועדת חוץ וביטחון של כנסת ישראל ובשבילך - אני בוש ונכלם!... אנחנו כמעט באותו גיל, הספקנו לעשות כמה דברים בחיים, אנחנו מבינים משמעותה של אחריות... דבריך היו חסרי אחריות... לאן אתה לוקח אותנו? באיזה נתיב אתה צועד? לאיזה מארב אתה מוליך את ישראל? אתה רוצה לקרב אותנו לעוד מלחמה?... אין לך מפה, אין לך פנס שמאיר את האפלה, איך לך מושג היכן נמצא היעד, אתה צועד באפלה... ואני חשבתי שאתה יודע לנווט. טייסים רבים מכנים את התופעה הזו ורטיגו, אצלנו ביבשה קוראים לזה אובדן דרך. אדוני ראש הממשלה - איבדת קשר עם המציאות... מכל שיחותי התרשמתי שלא מאמינים לך, לא האמריקאים, לא הפלסטינים, לא המצרים ולא הירדנים. לא מאמינים לך... אם אין ביכולתך להוביל, ליזום, למנוע מלחמה, להשיג שלום - עליך להניח את המפתחות".

את התדהמה שהתפשטה על פניו של נתניהו למשמע הדברים קשה לתאר במלים. הזהו שאול? זה האיש שראש הממשלה שמח להעניק לו את ראשות ועדת החוץ והביטחון כמי ש"אפשר לסמוך עליו"?

ובכן, מתברר שלשאול יש תוכניות אחרות. כמו כולם הוא מבין שהבחירות ממשמשות ובאות, ועמן יבואו גם הפריימריס הגורליים לראשות קדימה. כמו כולם הוא מבין שצריך להעביר הילוך, להחריף טונים, להסלים מלים. הוא מבין שבסופו של דבר, מי שיעמוד בראש קדימה, יהיה האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. את הג'וב היוקרתי שקיבל מנתניהו הוא יהפוך לנשק נגדו והשבוע נורתה הירייה הראשונה. כשירד מופז מבימת הנואמים עטו עליו רבים מהח"כים של קדימה ולחצו את ידו. גם הם לא הכירו את הקליינט שלהם.

רק שמועה

ביום שישי שעבר, למחרת הכרעת הדין של משה קצב, פירסמתי בעמודי החדשות ב"הארץ" סיפור שכבר הופיע במוסף זה, בדיוק לפני ארבע שנים וחצי, מיד לאחר פרוץ פרשת קצב. הסיפור עסק במידע שהגיע אל בכירים בליכוד בתחילת אוגוסט 2000, כמה ימים לאחר שהכנסת בחרה בקצב לנשיא השמיני, לפיו עיתון גדול מתכנן לפרסם תחקיר שיחשוף פרטים מביכים אודות ענייני הנשים של הנשיא הנבחר. יו"ר הליכוד, ח"כ אריאל שרון, שבחירתו של קצב מול מועמד הקואליציה, שמעון פרס, היתה הישג פרלמנטרי אדיר עבורו, לא רצה לראות את בן טיפוחיו נשאר מחוץ לבית הנשיא.

הוא התקשר לעורך העיתון, וביקשו לרדת מהסיפור. שני נימוקים, לא רעים, שטח שרון באוזני העורך: זה עתה פקדה את המדינה טלטלה בעקבות התפטרותו של הנשיא השביעי, עזר ויצמן, שהסתבך בשערוריית כספים. האם, שאל שרון, (כפי שנאמר באותו מערכון ידוע של החמישייה הקאמרית) העם היהודי לא סבל מספיק? האם יהיה זה ראוי להעביר את אזרחי ישראל מסלול ייסורים מביך נוסף, עם נשיא שזה עתה הושבע? ועוד אמר שרון לעורך: אם הבחורה לא התלוננה במשטרה, הרי שעדותה היא לא יותר מרכילות, וככזו, היא אינה ראויה לפרסום. הכתבה לא הופיעה.

יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שהיה אז יו"ר סיעת הליכוד, ישב ליד שרון, בזמן שיחת הטלפון. הוא זוכר כל פרט מהשיחה ההיא. "אני זה שבאתי לשרון ואמרתי לו, שמע, הולכת להתפרסם כתבה על קצב, משהו שקשור לבחורות. במקרה, שרון היה אצלי בלשכה. ביקשתי את מספר הטלפון של עורך העיתון, (ריבלין נוקב בשמו של העורך, שכבר שנים רבות אינו בעולם העיתונות, י"ו). שרון טילפן אליו, ואמר לו את הדברים הללו. איני יודע מה נאמר לו מן העבר השני של קו הטלפון. אני שמעתי רק את אריק מדבר. אני רק יודע, שדבר לא פורסם. אולי העורך גנז את הכתבה, אולי הוא הפנה את אריק לעיתון אחר, איני יודע".

בדיעבד, אתה מרגיש נוח עם הדרך שבה פעלתם אז?

"מה ששמענו היה בגדר שמועה. לא דובר על אונס, חלילה. ממה שהתרשמתי אז, זה היה ניסיון להתריס נגד בחירת קצב, או להתעמר באיש שזה עתה נבחר. ברמה האישית, לי לא היה מושג מכל הדברים שלאחר מכן התפרסמו. כשפרצה הפרשה, הופתעתי מאוד".

אל מטהו של המועמד שהפסיד, פרס, זרם מידע עוד קודם לבחירות לנשיאות. חודש לפני הבחירות פנתה גברת אחת אל אחד מראשי מטהו של פרס וסיפרה לו על הטרדות מיניות קשות שעברה ידידה שלה על ידי שר התחבורה קצב, שבלשכתו היא עבדה בתפקיד בכיר. גם סיפור זה הופיע במוסף הזה, ב-14 ביולי 2006, בטור שעסק בפרשת קצב שהיתה אז בחיתוליה. הגברת שפנתה אל אותו מקורב לפרס היא סופרת מוכרת, שפירסמה ספרים רבים, חלקם רבי מכר, וזכתה בפרסים רבים.

השבוע חזרתי לאותו אדם. הוא זכר היטב את הסיטואציה, מיוני-יולי 2000. "יום אחד באה אלי ש'" (שמה המלא של הסופרת שמור במערכת, י"ו), ואומרת לי: ?אתם חייבים לעצור את הסקס מניאק הזה'.

"לא הבנתי. שאלתי אותה איזה סקס מניאק אנחנו חייבים לעצור. היא סיפרה לי על חברה שלה ועל מה שעבר עליה בלשכת קצב. על איך הוא היה מבקש ממנה לבוא בחולצה לבנה ללשכה ושופך עליה מים כדי שהחולצה תהפוך לשקופה. היא אמרה לי שאסור שהאיש הזה יהיה נשיא.

"שלחתי אותה לחברתה. היא חזרה אלי, מאוכזבת, אמרה שלא רק שא' לא רוצה לדבר או להתלונן, אלא שהיא במפורש מבקשת שלא נעשה עם זה כלום".

ומה עשית?

"כלום. אפילו לא סיפרתי על זה לפרס".

לימים, כשהפרשה התפוצצה, אזרה אותה א' אומץ והעידה במשפטו של קצב. היום היא ידועה כ"א' ממשרד התחבורה".

מה מוסר ההשכל? לא בטוח שיש. לא היה צריך לקרות הרבה כדי שמשה קצב לא ייבחר לנשיא ב-2000. אבן דומינו אחת הייתה צריכה ליפול, בחורה אחת היתה צריכה להעז ולדבר, כדי להניע תגובת שרשרת שהיתה משנה את ההיסטוריה של מדינת ישראל, או למצער, הופכת אותה למבישה פחות. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו