בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור אצל העצלנאים בקוסטה ריקה, יונקים מסתוריים שלא ממהרים לשום מקום

במרכז אמריקה פועל בית מחסה לעצלנאים, יונקים מסתוריים שכל תנועותיהם אטיות כאילו צולמו בסלואו-מושן. הטיפול בהם מאפשר לחשוף כמה מסודותיהם. למשל, עצלנאי שנופל מעץ בגובה 30 מטר ונפגע קשה, מצליח להתאושש בתוך רגעים ולחזור אל העץ

2תגובות

מה הסיכויים שלך להיוולד בעיירה קטנה באלסקה, לעבוד בתחילת שנות ה-20 לחייך במספרה מקומית, ועם השנים להפוך למייסדו ומנהלו של בית היתומים היחיד בעולם לעצלנאים - על חוף הים הקריבי בקוסטה ריקה? ג'ודי ארויו עשתה את זה, היא כאן, היא אחת מדמויות המפתח בקרב אלה המגלים כיום עניין מדעי או רוחני עמוק בעצלנאים, אותן חיות יוצאות דופן, מסתוריות למחצה, נוגעות ללב ובעלות סיפור חיים שנשמע כאילו נכתב על ידי הרוקי מורקמי עבור נשיונל ג'אוגרפיק.

הדרך היורדת דרומה מלימון, עיר הנמל של קוסטה ריקה על החוף המזרחי, חוצה נהרות רבים, חורשות עצי פפאיה, דקלים ומנגו וכפרים ציוריים שבהם מתגוררים הקריביאנים, צאצאיהם של האפריקאים שחורי העור שהובאו לפני דורות לעבוד במטעי הבננות הנרחבים שעדיין מאפיינים חבל ארץ זה. הנסיעה אטית, הכביש משובש משיטפונות חוזרים ונשנים, הנוף מימין מחזיק בכל הגוונים האפשריים של ירוק, משמאל רוגש הים שצבע גליו כהה בקרבת החוף, כאשר מתערבל בהם החול הוולקני השחור. שלט קטן על הדרך מודיע בצניעות: "בית המחסה לעצלנאים". הגענו.

הפגישה הראשונה, המתועדת מדעית, של חוקר אירופי עם עצלנאי, היתה ככל הנראה ב-1772, כאשר הנטורליסט הגדול בדורו (כך כונו אז חוקרי הטבע), ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון, חברו הטוב של וולטר, קיבל לידיו בפאריס את החיה שהובאה בספינה ממרכז אמריקה. 36 כרכים עבי כרס מקיפה האנציקלופדיה "ל'היסטואר נטוראל" של דה בופון, שראתה אור בשנים 1749-1789, ואת השורות הפחות מחמיאות שבה קיבלו דווקא העצלנאים. וכך כתב דה בופון: "החיות האלה הן הדרגה הנמוכה ביותר של הקיום. פגם אחד נוסף במערכת שלהם - והן היו מתות".

הצרפתי טעה כמובן, העצלנאים הצליחו בדרכם להרדים גם אותו. עברו חלפו עוד כ-200 שנה עד שחוקרים עמדו טוב יותר על אופי החיה הזאת, שנעה באטיות, ישנה לפחות 18 שעות ביממה, אינה שותה כלל, מעכלת את מזונה במשך חודש תמים בארבע קיבותיה, עושה את צרכיה רק פעם אחת בשבוע, וגם הפעם היחידה הזאת כרוכה בסיפור גדול.

רעידת אדמה

בסוף שנות ה-60 התגלה נפט באלסקה. לואיס ארויו, בנו של טועם קפה במטעי קוסטה ריקה, שיצא לחפש את מזלו בארצות הברית, יצא אל הצפון הקר - והשונה כל כך ממכורתו החמימה - בעקבות הסיכוי למצוא עבודה. תחילה עבד על ספינת דיג, אחר כך - כשהתברר לו כי יש באזור מחסור במוניות - רכש בחסכונותיו מונית, ועוד אחת ועוד אחת, ובתוך זמן קצר היה לבעל חברת מוניות באנקורג', עשה כסף, והתאהב בג'ודי, ספרית מקומית. הם התחתנו ב-70', וכעבור שנה נסעו לבקר את משפחתו.

מי יצליח לחזור בקלות לאלסקה אחרי כמה שבועות של חיבוק קוסטריקני? במיוחד, לאחר שטיול בחוף הקריבי של המדינה הפגיש אותם עם שטח אדמה יוצא דופן שהוצע למכירה, 1,000 דונם בין נהר לים, כמעט אי שיצרה דלתת הנהר, ועליו יער צפוף שבין ענפיו חיים יותר מ-300 מינים שונים של ציפורים. בתוך שעה נפלה ההחלטה ששינתה את חייהם. הם רכשו את הקרקע, בנו לעצמם בית נאה, וקנו ספינת טיולים קטנה שהובילה חובבי ציפורים לתצפיות תוך שיט על הנהר ויובליו הקטנים. מסע קסום שהיה להצלחה כלכלית.

ב-92' התמוטט הכל. בכמה רגעים ספורים השתנו חייהם של בני הזוג ארויו, כמו גם חייהם של עצלנאים לא מעטים בקוסטה ריקה. רעידת אדמה זיעזעה את אזור לימון, זרעה הרס והצליחה במקומות רבים לשנות את תבנית נוף הסביבה. חלק הנהר של ג'ודי ולואיס ארויו נקטע מן הערוץ הראשי, הדרך אל הים נסתמה על ידי תזוזת קרקע, וביתם נהרס כמו גם מקור פרנסתם.

"ראינו תגובות שונות סביבנו למכה הקשה", אומרת ג'ודי. "היו ששקעו בייאוש, והיו אנשים המצוידים בחוכמת חיים ומרץ, שרגע האסון רק דחף אותם קדימה אל פעילות חדשה. אנחנו היינו כאלה. במקום לשבת על החורבות ולבכות, החלטנו - על חשבון הפיצויים שידענו שנקבל - להתחיל מיד בבניית משהו חדש, מלון ובו שבעה חדרים כדי לארח בעתיד תיירים שיבואו לבקר באזור החוף הקריבי. לא היה לנו ספק שאחרי תקופת שיקום קצרה הסביבה תשוב להיות אותו גן עדן קטן הקורץ לרבים".

ואז, כמו בשורה חדשה, הגיעה באטרקאפ.

עוד בטרם קיבלה את שמה היא היתה עצלנאית יתומה, בת חודשים אחדים, שאחד מתושבי הכפרים השכנים הביא לג'ודי. לא ידוע אם הוריה נפגעו ברעש האדמה, או הופרדו ממנה בגלל המהומה, או שהטבע עשה את שלו. כי זאת יש לדעת, אורח חייהם המיוחד של העצלנאים, מכתיב מציאות יוצאת דופן. העצלנאים חיים מרגע היוולדם במרומים, על ענפי עצים, בדרך כלל אותם שניים-שלושה עצים לכל עצלנאי בוגר, החי בגפו. הם יורדים מן העץ אל קרקע המציאות אך ורק לשם עשיית צרכים, וגם זאת פעם אחת בשבוע. מדוע? לחוקרים לא ברור עד היום מדוע הם נוטלים את הסיכון הזה, חושפים עצמם לסכנות מחוץ לענפים הגבוהים שם הם בטוחים יחסית, כדי להתפנות. בינתיים יכולות להתרחש תאונות, העצלנאי על הקרקע מוצא עצמו באמצע כביש שבו חולפות מכוניות, פוגש בטורף, ומסיים את חייו. כאשר זוהי אם עצלנאית טרייה, עוללה נשאר לבדו על העץ, בלי יכולת אמיתית לשרוד. יתום שגורלו נחרץ.

מסר חלומי

נקבת העצלנאי מביאה לעולם צאצא אחד בכל המלטה, האב זונח אותם אחרי הלידה ושב לחיי הבדידות שלו, והאם מגדלת את הגור במשך כשנה, מניקה, ובעיקר מלמדת אותו כיצד לשרוד ולהזין את עצמו בעתיד. כשבאים לעולם תאומי עצלנאים, אחד מהם ננטש תמיד: אין לאם אפשרות לגדל שני גורים, וגורלו של אחד מהם לגווע ברעב.

אך גורלה של באטרקאפ היתומה שיחק לה. היא הפכה לבת טיפוחיה של ג'ודי ארויו. "אין היום וטרינרים וחוקרים רבים היודעים הרבה על העצלנאים, ובעבר היו עוד פחות", היא אומרת. "נאלצתי ללמוד מן הניסיון כיצד לגדל ולהאכיל את הגורה שהגיעה אלי מן היער. כשניסיתי בפעם הראשונה להשקות אותה חלב פרה, היא פלטה מיד. ניסיתי חלב עז - והיא ינקה בהנאה רבה מן הבקבוק. בהמשך למדתי אילו עלים אוכלים העצלנאים: הם ניזונים אך ורק ממספר מצומצם מאוד של עצים, הגוארומו הצומח ביערות הגשם, או עלי עץ הסיקלופיה שהם ארוחת גורמה אמיתית בשבילם. על העצים האלה הם גם חיים".

באטרקאפ, היום בת 19, מתגוררת מאז וכנראה לתמיד אצל ג'ודי. אולם היא כבר לא בת יחידה. אחריה הובאו למקום עוד ועוד גורים שנמצאו נטושים ביערות סביב, וגם כמה עצלנאים בוגרים שנפגעו והפכו נכים, בלי יכולת לשרוד בטבע. הקהילה גדלה - וארויו הבינה שמצאה ייעוד בחייה. ב-97' נפתח רשמית, בסיוע צנוע של השלטונות, בית המחסה לעצלנאים של קוסטה ריקה, היחיד מסוגו. אוכלוסייתו משתנה כמובן מעת לעת, כוונת המוסד להביא את הגורים האבודים למצב שבו יתפתחו, ילמדו ויוכלו בשלב הבא לשוב אל היער ולחיות שם את חייהם, אולם לא תמיד הדבר אפשרי. כיום מתגוררים בבית המחסה 128 עצלנאים, עשרה מהם גורים בני פחות משלושה חודשים, שכמה מהם נמצאים באינקובטור מיוחד שנבנה למענם במקום.

כאן מקבל הסיפור תפנית מפתיעה - ואף עובר למקום התרחשות אחר: טוקיו, בירת יפן. בסוף שנות ה-90 היתה סאיאקה יושיוקה בת 22, כאשר נחטפה על ידי סדיסט מטורף, הוחזקה במרתף ביתו במשך חודש ימים, שבהם ידעה שבעת מדורי גיהנום; הוא ניצל אותה מינית, עינה אותה והתכוון לרצוח אותה, וזה היה סופה אלמלא שוחררה ברגע האחרון במבצע של משטרת יפן.

אולם החזרה לחיים התבררה כבלתי אפשרית, יושיוקה היתה שבורה פיזית ומנטאלית, היא נכנסה ויצאה מבתי חולים, מומחים שונים ביקשו לסייע לה להיחלץ מן הטראומה, אך לשווא. עם התגבר הייאוש היא ביקשה לשים קץ לחייה. בעוד היא מתכננת את המעשה, נרדמה לילה אחד וחלמה חלום. משפחה של עצלנאים הופיעה בחלומה, ודיברה אליה: "אנחנו יכולים לעזור לך, תוכלי למצוא את דרכך חזרה לחיים אם תעשי כמונו, לאט, הכל לאט".

חיוך תמידי

הצעירה היפנית האומללה מעולם לא ראתה עצלנאים, בחייה עד אז לא שמעה דבר על החיה הזאת, ולאחר שהתעוררה מחלומה, שואבת מרץ ממקור לא ברור, החלה לאסוף חומר, ביקשה ללמוד, ויום אחד אף מצאה בכתב עת צילום של באטרקאפ - העצלנאית שראתה בחלומה. המחשבות על התאבדות עזבו אותה, היא חזרה לחיים, עושה כמצוות העצלנאים בחלומה, הכל לאט, עד השיקום המוחלט של חייה.

"שש שנים אחרי המקרה שלה, הגיעה סאיאקה לקוסטה ריקה, לביקור אצלנו בבית המחסה, וסיפרה לנו את סיפורה המדהים", אומרת ארויו. "וכאשר היא אחזה את באטרקאפ בזרועותיה, מחבקת אותה, היא אמרה לנו - ודמעות זולגות מעיניה ויורדות על לחייה - 'אני חושבת שלחיות האלה יש כוחות לרפא כאב, יכולת להעניק תקווה לאנשים, הן יודעות ככל הנראה משהו שאנחנו בני המין האנושי כבר שכחנו במשך הדורות. כעת, כשאני מחבקת את באטרקאפ וחשה בה, אני יודעת עד כמה אלה חיות יקרות ויוצאות דופן'".

סיפורה של יושיוקה פורסם ביפן, חברת הפקה מקומית עשתה סרט אודותיה ואודות באטרקאפ, ויפנים רבים גילו כך את העצלנאים ואת מידותיהם הרוחניות. במשך שנים, פעמיים בשנה לפחות, באות ספינות טיולי חופים ותיירים יפנים יורדים מהן כדי לבקר בבית המחסה ולפגוש את העצלנאים לרגע של התייחדות נפשית (וצילום, כמובן) עם באטרקאפ. והיכן היא כיום יושיוקה? מה עלה בגורלה? ארויו מחייכת, "היא התחתנה עם אמריקאי, עובד של מייקרוסופט, וחיה כיום בארצות הברית. אני אסירת תודה לה מאוד, על כך שהסכימה שנספר את סיפורה עם העצלנאים".

את העצות לחיים אטיים שקיבלה יושיוקה יכולים לתת רק העצלנאים. אין עוד יונק בטבע החי כך, בסלואו-מושן מוחלט. העצלנאי תלוי רוב חייו על אחד מענפי העץ, בגובה של 30 מטר בממוצע, ורואה רוב הזמן את העולם מזווית מיוחדת. שלושה רבעים מן היממה לפחות, בכל יממה, הוא שקוע בשינה עמוקה, טפריו אוחזים בחוזקה בענף עץ. בשעות הערות המעטות שלו הוא נע באטיות, עושה הכל - אבל לאט.

"זאת לא עצלנות, לחלוטין לא", מגוננת ארויו על עצלנאי העולם כולו, "זאת דרכה של החיה לשרוד. האטיות שלה לא מאפשרת ברוב המקרים לטורפים להבחין בה בין ענפי העץ והעלים. מלבד זאת, יש לעצלנאי שיתוף פעולה עם סוג של אצות, שמתקיימות בטבע רק בתוך פרוותו הסמיכה, ויוצרות לו כתמים ירקרקים-חומים, כתמי הסוואה מושלמים. בנוסף, על גופו של העצלנאי חי גם סוג מיוחד של עש, לא ברור לי מה תפקידו בהסכם, אבל מתצפיות אנחנו לומדים ומשערים שהעצלנאי יורד מן העץ לעשות את צרכיו אך ורק למען העש הזה, שמטיל את ביציו בלעדית בגבעות החמימות שמושארות למרגלות העץ, וכך גם נשארים צאצאיו במשפחה".

העצלנאי גם מעכל את מזונו לאט, לאט יותר מאשר אפשר לדמיין. "יש לו ארבע קיבות, והוא מעלה גרה", אומרת ארויו. "עשינו פעם ניסיון והכנסנו אל מנות עלים כמוסות צבע שונות כדי ללמוד יותר על מערכת העיכול שלו. התברר שמחזור העיכול של העצלנאי נמשך בערך חודש ימים. יש אגב שתי משפחות של עצלנאים, דומות בכל אך שונות בכמה פרטים, בעלי שתי אצבעות ובעלי שלוש אצבעות. לראשונים צייר הטבע חיוך על פרצופם, חיוך תמידי. אני חושבת שזאת החיה היחידה שמחייכת, מלבד האדם".

חיית מחמד יקרה

המבנים השונים של בית המחסה מפוזרים על פני שטח נדיב בממדיו. מלבד בית המלון הקטן, המארח מבקרים ותיירים, יש גם מסעדה, חנות מזכרות (ובה בין השאר בובות שעירות של עצלנאים), ביתם הפרטי של בני הזוג ארויו, שבחזיתו ניצב פסל עצלנאי אדיר ממדים, אזור המגורים של העצלנאים ובו בית התינוקות הנפרד ושטח האימונים של הפעוטות.

"הכוונה שלנו היא להחזיר אל היער, לחיי חופש בטבע, כל עצלנאי שמסוגל להסתגל לכך", אומרת ארויו. "לכן יש ללמד אותם את מה שאמם היתה מלמדת בחודשי חייהם הראשונים - טיפוס ואחיזה בענפים, בחירת העלים למאכל ועוד". באזור המבקרים מצוי אולם הקרנה, שבו אפשר לצפות בסרט על חיי העצלנאים. באגף הצמוד אפשר לפגוש כמה עצלנאים המתגוררים בו דרך קבע, בתאים פתוחים המצוידים בענפי עצים שהוצמדו אל הקיר בזווית המתאימה.

"זאת מילי, היא בת 11, יתומה נטושה, היא לא הסתגלה לחיי היער ונאלצנו להחזיר אותה לכאן", אומרת ארויו. "למרות הכל, היא מחייכת כל הזמן וידידותית מאוד לתיירים, עושה להם 'פוזות' ברגע שהם שולפים מצלמה. כמובן, אם הם הגיעו בשעות הספורות שבהן היא אינה שקועה בתרדמה עמוקה".

שכנה של מילי לתא הוא ספיידרמן, עצלנאי מסוג בעלי שלוש האצבעות. הוא בן שמונה, סובל מנכות מסוימת בגלל פציעה, בטבע לא היה שורד ככל הנראה. "לכן החלטנו להשאירו באופן קבוע בבית המחסה, והוא הדייר הקשור אלי ביותר מבין כולם כאן", אומרת ארויו.

שמי הוא הדייר עם סיפור החיים הנוגע ביותר ללב. עצלנאי שהובא לכאן לאחר שנמצא חבול ופצוע ביער, ואחר כך התברר שלקה בשיתוק במחצית גופו התחתונה. פעם בשבוע יש להורידו מן העץ, כדי שיוכל לעשות את צרכיו, אחרת יגווע למוות שם למעלה.

ליד ג'ודי ולואיס ארויו מסייע בעבודה עם העצלנאים צוות מצומצם של עובדים מקומיים, בהם ג'נסייה וקרול המטפלות בתינוקות ומאכילות אותם חלב מבקבוק, וגם מתנדבים הבאים מכל העולם. "הם בדרך כלל צעירים, השומעים עלינו מסיפורים העוברים מפה לאוזן", אומרת ארויו. "הם באים לתקופות של שבועיים עד חודש, לאחר שכתבו אלינו ותיאמו תאריכים. התחבורה לכאן והביטוח - על חשבונם. בנוסף, הם משלמים 30 דולר ביום על לינה ומזון, וזוכים לחוויה חד פעמית. קימה בשש בבוקר, ניקוי מגורי העצלנאים, אימון התינוקות, הוצאתם לעשיית צרכים בטבע, עבודות תחזוקה, ואחר כך הרבה זמן חופשי לטיולים באזור. יש מתנדבים שחוזרים אלינו שוב ושוב במשך השנים".

אחד מן המתנדבים האלה, אמריקאי תושב קליפורניה, התאהב בעצלנאים עד כדי כך שיום אחד, לאחר שהתעשר מאוד בעסקי היי-טק, ביקש להביא לביתו זוג עצלנאים לחיות לצדו. "הסכמנו לכך בתנאי שיוכיח לנו שהוא מסוגל להעניק להם תנאים מתאימים", אומרת ארויו. "בין השאר, הוא היה צריך למצוא דרך להביא להם עלים שהם אוהבים ורגילים לאכול - וכידוע ייבוא צמחים ממדינה אחרת כרוך בבעיות רבות והשגת אישורים וביורוקרטיה. חששנו מבעיות בעתיד. אחרי בדיקות רבות נמצאה הדרך גם לכך, עצים מתאימים אותרו בהוואי, שזה שטח אמריקאי, ובכל שבוע מוטסים משם לקליפורניה שלושה קרטונים גדושים עלים טריים. אני יודעת שזה עולה לו כ-30 אלף דולר בשנה, אבל הוא איש מאושר לצד זוג העצלנאים שלו".

החלמה מהירה

האם העצלנאי הוא חיה שהטבע התעלל בה באופן כלשהו, כמאמרו של ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון? "לחלוטין לא", מתרגזת ארויו לשמע השאלה. "מדענים עוד יגלו בעתיד עד כמה החיה הזאת היא יצור מיוחד במינו בעולם. בימים אלה, סוף-סוף, מתנהל בחסות אוניברסיטת מנצ'סטר, בריטניה, מחקר על העצלנאים בעזרת 'מלגת רולקס' בסך מיליון דולר שנתרמו במיוחד למטרה זו. מנהל המחקר, פרופ' אנדרו גריי, שלח את אחת החוקרות שלו, רבקה קליפ, לחיות עם העצלנאים כאן בבית המחסה - והמחקר שלה על הפעילות הביולוגית של גוף העצלנאי נתקל בתעלומות רבות, מסתורין של ממש. קליפ תשהה כאן במשך כשנה, וכשיפורסמו תוצאות המחקר - ויהיו בו גילויים חדשים - הוא יעשה ללא ספק רושם רב".

כממתיקת סוד היא נותנת דוגמה לגילוי כזה: "למשל, עצלנאי יכול לאבד שיווי משקל לפעמים, בגלל רוח חזקה, ולצנוח מגובה 30 מטר בחבטה עזה על הקרקע. בתוך רגעים, למרות שלפעמים הוא נפצע קשה, גופו מתאושש והוא שב ועולה אל הצמרת. מהו המנגנון המאפשר זאת?"

בחודשים הקרובים עומד בית המחסה לעצלנאים לפתוח סניף נוסף. בצפון-מערב המדינה, באזור יער הגשם של מונטוורדה, מתגוררת קהילה של קווייקרים - אותה תנועה דתית רוחנית שנולדה בבריטניה במאה ה-17. ראשוניה באו לקוסטה ריקה מארצות הברית באמצע המאה הקודמת והם מתפרנסים מייצור גבינות נהדרות. הקווייקרים התאהבו גם הם בעצלנאים, והחליטו בסיועם של ג'ודי ולואיס ארויו לפתוח אצלם במושבה בית מחסה שיעניק טיפול לעצלנאים תושבי יערות הצפון. "אנחנו מעבירים אליהם בשבוע הבא, בנסיעה לילית מיוחדת, במשאית שהותקנה לשם כך, קבוצה של עצלנאים משלנו, כדי להדריך אותם בעבודת הטיפול", אומרת ארויו.

יש לה גם חלום: "העצלנאים חיו אלפי שנים בשולי ההיסטוריה, בחשכה, ורק כעת הם מתחילים להגיח ממנה החוצה, אל תשומת הלב. אני מאושרת מכך ומקווה שיום אחד, כמו שהקנגורו מסמל את אוסטרליה, והפנדה את סין, יהיה העצלנאי לחיה של קוסטה ריקה".*

משפחה שכזאת זה לא קוף. ולא דוב

העצלנאי אמנם דומה לקוף, אך אין לו שום קשר משפחתי אל משפחות הקופים. אפשר לראות בו דמיון כלשהו לדוב, אך אין לו כל קרבה אל הדובים. אם מתעקשים למצוא לו בן דוד אמיתי, זהו הארמדיל - גם הוא חיה יוצאת דופן, שנקבתו ממליטה בכל פעם ארבעה ארמדילים זהים מבחינה גנטית. אין עוד יונק בטבע העושה זאת ולכן, רביעיות הארמדילים פופולריות מאוד למחקרים מדעיים. אכן קרוב משפחה ראוי לעצלנאים.

העצלנאי מסוגל לחיות ביער 40-50 שנה. ובתנאי בית המחסה? עוד אין די נתונים כדי לדעת, ההערכה היא שתוחלת החיים כאן תתקצר, אבל העצלנאים מסוגלים להפתיע.



ג'ודי ארויו מחבקת את ספיידרמן, עצלנאי נכה בן שמונה. לא היה שורד בטבע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו