בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | העורכת: גולדה מאיר

מדוע גערה ראש הממשלה בעורכי העיתונים אחרי מלחמת יום הכיפורים?

תגובות

ב-6 בנובמבר 1973, ימים אחדים לאחר שהסתיימה מלחמת יום כיפור, זימנה ראש הממשלה אז, גולדה מאיר, את עורכי העיתונים היומיים כדי לנזוף בהם. באותם הימים כבר התחילו העיתונים לכתוב בגלוי על מחדלי המלחמה ודרשו ועדת חקירה. מלחמות הגנרלים כבר ניטשו במלא עוזן והבחירות לכנסת עמדו להתקיים כשישה שבועות אחר כך.

"אינני יכולה להבין מה אתם עושים ומה אתם כותבים ומדפיסים", פתחה ראש הממשלה. "הרצון הזה לחפש ולמצוא מישהו שצריך להוריד לו את הראש, בין אם יש כזה או לאו - העיקר שקודם כל יעוף ראש של מישהו (...) אנו הופכים את עצמנו לעם קטנצ'יק של רכילות כשכל אחד אומר על השני שהוא כזה וכזה וזה גיבור וזה אינו גיבור (...) למען השם! מה זה מוסיף לנו? זה מוסיף כוח למדינה? לצה"ל? (...) מה קרה לנו? מה קרה לנו?! (...) האם זה מגיע לי? ולנו? מה אתם עושים? (...) יש עיתון היודע כבר בדיוק מתי תהיה ועדת חקירה. מחר יום זיכרון ל-1,850 קורבנות. האם זה מנחם את האבלים?"

פרופ' זכי שלום מאוניברסיטת בן גוריון, שפירסם את פרוטוקול המפגש בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל", כתב שלאורך השיחה נשמעו עורכי העיתונים כמתנצלים. לדבריו, איש מהם "לא העז לומר לראש הממשלה באורח חד משמעי את האמת הפשוטה: תפקידה של העיתונות הוא לדווח לאזרחי המדינה על מחדלי הממשלה (...) הדיאלוג הזה אינו מבטא אפוא את שעתה היפה של העיתונות בישראל".

הפרוטוקול שפירסם שלום מעניין, אך אינו מאשר את התזה שלו. להיפך. עורכי העיתונים הכירו בזכותה של ראש הממשלה לנזוף בהם כשם שעמדו על זכותם לפרסם את מחדלי המלחמה, לסקר את מלחמות הגנרלים ולתת ביטוי לתחושת הדכדוך שפשתה בציבור. מקצתם נשמעו נבוכים ואף מבולבלים, אך איש מהם לא התנצל.

עורך "הארץ", גרשום שוקן, אמר כי "אם חייל מספר שהושיבו אותו בטנק שיצא נגד המצרים בלי מקלעים ועוד דברים כאלה שחיילים מספרים - שהיה בלגן - אלה דברים שאיני חושב שאפשר לבטל אותם כדברי רכילות (...) אינני חושב שזה אסון כל כך גדול אם בעיתונות כותבים שצריכה להיות חקירה ובדיקה (...) יש לזה השפעה יותר טובה על המורל מאשר אילו היינו מורידים מסך ברזל על זה". אריה דיסנצ'יק, עורך "מעריב", אמר לראש הממשלה שהיא "לא בתוך העניינים" והוסיף: "מחר יכולה לפרוץ חלילה מלחמה והציבור צריך להאמין שכל קורבן שנפל לא היה קורבן שווא. ההרגשה הזאת, לדאבוני הרב, אינה קיימת". עורך "הצופה", שבתאי דון יחיא (דניאל), אמר כי "כל הפרטים מצטרפים כאן לטענה אחת: היכן הייתם? מדוע ישנו ביום הכיפורים?"

מאיר השיבה שאינה מתנגדת לחקירה, אך לא הותירה מקום לספק כי היא מתכוונת רק לחקירה פנימית בצה"ל: "אני מתארת לי שהרמטכ"ל צריך לערוך איזו בדיקה", אמרה. בכל מקרה, טענה שמוקדם מדי לפתוח בחקירה, שכן המלחמה עלולה להתחדש.

כמה מהעורכים כבר נתנו ביטוי לתחושה שיש להם חלק במחדל. דיסנצ'יק אמר שהעיתונים פירסמו הודעות רשמיות אף שידעו שאין בהן אמת, וחנה זמר, עורכת "דבר", אמרה כי "היתה התאפקות גדולה מאוד מצדנו, שהיא אנטי עיתונאית מובהקת". למאיר, לעומת זאת, לא היתה מלה אחת של חרטה: "אני לא מסכימה שתעשו לי עוול", הזהירה, "עיתון רציני צריך להיות גם מכשיר מחנך, כי אחרת כל אחד יכול להיות עיתונאי".

נראה שנזיפת מאיר נשארה ללא השפעה: חמישה ימים אחרי פגישתה עם העורכים מסר "ידיעות אחרונות", בעמודו הראשון, תגובה מפי חיים בר לב, שניהל במלחמה את חזית הדרום, על ראיון שנתן אריק שרון ל"ניו יורק טיימס". בר לב אמר כי "זה מעשה חמור ופסול". העיתונות החלה ללמוד מהשגיאות שעשתה לפני המלחמה ובמהלכה. מאיר לא למדה דבר. עד סוף ימיה האמינה שהעיתונות עשתה לה עוול. *



מאיר בגולן, אחרי המלחמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו