בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזור הדמדומים | בדמי ימיה

ג'וואהר אבו-רחמה השקיפה על ההפגנה בבילעין, נפגעה מהגז שצה"ל פיזר, התמוטטה ונלקחה לבית החולים ברמאללה, שם מתה. צה"ל ניסה לטעון השבוע שאולי לא היתה בהפגנה ושאולי מתה מסרטן

תגובות

אמני אבו-רחמה ישבה השבוע על מיטת אחותה המתה ומבטה שקוע ברצפת החדר. מכורבלת עד צווארה בשמיכת צמר זולה, מטפחת לבנה עוטה את ראשה, היא לא הסיטה את מבטה מהרצפה, גם לא כשמנחמות הכפר נכנסו ויצאו מהחדר. עשרות שכנות, מכרות, תלמידות בית הספר ונציגות המשרד הפלסטיני לענייני ההתנחלויות והגדר באו ויצאו, ואמני לא הגיבה. יושבת על מיטת הברזל ובוהה - ומבטה מת. אמני, בת 25, שקעה בדיכאון עמוק מאז נהרג אחיה, באסם אבו-רחמה, מפגיעת רימון גז שירו חיילי צה"ל לפני כשנתיים וחצי הישר אל חזהו. השבוע נהרגה גם אחותו של באסם, ג'וואהר, גננת בת 35, לאחר ששאפה גז שירו חיילי צה"ל.

צה"ל ניסה השבוע להתנער מהאחריות למותה: תחילה נטען שהיא נלקחה לבית החולים ואחר כך חזרה לביתה, שם מתה. שקר. היא מתה בבית החולים שהובהלה אליו הישר מההפגנה, במצב קשה. אחר כך טענו שאבו-רחמה לא היתה כלל בהפגנה. שקר נוסף. השבוע אספנו עדויות רבות בבילעין שאישרו שאבו-רחמה עמדה והשקיפה על ההפגנה מפאתי כפרה והתמוטטה מענן הגז שאפף אותה. לבסוף טען צה"ל שהיא מתה מסרטן. על פי אחיה, שאתם דיברנו, אחותם סבלה בשבועיים אחרונים לפני מותה מסחרחורות ומכתמים שהופיעו על ידיה. היא נבדקה ואובחנה עם דלקת באוזן התיכונה שלה. יש לזה תיעוד רפואי. הם מכחישים מכל וכל שהיתה חולה במחלה אחרת.

ג'וואהר הרווקה גרה בבית דלות בבילעין עם אמה ואחותה. משבעה בנים ובנות נותרו חמישה. ג'וואהר נפגעה ביום האחרון של שנת 2010, גססה במהלך חגיגות הסילבסטר ומתה ביום הראשון של שנת 2011. שנה טובה, שנה טובה, שנה טובה הגיעה: ג'אווהר אבו-רחמה היא ההרוגה הפלסטינית הראשונה של השנה החדשה, אבל בשום אופן לא האחרונה. למחרת מותה, הרגו חיילי צה"ל גם את מוחמד דראג'מה, פועל בן 21 שהחזיק בקבוק מים בידו, שהפחיד את חיילי המחסומים בבקעות.

אף אחד לא בוכה בבית משפחת השכול הכפול בבילעין. אחיה של ג'אווהר לא בוכים וגם לא אמם החזקה, השכולה פעמיים. מתורגלים כבר בשכול, הם התאבלו כאן, בחצר הבית הזה, בצל עץ התות, גם על באסם יפה התואר, שנהרג ב-17 באפריל 2008, וכרזות ההנצחה לזכרו תלויות על קירות הבית מבחוץ. "שלום באסם, היית חבר של כולנו", כתבו על אחת מהן. עכשיו נוספו גם כרזות המוות של אחותו, באסם נראה ברקע תמונתה.

אנו יושבים וגבנו אל הבית שטרם הושלם, שנבנה בשביל אחד האחים והקמתו נמשכת שנים, בכספי שכרה של ג'וואהר. היא עבדה בעשר השנים האחרונות כמטפלת לילדים ברמאללה. קודם לכן עבדה בטיפול בקשישים. בגלל עונייה של המשפחה היא סיימה רק שש שנות לימוד. ג'אווהר לא נישאה מעולם. מדי פעם הצטרפה להפגנות נגד הגדר. אמה, סובחייה, היתה הפצועה הראשונה של ההפגנות, לפני כחמש שנים.

כ-20 דונמים של עצי זית נגזלו מהמשפחה להקמת הגדר. סובחייה אומרת שעצי הזית שלהם נעקרו וניטעו בהתנחלויות החונקות את בילעין. אבי המשפחה מת לפני כחמש שנים מלוקמיה ומסכרת, לאחר שהתעוור והפך מובטל. אחד האחים, אשרף, חייכן ומקסים, מסתובב בחצר. הוא הצעיר שנראה בטלוויזיה, כשנורה כפות בכדור גומי בידי חיילי צה"ל, שמשפטם מתקיים עכשיו. כזאת היא המשפחה הלוחמת מבילעין.

ביום שישי שעבר אכלה ג'וואהר את ארוחת הבוקר שלה יחד עם אחיה, סמיר, שיושב אתנו עכשיו עם שאר אחיו. סמיר מספר שג'וואהר אמרה לו שהיא מקווה שהשנה החדשה תהיה טובה מקודמתה. אחרי הארוחה סידרה את הבית והלכה לקנות בקבוקי קולה למסיבת החתונה של דודנה, שעמדה להתקיים בערב בבית הסמוך. בצהריים החלה ההפגנה השבועית נגד הגדר, שהיתה גדולה במיוחד הפעם, בגלל השנה החדשה. למטה בעמק עמדו צעירי הכפר, וג'וואהר עמדה על הגבעה המשקיפה לגדר ולעמק, מול בתי הקומות של מודיעין עלית, התנחלות הענק שקמה על אדמותיהם וחרצה את תוואי הגדר לרעתם.

ג'וואהר עמדה על הגבעה עם אמה סובחייה ועם קרובת משפחתה איסלאם אבו-רחמה, נערה בת 16 שבאה עם סבתה. הרוח נשבה ממערב למזרח, אופפת את הנשים בענן עשן לבן, ושתי הקשישות מיהרו לעזוב לבתיהן למצוא מסתור מהגז. רימוני הגז נפלו ליד הבית הלבן בעמק, במרחק כ-150 מטרים מהמקום שבו עמדו. כמה עשרות צעירים עמדו בעמק, מנסים להתקרב אל הגדר, מול עשרות החיילים שניצבו מעברה השני. יונתן פולאק, אחד ממנהיגי המאבק, מספר שצה"ל פיזר הפעם כמויות גז גדולות במיוחד.

את אסלאם פגשנו במקום שעמדה בו עם ג'וואהר ביום שישי. היא סיפרה שג'וואהר ביקשה להתקרב למפגינים, אבל אסלאם פחדה. היא הציעה שיחזרו הביתה, אבל ג'וואהר אמרה: "נישאר, אנחנו לא יותר טובות מבאסם (אחיה שנהרג)".

לפתע התלוננה ג'וואהר שאינה חשה בטוב. אסלאם אומרת שקצף נפלט מפיה, פניה התכסו זיעה, עיניה החלו להתגלגל עד שנפלה לאדמה על צדה. אסלאם מיהרה לגרור את ג'וואהר לאחור כמה צעדים, כדי להרחיקה ולו במעט מהגז. בשלב הזה ביקשה ג'וואהר שאסלאם תזעיק את סמיר, אחיה. בינתיים חשה למקום אלהאם אבו-רחמה, בת 19, שכנה שצפתה במתרחש ממרפסת ביתה. השעה היתה בסביבות אחת וחצי בצהריים. היא ירדה למטה וראתה את ג'וואהר שרועה על האדמה. אלהאם מספרת שג'וואהר החלה להקיא. פניה האדימו, היא אחזה בחזה כאומרת שהיא נחנקת.

שתי הבנות הרימו את ג'וואהר, שמצבה הידרדר והלך, וגררו אותה אל תוך ביתה של אלהאם, במרחק כמה צעדים, שם השכיבו אותה על ספה. הם נופפו בידיהן על פניה, כדי לספק לה אוויר.

סמיר בא בתוך דקות. גם ביתו נמצא לא הרחק. הוא ראה את אחותו שוכבת על הספה וקצף ניגר מפיה. היא אמרה לו שהיא מרגישה שהיא הולכת למות. אלו היו מלותיה האחרונות. סמיר ביקש מאחיינו, אחמד, שיזעיק אמבולנס וזה בא מיד מאזור ההפגנה, שם חנה כמו בכל שבוע. סמיר מספר שהפרמדיק חיבר אותה לחמצן ומדד את לחץ הדם שלה. בסביבות שתיים וחצי הגיעו לבית החולים ברמאללה. אמם, סובחייה, היתה אתם באמבולנס. נשימתה של בתה כבדה והלכה בנסיעה.

כשהגיעו לבית החולים היא הקיאה שוב. היא הועברה ליחידה לטיפול נמרץ, שם חוברה למכונות. לפנות בוקר שקעה בתרדמת. לבה פסק לפעום ועשתה בה החייאה, שלוש פעמים. תחקירן ארגון "בצלם", איאד חדד, בא לבית החולים ברמאללה כבר בסביבות שלוש אחר הצהריים וראה את ג'וואהר ומצבה הולך ומידרדר. בתשע בבוקר מתה ג'וואהר. היא נטמנה בו ביום בבית הקברות של הכפר, ליד קברו של באסם, אחיה.

דובר צה"ל מסר השבוע ל"הארץ" כי החקירה בעניין מותה טרם הסתיימה. "מנתונים ראשונים עולות תהיות באשר לאמינות הדיווחים הפלסטיניים... בין היתר נבחנת גם האפשרות שאבו רחמה נפטרה ללא כל קשר להפגנה האמורה".

וסובחייה, השכולה פעמיים, בשלה: ודאי שתתיר לבניה להמשיך להפגין. "אם הישראלים ימשיכו לתקוף אותנו לא נוכל לשתוק. אני רוצה להגיד לישראלים: הסתלקו מאדמותינו ותנו לנו לחיות. חיי נהרסו כבר כשבאסם נהרג, אבל הייתי גאה בו. עכשיו אני גאה גם בג'וואהר".

וחדשות טובות יותר: למשפחתה של דלאל רסרס, הפעוטה פגועת המוחין שכתבנו עליה לפני שבועיים, החלו להגיע תרומות של ישראלים שקראו את הכתבה, כדי לאפשר את אשפוזה בבית החולים "אלי"ן" בירושלים. תורם ישראלי אחד, מ"ד, תרם 20 אלף שקל.

גם מצבו של הפועל מוחמד דבאבסה השתפר מאוד. כשפגשנו אותו לפני כמה חודשים, צעיר בן 21 מתרקומיא, הוא לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו, במשך חודשים, לאחר ששוטרים הכו אותו בראשו ובשאר חלקי גופו כשנלכד כשוהה בלתי חוקי באשקלון. דבאבסה לא דיבר שמונה חודשים והראיון עמו התקיים בכתב. אחרי פרסום הכתבה התגייסה לעזור לו הקוראת פנינה ארנטל, קלינאית תקשורת בכירה בבית החולים "קפלן" ברחובות. באמצעות "בצלם" ו"רופאים ללא גבולות" היא הצליחה להביאו למכון השמיעה והדיבור בבית החולים שלה לטיפול. הוא אובחן כלוקה ב"אפוניה פסיכוגנית", כתוצאה מהטראומה שחווה.

אחרי כמה טיפולים במכון הוציא השבוע דבאבסה מלים ראשונות מפיו. ארנטל סיפרה שאחרי שהקנתה לדבאבסה תמיכה נפשית באווירה טובה ובטוחה, תוך ניסיון להוריד את המתח בשרירי קופסת הקול שלו, הוא חזר השבוע למרפאה כשהוא משמיע קולות חלושים. ארנטל ידעה לבנות מהקולות מלים ומשפטים. הדבר הראשון שסיפר דבאבסה לארנטל, בקולו שחזר, היה אירועי ליל הביעותים באשקלון. סוהיר עאבדי מ"בצלם", שטילפנה אליו כשהיה בבית החולים, נדהמה גם היא לשמוע אותו מדבר לפתע.

"התרגשנו מאוד, גם אני וגם הוא", סיפרה השבוע ארנטל, שהתגייסותה המרשימה והתגייסות בית החולים שלה, יחד עם "בצלם", ראויים לכל שבח. *



תמונת ההרוגה ג'ווהאר אבו-רחמה בבילעין, השבוע. אף אחד לא בוכה בבית משפחת השכול הכפול, הם כבר מתורגלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו